שימורי הזמן

טאיסה סקריפצ׳ק צילמה את מולדובה בפעם האחרונה בה ראתה שם את סבתה. לצד התלישות והדממה צילומיה מבטאים תחושת שייכות עזה
טאיסה סקריפצ׳ק

בית סבי וסבתי במולדובה, וכן הבתים של קרובי משפחתי, מהווים עבורי אוצר יקר ערך בחיי כיוצרת ובכלל. נולדתי במולדובה ושם העברתי את רוב ילדותי המוקדמת. בנסיעות שבין העיר לכפר בו חיו הוריי אמי, הייתי נרגשת. תמיד ציפה לי משהו מעניין בבית סבתי וסבי, בית אשר היה גדוש בטפטים, שטיחים, מפיות סרוגות וחפצים ישנים. בביקורי האחרון במולדובה חשתי את אותה ההתרגשות וצילמתי את סדרת הצילומים הזאת. זו גם הייתה הפעם האחרונה בה ראיתי את סבתי דריה.

הצילומים מציגים את המקומות כפי שהם, ללא התערבות. מעין קולאז' של פריטים שנוצרו מהחיים עצמם. אני רואה בצילומים אלו את הריחוק הגדול הפיזי, התרבותי והנפשי אשר קיים בין מולדובה לישראל. אני חשה בבדידות, בתלישות ובדממה כאשר אני מתבוננת בחדרים, בנופים ובחפצים שצילמתי, עם זאת מקומות אלו טמנו בי תחושות עמוקות שלעולם אינן עוזבות אותי – חמימות, משפחה, בית, שייכות, מעין גרעין של זהות. את כל אלו אני מנסה לשמר היטב כך שלעולם לא אשכח.

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
תגיות:
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.