• ביטון-יפעת-1
    פודקאסט חדש
    "אנחנו הגנרליות של הביטחון החברתי" - ראיון עם יפעת ביטון
  • קושמרו ואברמוביץ
    בעקבות הבבונים
    מה קרה כשכתבי אולפן שישי יצאו לפגוש את הילידים בשדרות?

להילחם על המשפחה הנבחרת שלנו

המאבק המשפטי בין משפחתה הביולוגית ומשפחתה הנבחרת של מאי פלג סביב שאלת קבורתה, מעלה שאלות חשובות על חובתה של הקהילה הלהט״בית להילחם למען הלגיטימציה של תאים משפחתיים לא-ביולוגיים ונגד קדושת קשר הדם
אלינור סידי

פעילה פמיניסטית ולהט"בית, כיהנה כמנכלית הבית הפתוח

"אני הטרנסית הראשונה שעברה את התהליך כל כך מהר!", הצהירה מאי פלג כשפגשתי אותה בפעם הראשונה. היא נראתה נינוחה, מחייכת, שלמה עם עצמה. שום דבר לא הסגיר את הסערות שהתחוללו בנפש פנימה. כלפי חוץ היא היתה מופת של בריאות נפשית ופיזית, נערת פוסטר חייכנית למאבק הטרנסי. "מרגע שגיליתי על עצמי ועד עכשיו עברה רק שנה", היא נפנפה את השיער הארוך שלה ונהנתה מהאפקט, "הפסיכיאטרית שלי אומרת שהיא מעולם לא ראתה שום דבר כזה". אני זוכרת שחשבתי אז שמי שזורחת כמו כוכב במהירות כזו, סופה יהיה בהתפוצצות סופר-נובה, אבל כל כך מענג היה לתעות לתוך האשליה שמאי יצרה. כל כך מושך להיסחף אחרי הכריזמה שלה ולהאמין שהעולם מושלם. היה זה רק כעבור שנים שסדקים נוצרו בפאסאדה שייצרה והיא החלה לשתף אנשים במצוקה הנפשית שלה ובמחלה הנוראית שסבלה ממנה, הפיברומיאלגיה.

מאי פלג נטלה את חייה ב-14.11 במהלך מתוכנן ומחושב מראש. נסיבות חיים שיש בהן כדי לייאש כל אדם מן השורה (מחלה פיזית קשה, התמודדות נפשית לא פשוטה, גירושין ומאבק משמורת על הילדים, עוני וכן הליכים משפטיים שונים) הועצמו על ידי הטרנספוביה שחוותה יום יום, ויצרו כאב שאין לו מזור. לפני מותה הפקידה בידי עורך הדין יוסי וולפסון צוואה ובה בקשה לשרוף את גופתה ולפזר את האפר בים, למעט חלק ממנו שייקבר בירושלים מתחת עץ. פלג מינתה את גל פרידמן, חבר נאמן אותו החשיבה לאח, להיות המוציא לפועל של צוואתה.

לאחר שנמצאה גופתה של פלג ללא רוח חיים, פעל פרידמן באמצעות עו"ד וולפסון כדי להוציא לפועל את רצונה. הם מנעו מן המכון הפתולוגי באבו כביר, לשם הועברה גופתה, מלהעביר את הגופה לידי משפחתה הביולוגית וביקשו להעביר אותה לידי חברת "עלי שלכת" שתבצע את שריפתה. אימה הביולוגית של פלג עתרה לבית המשפט נגד מניעת שחרור הגופה לידה וכך החלה סאגה משפטית דרמטית שהסתיימה עשרה ימים לאחר מכן, כאשר בית המשפט העליון פסק כי יש לכבד את רצונה של פלג ולהעביר את גופתה ל"עלי שלכת" לשם שריפתה.

מאי היתה חברה וגם הבוסית שלי לעתים. אני מרשה לעצמי לנצל את ההיכרות שלנו כדי לבצע ניתוח פוליטי של המאבק המשפטי וגם להציע אפיקי פעולה עתידיים עבור קהילת הלהט"ב, שפלג היתה ממנהיגותיה הבולטות.

המשפחה הביולוגית מול המשפחה הנבחרת

לכל אורך הדרך התעקש עו"ד דהן, המייצג את האם אותה כינתה פלג "הביולוגית", לטעון נגד מעמדו של המוציא לפועל של צוואתה. לטענתו הנושא הינו נושא משפחתי וככזה צריך להידון בבית דין לענייני משפחה ועל ידי המשפחה בלבד. "מי זה בכלל גל פרידמן?", הוא שאל בזלזול, "הוא לא בן משפחה, צוואת המת היא עניין משפחתי". דהן ידע מדוע הוא מתעקש – הדיונים בבית הדין לענייני משפחה הם בדלתיים סגורות ופרטיהם חסויים. גרושתה של מאי והאפוטרופוסית של ילדיה הקטינים סרבה להעיד ולהיות צד בעתירתה של האם, אך לטענת דהן עשתה כן משום שחששה להעיד בדלתיים פתוחות. לו היה ניתן לה החיסיון של בית הדין לענייני משפחה, טען, היתה מצטרפת לדין כצד וטוענת, בשם הילדים הקטינים שפלג הותירה אחריה, כי טובתם דורשת את קבורתה ולא שריפת גופתה.

כמה חברות יש לי שמגדלות כבר שנים את הבן הביולוגי של בת הזוג שלהן? עשרות. כמה אקסיות נשארות מעורבות אחת בחיי השנייה? החמולות האלו, המשפחות המורחבות האלו, ה"דודות" האלו זקוקות להגנה. הקשרים הלא-ביולוגיים הללו חזקים לא פחות מקשרים ביולוגיים, ואנחנו כל הזמן שוכחים כמה שבירים הם בעיני החוק. במותנו, אנחנו שבים ומוחזרים (בכפיה ולעיתים בניגוד לרצוננו) אל חיק הקשרים הביולוגיים שלנו

עומדת כאן למבחן הטענה כי משפחתה הביולוגית של פלג יש לה חזקה גדולה יותר על גופתה ממשפחתה הנבחרת. פרידמן היה חבר טוב של מאי, כונה על ידה "אח מאמץ" ונבחר על ידה להוציא לפועל את צוואתה. הוא היה המשפחה הנבחרת שלה, על אף שלא היה לו קשר ביולוגי אליה. אמא של פלג, לעומת זאת, חולקת איתה מטען גנטי וקשרי דם, אבל היתה מקור לא אכזב לאומללות של מאי במהלך השנים, והגורם לבדידות שלה. האם אחיה הביולוגים של מאי, שלא עמדו איתה בקשר ואותם אף האשימה בהתנכרות, בעלי חזקה גדולה יותר על העזבון הרוחני שלה מאשר אחיה הנבחר, שעמד לצידה בעת של חולי ומכאוב והיה לה לנחמה במשך שנים?

לו היה פרידמן הידוע בציבור של פלג, טענתו של עו"ד דהן היתה מתבטלת. כידוע בציבור הוא היה נהנה מהגנות חוקיות וגם בביהמ"ש לענייני משפחה הוא היה נחשב ל"צד". זו, בין היתר, הסיבה שבגללה כה חשוב להיאבק על הכרה משפטית בקשרים הרומנטיים בקהילת הלהט"ב. בני זוג שבוחרים לחיות יחד, להינשא או להיות מוכרים כידועים בציבור, חייבים ליהנות מן ההגנות החוקיות שמעניק החוק לזוגות הטרוסקסואלים נשואים.

המשפחה הנורמטיבית מול המשפחה האלטרנטיבית

יש לי זוג חברות שהיו יחד בצעירותן ונפרדו לפני שנים. לאחר פרידה לסבית מסובכת מאין כמוה, כפי שרק פרידות לסביות יודעות להיות, הן החליטו כי האהבה שלהן חזקה מספיק כדי להיות אהבה משפחתית שאינה רומנטית. כל אחת מהן המשיכה בדרכה ובחלוף השנים מצאו בנות זוג אחרות ואף הביאו ילדים לעולם. הקשר המשפחתי ביניהן התחזק וכל אחת הפכה לדודה של ילדי השנייה. נשמע מסובך? ככה זה לסביות. תאמינו לי שהילדים זכו בדודות מדהימות ובמשפחה מורחבת אוהבת ומסורה. ותאמינו לי בעוד משהו קטן – המשפחה הזו היא ממש לא המשפחה היחידה. ילדים נוספים ורבים במדינה גדלים עם דודות אוהבות ומפונקים על ידן ב"טויז אר אס" כמו שרק דודה יודעת לפנק, וזאת על אף שאין לה שום קשר ביולוגי אליהם.

כמה חברות יש לי שמגדלות כבר שנים את הבן הביולוגי של בת הזוג שלהן? עשרות. כמה חברות שלי צריכות לאמץ (או לקבל "צו הורות") בבית המשפט שיעגן את היותן "אמא" של הילדים שהן מגדלות שנים יחד עם ה"אמא האמיתית" שלהם? כמה חברים הומואים שלי מגדלים ילדים מאומצים? וואו, הפסקתי לספור כבר. כמה אקסיות נשארות מעורבות אחת בחיי השנייה, גם לאחר שהמשיכו הלאה לקשרים זוגיים אחרים? נשמע מפותל, אני יודעת, אבל לפחות מניסיון החיים האישי שלי, מדובר בחמולה לסבית שכיחה. החמולות האלו, המשפחות המורחבות האלו, ה"דודות" האלו (במרכאות או שלא) זקוקות להגנה. הקשרים הלא-ביולוגיים הללו חזקים לא פחות מקשרים ביולוגיים, ואנחנו כל הזמן שוכחים כמה שבירים הם בעיני החוק. בדיוק כמו הקשר בין מאי ואחיה המאמץ. במותנו, אנחנו שבים ומוחזרים (בכפיה ולעיתים בניגוד לרצוננו) אל חיק הקשרים הביולוגיים שלנו.

הביקורת שלי על המאבק למען נישואין גאים ופונדקאות אינה חדשה. הנה היא מגיעה שוב, ונדמה לי שמאי היתה מצטרפת (גם הפעם): דווקא בקהילה שלנו חייבים להילחם על חוזקם של קשרים לא-ביולוגיים ועל חוזקה של המשפחה הנבחרת. במקום להילחם על פונדקאות, דווקא אנחנו חייבים לנתק את קשר הדם. דווקא אנחנו חייבים לצרוח בכל גרון: קשרי דם הם לא חזקים יותר ולא טובים יותר. והיטיב לטעון עו"ד וולפסון בביהמ"ש המחוזי בשבוע שעבר: "אדם חי את חייו מוקף ברקמה אנושית. הרקמה הזו מורכבת מקשרים אינטימיים, רומנטיים וחבריים. חובה על בית המשפט להכיר ברקמה הזו ובחשיבותה ולא רק בקשרי הדם".

המאבק למען פונדקאות שואב את הלגיטימציה שלו מאמונת הציבור ש"טבעי" לרצות ילדים ביולוגיים. מאבק פוליטי קהילתי שנשען על התפישה הזו מוחק לחלוטין משפחות בהן לאף אחד מן ההורים אין קשר גנטי לילדים, והן עדיין משפחות אוהבות ומסורות ונהדרות. צריך להילחם על הלגיטימציה שלהן, במקום ליישר קו עם דפוס החשיבה שרואה רק את המשפחתי הנורמטיבי

גם המאבק למען פונדקאות וגם המאבק על נישואים גאים שואבים את הלגיטימציה הציבורית שלהם מקו חשיבה נורמטיבי. קהילת להט"ב שנאבקת על הזכות לנישואין היא קהילה שמיישרת קו עם דפוס חשיבה שמוחק את חוזק הקשר בין פלג ופרידמן רק משום שהיו אח ואחות ולא ידועים בציבור. זה קו חשיבה שמוחק חמולות לסביות, מוחק דודות אקסיות, מוחק קשרי אח ואחותו והורים מאמצים שהזכרתי קודם. טוב יהיה לו המאבק הפוליטי של הקהילה יתמקד במתן הגנות משפטיות לאותה דודה על אחייניה, על אף שאינה קשורה אליהם ביולוגית ומעולם לא נישאה לאף אחת מאמהותיהם.

המאבק למען פונדקאות שואב את הלגיטימציה הציבורית שלו מכך שרוב הציבור בישראל מאמין כי "טבעי" שבני זוג ישאפו לילדים ביולוגיים משל עצמם, הקרובים בקשרי דם ללפחות אחד מבני הזוג. זוגות רבים טוענים "אנחנו רוצים ילד משלנו", כאילו שהורים שמגדלים ילד שאינו קשור אליהם בקשר דם מרגישים שהוא פחות "שלהם". מאבק פוליטי קהילתי שנשען על תפישה ציבורית לפיה "טבעי" לרצות ילד "משלי" מוחק לחלוטין משפחות שבהן לאף אחד מן ההורים אין קשר גנטי לילדים, והן עדיין משפחות אוהבות ומסורות ונהדרות. בקהילה שלנו, שמייצרת שוב ושוב דגמים של תאים משפחתיים לא-ביולוגיים, צריך להילחם על תקפותם ועל הלגיטימציה שלהם במקום ליישר קו עם דפוס החשיבה שרואה רק את המשפחתי הנורמטיבי.

לצערי, בית המשפט לא נדרש לסוגיית הקשר המשפחתי בין פלג ופרידמן. בית המשפט המחוזי הכיר בכך שפרידמן לא היה הידוע בציבור של פלג ולפיכך הוא אינו "צד" שיכול לדון בבית הדין לענייני משפחה. המחוזי נטל סמכות לדון בנושא, שנשאבה מהיות פרידמן לא-משפחה. ביהמ"ש העליון, שנתבקש על ידי עוה"ד דהן להחזיר את הדיון לביהמ"ש לענייני משפחה, סרב לבטל את פסק הדין של המחוזי וטען כי אכן סמכותו היתה קיימת. בכך אישר ביהמ"ש כי הקשר בין פלג ובין פרידמן לא היה קשר משפחתי.

וכך, בצל הבשורה המשמחת כי רצונה של מאי יכובד בכל מה שאמור לטיפול בגופתה, נותרנו אבלים ומאוכזבים בכל האמור לרצונה של מאי בקשר עם אחיה. הגם שפסק הדין הזה מעגן את זכותם של אנשים טרנסג'נדרים על גופם, הוא אינו נושא בחובו בשורה גדולה לקהילת הלהט"ב שחלקה חיה בקשרים מורכבים ולעתים מנוכרים עם המשפחה הביולוגית. ההכרה במשפחה הנבחרת שלנו, החמולתית והמסועפת, עודנה רחוקה כנראה.

אני משתתפת בצער המשפחות, הביולוגית והנבחרת, על האובדן. יהי זכרה ברוך.

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. יוסףה מקיטון

    אלינור, ניתוח כל כך מענין של המצב המשפטי-חברתי. בערבוב העצב על מותה של מאי והשמחה על כך שבית-משפט סייע לקיים את צוואתה, לא חשבתי בכלל על ההיבט הזה (וגם לא היתי בקיאה בפרטי הדיון בבית-המשפט ועל מה נסמך בהחלטותיו). שותףה למסקנותיך, ותודה על המילים הנבונות.