string(2) "he"
string(2) "he" -array(0) { }

פה גדול אוכל הכל: חדש במעללי עמידר - חברה מסכנת

משרד השיכון וחברת עמידר חתמו במודע על הסכמים עם יזמי פינוי-בינוי, כדי להעביר לרשותם אלפי דירות חדשות ויפות תוך נישול המוני של דיירי דיור ציבורי בחסות החוק. חובה על שר השיכון גלנט לתקן את המעוות

בזמנו, צפיתי עם בתי הקטנה כל שבוע בדרדסים. יצורים קטנים וכחולים, שתמיד מצליחים להימלט מהזוועות שמתכנן גרגמל הרשע. הופיעה שם דמות ענקית בעלת תיאבון מפלצתי, שטרפה כל מה שעמד מולה –  "פה גדול אוכל הכל", כך קראו לה הדרדסים, שהצליחו להתחכם לאותה מפלצת שבאה לטרוף את המעט שלהם, ולגרשה. בסיוטי, היא עולה שוב ושוב במאבק הדיור הציבורי.  בחוויה הבלתי פוסקת של מעללי חברת עמידר – החברה המשכנת הגדולה ביותר, העומדת לבלוע אל תוכה גם את יתר החברות המשכנות. חברה, שמשרד השיכון הפך אותה לחברה יזמית המופקדת על משאבי הנדל"ן של הדיור הציבורי, וכעת מבקשת כי דירות הדיור הציבורי יימסרו לבעלותה, בטענה המוכרת לנו היטב בכל מהלך של הפרטה: בבעלותה הכל יהיה יעיל יותר ובסוף אף יבוא המשיח.

בסניפים השונים של עמידר, עומדים הדיירים כל הזמן בפני האיום המתגלגל במסלולו כבולדוזר ודורס אותם בעזרת טופסולוגיה בלתי נגמרת ונהלים שרירותיים, תוך רמיסת חייהם וכבודם על ידי מנהלי סניפים, המאיימים עליהם בכל דרך אפשרית. למשל, מנהל סניף שהודיע לדיירת כי היא נענשת והוא מסרב לדבר עמה בגלל שפנתה לחברי כנסת בעניינה – זה שדרש ממנה שתשלם את שכר הדירה שלא עמדה בו, מקצבת ילדה האוטיסט; מי שהושלכו לרחוב בגלל חובות שנשלפו מאלוהים יודע היכן; מי שהגישו בקשות אך נמנע מהן לוודא שאלה הגיעו ליעדן. ובכל המקרים – אותו חוסר האונים בפני המפלצת, הרעבה למשאבי הדיור הציבורי ולכוח, שקיבלה ביטוי אלים במיוחד בתקופת שר השיכון הקודם אריאל. האחרון שם לו למטרה לסחוט עוד ועוד את אותה כבשה דלה של הדיור הציבורי ולהוציא ממנה רווח.

שלא כענק הזולל אצל הדרדסים, למפלצת הזו, עמידר, פנים שונות. לעתים – אלימות גסה וגרגרנית. לעתים – שוד הנעשה בחיוך נעים ובחיבוק לכאורה. לעתים גם הצגה של שיתוף פעולה עם ארגוני מאבק, בניסיון להביאם לשיתוף פעולה עם גזל כלשהו. וכשאנו מסרבות, נעלם החיוך ונעלמת עמידר, ועמה המנכ"ל ויו"ר הדירקטריון – המחייכים  ומסיירים להם ברחבי הארץ ומבטיחים רק אושר לכולנו. חלק גדול מדירקטוריון עמידר, ובכלל זה יו"ר הדירקטוריון מר יצחק לקס, היו בעלי תפקידים בכירים בחברות ביטוח שונות, אלה שמבטיחות הכל בתמורה לקבלת שירותיהן אך מונעות מאתנו את המגיע לנו בעת צרה. מי שפועלים על פי מדיניות זו של עושק ורמייה – הם מי שבאים להוביל מדיניות של חברה משכנת. מי מכן תסכים להפקיד את עתידה בידי מנהלי חברות ביטוח, שמטרתן לצבור הון מצרותינו שלנו ומפחדינו מפני העתיד?

דוגמה בולטת לעושק שהפך כבר לפלילי, בו לוקחת חלק עמידר ביד רמה ובזרוע נחושה, היא הסיפור של ההתחדשות העירונית בדיור הציבורי.

פינוי המוני בחסות החוק

בחודשים האחרונים גילינו כי אלפי משפחות בדיור ציבורי עומדות לאבד את בתיהן. דירות אלה יעברו כמובן אל עמידר ואל משרד השיכון, האמור לפקח עליה. ההתחדשות העירונית הנה אחד מהפרויקטים הנרחבים של משרד השיכון, במענה לכאורה על מצוקת הדיור הכללית. ככזו, היא מתיימרת לשאת עמה דגל חברתי. אך כשזה מגיע לדירות הדיור הציבורי הנכללות בפרויקט, מתברר שהיא טומנת בחובה טרנספר במודע של אלפי דיירים, שלא יוכלו לחזור לבתיהם שלהם על פי חוק, עם סיום הבנייה. טרנספר של מי שחלק גדול מהם מזרחים – ועל המאבק המזרחי ההולך וגדל לתקומם כנגד מהלך זה.

ההתחדשות העירונית הנה אחד מהפרויקטים הנרחבים של משרד השיכון, במענה לכאורה על מצוקת הדיור הכללית. ככזו, היא מתיימרת לשאת עמה דגל חברתי. אך כשזה מגיע לדירות הדיור הציבורי הנכללות בפרויקט, מתברר שהיא טומנת בחובה טרנספר במודע של אלפי דיירים, שלא יוכלו לחזור לבתיהם שלהם על פי חוק,
עם סיום הבנייה

על מצבן האיום ומסכן החיים של דירות הדיור הציבורי התריע מבקר המדינה כבר לפני כארבע שנים. ללא תועלת, שהרי דרכו של השלטון להפנות תקציביו לחיזוק החזקים ולמנוע אותם מהמוחלשים. והנה, נמצא לכאורה פתרון, שיאפשר למדינה לעמוד בחובתה לשיפוץ ותחזוק הדירות הרעועות ללא תוספת תקציב. פינוי-בינוי. פתרון סביר, אך עמידר לא יכלה להתאפק שלא לנצלו. משרד השיכון דאז בתקופת אריאל, ידע כי אחר שיגדל שטח הדירות, הארנונה שתדרש עבורן תגדל במאות שקלים. שבבניינים המפוארים שיקומו, יידרש ועד בית במאות שקלים. במקום להציג פתרונות שלא ידרשו הוצאה נוספת, מתוקף אחריות המשרד והחברה המשכנת, הם ראו בכך הזדמנות לניצול נוסף. הם החליטו לדרוש שכר דירה גבוה יותר, בגלל ששטח הדירות יגדל (בלא הסכמת הדיירים).  ברור היה להם, שמי שכבר עברו את הקריטריונים האיומים בגלל מצוקתם האיומה והוכרו כזכאים, לא יוכלו לעמוד בתשלום מאות שקלים נוספים. ברור היה גם למשרד השיכון וגם לעמידר, שמונתה לבצע אותם פרויקטים של התחדשות עירונית.

lax

ברשעותו, הוציא משרד השיכון מסמך, בו מוצעות לדיירים חלופות. איזה? חזרה לאותו תור המתנה איום שאין ממנו יציאה. כלומר – משרד השיכון וחברת עמידר חתמו במודע על הסכמים עם יזמי פינוי-בינוי מתוך רצון לנשל, כדי להעביר לרשותם אלפי דירות חדשות ויפות. עמידר כבר הוציאה למכירה דירות חדשות מסוג זה בשוק החופשי – חברה שהופקדה על זכויות המוחלשים מצאה לה במקום זאת אפשרות לפינוי המוני. לא בעזרת מג"ב ומשטרה כפי שהורגלנו, אלא בעזרת החוק לכאורה. גם אם יתעקשו הדיירים להיכנס לדירותיהם, הם יצברו חובות, שיאפשרו את השלכתם בעזרת צווי בית משפט. צדיקים מלאכתם נעשית ידי אחרים, ועמידר היא הצדיק, שמלאכת ההשלכה לרחוב נעשית לא על ידיו באופן ישיר אלא על ידי שאר דירי הבניין, הדורשים תשלום ועד בית והופכים את דיירי הדיור הציבורי למעין קבצנים, החיים על חשבונם. על ידי עירייה, הדורשת ארנונה. כבר עכשיו ישנם חוזים מסוג זה על יותר מאלף דירות, ועמידר מודה כי אין לה שום פתרון. אותם אלפים יושלכו לרחוב. אם ההתחדשות העירונית באה להציג מסר חברתי – השלכת אלפים, בניגוד למסר חברתי זה, תביא גם לעלייה במחירי השכירות ומחירי הדירות. כלומר תפגע בכולם מלבד בקבלנים.

בשפה משפטית – זוהי מעילה באמון. זהו מעשה פלילי. תארו לעצמכם שמשרד עורכי דין, המופקד באפוטרופוסות על נכסי קשישים, למשל, היה מועל במליוני שקלים ומעביר נכסיהם לרשותו בכדי לעשות עליהם רווח? כל הכותרות היו זועקות סיפור זה. למעשה, כל המהלך שתואר כאן בא להעשיר קבלנים מצד אחד ולגנוב את אותן דירות מחודשות מן הצד האחר. מהלך שנעשה לא על ידי גורם פרטי אלא על ידי חברה ממשלתית ומשרד ממשלתי. וזה, כנאמר, פלילי על פי כל דין.

צדיקים מלאכתם נעשית ידי אחרים, ועמידר היא הצדיק, שמלאכת ההשלכה לרחוב נעשית לא על ידיו באופן ישיר אלא על ידי שאר דירי הבניין, הדורשים תשלום ועד בית והופכים את דיירי הדיור הציבורי למעין קבצנים, החיים על חשבונם. על ידי עירייה, הדורשת ארנונה. כבר עכשיו ישנם חוזים מסוג זה על יותר מאלף דירות

עמידר טוענת, כי זו אחריות משרד השיכון שהנחה אותה. יש מושג, שנקרא שותפות לפשע מתוך הסכמה עמו. גם לטענה "רק מילאנו פקודות", יש ריח מאד לא נעים בהיסטוריה. מן הראוי היה כי במקום לשלוח שוטרים להשליך מבתיהם מי שאין להם כל אפשרות אחרת ברת השגה לקורת גג, יישלחו אותם שוטרים אל בתיהם של מנהלי עמידר והדירקטוריון, של מנהלי משרד השיכון והשר שהנחה תוכנית זו. מן הדין כי יעמדו הם בפני בית המשפט, ולא אותם דיירים שאף ייצוג משפטי אין ידם משיגה. מן הדין הוא, כי הם ידרשו לשלם מכיסם וממשכורות העתק שלהם את הנזק הכספי שנגרם למדינה כולה מהסכמים אלה של התחדשות עירונית בדיור הציבורי.

אחריותו של גלנט

נכון, שר השיכון החדש, יואב גלנט, המנסה לדבריו להביא רוח חדשה לדיור הציבורי ולזעוק את זעקת המוחלשים, ירש תוכנית זו מן השר הקודם. אך עליו האחריות לתקן מעוות זה.

משרד השיכון ניסח באחרונה מסמך, המקטין במעט את העול שייפול על דירי הדיור הציבורי בפינוי-בינוי – אך זהו מועט המשמר את המרובה. מי שאין להם, לא משנה אם עליו לשלם עוד אלף שקלים או עוד חמש מאות. פשוט אין להם. לא ייתכן שהם ישלמו את המחיר. חובה על משרד השיכון להתחייב, שאף דייר, אחר פינוי-בינוי, לא יידרש לכל הוצאה נוספת. כי הדיירים ישלמו בדיוק את אותו סכום ששלמו לפני כן, אשר נקבע על פי יכולתם הסוציו-אקונומית. חובה עליו להתחייב, שלא יועלה שכר הדירה גם אם גדל השטח, כיוון שהדבר נעשה ללא הסכמת הדיר ובניגוד לזכויותיו. המדינה חסכה לעצמה כבר מיליונים מעצם ביצוע השיפוצים במסגרת הפינוי-בינוי והיא מקבלת לרשותה דירות מושבחות. זהו רווח מספיק עבורה. שלא לדבר על כך, שבפרויקטים אחרים של בינוי, לטובת המעמד הבינוני, מוותרת המדינה על מליוני שקלים כדי לבצעם. אז מדוע ניתן תמיד לותר על הכנסות המדינה כשמדובר בחזקים – בעוד שמן המוחלשים מנסה המדינה למצוץ עוד ועוד מן המעט שנותר להם?

ולגבי אותה מפלצת אוכלת כל ששמה עמידר – הגיע הזמן לרסן את תיאבונה. כבר עכשיו מנסים מנהליה ואנשי הדירקטריון להוביל למהלכי הפרטה, שיותירו בידיהם את נכסי הדיור הציבורי. כנראה שברור להם, שהכי קל לסחוט עוד ועוד את אותה כבשת רש ששמה דיור ציבורי. לדעתם, מי שנתונות במלחמת הישרדות וללא קורת גג, קשה להן יותר להילחם על זכויותיהן. ולו רק בשל כך, אסור לתת ביד עמידר כל כוח נוסף, ולבטח לא בעלות ישירה על דירות ציבוריות. מן הדין כי תוקם ועדת חקירה, שתחקור את כל מהלכי עמידר ואת כל הרווחים הסמויים שעשו על חשבון מי שהיו נתונים תחת אחריותם. מן הדין לוודא כי מפלצת זו תשנה מדיניותה ותהפוך להיות חברה משכנת כהלכה. חברה משכנת ולא חברה מסכנת – כפי שהפכה להיות עם השנים. חברה הפועלת לטובת הדיירים וזכויותיהם. חברה שמנהליה מקבלים שכר על שיכון דיירים ושמירה על זכויותיהם ולא על התעללות בהם וחיפוש דרכים יצירתיות להשלכתם לרחוב. לשם כך, כנראה, יש גם לעשות ניקיון יסודי בכל הדרגים המנהלים ולהחליפם. לשם כך, כדי למנוע המשך זה של שחיתות, ניצול וגזל – יש ליצור נוהלי שקיפות ופיקוח, שיהיו נגישים לציבור ובעיקר לנאבקות הדיור עצמן.

ועד אז, נמשיך אנחנו את מלחמתנו במפלצת אוכלת כל זו ונמנע ממנה, בכל דרך, לבלוע את חיינו, עתידנו ועתיד ילדינו. רכשנו הרבה נסיון במאבק הדיור הציבורי ואנחנו מבטיחות בכל פה לעמידר – אנחנו נשארות כאן ואותנו לא תפנו ולא תשליכו לשום מקום שהוא.

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

  1. דפנה

    בהצלחה במאבק הצודק !
    אנא שתפו כיצד ניתן לעזור, מעבר לתמיכה מילולית כזו או אחרת.