• ביטון-יפעת-1
    פודקאסט חדש
    "אנחנו הגנרליות של הביטחון החברתי" - ראיון עם יפעת ביטון
  • קושמרו ואברמוביץ
    בעקבות הבבונים
    מה קרה כשכתבי אולפן שישי יצאו לפגוש את הילידים בשדרות?

של מי הפמיניזם הזה?

לאור פרשיות ההטרדות המיניות מהזמן האחרון, נדמה כי אספקטים מגדריים בחברה הישראלית משתנים ומתקדמים. אלא שהפמיניזם הישראלי המיינסטרימי עודנו יהודי, אשכנזי ולבן – ולא ממהר לצאת למלחמה על זכויותיהן וחייהן של נשים ערביות

בעקבות התפטרותם של סילבן שלום וינון מגל לאור פרשות של הטרדות מיניות, וסערות ציבוריות בנוגע לתופעה, נוצר הרושם שהשיח הפמיניסטי לקח עוד צעד חיובי למען יצירת חברה שוויונית יותר, בה המוחלשות והמוחלשים מביעים את קולם ונעשה צדק כבר ברמה התרבותית – לא רק המשפטית. אלא ששוב, מדובר רק על זכויותיהם של יהודים. במדינת ישראל מחוקקים יכולים להתרברב על כך שהרגו ערבים ולזכות בתמיכה ציבורית רחבה, מעודדת ומתלהמת. אותו הציבור ממש ימחה כנגד הטרדת נשים יהודיות.

אל תבינו אותי לא נכון: זה צעד מבורך ושינוי תרבותי חסר תקדים. כל גבר שהטריד חייב לשלם על מעשיו. אך פעמים רבות אותו ציבור שמגנה את תרבות האונס, מעודד כיבוש. הציבור הישראלי נעשה מודע לנושאים מגדריים, אך מעמד הציבור הערבי – כולל הנשים הערביות – רק מידרדר, והוא מופשט מכל סממנים אנושיים. ייתכן כי הסיבה היא שהמאבק המגדרי נתפס כחלק מהקטגוריה של ״מאבק חברתי״, שיש לו מקום בקונצנזוס הציוני. זאת בעוד המאבק הפלסטיני הוא מאבק לאומי שמאתגר את עצם קיום התנועה הציונית. מכך משתמע שבחברה הישראלית ניתן להיות פמיניסט/ית וגזען/ית בו זמנית.

כמה שלא ננסה, החברה הישראלית לא יכולה להתעלות על זהותה הלאומית: גם בשיח הפמיניסטי המיינסטרימי בישראל ישנה שתיקה עקבית אל מול דיכוי הנשים הערביות בתוך ומחוץ לקו הירוק. רוב העוסקים בשיח מודעות ומודעים למקרי האונס המזעזע שקורים בצל הכיבוש, בתאי מעצר למיניהם בשב"כ (חיים לוינסון עוד ב-2012 פרסם מאמר דעה בנושא ב״הארץ״). מספיק לעקוב אחרי הסרטונים המתעדים את התפתחויות האחרונות באינתיפאדה הנוכחית כדי להתחיל להבין מה נשים פלסטיניות עוברות, בין אם מדובר בירי באסראא עאבד, תושבת נצרת, בזמן שכותרה על ידי חיילים חמושים, או בהפשטת צעירות פלסטיניות בכדי "לוודא" שאין ברשותן אמצעי לחימה. באותה המידה רבים מודעים למקרי הרצח שקורים בתוך מדינת ישראל תחת עינה הפקוחה של משטרת ישראל, אשר לא רואה לנכון לספק את שירות הביטחון המינימלי לאזרחיה הערבים. למרות הנסיונות החוזרים והנשנים של החברי כנסת הערבים להציף את נושא אזלת ידה של המשטרה, נותרות עמדות אלו בשוליים.

ייתכן והציפייה לסערה ציבורית למען זכויות נשים ערביות תמימה ממש כמו הציפייה לשמוע את קולן של פמיניסטיות יהודיות על רקע האיומים על חנין זועבי, שהיותה אישה הופך אותה למטרה קלה להתקפות, כולל מצד נשים המזוהות עם פמיניזם, אך מתעלמות מהעובדה שרוב פעילותה הפרלמנטרית מתרכזת במעמד האשה הערבייה

ייתכן והציפייה שלי לסערה ציבורית למען זכויות נשים ערביות היא תמימה. ממש כמו הציפייה לשמוע את קולן של פעילות פמיניסטיות יהודיות על רקע האיומים על חנין זועבי. עמדותיה הלאומיות של זועבי דומות לאלו של הח״כים הערבים האחרים, אך היותה אשה הופך אותה למטרה קלה להתקפות מרחבי הקשת הפוליטית, כולל מצד נשים המזוהות עם פמיניזם אך מתעלמות מהעובדה שרוב פעילותה הפרלמנטרית מתרכזת במעמד האשה הערבייה. פה צריך לשאול להיכן הפמיניזם נעלם והאם הוא מוגבל לקבוצות מסוימות? הרי בסופו של יום, הנה מנהיגה ערבייה משנה תודעה, שמחזקת את מעמד האשה בחברה הערבית. חשיבתה הפמיניסטית וזהותה המגדרית אמורות להתעלות על אלו הלאומיות. אך להפך, אנו מזהים השתקה עקבית של זועבי על ידי נשים יהודיות. במדינת ישראל נשים ערביות חייבות לישר קו עם הפמיניזם המערבי ה״נאור״ ולנטוש כל סממן לאומי ודתי. רק אחרות יודעות מה טוב בשבילן.

לכן, לא הייתי מרחיק לכת עד כדי לטעון שישנה מהפכה מגדרית בחברה הישראלית. אולי, ישנה מהפכה מגדרית לבנה ואשכנזית. הפמיניזם הישראלי המיינסטרימי שוכח שאינו מיועד כדי להצדיק את המשטר הישראלי-ציוני, וגם לא לעודד נשים מקהילות אחרות לוותר על זהותן הלאומית והדתית, אלא – לפי הגדרתה העצמית של תנועה זו- לשאוף לשוויון מגדרי, נקודה. למרות אי הסכמות אידיאולוגיות, המאבק הפמיניסטי אמור לפעול לטובת כל הנשים. מי שמתרכזת רק בזכויותיהן של קבוצות מסוימות מצדיקה בשתיקתה את ההדרה והאלימות כנגד נשים אחרות ומלבינה את דיכויין של נשים שאינן לבנות, יהודיות ופריווילגיות.

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. דןש

    האם נשים ערביות מתלוננות על הטרדות מיניות ואלימות בכלל. הרי גם מנשים יהודיות "חולבים" את התלונות בכוח. משום מה הנשים "שומרות בליבן" שנים את העוול שעשה להן וגם שהן מגלות אותו הן נמנעות/נרתעות מלהתלונן במשטרה.
    אם הנשים הערביות תתלוננה אני משוכנע שתלונתן תטופל באותה עוצמה לה זוכות היהודיות. אנא צאו והתלוננו.
    הטענה כאן דומה לטענת אותו יהודי מאמין שכבל בפני האל על שאינו זוכה בפיס. תגובת האל הייתה בשאלה – האם רכשת כרטיס הגרלה ? תתלוננו ותטופלו בהתאם לחוק – חוק אחד לכולם.

  2. נתן.

    איך קשורה לפה המילה "לבן"?

    ברור שיא לא קשורה אבל איך נדע שהכותב הוא חלק מעדר של כותבים שמאליים חסרי יכולת לפתח רעיון עצמאי?

    1. אוי ויי זמיר !

      נתן, יש לך בעיות בהבנת הנקרא ושלא נדבר על דבקות באמת.

  3. אלי אמינוב

    כתבה מצוינת אם כי רצוי לתקן משפט אחד של המחבר הקובע כי "החברה הישראלית לא יכולה להתעלות על זהותה הלאומית", המשפט צריך להיות: החברה הישראלית אינה יכולה לחרוג מזהותה הקולוניאלית. אם נבין את זה לא נשתומם על זה שנשים לבנות לא יכולות באמת להזדהות עם נשים ילידות, במאבקיהן. ישראל היא מדינת אפרטהייד שהתואר יהודי חופף בה לתואר לבן שהיה בעבר בדרום אפריקה. גם בשאלת השמאל הישראלי תוהים רבים על חולשתו ורפיסותו בלי להבין שזה שמאל קולוניאלי, שרק קיומה של תנועת שחרור חזקה של האומה הילידית, תוכל לחלץ ממנו אלמנטים מתקדמים שיפעלו איתה ולא נגדה.

  4. ג. אביבי

    מאמר ראוי.
    האקדמיה והממסד כראי: הפמיניזם האשכנזי קידם את הנשים האשכנזיות בלבד.
    עובדה, אחוז הנשים האשכנזיות בסגל ההוראה באוניברסיטאות הוא כ 25%, כאשר אחוז הנשים המזרחיות והערביות בסגל האקדמי הוא בסביבות 1%. אחוז הנשים האשכנזיות בקרב שופטי המחוזי והעליון הוא כ30%, כאשר אין ולא היו עד כה לא נשים מזרחיות בעליון ולא ערביות.
    גם בנושא ההטרדות המיניות יש צביעות גדולה. לפתע מסתבר שכמעט כל הנאשמים / נחשדים בהטרדה מינית בקרב עסקני הציבור הם מזרחים. ואני שואל האם זה המצב? הייתכן שאין כמעט מטרידים אשכנזים במשטרה, בצבא ובשאר מוקדי הכוח? התשובה שלילית. הפסבדו-פמיניזם הציוני משמש לעתים קרובות לסילוקם של מזרחים ממוקדי הכוח. חיים רמון הופלל כמטריד מינית ברגע שאיים (בצדק) לחולל שינוי בפרקליטות המדינה. המסקנה: ידעו מזמן על מנהגיו עם נשים צעירות אבל זה לא הפריע ל"פמיניסטים" שבפרקליטות המדינה, בכנסת ובעיתונות. הוא גם קיבל הגנה לוהטת מ"פמיניסטיות" לבנות מתחסדות כגון: גלאון, אלוני, יחימוביץ.
    הפמיניזם המזרחי והפלסטיני אין להם מה לחפש אצל הפמיניסטיות האשכנזיות.