string(2) "he"
string(2) "he" -array(0) { }

למה לא נמאס לי ממרצ ומהסמול הלבן

בין השמאל הרדיקלי של הקשת המזרחית לבין מפלגות הימין השמרניות דוגמת הליכוד וש"ס – המאבק המזרחי היום פוסח על מפלגות השמאל הציוני. אם תשאלו אותי, זהו פספוס של הפוטנציאל הטמון בהן. עלינו להציף את מעוזי הלבנים בתודעה שחורה

לפני כמה שבועות הייתי בסמינר צעירי מרצ שהתקיים בקיבוץ בצפון הארץ. אי אפשר היה להתעלם מההומוגניות הלבנבנה (באופן לא מפתיע) ומריכוז האשכנזים שהגיעו מהקיבוצים ומתל אביב רבתי. בלילה הראשון, אחרי מספר שיחות וסדנאות שדיברו בין היתר על השתלבות במזרח התיכון ותפוצת מרצ בפריפריה, חבורת פעילים התיישבה על הדשא סביב אתוס משותף וגיטרה, והתרפקה על רוק ישראלי, שירי ארצישראל הישנה, האינטרנציונל וכו'. כשביקשתי, למען האיזון, את "דרך השלום" של פאר טסי, שמעתי מספר פעילים בודדים מסננים הערות במהלך ניגונו כמו "איזה מזל שאני לא יודע את המילים", וגם "אשאר אשכנזי ואשתוק עכשיו".

בדיון שפתחתי בלאחר מכן בקבוצת צעירי מרצ בפייסבוק, בו שיתפתי את תחושותיי מהגזענות ומהצביעות שבאמירות אלו, נחשפתי למספר מזרחים פעילי המפלגה שהזדהו איתי והרגישו "כאילו תרגמתי את המחשבות שלהם". פעילים רבים במרצ, הצעירים בעיקר, הגיבו בהכלה ובסובלנות לנוכח ההשתפכות שלי, בעוד שדווקא המבוגרים היו פחות קשובים והתעסקו בהכחשה ובהתגוננות המוכרת. חשוב לי לציין שהחוויה הזו, שאיששה קמעא את הדימוי המורם מעם של מרצ, לא המאיסה עלי את מרצ וה"סמול הלבן", אלא דווקא דירבנה אותי להמשיך ולתמוך בהם.

רבים מחבריי שואלים אותי איך זה שאני, בעל תודעה מזרחית די מפותחת, מתעקש בכל זאת להמשיך לתמוך במפלגה הכי לבנה, אם תרצו, בישראל. קודם כל, במימד האישי-אידאולוגי חשוב לי להסביר למה אני תומך במפלגות השמאל הציוני בכלל ובמרצ בפרט:

1. כהומו, כיום שום מפלגה בישראל לא יכולה לשרת את מאבקיי כחלק מהספקטרום הלהט״בי (נישואים חד-מיניים, מימון נרחב של ניתוחים טרנסג'נדריםות וכו') מלבד מפלגות המרכז-שמאל הציוניות. ומהבחינה הזאת, בטח שלא ש"ס ולא הרשימה המשותפת (כמו בבחינות נוספות) מסוגלות לייצג אותי.

2. אני סוציאל-דמוקרט חילוני, המאמין בסיום הכיבוש ובשתי מדינות לשני עמים – מדינת ישראל יהודית ודמוקרטית לצד מדינה פלסטינית. לא מתוך לאומנות, אלא מתוך הבנה כי הקיצוניים בשני העמים עוד יחיו בינינו שנים רבות ויכבלו אותנו אל שלשלאות הלאום ושפיכות הדמים הנוראה. במציאות אוטופית עתידית, כשהעמים יבשילו ושיתוף פעולה בין המדינות יוכיח את עצמו, ניתן יהיה לדבר על מדינה אחת שיתופית. בנוגע למהות הציונות – אני לא באמת חושב שאפשר לנתק אותה מגרעין המזרחים, שאכן מגדירים את עצמם ככאלה. בהיסטוריה של הציונות היו אמנם לא מעט עוולות, אך זה לא מבטל אותה כהוא זה כרעיון פוטנציאלי שאמור לדאוג, בין היתר, גם ליהודים מזרחים כמסגרת חסות ליהודי העולם, וכגוף שהכיל בתוכו גם פעילים ציוניים מזרחים.

מרצ
אם קבוצה גדולה יותר של פעילים מזרחים ייתמכו במפלגות השמאל הציוני, נזכה להוקיע מתוכן את האליטה הישנה והמדושנת (צילום מעמוד הפייסבוק של מרצ)

מחנה השמאל הציוני שנוא ביותר על רוב דוברי השיח המזרחי, ואני בהחלט יכול להבין מדוע. אין ספק שמדובר באותו שמאל שבעבר ריסס גזזת, ניתק את השכונות המזרחיות מהחברה הישראלית, מחק את זהותם הטבעי של העולים, הוציא את הערבים והמזרחים ממשוואת מודל הצבר הנעלה וכן הלאה, אך בזמן שתפיסות המאבק המזרחי מתחדדות ונעות על שני צירים מרכזיים – בין השמאל הרדיקלי של הקשת המזרחית לבין התפיסה שמציגה כיוונים חדשים וקשובה לאהדת הציבור המזרחי, המרוכזת לרוב במפלגות הימין השמרניות, דוגמת הליכוד וש"ס – ישנה פסיחה רחבה על מפלגות אלה, ואם תשאלו אותי, זהו פספוס הפוטנציאל הטמון בהן ככלי פוליטי נוסף לקידום מטרותינו.

אני מברך על התפזורת הפוליטית החדשה שנוצרה, החורגת מהקיבעון המוכר של השיח המזרחי הישן. אולם היא נכונה אך ורק אם לפעילים יש הסכמה עם רוב עמדות המפלגה בנושאים אחרים כמו דת ומדינה, מדיניות כלכלית ומדינית-בטחונית – שכן הסכמה רק על ההיבט המזרחי מסרסת התפתחות אמיתית של מזרחים ושילובם במישורים הפוליטיים שעל סדר היום

בגדול, אני מברך ומכבד את התפזורת הפוליטית החדשה שנוצרה, שכן היא חורגת מהקיבעון המוכר של השיח המזרחי הישן ומבטאת את חילוקי הדעות בין החלקים השונים. זה מצויין והכרחי למען קידום המטרות המשותפות של קבוצות המזרחים, בפריפריה ובכלל, אולם בעיני היא נכונה אך ורק אם לפעילים יש הסכמה עם רוב עמדות המפלגה בנושאים אחרים כמו דת ומדינה, מדיניות כלכלית ומדינית-בטחונית, שכן הסכמה רק על ההיבט המזרחי מסרסת התפתחות אמיתית של מזרחים ושילובם במישורים הפוליטיים שעל סדר היום החברתי.

בעקבות דרישתו של ח"כ יוסי יונה מהמחנה הציוני לתקצוב דיפרנציאלי של ערים ומועצות נחשלות, טען איתן ברושי, משוריין הקיבוצים במפלגה, כי מקומו הטבעי אינו במפלגת העבודה. יונה באמת לא נמצא במקומו הטבעי-היסטורי, ובמובן זה ברושי צודק, אך עם זאת, הוא נמצא בדרך הנכונה על מנת להציב את המפלגה כמקדמת את השיח המזרחי, עד שנציג הקיבוצים נהיה כבר כמעט לא רלבנטי. לראייה, ישנה הסכמה כמעט גורפת במפלגה בנושא הצדק החלוקתי לטובת יונה (וניתן גם לראות זאת בקולות הצבעת הפריימריז: 12,000 ליונה בעוד ברושי קיבל 5,000 בלבד), המראה כמה להיסטוריה ולדי.אן.איי של מפלגות כבר כמעט ואין חשיבות במציאות הפוליטית המשתנה והדינאמית של ימינו.

יונה וברושי.
יונה vs. ברושי. הסכמה כמעט גורפת במפלגה בנושא הצדק החלוקתי לטובת יונה

אני חושב שדווקא תוך התערות אמיתית במפלגות ״הסמול הלבן״, שכוללת התפקדות ותמיכה במועמדים מזרחים ובכאלה שמדברים את השיח, ניתן להוביל שינוי אמיתי. אם קבוצה גדולה יותר של פעילים מזרחים ייתמכו במפלגות אלה, נזכה להוקיע מתוכן את האליטה הישנה והמדושנת: כך אבי דבוש המצוין יוכל להוביל את השיח והמאבק לצדק חלוקתי במרצ, ובמפלגת העבודה יהיה גרעין מאבק מספיק חזק על מנת לבטל את שריון הקיבוצים והמושבים חסר הצדק והמרתיח. בניגוד לגישה הבדלנית, ראוי לבוא ולהציף את מעוזי הלבנים בתודעה שחורה. רק כך תגיע הישועה.

אופיר טובול שם במאמרו באתר זה דגש חשוב על ההיפטרות מהמשא האליטיסטי של המאבק המזרחי, וזהו אכן שלב חיוני, אך יישומו לא אמור להתקיים בהכרח על ידי התחקות ותמיכה באותם קולות שבהם תומכים רוב המזרחים המסורתיים בפריפריה, אלא על ידי תמיכה ו"השחרת" מפלגות שאיתם רוב הפעילים המזרחים מסכימים באספקטים השונים תוך דרישה למתן דגש נרחב לשיח המזרחי (כמו השדולה המזרחית שקמה לאחרונה במפלגת העבודה). המשא האליטיסטי יופקע רק כאשר תהיה הוקעה ודרישת גינוי אמיתית של אמירות גזעניות ואליטיסטיות המגיעות ממחנה השמאל (גרבוז, קוטלר וכו׳), וסירוב לקבל את הזחיחות והתפיסות הרווחות בחוגים אלה, שגורסות למשל כי מצביעי הליכוד המזרחים עושים זאת כחלק מאפקט העדר ("אחרי שלושים המנדטים צועד עדר בהמות") נטול מניעים רציונליים ומטענים היסטוריים-תרבותיים.

הטענה שהשמאל חונק את הדיכוי המזרחי תחת אצטלת הכיבוש נכונה, אך אני חושב שהתשובה שצריכה להינתן לאותם שמאלנים מכחישי דיכוי היא לא לברוח למחוזות הימין, אלא לומר בקול ברור: נכון, אנחנו מתנגדים לכיבוש וכשמאלנים נעשה כל שביכולתנו על-מנת לסיימו, אבל בראש ובראשונה אנו שמים את המאבק המזרחי על נס – לא כי הוא יותר קשה או עמוק, אלא כי זוהי קבוצת ההשתייכות שלנו ונמאס לנו להיות אסקופה נדרסת

אני לגמרי מכבד את אותם מצביעי ימין וחושב שזה הגיוני שיש בינינו חילוקי דעות רעיוניים, אך עם זאת, אנסה להגיע ללבם של כמה שיותר מקורבים אלי ולשכנעם לתמוך בשמאל – לא מתוך גישה פטרונית לפיה אני מחזיק באמת ואילו הם נתונים בתודעה כוזבת, אלא כחלק משיח פנימי רציונלי של שני אנשים בעלי מטרות משותפות רבות עם חילוקי דעות מסוימים.

מדי פעם אני שומע קולות הקוראים להקים מפלגה עממית חדשה, המתחמקת מהחלוקה הישנה של שמאל וימין ומקדמת, בין היתר, את המאבק המזרחי-מעמדי. אני חייב להודות שהרעיון לא מלהיב אותי, מכיוון שבעיני הוא מאגף את המאבק ומכניס אותו לתחום דיפרנציאלי המאפשר לשאר המפלגות להשתמט מן הנושא. זהו מאבק רחב שצריך להתפתח בכל החזיתות במקביל. מה גם שאי אפשר להתעלם מהעובדה שמזרחים, כשאר בני האדם, הם אנשים מורכבים בעלי רבדים רבים והשקפות שונות במגוון תחומים. ברמה המקרו-חברתית ובניגוד לערבים, שבאופן הגיוני רואים עצמם מובדלים מהיישות הציונית ונאלצו להקים מפלגות על-בסיס זהותם האתנית והתרבותית, בישראל רוב המזרחים מזהים וימשיכו לזהות עצמם כציונים (מהווה טריגר ראשון לשסע במפלגה כזאת לכשתקום) וכחלק מלאום ישראלי-יהודי גדול, שכן, כולל גם אשכנזים.

הטענה שהשמאל חונק את הדיכוי המזרחי תחת אצטלת הכיבוש נכונה, אך אני חושב שהתשובה שצריכה להינתן לאותם שמאלנים מכחישי דיכוי היא לא לברוח למחוזות הימין, אלא לומר בקול ברור: נכון, אנחנו מתנגדים לכיבוש וכשמאלנים נעשה כל שביכולתנו על-מנת לסיימו, אבל בראש ובראשונה אנו שמים את המאבק המזרחי על נס – לא כי הוא יותר קשה או עמוק, אלא כי זוהי קבוצת ההשתייכות שלנו ונמאס לנו להיות אסקופה נדרסת.

המאבק המזרחי לא צריך להיות אינהרנטי למאבק בכיבוש. אפשר לדבר גם על מזרחים וגם על הכיבוש ביחד, אך במישורים נפרדים. אין שום סתירה בין השניים והפוליטיקה בישראל מורכבת בין כה ממגוון גדול של סוגיות. אני חושב שזו התשובה שעשויה להשאיר את אותם מכחישים פעורי פה ושכל תגובה אחרת תוביל בדיוק למה שהם מעוניינים בו – להישאר קבוצה אקסקלוסיבית וסטרילית, כאשר בדיוק מהסיבות האלה מזרחים מתקשים למצוא מקום במפלגות אלה.

בניגוד לשמאל הפוסט-ציוני, אליו רוב המזרחים (ובהם גם אני) לא מסוגלים להתחבר בעיקר מבחינה רעיונית-אידיאולוגית, הבעיה לרוב של מזרחים עם מפלגות השמאל הציוני היא בעיקר תדמיתית. הפער שנוצר בין האליטה המזרחית, שבחרה להתבצר במוקדים פוסט-ציוניים, לבין רוב המזרחים, שנטו ימינה והסתגרו בעמדותיהם, תוך הצטלקויות מפא"י ההיסטורית על עורם הלאה, הרחיקה מהם את האפשרות, באופן הגיוני, לתמוך במה שיכולה אולי להיות פלטפורמה לגיטימית שלא נוסתה מספיק, תוך קידום מזרחים לעמדות מפתח במפלגות אלה. האם זה עשוי לעצבן את בעלי הכוח ומחזיקי המפתחות כמו שזה עצבן אותם בהתמודדות עמיר פרץ לראשות הממשלה? אולי, אבל לשם כך התכנסנו, לא?

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

  1. עמי אשר

    מרץ תמכה בכל המלחמות המיותרות של הדור האחרון, כולל אלו של חבורת הגנבים ב-2006 ו-2008 וזו האחרונה שבה הרג המחנה הציוני, במובן הרחב של המלה, 518 ילדים כנקמה על הרג שלושה.

  2. פריץ היקה הצפונבוני

    לגבי עגיין סיום הכיבוש והפסקת אפלית הפלסטינים ובמיוחד בארץ הפסקת מלחמת ממשלות ישראלבאוכלוסיה הפלסטינית בעקר בנגב הם בראש הקדימויו. מפריעה לי במרץ העובדה שאין להם כל אמפטיה לסרבני שרות צבאי. ורובה גם מסכימה ליציאות ישראל למלחמות עד ש החורבן וההרג יוצאים לאור.ולכן המשותפת עדיפה לי. עם זאת אני מאחל להצלחה לכותב לשבור את הנתק בין מזרחיים למרץ הלבנבנה. בבחירות האחרונות מצאתי עצמי נאלץ להצביע מרצ מחשש להיעלמותה ;כן יצירת המשותפת הבטיחה את ייצוגה בכנסת. אם הכותב יצליח לשכנע מספר משמעותי של מזרחים ללכת בדרכו,אהיה שוב חפשי להצביע לפי נטית ליבי ושכלי.

  3. נפתלי אורנר

    רעיון נכון. לביצועו יהיה על הרבה מזרחיים לוותר על רגשות הדחייה והכעס מהשמאל. בסופו של דבר דרך השמאל ריאליסטית יותר להשגת ערך השויון, גם הכלכלי, בו הם חפצים

  4. ג. אביבי

    מה לשמאל מזרחי ולמרצ?
    • ביום שבו מרצ תשים כמטרה מוצהרת ואמיתית ליצור צדק חלוקתי – בעיקר בין המועצות האזוריות ועיירות הפיתוח והישובים הבדואיים – ברוח הסוציאליזם והשוויון, לא אמליץ להחרים אותה.
    • ביום שמרצ תגנה את הסלקציות הדתיות והגזעניות (של פלסטינים ומזרחים) בקבלה לישובים קהילתיים (שם נמצאים רבים מתומכי מרצ), אחשוב שמשהו שם משתפר.
    • ביום שבו מרצ תכריח (כמדיניות קבועה) או תלחץ על קיבוצים לקבל פלסטינים כחברים מן המניין ולא תסנן אותם בתואנות כזב, אחשוב שהיא כבר לא ימנית קיצונית המתחזה לשמאלנית.
    כרגע שום דבר מתוך אלה לא הולך לקרות.
    את יחסה הטוב יחסית של מרצ כלפי הלהט"בים, אני רואה כחלק מנוצות הטווס של הומניזם שמדינת ישראל מתקשטת בו. זאת, כאשר היא כובשת ומדכאת עם אחר וכאשר היא מנציחה ברגל קלגסית וגזענית את עליונות האוכלוסייה האשכנזית על השאר. בכך ממלאת מרצ את תפקידה במאבק הציוני המאחד את הימין וה"שמאל" בישראל.
    כשם שרוב הפלסטינים אזרחי ישראל לא קונים את ה"פרו פלסטיניות" של מרצ וה"שמאל" הציוני, כך אני מציע למזרחים להט"בים ואחרים לא לתת אמון במפלגה הזאת.

  5. אביטל

    הרי אין ספק בדבר הקשר שבין מפלגת שמאל, השואפת ופועלת למתן הזדמנויות שוות ורווחה וחינוך ובריאות לכל, לבין פעילים חברתיים הפועלים לאותן המטרות.
    אלא שיש להתגבר על מכלול שלם של דיעות קדומות משני הצדדים, דיעות שמעמיקות עם הזמן ונאחזות לעתים קרובות בעובדות הסטוריות שממשיכים לחזקן ע"י ניתוקן מכל הקשר הסטורי ומחילים אותן על הציבור דהיום. וכך , למשל, מואשמים חברי כנסת של מרץ, זהבה גלאון ואילן גילאון (כמשל בלבד) ב –
    …"אותו שמאל שבעבר ריסס גזזת, ניתק את השכונות המזרחיות מהחברה הישראלית, מחק את זהותם הטבעי של העולים, הוציא את הערבים והמזרחים ממשוואת מודל הצבר הנעלה וכן הלאה"…
    ולמה חוזרות הקלישאות ללא ליאות? אולי התמונה יותר מורכבת – מתי בדיוק כל מחדלי הקליטה האלה קרו? האם היו קשורים בגזענות בלבד, או בהיבטים נוספים? ומאז שהשמאל הלבן אינו בשלטון, משנת 1977 (להוציא את השנים 1992-6) , איזו עליה קיבלה תנאים עודפים וממי? מי קלט וקבע את מדיניות הקליטה כלפי עולי אתיופיה, רק השמאל הלבן? וכלפי גל העליה הגדול מרוסיה , שהחל בסוף שנת 1989?
    אבל חמורים מכל הם העלבון בדבר "מדושנות" וההוקעה שלה –

    "אם קבוצה גדולה יותר של פעילים מזרחים ייתמכו במפלגות השמאל הציוני, נזכה להוקיע מתוכן את האליטה הישנה והמדושנת (צילום מעמוד הפייסבוק של מרצ)".

    אתה חושב שפעילים כמו אבי דבוש ומוסי רז מעוניינים להיות חברי מפלגה שתוקיע את מנהיגיה מתוכה בשמו של המוצא?
    ועוד קצת פוליטיקה – איני חברת מפלגת העבודה ואיתן ברושי רחוק מכל מה שהייתי רוצה לראות שם ובתנועה הקיבוצית. אבל מפלגת העבודה מאורגנת במחוזות. מה לעשות? אם תבטל את מחוזות ההתיישבות, עליך לבטל גם את המחוזות העירוניים. אם תבטל את מחוז המושבים, תבטל גם את קולו של חלק גדול מן המצביעים שסביהם והוריהם עלו מארצות המזרח, ואין צורך להוסיף באיזו מדיניות קרקעות הם תומכים.
    צר לי מאד, אבל יש לי הרגשה שלא רבים יצטרפו למפלגות שאתה יורק עליהן.

  6. נעמה בל

    התמימות היא מחלה קשה לצערי. צר לי להגיד לך שאתה לוקה בה. יודע מה המזרחיים עדיין לא למדו? לכבס את הכביסה המלוכלכת בבית, זאת הסיבה שעדיין אין כאן הנהגה מזרחית שום דבר לא באמת השתנה מלפני קום המדינה ועד היום, למעט אמיתות שבדרך לא דרך יצאו לאור. אתה בדיוק מה שהיו אבותיך, האמינו שהם נחותים והשתמשו אחרי אשכנזים וחבל, חבל שמרבית המזרחיים עדיין קונים את הלוקה האשכנזי. נ.ב השתמשתי בביטוי מזרחיים רק כי אתה השתמשת בו, מקווה שידוע לך שזה מושג אשכנזי פראקסלנס, מושג לא נכון דרך אגב. מזמינה אותך קצת להתעמק בשורשים שלך, בהיסטוריה, ללמוד ולחקור לפני שאתה מציע הצעות ערלות מתוכן, אני אדם שסולח אבל בטח לא שוכח וחזרה בתשובה היא לא חלק מהרפרטואר של אנשים שמוכנים להתנתק מיהדותם במחי כף. נ.ב אין דבר כזה חילוני, יש יהודי ויש שאינו יהודי. ממליצה לך בחום לצבור קצת קילומטראז' בחיים ולמלא אותם בידע.