string(2) "he"
string(2) "he" -array(0) { }
  • שבזי
    חידת שבזי
    סרטה של ישראלה שאער-מעודד מפרק את הדימוי של ר׳ שבזי
  • פלמנקו
    רוקדים לבנקאים
    על מאבקן הסוחף של מוזיקת וריקוד הפלמנקו בדרום ספרד

שתיקת הכבשים אל מול רעיון הטרנספר

הצעתו של נתניהו לשלילת מעמדם של 100 אלף תושבי השכונות המזרח ירושלמיות שמעבר לגדר, חוברת לשורת התבטאויות שקו מחשבה אחד מחבר ביניהן והן מכוונות גם לערבים בתוך גבולות הקו הירוק: כולכם נמצאים פה בחסד ועל תנאי. ושתיקת המחנה "הדמוקרטי" מהדהדת ברקע
יהודית אופנהיימר

English

הצעתו של נתניהו מסוף החודש שעבר, לשלול את מעמד התושבות של כ-100 אלף תושבי השכונות המזרח ירושלמיות מעבר לגדר, התקבלה בדממה על ידי המחנה הפוליטי בישראל הקורא לעצמו "דמוקרטי". גם אם להצעה לא תהיה משמעות אופרטיבית, אי אפשר להתעלם ממשמעויותיה  – ראש ממשלת ישראל מציע טרנספר המוני של פלסטינים מירושלים ובמפלגות המרכז שמאל לא נשמע אפילו ציוץ מנומס של מחאה. יותר ויותר עולה החשש שנתניהו ביטא במפורש את מה שאומרים לאחרונה במחנה המרכז-שמאל במלבושים מיופייפים.

כך, בעוד נתניהו התנער מפתרון שתי המדינות, במרכז-שמאל ממשיכים לנופף בו אך מרוקנים אותו מתוכנו. המשותף לשני המחנות הוא סירוב לפשרה בירושלים. הדברים נאמרו במפורש במצעי המחנה הציוני ויש עתיד ובהתבטאויות הפומביות של מנהיגיהן, כאשר בשני המחנות משתעשעים ברעיון שירושלים הפלסטינית תידחק לפרברים נידחים של העיר – המשרטטים כמעט במדויק את קווי המתאר של השכונות מעבר לגדר. פרברי עוני אלה אינם ירושלים ההיסטורית של הפלסטינים בדיוק כפי שאינם ירושלים ההיסטורית של היהודים, ואין מנהיג פלסטיני שפוי שיתמוך בתכנית זו. המשותף לשתי הגישות הוא סירוב להכיר בזיקה הפלסטינית לירושלים ההיסטורית, ובמובלע הכחשת זיקתם של הפלסטינים לירושלים בכלל והעמדת האלימות הקשה המתחוללת היום ברחובות ירושלים כנקודתית ונטולת הקשר.

שתיקת הכבשים המדומות לרעיון הטרנספר של נתניהו היא עדות נוספת לכך שגם במחנה "הדמוקרטי" יודעים שהפתרון שהם מנופפים בו הוא בגדר אחיזת עיניים.

פרברי עוני אלה אינם ירושלים ההיסטורית של הפלסטינים בדיוק כפי שאינם ירושלים ההיסטורית של היהודים, ואין מנהיג פלסטיני שפוי שיתמוך בתוכנית זו. מדובר בסירוב להכיר בזיקה הפלסטינית לירושלים ההיסטורית, ובמובלע בהכחשת זיקתם של הפלסטינים לירושלים בכלל והעמדת האלימות הקשה המתחוללת ברחובותיה כנקודתית ונטולת הקשר

בהיעדר פתרון מדיני, יהודים ופלסטינים חיים במרחב דו-לאומי בירושלים ואין אלא דרך דמוקרטית אחת לנהל אותו – בשוויון פוליטי ואזרחי מלא. אולם שני המחנות, הלאומי והדמוקרטי כביכול, מגויסים היסטורית להדיפת אפשרות זו. מאמצע שנות התשעים תחת ממשלות ימין ושמאל-מרכז, נשללו רישיונות תושבות של אלפי פלסטינים בירושלים. עשור לאחר מכן, בחסות משבר חירום אחר, שימשה בניית גדר ההפרדה לקטיעתן של שמונה שכונות מזרח ירושלמיות מהעיר והפכה אותן בכוונת מכוון לגטאות של עוני וחיים תחת פחד מתמיד מפני אובדן מעמד התושבות וניתוק מוחלט מהעיר. כך הפך מעמד התושבות, המפלה מלכתחילה, לחרב מתהפכת מעל ראשם של תושבי ירושלים המזרחית עוד הרבה לפני הצהרתו של נתניהו.

שתיקת המחנה "הדמוקרטי" חמורה עוד יותר משום שהיא מקרינה גם על יחסיי יהודים וערבים בתוך ישראל. קו מחשבה אחד מחבר בין הקריאה לשלילת תושבות במזרח ירושלים לשורה ארוכה של התבטאויות מפי נתניהו, מהמופתי ועד האוטובוסים, נגד האזרחים הערבים בישראל שבתוך הקו הירוק. המסר העולה מהתבטאויות אלה הוא אחד: כולכם נמצאים פה בחסד ועל תנאי, או במילים אחרות – בעינינו כולכם מזרח ירושלמים.

הצהרתו של נתניהו והתמיכה השתוקה לה היא זוכה, הן קו פרשת מים ביחסיי ישראלים ופלסטינים בירושלים ובכלל. שתי האוכלוסיות המהלכות היום בפחד ברחובות העיר חולקות וימשיכו לחלוק מרחבים משותפים, אמצעי תחבורה, שירותים ומסחר. במקום להכריז מלחמה על יותר משליש מאוכלוסיית העיר יש לפעול להידברות ולהוגנות. יש דברים שניתן וצריך לעשות כבר עכשיו: הגנה מוחלטת על מעמד התושבות, הקצאה שוויונית של משאבים ותשתיות (ובמיוחד בשכונות מעבר לגדר), מאבק עיקש בגזענות ובהסתה, תמיכה במוסדות פלסטיניים בירושלים וחתירה לפתרון מדיני ולחילופין להסדרים מוסכמים על בסיס בלתי מתפשר על ערכי השוויון והדמוקרטיה.

הכותבת היא מנכ"לית עמותת עיר עמים

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

  1. שושי

    השתיקה לא כולה תמיכה. חלקה יאוש, חלקה אי פניות בשל התמקדות בהשרדות. חלקה גם אדישות.

  2. יזח

    הציעו להם להיות אזרחים ישראלים והם לא רצו. הם מזדהים כפלסטינים ועדיין מצפים לקבל ביטוח לאומי. או שהם נתינים זרים או שלא, אי אפשר לרקוד על שתי החתונות הפטריארכליות-הטרונורמטיביות.

  3. דןש

    אולי לראות במהלך תחילתה של מדיניות חדשה – חלוקתה מחדש של ירושלים
    לא "לזרוק אותם לכלבים" כפי שהדבר נעשה – אלא להגדיר את השטחים כשטחי A באחריותה של הרשות הפלסטינאית על כל המשתמע מכך. בהמשך יש לצרף אליהם שכונות ערביות בהן קיים מיעוט יהודי, תוך כדי מתן אפשרות ליהודים לחזור לתחומי מדינת ישראל.

    באשר להתייחסות Eli Aminov , רצוי שילמד מעט היסטוריה לפני שהוא מתקיף. השומר הצעיר ומפ"מ דגלו במדינה דו- לאומית בה יחיו שני העמים בשוויון מלא. במהלך השנים נראה שישומו של "חלום" זה אינו אפשרי – מר"צ דוגלת כיום בשתי מדינות לשני העמים. כאשר מדינת ישראל היא מדינה דמוקרטית בה כלל אזרחיה זכאיים לשוויון מלא. אין מדובר כאן על מדינה "טהורה" – זה מבית מדרשם של בתי ספר אחרים.

  4. גדעון גיתאי

    הגירוש הראשון התבצע בפקודת ראש מפא"י (היום "העבודה") דוד בן-גוריון. נשיא ארה"ב, "הדמוקרט" טרומן הכיר בישראל כמה דקות לאחר שזו הכריזה על עצמאותה. מאז ועד היום ממשיכה ארה"ב לתמוך בכיבוש.
    הנשיא "הדמוקרט" אובמה הגדיל לעשות, והמענק הביטחוני, נשק חינם אין כסף לצבא הכיבוש יגדל בשנה הבאה ל-5 מיליארד דולר. לכן ניתן לומר שבנוסף לשתיקת הכבשים הציוניות, גם ארה"ב אשמה בהמשך הכיבוש. מי שקרא את המסר ששלחה הילארי קלינטון (ל"הארץ") יודע שאין לצפות גם ממנה לשום דבר חיובי, פרט לדיבורים לא מחייבים.

    1. דןש

      למען הדיוק
      העזיבה ההמונית הראשונה נעשתה בעקבות קריאת מדינות ערב וראשי הכנופיות הערביים לעזוב את שטחי הלחימה ואחר הניצחון לחזור בגדול.
      הסיוע האמריקני איננו משרת את הכיבוש אותו ניתן להכיל גם ללא סיוע חיצוני. הסיוע האמריקאי מאז ומעולם נועד להתמודד עם כוחות חיצוניים המאיימים עלינו מאז הקמתה של מדינת ישראל ועד לעצם היום הזה.
      אני מסכים שלארה"ב יש חלק בלתי מבוטל בהמשך הכיבוש מעצם העובדה שהיא לא לחצה מספיק על הצדדים להגיע להסכמה ו/או לא כפתה זאת על הצדדים.

  5. אותג

    עבור הישראלי הממוצע, יש שתי אופציות. האחת היא אושוויץ. השניה היא כל דבר ורק לא אושוויץ. כיוון שכך, בעיני נרקיס היהודי טרנספר הוא מהלך של צדיקים. בנוסף, כיוון שהעבודה הפכה להיות ליכוד לעניים, ולפיד הוא גזען מבטן ולידה, וש"ס שונאים כל דבר שזז, ובנט ושקד הם אפריקנרים בני מקארתי, ואלי ישי לא נכנס על חודו של קול, ואת ליברמן לא שכחנו – בקיצור, 90% מהאלקטורט היהודי הם גזענים בגאון.
    אז יהודית… זה מה יש.

  6. אני

    בנית הרים של פרשנות על כלום.
    יתכן ששתקו כי לא שמעו. עד כמה שהבנתי מדובר בהצעה שאולי עלתה ואולי לא בישיבת הקבינט המדיני בטחוני וסביר להניח שלא הרבה מהמחנה הדמוקרטי (כפי שאתה מכנה אותו) נכחו בה.