string(2) "he"
string(2) "he" -array(0) { }

למי שייך כתר ארם צובא האבוד?

שליש מדפי כתר ארם צובא, התנ״ך החשוב והיקר בעולם, נעלמו. הדפים הקיימים היו אמורים להגיע לידי הקהילה החאלבית בישראל, אבל לבסוף הועברו למכון בן צבי ומשם למוזיאון ישראל. סרט תיעודי חדש מבקש להתחקות אחר עקבותיו של הכתר האבוד
אבי דבאח

במאי ותסריטאי, בימים אלה שוקד על פיתוח סרט תיעודי על הקהילה החאלבית וכתר ארם צובא

במהלך התחקיר הארוך על פרשת היעלמותם של שליש מדפי כתר ארם צובא – ספר התנ"ך החשוב והיקר בעולם – נתקלתי לא אחת בשאלה: ואם תמצא את דפי הקלף העתיקים שנעלמו, מה תעשה בהם? הכתר לא שייך לי, הייתי עונה. אבל למי באמת שייך הכתר? למכון בן צבי המחזיק בו, או לקהילה החאלבית ממנה נלקח?

כתר ארם צובא, ספר התנ"ך העתיק שנכתב בטבריה במאה ה-9, והוכרז ע"י הרמב"ם כתנ"ך החשוב והמדויק בעולם, הופקד מאז המאה ה-13 בידיה האמונות של הקהילה החאלבית; קהילה מבוססת ועתיקה, של תלמידי חכמים וסוחרים, ששמרה על הכתר במערת אליהו בתוך בית הכנסת הגדול בעיר. אבי-סבי, חכם עזרא דבאח, היה שמש בית הכנסת עד שהיגר לירושלים, וכילד שמעתי מפי סבי סיפורים ואגדות על הכתר, על סגולותיו והאמונה סביבו, ועל תפקידו המיוחד של אביו בשמירה על הכתר. כשפרצו הפרעות עם הכרזת המדינה, נשרף בית הכנסת הגדול בו נשמר הכתר, אך הכתר הוצל ע"י אשר בגדדי, שמש בית הכנסת באותם ימים. הוא הוחבא מעין הממשל הסורי במקומות שונים, ולאחר עשור נקרתה הזדמנות להבריחו בידי יהודי בשם פחאם. רבני הקהילה שנותרו בחאלב אחרי הפרעות השביעו אותו למסור את הכתר לידיו של הרב דיין בתל אביב, ואף שלחו לרב דיין מסר שהכתר בדרך.

אך הכתר מעולם לא הגיע ליעדו. בדרך מוזרה ומעוררת שאלות, נמסר הכתר לשרגאי, ראש מחלקת העלייה בסוכנות, ומשם הועבר לידיו של הנשיא בן צבי למשמורת במכון בן צבי לחקר קהילות המזרח. הרבנים החאלבים תבעו את בן צבי ואנשיו לדין, אך זה כבר היה מאוחר מדי, והכתר הועבר לידי מכון בן צבי, והקדש פורמלי הוסכם כדי לתת ייצוג מה לקהילה החאלבית. במקביל למשפט, שהתנהל בחיסיון מוחלט, התברר כי כשליש מדפי הכתר נעלמו. על פי הגירסה הרשמית, הם נשרפו באותן פרעות בבית הכנסת – אך טענה זו הוכחה כשקרית.

הכתר בתצוגה במוזיאון ישראל (צילום: איריס פשדצקי)
הכתר בתצוגה במוזיאון ישראל. צילום: איריס פשדצקי

מה אירע לדפי הכתר החסרים ובאיזה שלב בדיוק הם נעלמו? מדוע הגיע הכתר למכון בן צבי ומשם למוזיאון ישראל, והפך מספר תורה למוצג מוזיאוני? אלו חלק מהשאלות שננסה לחשוף, אני והמפיקה יהודית מנסן-רמון, בסרט תיעודי על הפרשה.

בדרך מוזרה ומעוררת שאלות, נמסר הכתר לשרגאי, ראש מחלקת העלייה בסוכנות, ומשם הועבר לידיו של הנשיא בן צבי למשמורת במכון בן צבי לחקר קהילות המזרח. הרבנים החאלבים תבעו את בן צבי ואנשיו לדין, אך זה כבר היה מאוחר מדי, והכתר הועבר לידי מכון בן צבי, והקדש פורמלי הוסכם כדי לתת ייצוג מה לקהילה החאלבית. במקביל למשפט, שהתנהל בחיסיון מוחלט, התברר כי כשליש מדפי הכתר נעלמו

את ההקשר הרחב לסיפור הכתר, מצאתי בספרו של ד"ר גיש עמית "אקס ליבריס". בפרק על גזילת ספרי התורה של יהודי תימן, פגשתי שמות מוכרים – בן צבי עצמו, ואנשיו ממכון בן צבי לחקר קהילות המזרח. ד"ר עמית חשף בספרו את השיטה: כתבי היד העתיקים, ספרי התורה והמשנה הופקדו בידי אנשי הסוכנות, נארזו בנפרד במכולות, והובטח לרבנים כי יקבלו אותם בחזרה בהגיעם לישראל. חלק מהספרים הגיעו אל הספרייה הלאומית, חלקם אל מכון בן צבי, וחלקם מצאו את דרכם אל השוק השחור. ליהודי תימן שבאו לדרוש את רכושם התרבותי, הקהילתי והפולחני, נאמר שהספרים עלו באש. רק ספרים בודדים הוחזרו לבעליהם לאחר מאבק עיקש.

אמנון שמוש כתב לפני כמה שנים סיפור קצר, על מסעו של אחיו איזק לחאלב בימי מלחמת העולם השנייה. איזק שמוש, צעיר חאלבי משכיל שהיגר לירושלים ולימד באוניברסיטה העברית, נשלח ע"י מאגנס ובן צבי בחזרה אל סוריה, אל זקני העדה החאלבית, במטרה לשכנעם למסור לידיו את האוצר הקדום של הקהילה. זקני העדה סירבו למסור לאיזק את הכתר. במשך 700 שנה הם שמרו עליו, והאמינו כי ביום שיוצא מן העיר, תיחרב הקהילה. אבל בלילה הגיעו צעירי העדה, בני גילו של איזק, והציעו לו להבריח את הכתר. איזק שמוש סירב: "לא אוציא את הכתר בגניבה". שמוש חזר אל בן צבי ומאגנס בידיים ריקות, וסיפר להם מה שאירע עם צעירי העדה. בן צבי הפטיר באכזבה: "חבל ששלחנו אדם ישר". שמוש מספר כי המשפט הזה לא הניח לאחיו איזק עד יום מותו. המשפט הזה של בן צבי הוא אחת הסיבות שהניעו אותי לעשות את הסרט.

בית הכנסת החאלבי עדס בירושלים (צילום: גיל רמון)
בית הכנסת החאלבי עדס בירושלים. צילום: גיל רמון

בימים אלה, פתחנו קמפיין ציבורי למימון המונים של הסרטתמיכה בסרט תאפשר לנו להגיע אל חקר האמת באופן עצמאי ובלתי תלוי, ולהציגו ברבים כתביעה תרבותית להכרה ותיקון העוול

כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

  1. דןש

    הכתר הוא נכס לאומי ומן הראוי שימצא מקומו במוזיאון – נגיש לקהל הרחב. יש לעשות מאמץ על מנת להשיב את כל הדפים החסרים שלבטח מצויים אצל אספנים חסרי רגש ולב.

בא/ה לפה הרבה?
העוקץ זקוק לעזרתך!
סגירה X