string(2) "he"
string(2) "he" -array(0) { }

לשון הרע בעידן ההומו הטוב

הקביעה המשפטית כי תיוג אדם כלהט"ב הוא לשון הרע ראויה לביקורת. אך ביקורת המתבססת על הטענה שלהט"בים הם ״אזרחים נורמטיביים״ משקפת תפיסה מוגבלת ומדירה ביחס לשאלה מהי זהות לגיטימית ותקנית. וכך, מי שאינם מעוניינים או יכולים להתיישר לפי מה שנחשב ראוי, מכובד ומהוגן – נותרים כשהביזוי והבושה הם נחלתם הבלעדית

השאלה אם יש להחשיב כלשון הרע את תיוגו של אדם כלהט"ב צצה ללא הרף בשיח המשפטי, התקשורתי והציבורי. במהלך שני העשורים האחרונים, הוגשו למעלה מ-30 תביעות לשון הרע בגין פרסומים שמהם עשוי להשתמע כי אדם הוא להט"ב. בחודש שעבר קבעה השופטת מעין צור מבית משפט השלום בחיפה, כי למרות חלוף שני עשורים מאז פסקי-הדין הראשונים בנושא "המציאות החברתית טרם השתנתה", ולכן "פרסום שאדם הוא הומוסקסואל כאשר אין זו נטייתו המינית מהווה פרסום לשון הרע". חודשים ספורים לפני כן, פורסם בתקשורת כי איור המציג לכאורה את בנו של ראש הממשלה בעירום לצד גבר אחר הוסר מתערוכה בעקבות איום בתביעת לשון הרע. עורך דינה של משפחת נתניהו מסר אז כי "יאיר נתניהו הוא סטרייט… והצגתו כגיי… פוגעת בשמו הטוב. …במידה ויוחלט לפרסם את התמונה בתערוכה למרות הכל, ננקוט בכל האמצעים המשפטיים המתחייבים".

כמה מהסוגיות הנוגעות לתיוג כלהט"ב זכו להתייחסות באתר זה (כאן וכאן), וסוגיות נוספות נבחנו ביתר הרחבה בספרות האקדמית (כאן וכאן). בין מגוון טענותיהם הרבות, הצביעו הכותבים על כך שהמשפט קושר להט"בים עם השפלה ובושה: לא זאת בלבד שהחוק מגדיר "לשון הרע" במושגים של השפלה, בוז, לעג, ביזוי ופגיעה, אלא גם בתי המשפט, בפסקי דינם, שבים ומתארים את התיוג כלהט"ב כעלבון חמור ומבזה, כ"אות קלון של ממש". במידה כזו או אחרת, שיח משפטי זה עלול לשעתק הומופוביה, לשמר סטריאוטיפים כלפי להט"בים, ולתרום להדרת זהויות להט"ביות מהשיח הציבורי.

על רקע זה, יש הטוענים כי כיום להט"בים הם אזרחים נורמטיביים ומכובדים לכל דבר ועניין, ולפיכך על מערכת המשפט לחדול מלהגדיר את התיוג כלהט"ב כלשון הרע, ובכך לנתק את הקישור האמור בין להט"בים לבושה. כך למשל, לפני מספר שנים, תבעו שלושה המצהירים על עצמם כגברים הטרוסקסואליים את מגזין "טיים-אאוט", בגין שיבוץ תמונתם בכתבה על ליין מסיבות שמזוהה עם ה"קהילה" הלהט"בית. בתגובה לתביעה טען המגזין, בין היתר, כי:

לא יכולה לסבול… הדעת, כי בחברה הישראלית דהיום, קל וחומר בזו התל אביבית, עת שחברים בקהילה ההומו-לסבית מכהנים בגאון ובאופן המכובד והראוי ביותר בבית המחוקקים הישראלי, במועצות המקומיות, ממלאים תפקידים בכירים בעולם העסקים והתקשורת, ועת שעיריית העיר תל אביב הינה נותנת החסות העיקרית למצעד הגאווה המתקיים בעיר, תהווה ההשתייכות לקהילה דבר לשון הרע. לא יכולה לסבול עוד הדעת, כי עת שעל חברי הקהילה נמנים מעצבי ומובילי תרבות, אמנים, … אשר חלקם אף ייצגו ומייצגים את ישראל ברחבי העולם, תהווה ההשתייכות לקהילה דבר לשון הרע. לא יכולה לסבול עוד הדעת, כי עת שעל חברי הקהילה נמנים משרתים במנגנוני הביטחון וההצלה בישראל, לוחמים ולוחמות, וקצינים וקצינות קרביים בצה"ל, שוטרים וקצינים במשטרת ישראל, בארגוני הכיבוי וההצלה, תהווה ההשתייכות לקהילה דבר לשון הרע.

מתוך הבלוג ״Homo History״
מתוך הבלוג ״Homo History״. שאיפה בעייתית לנורמליזציה

על אף הכוונה החיובית שאולי עומדת בבסיסם, דברים אלה משקפים תפיסה מוגבלת, מדירה ושמרנית ביחס למעמדם ולזכויותיהם של להט"בים, כמו גם ביחס לשאלה מהי זהות לגיטימית ותקינה. אכן, המאבק למען זכויות להט"בים מזוהה כיום בעיקר עם ניסיון להסיר סטיגמות ביחס ללהט"בים ולהכיר בהם כציבור נורמטיבי. המסר שבבסיס מאבק זה הוא שאין בושה בלהט"ביות, ומסר זה כרוך בשאיפה לנורמליזציה של להט"בים לאור מה שנתפס כסטנדרטים החברתיים הדומיננטיים, ובכלל זה פתיחת מוסדות חברתיים כגון צבא, נישואין והורות ללהט"בים. אך גישה זו טומנת בחובה שלושה קשיים לפחות:

ההתנערות מבושה ומהשפלה לטובת כבוד ונורמליות עלולה לפעול כגורם מדיר ומבודד. זאת, משום שמי שאינם מעוניינים, או אינם יכולים, להתיישר לפי סטנדרטים הטרוסקסואליים (או להט"ביים) דומיננטיים לגבי מה נחשב ראוי, מכובד ומהוגן – נותרים כשהביזוי והבושה נחלתם הבלעדית

ראשית, ההתנערות מבושה ומהשפלה לטובת כבוד ונורמליות עלולה לפעול כגורם מדיר ומבודד. זאת, משום שמי שאינם מעוניינים, או אינם יכולים, להתיישר לפי סטנדרטים הטרוסקסואליים (או להט"ביים) דומיננטיים לגבי מה נחשב ראוי, מכובד ומהוגן – נותרים כשהביזוי והבושה נחלתם הבלעדית. שנית, ההתמקדות בנורמליזציה תורמת לזניחתן של אפשרויות רדיקליות יותר של קיום חברתי, ואף של שינוי חברתי – אפשרויות הכרוכות בערעור על יסודות הסדר הקיים. ולבסוף, גישה זו נוטה להניח את קיומן של זהויות מיניות ומגדריות אחידות למדי ולצמצמן סביב תכנים מוגדרים, מבלי להקדיש תשומת לב ראויה לנזילותן, אי-יציבותן ומורכבותן של זהויות אלה.

דוגמה אחת מני רבות למגמות הללו היא תמיכתם של כמה מ"נציגי קהילת הלהט"ב", כפי שכונו בתקשורת, בשינויי עיצוב שערכה עיריית תל אביב בגן העצמאות לפני מספר שנים, שינויים שמנעו מפגשי הומואים למטרות היכרות ומין בגן. "גן העצמאות סיים את תפקידו ההיסטורי כמקום מפגש למין מזדמן", טען אחד התומכים במעשי העירייה והוסיף: "הקהילה התבגרה. … אין כיום מקום לסקס בגנים ציבוריים. … אם מישהו מתלונן שפקח מנע ממנו להזדיין בשיחים – זה לא באג'נדה שלי כנציג הקהילה". מנגד, פעילים אחרים מתחו ביקורת על "הומואים בורגנים מדושני עונג" התומכים בפעולות העירייה ובכך נכשלים במחויבותם "לייצג את כל הקהילה ולא רק אנשים מחוץ לארון שיש להם פנטהאוז".

כמו המצדדים בפעולות העירייה בגן העצמאות, כך גם הביקורת שצוטטה למעלה משכפלת את החרדה החברתית והמשפטית הדומיננטית מפני זהויות מיניות ומגדריות "בלתי מכובדות", כאלה שממוקמות אולי בצל ולא באור. על מנת שנורמליזציה של להט"בים לא תחולל בנוף המשפטי שינוי דומה לזה שהתרחש בנופו של גן העצמאות, נדרשת ביקורת אחרת – כזו שלא תחשוש מפני ההשפלה והבושה הנלוות לזהויות חריגות (לכאורה) שכאלה.

מאמרו של הדי ויטרבו בנושא יראה אור בקרוב במסגרת האסופה "זכויות הקהילה הגאה".

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

  1. איב

    מעולה.ההתייחסות המחקרית ,הכנה והאמיתית ,הראשונה מסוגה, לסוגיית הקשר בין זכויות,כוח פוליטי וחיברות ממסדי להליכי "נורמליזציה" באינוס.(ראה פוקו )
    BRAVO לקול אותנטי המשקף רבבות קולות.

    1. שאול

      אז מה הכותב מציע? כשאומרים שלשייך מישהו מהקהילה זה לשון הרע- לא טוב לו.
      כשאומרים ששיוך ללהט"ב לא לשון הרע- כי המשתייכים לקהילה אנשים נורמטיביים- לא טוב לו.
      ולבסוף הוא זורק לחלל האוויר שנדרשת ביקורת אחרת שלא תדיר אנשים וכו' מבלי לתת מענה.

      דווקא פסק הדין בעניין טיים אאוט בו פורסמה תמונת אדם בהקשר עם כתבה על מסיבות לקהל הקהילה שעה שהוא לא השתייך אליה, הוא פסק דין ראוי לטעמי כי השורה התחתונה היא שיש בעיה עם קשירת שמו של אדם לכתבה שאינה שייך לה. כלומר הדברים אינם אמת, למרות שאינם לשון הרע. ואולי זה הנרטיב הראוי- שאלת אמיתות הפרסום ולא הסטיגמה הקשורה בו. הביקורת על פסק הדין אינה מוצדקת לטעמי.