string(2) "he"
string(2) "he" -array(0) { }

השליטה באקטיביסטיות פלסטיניות עוברת באבא: על המעצרים בנצרת

מעצרן של האקטיביסטיות עדן טאטור, לובנא תומא וראיה שמאלי לפני ההפגנה בחמישי בנצרת, אינו רק פגיעה בחופש הביטוי שלהן אלא גם דוגמה למנגנוני השליטה הפטריארכליים שמפעילה המשטרה על נשים פלסטיניות והאופן בו הופך מעצרן למופע ראווה שנועד לבייש אותן

ביום חמישי האחרון תוכננה להתקיים הפגנה ארצית בנצרת. עשרות רבות של צעירות וצעירים מרחבי הארץ, אקטיביסטיות ואקטיביסטים, קמו ולקחו אחריות אזרחית למימוש חופש הביטוי והשמעת קול צעקה נגד הדיכוי, האלימות והגזענות הגואה. אולם עוד בטרם נשמעה קריאה אחת, משטרת ישראל פתחה במבצע נגד החברה הפלסטינית בישראל. ערב ההפגנה, החל מבצע מעצרים גורף שכלל זימון פעילים/ות פוליטים/יות לשיחות אזהרה עם השב"כ/משטרה, חיפושי בית, שוטר עם מבטא ערבי כבד שעשה סבב טלפונים לפעילים/ות לברר האם "התגעגעו" לאירוח בתחנת אל-מסקוביה בנצרת… ועוד. כמובן, אמצעים בלתי חוקיים אלה הינם דבר שבשגרה המתנהל בפומבי ובידיעת ראשי המדינה והמשטרה – אותה משטרה של אוקטובר 2000, צוק איתן, עופרת יצוקה והאינתיפאדה הראשונה והשנייה, זו שאינה ממלאה את תפקידה כלפי הציבור הערבי.

בפניכן סיפורן של עדן טאטור (18), לובנא תומא והקטינה ראיה שמאלי (17), שנעצרו ושוחררו בתנאים מגבילים. הצעירות נעצרו, בין היתר, בחשד למעורבותן בארגון הסעה להפגנה בנצרת, ונחקרו בחשד לארגון הפגנה ו/או הסתה (לא ארחיב לגבי האופן בו המדינה מסווגת את חופש הביטוי של פלסטיניות כ״הסתה״, זה מחייב מאמר ביקורתי נפרד). שלוש בחורות אינטליגנטיות, פעילות ואזרחיות מן המניין, נעצרות כל אחת עם אביה (!), וכולם יחדיו מובאים לתחנה אחרי ביצוע חיפוש משטרתי בבתיהם.

ראיה שמאלי, תלמידת תיכון, מספרת עם חיוך של אשה מודעת ואיתנה על יום ארוך שהתחיל בטלפון מהמשטרה, ממספר חסוי ומשוטר שלא הזדהה שמית, כדי לתחקרה אודות ההפגנה ומטרותיה. זאת על אף כי ההפגנה פורסמה ברשתות החברתיות בגלוי ולא נחסמה כל גישה לפרטיה. וכך לפתע, בשעות הערב, כוחות משטרה רבים הגיעו לביתה וביצעו חיפוש. משלא מצאו כל ״ראיה״ במקום, נעצר אביה כבן ערובה על מנת להפעיל עליה לחץ להגיע "תוך רבע שעה" לתחנה, שם נחקרה למספר שעות ללא ייעוץ משפטי וללא נוכחות הורה.

ראיה מתארת את חקירתה כרוויית איומים – בעיקר כאלה הנוגעים לעתידה, כאשר החוקר מוסר לה שהם יודעים שהיא תלמידת תיכון במגמת פיסיקה ומחשבים ודי במעורבותה הפוליטית כדי להרוס את תוכניותיה. אם לא די בכך, היא נשאלה אודות 12 אנשים אחרים ופעילותם. המשטרה קיוותה – ללא הצלחה – להפוך אותה למקור מידע. היא ממשיכה ומספרת, כי אחרי לילה ארוך בתחנת המשטרה נצטוותה לישון על כיסא משרדי באחד בחדרים ועם עלות השחר הועברה לתא המעצר במרתף בית המשפט, לאחריו שוחררה למעצר בית.

זהו מעצר במטרה להמיט "בושה", מתוך תפיסה מודיעינית ישראלית מיושנת השואבת את מקורותיה ממנגנוני פיקוח חברתי פטריארכלי על נשות "השבט". לפי היגיון זה, מעורבותה של אשה בפעילות במרחב הציבורי מאיימת על גברים, ובאמצעות מעצרה עם אביה, המשטרה פוגעת לכאורה במוניטין של הפעילה ושל משפחתה

מדוע, בעצם, נעצר אביה שאינו חשוד במאומה? מפני שזהו מעצר למען יראו וייראו. זהו מעצר במטרה להמיט "בושה", מתוך תפיסה מודיעינית ישראלית, מיושנת אמנם, השואבת מקורותיה ממנגנוני פיקוח חברתי פטריארכלי על נשות "השבט". לפי היגיון זה, מעורבותה של אשה בפעילות במרחב הציבורי מאיימת על מעמדם של הגברים, ובאמצעות קלף זה של מעצר האשה ואביה, בדרך לא דרך, המשטרה לכאורה פוגעת במוניטין של הפעילה ומשפחתה. דבר זה אמור להרתיע אותה ולמנוע ממנה לפלס את דרכה הפוליטית. כך, המשטרה שואפת להגביר שליטתה על נשים אקטיביסטיות ואנו עדות למעצר נשים כמופע ראווה: למען ייראה ויישמע וייצפה ויסופר לאחרים.

נשים כמו ראיה וחברותיה, הן הפמיניסטיות שמערערות על הסדר הפטריארכלי והקולוניאלי במכה אחת ומתנגדות לדיכוי בכל צורותיו, גם זה של הממסד.

נשים נצרת
משמאל ובכיוון השעון: ראיה שמאלי, עדן טאטור ולובנא תומא. "שמן הטוב" של נשים הופך להיות אמצעי דיכוי בידי הממסד

מדינת ישראל וזרועותיה הביטחוניות עושות שימוש נלוז בקודים חברתיים, כאשר הפעם הפטריארכיה נרתמת לשירות הקולוניה ונשים פלסטיניות הן הכלי והן המטרה. זו אינה הפעם הראשונה שהמשטר מחזיק במקל הדיכוי של נשים בתוך החברה הפלסטינית על מנת לזרוע אימה ובהלה בקרב אקטיביסטיות. למשל, זה עניין די נפוץ שמשטרת ישראל/השב"כ מזמנים מגינת זכויות אדם לחקירה/שיחה, וההזמנה נמסרת ע"י שוטר בלבוש רשמי לכתובת אחרת (שכנים/משפחה מורחבת) על מנת לעשות לאותה פעילה שיימינג ולהציגה כפורעת חוק ובעלת נטייה להסתבך עם הממסד – על כל הסטיגמה החברתית הכרוכה בכך, תוך פגיעה בזכותה לפרטיות. בחברה מסורתית שיש בה פיקוח חברתי על נשים, גופן, פעילותן והתנהגותן – "שמן הטוב" הופך להיות אמצעי דיכוי בידי הממסד. 

אוסיף ואציין כי מעצר בני/ות משפחה לא חשודים גם היא שיטה ישראלית נפוצה, ובלתי חוקית בהתאם לפסיקת בג״ץ, אך עם זאת נעשה בה שימוש תדיר להפעלת לחץ כנגד נחקרים עליה יכולים להעיד רבים מהאסירים הפוליטיים מרמת הגולן, מירושלים ומהגדה.

עד לכתיבת שורות אלה גל המעצרים טרם פסק. הפעילה החברתית סמר עזאיזה, עובדת סוציאלית מנצרת שנעצרה במעצר "מנע", ושתי קטינות נוספות בנות 14-15, עדיין מוחזקות במעצר. גל האלימות לא פסח גם על עורכי/ות דין. שוטרים צעקו, איימו ותקפו מילולית את עורכת הדין פרח ביאדסה, שהייתה בתחנה בנצרת לצורך ביצוע תפקידה. בנוסף, פורסם כי שני עורכי דין נעצרו בידי המשטרה. פרח ביאדסה, שליוותה חלק מעשרות העצורים בשבועות האחרונים בנצרת, מספרת על עינויים קשים שהופעלו נגד נחקרים אשר נמנעה מהם גישה לטיפול רפואי דחוף. עורכי/ות דין לא הצליחו להגיע ללקוחותיהם בתחנת המשטרה, נמנע מהם מפגש עימם ולא ניתן ייעוץ הולם לעצורים/ות. כמו כן, באופן מכוון התבצעה שלילת זכויות בסיסיות של נחקרים/ות קטינים/ות, שהובהלו למעצר בשעות הקטנות של הלילה ונחקרו ללא נוכחות הורה.

ניתוח מבעד לעדשה מגדרית, בכוחו לחשוף את השוביניזם בו עושה גוף ציבורי דוגמת המשטרה שימוש, לחלחול שליטתו באוכלוסייה אזרחית של נשים פלסטיניות כיעד, בין אם עורכות דין, פעילות ועוד. אמצעי זה הוא בלתי חוקי בעליל, וחשיפתו מראה את פניו של הממסד כולו, שלא נרתע להפגין שליטה פטריארכלית על נשים באשר הן.

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

  1. נפתלי אורנר

    בוש אני במדינתי ומחזק את ידכן. המשיכו במאבקכן הצודק

  2. פריץ היקה הצפונבוני

    האימפריה הישראלית ,עם מליוני נתינים חסרי זכויות בשטחים ,ברור לכל מי שעיניו בראשו שאינה דמוקרטיה. אבל גם בקו הירוק על המלחמה נגד הבדואים והטרור המשטרתי נגד פלסטינים כמתואר ב כתבה היא בלשון המעטה דמוקרטיה מפוקפקת מאוד. נכון יותר לומר : משטר של עריצות הרוב.

  3. אלה

    כמה שטויות בטקסט אחד קצר. שיטות החקירה של משטרת ישראל נבדקו ותוקנו מאות פעמים, גם ע"י בג"צ.

    אם הערבים לא רוצים להיחקר ע"י משטרת ישראל, מוצע להן שתי אפשרויות (לפחות, כי בטח יש עוד):
    1. להפסיק לפעול נגד המדינה
    2. להפוך לפלסטינים, ולא רק בכינוי עצמי. קרי, לוותר על האזרחות של המדינה היהודית, ולקבל אזרחות פלסטינית. משטרת אבו מאזן בטח תכבד אותם מאוד, כי הרי הם פלסטינים.