string(2) "he"
string(2) "he" -array(0) { }

מגש הכסף: של גברים, בידי גברים, על גברים

״מגש הכסף״ אמנם מעלה לדיון באופן אמיץ עוולות כלכליות ואי שוויון חברתי, אך היא עצמה מדירה באופן מוחלט נשים מקרבה, כחוקרות, כפעילות, כמובילות דעה. האם יוצריה חושבים שלנשים אין מה לתרום לשיח הכלכלי-חברתי בישראל?
רונה אוז-כהן

בשבוע שעבר שודרה כאן אחת הסדרות הכי חשובות ששודרו בטלוויזיה הישראלית, ״מגש הכסף״. עוד כשהתחיל הבאז סביבה, לפני מספר שבועות, פחות או יותר הבנתי לאן פני הדברים מועדות. היה ברור שזאת הולכת להיות תכנית מעניינת וחשובה, כזאת שלא רואים הרבה בטלוויזיה הישראלית. יחד עם זאת, לכל אורך הציפייה שליוותה אותי לקראת שידורה, ליוותה אותי יחד איתה גם תחושת מועקה. הסיבה הברורה למועקה נבעה מהעובדה שידעתי שהצפייה בסדרה לא הולכת להיות נוחה או מהנה. זו איננה סדרה שמבקשת לבדר את הקהל, אלא לטלטל את הצופים והצופות ולהטיח בפניהם את האמת המרה והעגומה על קשרי הון-שלטון ועל המציאות הכלכלית בישראל.

הסיבה האחרת למועקה קשורה גם היא למציאות זו. מהי בעצם אותה מציאות כלכלית בישראל? מלבד היותה מלאת חולי וקשה, היא כזו שגם עדיין נשלטת ברובה על ידי גברים. כידוע, רובן הכמעט מוחלט של החברות הגדולות במשק מנוהל על ידי גברים, וגם השלטון שמחוקק חוקים בעניינים כלכליים הוא גברי ברובו. מתווספת לכך העובדה כי נושאי כלכלה לרוב נתפסים בחברה כנושאים "גבריים", והרי לכם סדרה שהעלתה בי את החשש כי היא הולכת להיות סדרה שלא רק שנוצרה על ידי גברים ושמציגה שלוש דמויות גבריות במרכזה, אלא גם כזו שתדבר על האסון הכלכלי שהמיטו ושעדיין ממיטים השלטון והטייקונים, שרובם כאמור גברים. כלומר, בהנחה גסה: זאת הולכת להיות סדרה שנוצרה על ידי גברים (דורון צברי ואמיר בן-דוד) ושתציג גברים (גיא רולניק, ירון זליכה ודני גוטוויין) שידברו על הבעיות הכלכליות שיצרו גברים אחרים. לכן המועקה שעלתה בי הגיעה מתוך התחושה שהייצוג הנשי בה הולך להיות מועט מאד, אם בכלל.

כמובן שקיוויתי מאד להתבדות. לצערי זה לא קרה. לאורך כל שלושת הפרקים צפיתי במסך שלי הופך למצעד של ראשי גברים מדברים אשר מתחלפים בזה אחר זה. אינני טוענת שנשים כלל לא הופיעו על המסך, הן אכן הופיעו, אך לא בתור מרואיינות. לא היתה אישה, ולו אחת, שרואיינה על ידי שלושת גיבורי הסדרה. נשים אמנם הוצגו לעתים רחוקות כחלק מחבורת הטייקונים או כחלק מהקהל שנכח בהרצאות ולעתים בקטעי ארכיון כאלו או אחרים. אך בפועל, לא היתה ולו אישה אחת שזכתה להביע דעה, עמדה, פרשנות, תובנה.

לכן קשה שלא לתהות – האם יוצרי הסדרה לא יכלו למצוא ולראיין מומחית אחת, לתחום כלכלי או חברתי, שתביע את דעתה בעניין? האם אין בנמצא נשים חריפות שיכולות להציג תובנות על המצב בישראל? כמדומני, לא חסרות חוקרות או עיתונאיות ותיקות שיכולות לדבר על נושאים אלו. מדוע לא ראיינו את חברת הכנסת שלי יחימוביץ', למשל? הרי מי אם לא היא, שמזוהה כל כך עם המאבק בבעלי ההון, יכולה לדבר על נושאים כמו אלו. נצבט הלב לראות את דמותה רק למספר שניות באחד הפרקים, בקטע מתוך דיון בכנסת בנושא מתווה הגז.

האם יוצרי הסדרה לא יכלו לראיין מומחית אחת? האם אין בנמצא נשים חריפות שיכולות להציג תובנות על המצב בישראל? כמדומני, לא חסרות חוקרות או עיתונאיות ותיקות שיכולות לדבר על נושאים אלו. מדוע לא ראיינו את חברת הכנסת שלי יחימוביץ', למשל? הרי מי אם לא היא, שמזוהה כל כך עם המאבק בבעלי ההון, יכולה לדבר על נושאים כמו אלו

הדבר חורה עד מאד ולו בגלל העובדה שברור לכל שיוצרי הסדרה הם אנשים בעלי מודעות חברתית גבוהה וראייה ביקורתית נרחבת. הרי שאם לא כך, הם לא היו יוצרים תוכנית כמו זו. אז מדוע המודעות הזו לא באה לידי ביטוי גם בתחום המגדרי? האם לא היה ליוצרי הסדרה (הן לגברים והן לנשים) מוזר, או אף מביש, לשבת בחדר העריכה ולראות איך לאורך שלוש שעות אין ולו אישה אחת שמדברת? והאם העובדה שלא מצאו לנכון לשלב אפילו אישה אחת בתכנית מעידה כי לדידם לנשים אין מה לתרום לשיח החברתי-כלכלי בישראל?

קשה שלא לשים לב לאירוניה העצובה בסדרה ביקורתית כל כך, המבקשת לצאת נגד חוסר שוויון חברתי-כלכלי, שמבטאת חוסר שוויון בעצמה, בייצוג המגדרי שלה. כאשר דווקא סדרה שמעלה לדיון באופן אמיץ כל כך נושאים הנוגעים לעוולות כלכליות שנעשו לנו מידי השלטון ובעלי ההון, לא רואה את העוול שהיא בעצמה עושה בהדרה הבוטה הזאת.

לא הייתי רוצה לרדד את הסדרה "מגש הכסף" ולהציג אותה כעוד אחת מהיצירות השוביניסטיות שקיימות בטלוויזיה המכחידות נראות של נשים, בהן אנו הצופות נתקלות לא פעם. זאת תהיה ראייה צרה מדי, כי "מגש הכסף" היא לא עוד יצירה טלוויזיונית רגילה. זוהי יצירה חשובה, מרתקת, פוקחת עיניים, משנת תודעה וכלל לא רגילה בנוף הטלוויזיה הישראלי. על כן חבל אף יותר שהייצוג הנשי נמחק ממנה באופן בוטה כל כך.

רונה אוז-כהן היא בעלת תואר ראשון בתקשורת ומנהלת עמוד הפייסבוק "מיתוס היופי״

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

  1. חזי

    להחרים את התכנית ואת הוט

  2. נעמי

    ואני שואלת, במקום להתבכיין, למה שנשים לא יקחו יוזמה ויצרו סדרה שכזו? האם "זכות היתר" הזו היא מתת האל לדורון צברי ובן דוד? מדוע נשים תמיד מחכות ומצפות למי, למי, למי? מדוע שלא יצרו בעצמן סדרה מאוזנת במקום להלין על הכחדת נראותן? התלונה הנפוצה בדבר מחוות גברים כלפי נשים, שאם לא כן הם שובניסטים, הינה תלונה שובניסטית בעליל. עובדתית אף אחד לא מונע מנשים ליצור, אנחנו הרי חופשיות לעשות זאת. עצם העשייה תחשוף את אותן נשים מוכשרות וממילא תעלה את המודעות לקיומן בחברה. גברים לא יעשו בשבילנו את העבודה בהתנדבות ובצדק. כפי שטענה הכותבת יש נשים רבות שאינן פחות מוכשרות ובעלות יכולות שכליות ומנטליות לא פחותות מאלה של צברי ובן דוד – יאללה לעבודה, במקום אכלו לי, שתו לי, תשתפו אותי, אל תשכחו אותי…. ותאמינו לי שאני פמיניסטית בכל רמ"ח אברי, עוסקת בשוויון מגדרי וזכויות נשים, יחד עם זאת לא מסכימה לבטלנות ולפסיביות שמציעה רונה לנשים ברשימה זו.

    1. רונה אוז-כהן

      כשאנחנו מדברות על ייצוג נשים בטלוויזיה או בקולנוע זה ממש לא בא מהכיוון של רצון ב"מחווה" מצד גברים. את בוודאי מודעת לעובדה שיש בעיה של ייצוג נשים במדיה. זה לא דבר חדש. זה שיח ומחקר שהתחיל בשנות ה60-70 ונמשך עד היום. ישנם מאות אם לא אלפים של מחקרים שמדברים על האופן הבעייתי שבו נשים מוצגות בתקשורת. גם מחקרים עדכניים מהשנים האחרונות מראים כי עדיין נשים מיוצגות באופן חסר בערוצי הטלוויזיה השונים, גם בבחינה כמותית, של שכיחות הופעתן, אך גם בבחינה איכותית – של התפקידים אותן הן ממלאות על המרקע.

      להגיד שזאת התבכיינות כאשר אנו מבקשות להעלות ולהציף בעיות בנוגע לזה (או לכל אפליה והדרה אחרת) הוא טיעון שוביניסטי, כי זאת אמירה שלמעשה משמשת כהשתקה. הרי לא מספיק שאנחנו חוות אפליה, אז אנחנו גם צריכות לא לדבר על זה? כי כל דיבור על כך זה בהכרח התבכיינות? אם זה המצב, אז דברים בחיים לא השתנו. כל פתרון של בעיה מתחיל בהכרה שלה ובהצפה שלה על פני השטח. אחר כך מגיעה החשיבה לדרכי פתרון והפעילות לשינוי. ואגב, זה ממש לא סותר העניין של "לקום ולעשות" מול "לדבר על הדברים". אפשר גם זה וגם זה.

      ורק שתדעי- להגיד משפט כמו למה נשים לא קמות ועושות סדרות כי בעצם אף אחד לא מונע מהן זה משפט מיתמם, במיוחד כשמסתכלים על המצב של תעשיית הקולנוע והטלוויזיה בארץ. לכאורה נשים חופשיות לעשות כל מה שהן רוצות אבל כמו בכל תחום תעסוקתי אחר, גם בתחום הזה לנשים יש תקרת זכוכית. אני לא יודעת אם את מודעת לנתונים אבל בארץ כמעט ואין נשים בתפקידי בימוי, לא בקולנוע ולא בטלוויזיה. נשים מהוות רק 10% מבמאי הקולנוע בישראל ופחות מ-30% מהיוצרים בטלוויזיה.

      אז במציאות כזו לבוא ולהגיד שזה דיבור של "אכלו לי, שתו לי", זה חוסר רגישות ואי הבנת המורכבות של מציאות הדיכוי של נשים. חוץ מזה, לדעתי זה גם קצת פשטני מדי ושטחי לבוא ולהגיד לא/נשים שהם יכולים לעשות כל מה שבא להם. גם אם באופן תיאורטי זה נכון, בפועל המציאות היא קצת יותר מורכבת מזה. יש קשיים, יש בעיות, יש חסמים שמגיעים מהחברה. אלו דברים שמתחילים כבר מגיל קטן בחינוך וביחס החברתי השונה שמקבלות נשים מול גברים. וזה בסדר לדבר על זה.

      1. נעמי

        שלום רונה,
        אין בעיה של ייצוג נשים במדיה, יש נשים מופלאות במדיה, הן רק מסתתרות. יש בעיה במקום בו הן בוחרות למקם עצמן במדיה. גישה תבוסתנית לעולם תשאיר אותנו בתפקיד הסטייליסטית והמאפרת של גיא רולניק ובן דוד. כל כך הרבה נשים מוכשרות מסתפקות בלעבוד אצל ועבור גברים. את רוצה לומר לי שנסלי ברדה, ענת מרציאנו, קרן נויבך ועוד ועוד לא יכולות היו ליצור סדרה כזו (מגש הכסף), במקום לעבוד לתפארת רביב דרוקר? גם רעייתו המוכשרת של רביב דרוקר יכולה הייתה ליצור סדרה כזו, אבל הן בוחרות להיות מגישות פסיביות או תחקירניות רציניות לסרטי תעודה של גברים במקום לסרטיהן שלהן. את מוזמנת לספור (אני כבר עשיתי את זה) כמה פעמים קרן נויבך מואילה לראיין נשים במהלך תכנית הבוקר שלה. יש לה כל כך הרבה הזדמנויות לחשוף נשים בנושאים כלכליים רציניים ובכלל, מדוע היא מראיינת תמיד רק פרופסורים גברים, פוליטיקאים גברים, פעילים חברתיים גברים, זו הרי הזדמנות מעולה לחשוף נשים רציניות, מרשימות ומשכילות לשיח הציבורי, שהן תהיינה מפורסמות כמקור סמכותי לידע וכשמישהו יחליט לצלם את מגש הכסף, ברור מאליו יהיה שהשם שלהן יעלה בתור מרואיינות אולטימטיביות. אז כן, לוותר על המושכות זו בכיינות ואני לא תמימה ולא מיתממת, אני חושבת שאנחנו צריכות לצפות פחות (מגברים והמצב התודעתי בו הם מצויים) ולהתאמץ יותר. גם לנו לא תזיק קצת מודעות.

        1. טל בר

          הסדרה הזו היא יוזמה של אישה, רינת קליין, מנכ"לית ערוץ 8.
          אם היא לא מצאה טעם לפגם בכך שלא משולבת אישה, מה אפשר לצפות מצברי ובן-דוד?
          זה לא רק שנשים מסתפקות בתפקידי משנה, גם כשהן מגיעות למקום בכיר כמו קליין או נויבך, הן מקיפות את עצמן ב"מומחים" גברים כדי חלילה שלא ייצא שהן פמיניסטיות פויה.

          1. נעמי

            יפה הגבת בר, תודה. על זה בדיוק אני מדברת ואם אנחנו לא עושות בשביל עצמנו אין לנו מה להלין על אחרים. בואו נתחיל עם זה שאנחנו ניקח אחריות על טיפוח קבוצת המגדר שלנו ולכשנכבוש עמדות כוח ועמדות השפעה, נתחיל לטפל בחסמים, בתקרות הזכוכית, בקירות הבטון. מניה וביה זה יציב אותנו במקום בו הפגמים אותם מנתה רונה ברשימה יהיו כבר בשוליים…

  3. אישה

    התחושות שלי ממש זהות! סדרה חשובה אך מדירה 50% מהאוכלוסיה. כשחושבים על זה
    זה פשוט הזוי. עוד כמה דורות יסתכלו עלינו כמו שאנחנו מסתכלים על המתנגדים לסופרג'יסטיות.

  4. רתם

    הביקורת הזו מאד חשובה. כאילו לא נאמר כל מה שנאמר עד היום על הייצוג בכנסים ובבמות שנשים מודרות מהם, נפלו היוצרים בפח הזה כל כך בקלות, או שבטבעיות. ברור שאינך פוסלת את הסדרה, ועדיין איפה החוקרות שיכולות לדבר מצויין בנושאים האלה? איפה?

    1. תמר

      הצפת נושא חשוב. לא צפיתי עדיין במגש הכסף אבל העניין הוא עקרוני ולכן אני מרשה לעצמי להגיב.
      ייצוג נשים במחרב של דעות לוקה בחסר בלשון המעטה, ודווקא לא חסרות נשים שמומחיות לנושאים רבים – מנושאי ביטחון וכלכלה, ועד נושאים "נשיים" יותר כמו חינוך, רווחה ובריאות. לצערנו הדיפולט של רוב המפיקים/יוצרים/במאים הוא ללכת על קאסט גברי, אבל גם לנשים המומחיות יש חלק באשמה כי הרבה פעמים הן בוחרות להישאר מאחור.
      מניסיון של מספר שנים כעורכת תכנית חדשות ודעות אני יכולה לומר שהשתדלנו מאוד להעלות לשידור דוקטוריות, פרופסוריות, מנהלות ועיתונאיות. המוטיבציה של רובן הייתה אפסית, נדרש לא מעט שיכנוע כדי לגרום להן להסכים להתראיין.
      כלומר העניין הוא לא בטלנות או פאסיבות, כפי שטענה נעמי בגובה הראשונה, אלא סירוב וחוסר שיתוף פעולה של נשים מומחיות עם התקשורת.
      ועדיין – בנושאי כלכלה יש לא מעט מומחיות שהיו יוכלים לראיין, והן היו מתראיינות ברצון (למשל מירב ארלוזרוב הנהדרת).
      גם יוצרים יכולים לעשות מאמץ לשלב יותר נשים כ"ראשים מדברים" וגם הנשים צריכות להפסיק להתבייש ולהתחבא. יש לך דעה? יש לך מומחיות? אל תסתירי אותה!

      1. חנן שליב

        זהו מקרה מענין בו כל! המשתתפות! צודקות. אכן ישנה הדרה מסוימת בסדרה הכ"כ חשובה אך מאידך צריך גם יותר יוזמה וכוחנות ,חוזר כוחנות, מצד הנשים בקהילתנו בכל הקשור להרס הכלכלי של עשרות אחוזים מהמשפחות. מי אם לא הן צריכות להוביל את המאבק במונופולי שיווק המזון או ההידרדרות ברפואה הציבורית וכן גם בנושא הגז.במלחמה כמו במלחמה, והיום מלחמת הקיום האמיתית שלנו בישראל היא קודם כל חברתית כלכלית ורק א"כ ביטחונית. הביביהו לסוגיו יהודי וערבי השתלטו על סדר היום בגלל שכך בחרה החברה ,נשים וגברים במדינת ישראל.