string(2) "he"
string(2) "he" -array(0) { }

שוב מושפל הציבור הערבי, הפעם - באמצעות התקציב

חוסר ההוגנות התקציבית כלפי המגזר הערבי בישראל היא בעיה מתמשכת, אותה כל אדם הגון צריך לרצות לפתור. אז מדוע הגישה הכללית היא ״שיגידו תודה״? ומדוע נתניהו והכנסת בוחרים, שוב ושוב, להשפיל אוכלוסייה זו?
רונה ברנס

מה פירוש התנאים שהציבה לאחרונה ממשלת נתניהו בענייני התקציב "הניתן" למגזר הערבי-פלסטיני בישראל?

נתניהו ורבים מאוד אחרים חייבים להבין אחת ולתמיד כי הציבור הערבי בישראל אינו חי כאן בזכות חסד השלטון, אלא כאזרחים שווים לחלוטין. אי אפשר להמשיך ולהתנהל ביחסי "אדון-מעניק" לאוכלוסיה המהווה יותר מעשרים אחוז מאוכלוסיית המדינה. חלקים עצומים בציבור היהודי-ישראלי פשוט אינם מבינים זאת, או אינם רוצים להבין זאת. למה שירצו? הם הרי אינם חייבים להבין. אזרחיה היהודים של מדינת ישראל חיים בסביבה שמאותתת להם בדר"כ על חוסר הצורך בהבנה זו, וחמור מזאת – על חוסר נכונותה.

רבים מדי בארץ הזו באמת חושבים שהציבור הערבי צריך לברך יום יום על ההזדמנות הנפלאה שנפלה בחלקו לחיות חיים במדינה שהיא יחסית נורמלית, ושאינה רומסת אותם פיזית (בדרך כלל), הורגת אותם ואת ילדיהם כמו באזורים אחרים בגיאוגרפיה המקיפה אותנו (שעל חלקה, דרך אגב, אנו עצמנו אחראים, כמו: ביהודה ושומרון, על כל האוכלוסיה האזרחית-ערבית חסרת זכויות האזרח המתגוררת שם), על כך שניתן להם לחיות בתנאים סבירים, או טובים, שהרי הכל יחסי.

הציבור הישראלי-יהודי יוצא מנקודת הנחה שאפילו קיימת אפליה כלפי הציבור הערבי-ישראלי (שהרי רבים מכחישים אפילו עובדה פשוטה זו) הרי שזה הרע במיעוטו. השורה התחתונה היא: "הם צריכים להגיד תודה". לפעמים זה נאמר בין השורות, ולפעמים נצעק מעל דוכן הכנסת. תלוי ביום.

נתניהו, כהרגלו, שוב הצטרף לרוחות המתלהמות במקום להיות מוביל של כיוון חדש, אחר, שתהיה בו תקווה. שוב הוא נקט בצעד הכי פופוליסטי, כוחני ורומסני שעמד לרשותו אותה השעה: התניית תקציבים בסיסיים לאוכלוסיה הערבית (שהובטחו גם כך באיחור רב ובאי סדירות ראויה), ותוך כך השפלת ציבור שלם של אנשים–נשים, גברים, ילדים, מתבגרים, כולם אזרחי המדינה – במטרה למצוא חן בעיני ציבור אחר, יהודי, הציבור הדומיננטי במדינת ישראל.

הציבור היהודי צריך להתנער מההשפלת הציבור הערבי, שלה הוא שותף, בין אם בהסכמה ובין אם בשתיקה.

חוסר ההוגנות התקציבית כלפי המגזר הערבי בישראל אינה בעיה ערבית-פלסטינית, זוהי בעיה ישראלית ומתמשכת. רק באמצעות סולידריות חברתית בסיסית של אמונה אמיתית בשוויון נוכל לפתח כאן חברה צודקת. כל אדם הגון צריך לרצות את מימושה של הבטחת הממשלה להעברה התקציבית למגזר הערבי

חוסר ההוגנות התקציבית כלפי המגזר הערבי בישראל אינה בעיה ערבית-פלסטינית, זוהי בעיה ישראלית ומתמשכת. רק באמצעות סולידריות חברתית בסיסית של אמונה אמיתית בשוויון נוכל לפתח כאן חברה צודקת. כל אדם הגון צריך לרצות את מימושה של הבטחת הממשלה להעברה התקציבית למגזר הערבי. העברה זו תהיה רק ההתחלה של נסיון להביא לאיזון בקרב האוכלוסיה הכלל-ישראלית. כמובן שאין די בהעברה זו, זה עניין של מדיניות: קובעי המדיניות צריכים לרצות לפעול דרך קבע (כלומר להעביר כסף לתכניות מפוקחות) להעצמת האוכלוסייה הערבית בישראל. השכר יהיה של כלל החברה.

אבל נתניהו פעם אחר פעם בוחר להשפיל. למה? כי הוא יכול. אחר כך אולי הוא יתנצל, כפי שעשה אחרי הבחירות, לאחר שהתייחס אל "הערבים"  כנחילים ש"נוהרים", אל הקלפיות, כביכול כדי לפגוע במדינה (כך השתמע מדבריו באופן ברור לכל).  כי הרי גם זה, ההתנצלות, היא חלק מההשפלה: הוא יכול, אין מלבדו, איזו ברירה עוד יש לנו חוץ מלקבל את התנצלותו.

התנהגות אדנותית זו אין לה מקום בדמוקרטיה, וודאי שלא מצדו של ראש הממשלה, שאמור להוות מודל להתנהגות אזרחית. אפילו מבחינת הנימוס התנהגות זו פסולה. כך לא מתנהג אדם אל בני אדם אחרים. הוא אינו מנצל את כוחו לרעה, הוא אינו לועג לרש על מצבו. העברת תקציבים למגזר הערבי, אשר סובל מחוסר עצום במשאבים חינוכיים, תשתיתיים ועוד, היא איננה "מענק" שמעניק הכוח לנתיניו ברוב חסדו, זוהי חובתה של המדינה. ואמנם, המדינה מועלת בחובתה זו במשך כל שנות קיומה.

אינני רוצה לדבר על האינטרסים של הציבור היהודי בסיפור הזה, אף על פי שהם ודאי קיימים. ההתייחסות השוויונית, הבלתי-משפילה, האזרחית, אל הציבור הערבי בישראל צריכה להיעשות לשמה. פשוט כי כך אמורה להתנהל חברה תקינה. הקידום של מגזר מקופח, עני יותר, משכיל פחות, אשר רוצה בעזרת המדינה, ומעוניין בהשתלבות ובהשכלה, צריך להיות רצוי עבור המדינה בלי שום תכלית מעבר לו.

המאבק בטרור חייב להתנהל תוך ניסיון להפחית עד כמה שאפשר את הפגיעה באוכלוסייה האזרחית שאינה מעורבת. זה א״ב של הגינות. זו צריכה להיות השאיפה. האם מישהו השתכנע מהתנהגותו ומדבריו של נתניהו כי הוא שואף להפחית את הפגיעה באוכלוסייה הערבית הכללית?

אנו חייבים להבין כי אנו חיים כאן בשותפות. כפויה, רצויה – כלל אין זה משנה. זהו המצב, וכדאי לנסות ולהגיע בתוך המצב הזה לדרכי חיים הוגנות עד כמה שניתן, שוויוניות, שבתוכן נוכל להסתכל אישה לאחותה בעיניים, מבלי להתבייש, מבלי להשפיל מבט.

רונה ברנס היא משוררת וסופרת. חיה בירושלים, ומתפרנסת מתרגום ועריכה. כותבת באופן קבוע באתר אשפתון

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

  1. נפתלי אורנר

    מובן שמייד לאחר התנהלות זו יטען נתניהו כי הערבים מסיתים את הכול נגדנו. נתניהו הוא ה"מסית הלאומי" שלנו אשר בצביעותו כה רבה מאשים את האחרים בהתנהלותו הוא

    1. יוסי אמיתי

      רונה, נגעת במאמרך בנקודה מבנית מהותית בהוויה הישראלית מאז קום המדינה: האזרח היהודי הוא "אזרח בזכות", ואילו האזרח הערבי הוא "אזרח על תנאי" (כלומר, בתנאי ש"יתנהג יפה"). זה בא לביטוי בהתניות שנילוו לתקציב לפיתוח האוכלוסייה הערבית. למרבה הציניות, משגיחי הכשרות של התנהגות הערבים הם השרים לוין ואלקין, שני חתולים שהופקדו לשמור על השמנת. האפליה המובנית בין "אזרחים בזכות" לבין "אזרחים על תנאי" היא לב העניין בתביעתו של נתניהו מן הפלסטינים להכיר בישראל כ"מדינת הלאום של העם היהודי". זה ההבדל בין בעלי הבית לבין דיירי המשנה.

  2. פריץ היקה הצפונבוני

    הכותבת צודקת בד׳׳כ. רק הערה :מה זה ,,המאבק בטרור צריך להתנהל.. וגו׳ ׳׳. המאבק הזה הוא הרי נגד הכיבוש הישראלי .ז.א. הטרור האמיתי הוא השלטון הישראלי . והדרך להפסיק אותו הוא לעשות שלום. לקבל את יזמת מדינות ערב לסיום הסכסוך וכמובן להפסיק את מלחמת ממשלות ישראל נגד אזרחיה הבדואים בנגב ושאר ההפליות.

  3. חזי

    רונה, אם היהודים יחושו שכופים עליהם 'שותפות' עם מישהו, הם פשוט יקומו ויסתלקו וישאירו את הערבים עם עוד רפובליקה ערבית מפוארת. לצדק היסטורי אין שום קשר לזה