string(2) "he"
string(2) "he" -array(0) { }
  • שבזי
    חידת שבזי
    סרטה של ישראלה שאער-מעודד מפרק את הדימוי של ר׳ שבזי
  • פלמנקו
    רוקדים לבנקאים
    על מאבקן הסוחף של מוזיקת וריקוד הפלמנקו בדרום ספרד

רק לא רוסית: ״בישראל מדברים עברית״

השבוע התחוללה סערה בפייסבוק סביב מורה מהצפון שנזפה באחד מתלמידיה על שקרא ספר ברוסית. שוב עלו לשיח חוויות הגירה כואבות וסיפורים על ילדים שעבורם עברית היא גם שפה של טראומה והשפלה
יוליה כסלו

אמנית, יוצרת אירועים חברתיים, מהגרת, אשה, אמא, אקטיביסטית, אנרכיסטית, מנסה לחבר בין חירות הפרט לטובת הכלל.

את השנה הראשונה שלי בארץ עשיתי בקיבוץ. שם שמעתי בפעם הראשונה את המשפט "רק עברית". היה קיבוצניק אחד שאמר אותו בכל פעם ששמע אותי מדברת רוסית עם הבת שלי, שעוד לא היתה בת שנתיים אז. הייתי בטוחה שזה בצחוק אז חייכתי ונופפתי לו לשלום. זה היה ב-92׳ או 93׳, "גל העלייה הגדול".

החיים בברית המועצות אופיינו עבורי, בין היתר, בדרישה המתמדת להיות, לעבוד, לחיות ולנשום למען המולדת, למען הרעיון הנעלה, למען האידאולוגיה. מבחינתי, זו המשמעות הבסיסית של המושג "טוטליטריות". כשעברתי לישראל, מעבר לחזרה למולדת ההיסטורית, חשבתי שאני עוברת ממדינה טוטליטרית למדינה שהיא חלק מהעולם החופשי, כזאת שקיימת עבור האזרחים שלה, לא כזו שהאזרחים שלה קיימים בשבילה. אז חשבתי.

השבוע התחוללה בקבוצת פייסבוק "רוסיות בלי חוש הומור וחבריהן" סערה סביב ידיעה צנועה שפורסמה בפורטל חדשות מקומי של חיפה והקריות והעלתה לקיר של הקבוצה על ידי אחת החברות. הכתבה מספרת על מקרה שקרה בבית הספר קורצ'אק בקריית ביאליק, במסגרתו מחנכת בכיתה ד' נזפה קשות בילד שקרא בהפסקה ספר ברוסית, ובנוסף הפצירה בילדים לא לדבר ברוסית ביניהם.

הצמידו אותי לתלמיד מאוקראינה שלא דיבר עם אף אחד כדי ׳שייפתח׳, והוא באמת נפתח, ושיתף אותי, ודיבר איתי, רק איתי ורק ברוסית. בכל פעם שהמחנכת שמעה אותנו היא אמרה, ׳מה זה עוזר לו אם את מדברת איתו רוסית? הוא יודע עברית, שלא יעבוד עלייך, את צריכה להסביר לו שהוא בישראל והוא צריך להתרגל לדבר בעברית׳. המשכתי לדבר איתו רוסית, איתו ועם כל תלמיד שפנה אליי ברוסית, כי דיכוי השפה הוא לא הדרך לשלב אותנו בחברה הישראלית

קבוצת הפייסבוק המדוברת הוקמה לפני כשנה וחצי ומטרתה – לא לתת לתופעות של גזענות נגד נשים דוברות רוסית בפרט ונגד הקהילה הרוסית ככלל לעבור בשתיקה. את הקבוצה מנהלת במרץ ובמסירות לנה רוסובסקי, והיא מונה כיום מעל 3,700 חברות וחברים. מעבר למטרה המקורית, הקבוצה הפכה למרחב מוגן ובטוח לדוברי ודוברות רוסית, בו הן יכולות לשתף את חוויות ההגירה הפרטיות שלהן, לקבל תמיכה ולהרגיש שהן לא לבד.

כאמור, רבים מן הקהילה לא היו מוכנים לעבור על המקרה המצער הזה לסדר היום. הוזעקו חברי הכנסת קסניה סבטלובה ויואל רזבוזוב, שמיד כתבו מכתבים לשר החינוך נפתלי בנט. בעקבות הפרסום בקבוצה עלתה גם כתבה על המקרה ב"ישראל היום". ממשרד החינוך נמסר שהם לא בעד ואפילו כי "מנהלת המחוז הנחתה את הנהלת בית הספר לקיים שיח עם התלמידים, ההורים והמורים, על מנת לקיים תהליכים של סובלנות והתחשבות בצרכי הפרט".

אז איך בכל זאת דבר כזה יכול לקרות בישראל של ימינו, כשימי אליעזר בן יהודה עברו מזמן וברוך השם, השפה העברית חיה וקיימת בביטחון מלא? אין לי תשובה ברורה לכך אך אני יכולה לומר שלא מדובר כאן במקרה פרטי של המחנכת הספציפית (שלא ידוע מה יעלה בגורלה המקצועי) אלא בתופעה. דיוני פייסבוק שהתפתחו סביב הכתבה העלו מקרים דומים רבים מהעבר ומההווה, כמו גם חוויות קשות של אנשים הן כתלמידים והן כעובדי מערכת החינוך. אני מעוניינת להביא במלואה כאן תגובה מייצגת שהעלתה אחת מחברות הקבוצה:

"מא' עד י"ב ננזפתי מאנשי חינוך ותלמידים כאחד ש׳בישראל מדברים עברית׳.

חצי שנה מסיום הלימודים במסגרת השירות הלאומי התחלתי להתנדב בבית ספר בבת ים, בית ספר שבו לפחות שליש מהתלמידים דוברי רוסית, חלקם עולים חדשים, אך כמעט שאין אנשי צוות דוברי השפה. וכך תוך כמה ימים גוייסתי על ידי רכז שכבת י' להיות מתרגמת + מורה פרטית + יועצת לקבוצת תלמידות שעלו בשנים האחרונות, המטרה שהוצבה לי הייתה ללמד אותן עברית ולעזור להן להתאקלם וכך הועברתי לצד השני.

אחרי כמה מפגשים התברר שהן יודעת עברית לא רע אבל מסרבות לשתף פעולה, ולא רוצות להשתמש בה בגלל נסיבות ההגירה שעדיין לא התאוששו מהן.

אחרי כמה שנים חזרתי לעבוד באותו בית ספר כבר בתור מתרגלת לבגרויות במסגרת מיוחדת לתלמידים שלרוב היו נושרים או מוסללים למקצועי, היה שם תלמיד אחד מאוקראינה שלא דיבר עם אף אחד, הסתובב לבד בהפסקות ולא שיתף פעולה עם המורים, הצמידו אותי אליו [כדי] ׳שייפתח׳ והוא באמת נפתח, ושיתף אותי, ודיבר איתי, רק איתי ורק ברוסית. ובכל פעם שהמחנכת או מישהו מהצוות היה שומע אותנו היה אומר לי ׳מה זה עוזר לו אם את מדברת איתו רוסית? הוא יודע עברית, שלא יעבוד עלייך, את צריכה להסביר לו שהוא בישראל והוא צריך להתרגל לדבר בעברית׳. ואני המשכתי לדבר איתו רוסית, איתו ועם כל תלמיד שפנה אליי ברוסית, כי דיכוי השפה הוא לא הדרך לשלב אותנו בחברה הישראלית, והגיע הזמן שבמערכת החינוך ייפטרו כבר מהעליונות הזאת לפיה מורים יכולים להורות לנו באיזו שפה ראוי או לא ראוי לנו לדבר”.

אני רוצה להבהיר שאת אליעזר בן יהודה אני מעריצה על מפעלו המדהים ומבחינתי העובדה שהיום אני מדברת עברית היא אחד הדברים היותר מרגשים שקרו לי כאן. זו גם הסיבה שכואב לי אף יותר לשמוע על ילדים שעבורם עברית אולי תישאר שפה של טראומה, שפה של השפלה, שפה שחייבים ולא כזאת שאוהבים באמת.

אני לא באמת יודעת למה ואיך זה קורה, אני לא באמת יודעת אם משרד החינוך עושה די או שתגובתו היא סתם פוליטיקלי קורקט. אני לא יודעת אם להאשים את המערכת או את הברגים שלה בשטח. אני רק יודעת שהיום כל זה ממש לא הכרחי. ועוד אני יודעת שאם היינו מדינה למען האזרח היינו מתייחסים לנפשו של כל ילד שחי בה כאל קודש הקודשים.

יוליה כסלו היא אמנית, יוצרת אירועים חברתיים, מהגרת, אשה, אמא, אקטיביסטית, אנרכיסטית, מנסה לחבר בין חירות הפרט לטובת הכלל.

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

  1. מזרחי שחום חלק

    אז ככה. עברית היא השפה של העם היהודי בציון. נכון, לא כולו אבל רובו, ונראה שהוא די בסדר עם זה. זה לא שיפוט ערכי, זאת עובדה. אם מחר יעבור העם היהודי כולו לדבר סינית זה יהיה בסדר גמור, אבל אין תרחיש כזה באופק. עכשיו, חברת הקבוצה של יוליה היגרה לארץ ("עלתה") על סמך היותה יהודיה, או לפחות יכולתה להשיג סרטיפיקטים שמאששים זאת. זה מה שמבדיל את חברתה של יוליה משאר 150 או משהו מליון הסלאבים שלא זכו להגר מעולם שני-וחצי לראשון בשנות ה-90. מאדם אשר מהגר בשל זיקתו הלאומית על סמך חוקי רה-פטריאציה ישנה ציפיה מסוימת שיאמץ את שפתו של אותו לאום, לפחות ברמה הטקסית גרידא. בתרחיש הזה חברה של יוליה היא לא רשעה גדולה כמובן, אבל כן יש חוסר התאמה מסוימת בין התנהגותה לבין איזשהו פרוטוקול בלתי כתוב. מעין חוסר נימוס. זאת אפשרות אחת. האפשרות השניה היא כי לחברה של יוליה אין באמת זיקה לזהותה היהודית, וכפועל יוצא גם לא לשפה העברית. לפי התרחיש הזה ליוליה אין כל זיקה לעם היהודי אשר בציון והיא למעשה התגלגלה הנה בצירוף של נסיבות אקראיות פחות או יותר. לפי הסבר זה לא מדובר ב"עליה" אלא פשוט ב"הגירה" נטולת זיקה ובמידה רבה שרירותית. אם אנחנו הולכים על תרחיש 2, מה שזה משאיר לנו זה את העובדה הפשוטה, והיא שסלאבית אלמונית כלשהי עשתה רילוקיישן יחסית קל ובלתי-סלקטיבי מהעולם השני-וחצי לראשון באמצעות ניצול של סדרת צירופי מקרים (חוקי רה-פטריארציה שנחקקו שנים רבות לפני שנולדה+בירוקרטיה רשלנית במדינת המוצא+חרדה דמוגרפית מוצדקת או שלא במדינת היעד+שם משפחה ספק-יהודי בסגנון "אברמוב"), ונהנתה מסל קליטה ומשאר יתרונות להם לא זוכים 150 או משהו מליון סלאבים אחרים; ויהיו כאלה שיקראו לזה פריבילגיות.

  2. דפנה

    השפלה של ילד, קל וחומר בפומבי, לעיני חבריו, היא פעולה מכוערת שיש לבער מן העולם.
    מורה שנוהגת כפי שנהגה המורה המדוברת, אמורה לכל הפחות לעבור הדרכה ארוכה שבה תלמד מהו תפקידה כאשת חינוך. יש גם לחייב אותה להתנצל בפני התלמיד, בנוכחות אותו פורום שמולו הושפל.
    אילו הדבר היה תלוי בי, המורה הייתה מפוטרת לאלתר.
    אבל אני מסרבת להתרשם מהעובדה שמה שהצית את העניין הוא העובדה שהילד קרא ספר בשפה הרוסית.
    למערכת החינוך מצליחים להסתנן עשרות, אולי מאות, [ואני מקווה שאני טועה בהערכה], "אנשי חינוך" שלא היו אמורים להגיע אליה. פה יש מנהלת שלא מקבלת ללימודים תלמיד שצבע עורו "לא נכון". בעיניה כמובן. בבית-ספר אחר לא מתקבלת תלמידה שאורך שרוולי החולצה של אמה לא נושא חן בעיני ההנהלה.
    מורים משפילים ילדים על רקע מראה גופם, [מורה לחנוך גופני שקורא לעבר ילד "שמן, תזיז כבר את התחת שלך]

    1. דפנה

      ממשיכה:
      ויש כמובן את המורה הצובט, והנושך, והמטריד מינית, והמתעלל מינית, וזה שלא מגן על הילד מפני פגיעות, פיזיות ואחרות, מצד ילדים אחרים.
      נו, ויש גם את המורה שאליה מתייחסת כותבת המאמר הזה. והטריגר שלה הייתה העובדה שהילד קרא ספר ברוסית.
      ואני שואלת אז מה? את מי היא מייצגת? וגם אם יש עוד 10 כמוה, מה זה אומר? במקום להתבכיין על איזו תופעה שולית טפלו בבעייה העיקרית.
      השפלת ילד, התעללות בו, פיזית, מילולית או מינית, אלה התופעות שיש להכחיד מן העולם.
      ומספיק כבר לחפש עלבונות בכל מקום.

      1. ליכודניק

        מעניין. זה מראה שההגמוניה היא לא "לבנה" אלא "צברית"; תרבות רוסית מדוכאת בדיוק כמו תרבות תימנית ומצרית.

        1. ג. אביבי

          ליכודניק, קפצת מהר מדי למסקנות.
          ראשית, ממקרה בודד של מורה צרת אופקים אתה מקיש לגבי כל המערכת – לא רציני. אבל אם למערכת החינוך הישראלית יש עניין להחליש את הזיקה לרוסית של יוצאי רוסיה ושאר המדינות הסלאביות, זה בוודאי לא נובע מכך שהיא "לא לבנה" – היא לבנה למדי. זה נובע מכמה סיבות:
          זה נובע מכך שהממסד הלבן רוצה להקנות ליוצאי המדינות האירופאיות של ברה"מ לשעבר תחושה שהם חלק מהציבור הישראלי האשכנזי. בכך הם מבקשים להשיג אחדות במחנה הלבן כלפי הלא לבנים (מזרחים, פלסטינים, אתיופים ומהגרי עבודה). את ההגירה הגדולה לישראל של למעלה ממיליון יוצאי חבר העמים יזם הממסד הציוני ומימש (באמצעות השטיקים של "נתיב") בעיקר כדי ליצור כאן עובדות חדשות – מניעת היווצרות של רוב מזרחי (יהודים ולא יהודים) גדול מדי ביחס לאשכנזים בישראל. אילו הדור השני והשלישי להגירה הזאת היה ממשיך לקרא ולשמוע רוסית יש סיכוי שהאחדות" הזאת תפגע. והרי הכוונה הייתה לעבות (מספרית) את הציבור האשכנזי.
          בנוסף, בתקשורת העולמית בשפה הרוסית אפשר לשמוע פרשנויות על המזה"ת שאינן בהכרח מחזקות את האמונה ב"צדקת הציונות" האשכנזית.
          הלאה. הממסד הלבן של ישראל רואה בשלילה היווצרות של תת-קבוצה לבנה שחושבת שונה מהישראלי הוותיק. קבוצה שממשיכה לשמר מאפיינים אינדיווידואליסטיים שתוצאותיהם – כגון הגירה של ישראלים לבנים (במקרה זה משכלים דוברי רוסית) לארצות אחרות – לא משרתת את האינטרס לאיזון דמוגרפי עם הלא לבנים בישראל.
          בטווח הקצר זה יכול לנבוע מכך שהשכבה האשכנזית הוותיקה רואה במהגרים דוברי הרוסית קבוצה מתחרה ומנסה למנוע ממנה להמשיך להחזיק ביתרון על הוותיקים. הרוסית היא שפה חשובה ומקנה לדובריה בישראל יתרון תרבותי והרבה יותר אפשרויות מאשר למי שאינו דובר בה. יוצאי רוסיה ואוקראינה (של שנות ה90) הם הרבה יותר רחבי אופקים מהאשכנזים הוותיקים בישראל. מחיקת הזיקה לרוסית תמנע מהדורות הבאים של יוצאי רוסיה ואוקראינה את היתרון הזה.

  3. פריץ היקה הצפונבוני

    כשהיגרנו (עלינו) לפלסטינה -א׳׳י ב1937, (כיום ישראל) מנרמניה זאת היתה בושה לדבר גרמנית שפתם של הנאצים. עבור רבים מהמבוגרים שלא ידעו שפה אחרת זה היה מאד טראומתי . כילדים למדנו כמובן מהר ודברנו בינינו עברית . כשהיינו בחברת הורינו הם תמיד אמרו:(בגרמנית כמובן .kinder! spricht deutsch)ילדים! דברו גרמנית ,גם אנחנו רוצים להבין. אז אני מקנא המהגרים מרוסיה שלא מתביישים לדבר רוסית, גם הילדים. זו באמת טיפשות לחזור אל אותה קנאות לשפה שהיתה אז וזה לא היה רק בקשר לגרמנית. זה הגיע אז גם לכדי אלימות.

    1. פורטונה

      ילד קורא ספר בהפסקה והמורה לא מהללת אותו? לאיזה עיוורון מגיעה העליונות הישראלית?

  4. יצחק

    אני אוכל את החארה (לבינתיים עולם מרחמים עליהם הם מסכנים) של השפה הרוסית כבר יותר משתי עשורים בחברת הייטק יצוריות
    נותנים להם להיות הרוב וזה מכוון כי השליטה עי האשכנזים תמיד היתה בחברות האלו
    והם מדברים רק רוסית
    יש לי תעודות הסמכה ותארים אמיתיים לא מפורקים כמו הרבה מהם אבל הייתי בודד וגלמוד כשהייתי איתם והכל מתנהל ברוסית
    אני לא מאשים אותם בעיקר אני מאשים את הממסד האשכנזי וגם את אחיי הספרדים שיושבים בשקט אולי לא תמיד בכוונה אלא בגלל שסידרו לו תפקיד והוא דופק את אחיו

    ברוך ה בשלוש שנים האחרונות עשיתי סוויטס ליהדות והולך לבית כנסת וחוזר למקורות
    כי הם רק ירחיקו אותנו משם

    בכל מקרה המדינה הזו צריכה לחזור בתשובה ולדאוג לאזרחים שלה שעשו צבא כמוני נלחמו בלבנון עם ים של תארים אבל השאירו אותם מאחור

    חברים יהיה פיצוץ תזהרוווווווווווווו