string(2) "he"
string(2) "he" -array(0) { }

אופוזיציה לוקחים, לא מקבלים: מדרש עכשווי על ״המלט״ של זגורי

בעיבוד שלו ל״המלט״ שמוצג כעת בהבימה, החליט מאור זגורי להשמיט את המלה דנמרק מן האמירה המפרסמת ״משהו רקוב…״, ולזרוק אותנו לעולם של מלחמת אחים/מלחמת אזרחים, נטול אופוזיציה של ממש. עולם שאיננו מאד שונה ממה שקורה מחוץ לכתלי התיאטרון
נעמה נגרנעמה נגר

דוקטורנטית לסוציולוגיה באוניברסיטת ויסקונסין-מדיסון, ובעלת תואר שני בסוציולוגיה פוליטית מהלונדון סקול אוף אקונומיקס

זה בטח לא תוכנן ככה, אבל ״המלט״ של מאור זגורי – שבמקור הוצגה בסמינר הקיבוצים ורק אחר כך הגיעה להבימה – הועלתה לקראת יום השנה לרצח רבין. זה אומר שהיוצאים מההצגה נפלטים ישירות למבואה של התיאטרון הלאומי, שבה מוצגת תערוכה (שטחית, נו מה, אבל לפחות מוצגת) לציון 20 שנה לרצח, אירוע שרק ממרחק הזמן מבינים עד כמה הוא שינה את פני החברה והמדינה. ולאור זה ניתן להציג מדרש אחד לבימוי הזה*.

לא במקרה, במשפט המפורסם ״משהו רקוב…״ החליט זגורי להשמיט את המילה דנמרק. ב״המלט״ הישראלי, ביבי הביא ברוב תחבולות לרצח רבין, ואחר כך ירש ממנו את השלטון. המלט ג׳וניור נותר לבדו כאופוזיציה היחידה בכ-ל הממלכה. הוא מכיר באחריותו לנקום את אביו, ואם בהתחלה הוא רואה בירושת השלטון על הממלכה איזושהי זכות (מולדת), עם הזמן מתפתחת בו ההכרה שזו לא רק זכות אלא גם אחריות, והוא בוחר במודע להיות – כלומר לשלוט. כי יש לזכור שבממלכה הימי-ביניימית של המלט, שלא כמו במדינה המודרנית, נושאי משרות מזוהים לחלוטין עם המשרה שלהם – זו לא ביורוקרטיה ולא מערכת של נבחרים. כך שבעבור יורש-עצר, השאלה להיות או לא להיות היא פוליטית. זה לא רק לחיות או לחדול/למות. זה לתפוס את השלטון או להיות nobody.

אם בראשית העלילה אפשר להביע אמפתיה כלפי המלט, עם התקדמות העלילה, הטרנספורמציה שעוברת עליו ורשימת החטאים שהולכת ונצברת לחובתו, מותירות על פנינו הבעה הולכת ומעמיקה של WTF. קצת כמו האופוזיציה שלנו, אליטה ישנה שלא די לה שאבותיה אחראים לנכבה (עם הרוויזיוניסטים) ולאפליה נגד מזרחים, היא עדיין לא לומדת מהניסיון, ובאה ביציאות אומללות על קמעות וקברים, ולא אומרת שלום לערבים אחרי שזיינה להם את הצורה והבטיחה דוקי ואהבה. כזה מן אחוס״ל שנולד עם כפית זהב ועתיד מובטח ובסך הכל די מרוצה מעצמו שמעדיף להתרועע עם כסילים בארמון מאשר לבנות בריתות אסטרטגיות או להשקיע בהפקת לקחים (המלט בגיל הנעורים ואומרים שיש לו קול ילדותי). זה מי שיציל אותנו מקלאודיוס הרשע?

אבל בסבב הנוכחי, כרגע, מי שאוחז במושכות השלטון הוא מישהו פחות ראוי, כי אותו מישהו זכה בשלטון בדרכי תועבה, שקר, חלקות לשון, ולא כדין (מזכירה, שאמנם הדין ההמלטי הוא דין ימי-ביניימי של זכות מולדת, לא בחירה דמוקרטית, שזה דין שמרני, אבל זה היה הדין אז) ואופציה שלטונית ריאלית אחרת – אין. האלטרנטיבה היא רק התפוררות הממלכה; זגורי השמיט מההצגה את האיום של פלישה חיצונית והותיר אותנו בעולם של מלחמת אחים/מלחמת אזרחים נטו.

לכאורה, מה השאלה? רצח אב היה? היה. המלט הוא המועמד לרשת? מועמד. אז מה אם הוא לא מושלם. בטח שלהילחם בחזרה על מושכות השלטון. כי כמו שאומרת לורד בפסקול שעיצבה להצגה מירי לזר (שעיצבה גם את הפסקול של ״זגורי אימפריה״), Everybody wants to rule the world. מגלומני, אבל זה התפקיד של אופוזיציה, לא?

המלט של זגורי
המלט של זגורי (צילום מאתר הבימה)

אבל כאן, כאן משהו רע עובר על המלט. אולי גיל ההתבגרות. אולי ארבעים שנה של פוסט-מודרנה והתעסקות בייצוגים ודיון בפריווילגיות ומשחקים עם רוזנקרנץ וגילדרנשטרן בשעה שאנשים נרצחים במחנות פליטים ובחוצות ירושלים. והאופוזיציה הזו שכחה מה זה להיות שליטים, והיא עושה את כל הטעויות האפשריות:

היא צדקנית: כשנקרית לידיה הזדמנות לקחת בחזרה את השלטון היא לא עושה זאת, כי ביבי דווקא נראה בסדר כרגע: הוא עשה תשובה והתנצל והוא מתפלל ומבקש מחילה והוא בדיוק גם לא אמר שום דבר דבילי בשום פורום בינלאומי כבר איזה יומיים.

היא צבועה: היא בוגדת בשותפים הכי טבעיים שלה – אופליה הערבייה ואחיה לארטיס המזרחי – ומתפתה לזנוח אותם לאנחות (׳עם כל הצער שבדבר׳) או לצאת אתם לקרבות ראש בראש, רק כי היא חושבת שהיא תוכל לשלוט באיך שזה ישחק לידיים שלה אחר-כך.

היא במו ידיה פוגעת בכוח שלה ומנטרלת את חושיה: בסצינה שבה פולוניוס מתחבא מאחורי שטיח קיר נעשה שינוי משמעותי בעלילה, שמשתמע ממנו שהמלט פועל מתוך עיוורון שהוא כפה על עצמו.

היא אסקפיסטית והססנית, והיא מתחילה לשאול את עצמה: להיות או לא להיות?

וכך אני מבינה את השאלה: אם כבר כל צד פוליטי רחוק מלהיות מושלם (באמת רחוק), ונניח שהאופן שבו הם שולטים כשהם בשלטון – דומה (בניגוד לדעה הרווחת, המלט האב בנה המון בהתנחלויות) לא עדיף לנסות לקחת את המושכות לידיים? ולכל הפחות, באמת לכל הפחות, להחזיר על כנו את שלטון החוק? כי תראו – המלט חטא בחטאים שבין אדם לחברו, אבל הוא לא חטא לעקרון השלטוני ולסדר בממלכה, ולעומתו החטאים של קלאודיוס ערערו את הבסיס התשתיתי שעליו מבוסס המשטר, וביססו את מלכותו על כוח הזרוע והשקר – כן, השקר, כי הקלאודיוס הזה גם שולט בכרוזים שבממלכה.

וכרסום היסודות הזה, והשקרים האלה (אם חוזרים עליהם מספיק פעמים…) פוגעים ביכולת של המלט להתעשת. כי בינתיים כולם משתכנעים שהמלט משוגע (הרי הוא מדבר רק אל עצמו) – כלומר שלאופוזיציה יש אופי בוגדני. ובחוץ שולט התוהו ובוהו הרטורי שבו שקר אמת ואמת שקר. שבו קלאודיוס וגרטרוד נישאים כי הם ״נותנים לתבונה לגבור על הרגש״, ושבו רבין לא נרצח אלא מת מהכשת נחש, והמופתי הראה להיטלר איך עושים שואה.

ספוילר: בהמלט של זגורי, האופוזיציה מתעוררת בסוף. היא מתעוררת רק אחרי שמתים היועצים שדווקא רצו לדאוג לה, והיו אולי יכולים לסנגר עליה אבל התייאשו והשתכנעו שהיא משוגעת (פולוניוס). היא מתעוררת רק שמתים שותפיה (רוזנקרנץ וגילדרנשטרן – בטח חשבו שהם ערבים כי עם המוצא שלהם זה מסוכן לגדל זקן, הם נראים כמו אופליה). היא מתעוררת רק אחרי שהשלטון הרשע מוציא פאתווה של דין רודף עליה עצמה. אבל היא מתעוררת, פגומה ומפוקחת.

*התיאטרון הפרשני של מאור זגורי
העיבוד לשייקספיר אינו אלתור של הרגע, אלא פרשנות, כשם ש״זגורי אימפריה״ היא פרשנות ל״אדיפוס המלך״, המביאה את הטקסט המקורי לזמן הפירוש, לזמן של הקוראים/צופים – כדי לומר לאותם קוראים/צופים משהו על ההוויה שלהם.
החוכמה שביצירה מהסוג הזה הוא בדיוק בפעולה מתוך תבניות מוסכמות מקובלות ומגבילות – כמו משוררי אנדלוסיה שיצקו שירה לתבניות משקל וחריזה, כמו הארי פוטר שנוצק בתבניות הספרות האלכימאית של ימי הביניים, ועוד.
המדרש שאני מציגה לפירוש הזה מבוסס על הפערים בין ההפקה לבין הטקסט (ברמת סיכום העלילה, לא כל מילה).
כך למשל, ההצגה בתוך הצגה שמעלים רוזנקרנץ וגילדרנשטרן – איננה סתם שטיק פופולרי. הבחירה בעלילה מוכרת לצופים מספקת לנו רמז מטרים לאופן שבו יש להבין את הבימוי הפרשני. למשל: שהמלט עובר תהליך, החל מקבלה של מוסרות השלטון כפריווילגיה (פאסיבית, מובנת-מאליה), ועד להבנת מעמדו כזכות – כלומר גילוי האחריות האקטיבית שלו לנטילת השלטון (אני מתבססת על ההבדל בפילוסופיה מדינית בין השתיים. ושוב: כן, יש כאן נסיון הפיכה ולא מהפכה – מוסד המלוכה השמרני נותר על כנו, מכיוון שאנחנו נותרים בגדר התבניות המגבילות של הטקסט. אבל ברמת הדרש, גם חילופי שלטון בין הקואליציה לבין האופוזיציה בארץ, אם יהיו, לא יהיו בגדר מהפך משטרי).
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

  1. חזי

    ניכוס תרבותי של טקסטים אירופאים