string(2) "he"
string(2) "he" -array(0) { }
  • שבזי
    חידת שבזי
    סרטה של ישראלה שאער-מעודד מפרק את הדימוי של ר׳ שבזי
  • פלמנקו
    רוקדים לבנקאים
    על מאבקן הסוחף של מוזיקת וריקוד הפלמנקו בדרום ספרד

נכשל באזרחות ב"מדינה יהודית": הדה-אזרוח של התלמידים הערבים

כמחצית מהתלמידים הערבים שניגשו לבגרות באזרחות ב-2014 נכשלו בה. זו אינה רק סוגיה הישגית, של שעות לימוד והכשרת מורים, אלא מהותית – של המשבר העמוק והמתמשך של תלמידים ומורים ערבים בישראל עם מקצוע האזרחות
ד״ר מחמד מסאלחה

לפני כמה ימים דיווח ״הארץ״, כי מנתוני משרד החינוך לגבי ממוצע הישגי הבגרות במקצוע האזרחות עולה שכמעט מחצית מהתלמידים הערבים שניגשו לבחינה האחרונה ב-2014, נכשלו בה. מהדיווח עצמו לא ניתן לעמוד על הסיבות לכך (יש טענות המייחסות את הכשלון לשינויים בחומר הלימוד) ומדבריו של המורה לאזרחות עמרו אג'באריה ניתן להבין שהיתה פנייה למשרד החינוך לקיים דיון בנושא, אך המשרד לא נקט בצעדים ממשיים על מנת לברר את מקור הכישלון הגדול. הכישלון הזה מהדדהד לא רק בפן המספרי שלו – שיש בו כדי להעיד על כשלונה של המערכת ברמה ההישגית גרידא – אלא גם אולי בגלל שמדובר במקצוע חובה שלמדינה יש בו עניין ישיר ואידיאולוגי מיוחד "להכנת אזרחים יודעים ופעילים".

אין ספק שלמערכת היחסים בין האוכלוסייה הערבית בישראל לבין המדינה, במיוחד משנת 2000 והלאה, יכול להיות תפקיד מרכזי בהשלכת אור על כשלון התלמידים במקצוע הללו האזרחות. אין צורך להכביר במילים לגבי מאפייני המקצוע בישראל "היהודית ודמוקרטית", ועל הקשר בין מבנה זה של מדינת היהודים לבין עצם ההיתכנות של חינוך לאזרחות שווה מהותית ודמוקרטית באופן מהותי. מחקרים רבים נכתבו על כך.

הנתונים שעולים מהכתבה אינם מפתיעים ולא צריכים להפתיע. סיבה מרכזית לכך, לדעתי, נובעת ממבנה מקצוע האזרחות ומהתכנים שלו אשר מובילים להבנייה של יחסי ניכור, עוינות ודחייה בין התלמידים הערבים ומורי האזרחות בבתי הספר הערביים לבין המקצוע עצמו. מבנה יחסים זה יש בו כדי לסייע להסביר, ולו חלקית, את הכשלון המהדהד הזה.

בשנות החמישים של המאה הקודמת, כאשר בנה משרד החינוך את תוכניתו ל"חינוך שווה" (ליהודים) שהופעלה במערכת החינוך, הובילה התוכנית להבניה ולמיסוד הקטגוריות של אשכנזים לעומת מזרחים, והכישלון של התלמידים המזרחיים היה קולוסאלי כמעט. מהדיונים שנעשו אז על מנת לנסות ולהבין את סיבות כישלון התוכנית והשלכותיה קצרות וארוכות הטווח עלה כי התפתח יחס של ניכור בין חומרי הלימוד לבין התלמידים המזרחים, שיכול להסביר חלק מהכשלון.

ממחקר בתהליך עולה כי מרבית המורים הערבים מתייחסים לחומר הלימוד באזרחות כחומר שנכפה עליהם, ולכן הוא מועבר באופן טכני ולא תמיד באופן ביקורתי. במקום זאת, הם מפתחים גישה רב-ממדית וקונפליקטואלית ו"ממציאים" בכל פעם את אזרחותם מחדש

הסוגיה של כשלון התלמידים הערבים באזרחות הינה מורכבת ומסובכת יותר לכל הדעות והיא נוגעת לכל הצדדים הפעילים בתהליך החינוכי: התלמידים, המורים, הנהלות בתי הספר וגם ההורים. כולם מוצאים עצמם חייבים להתמודד עם חומרי לימוד שלפחות בחלקם סותרים את עצם קיומם ומעמידים אותו בסימן שאלה. מחומרי הלימוד הללו עולה כי אותם אנשים ממש יכולים להיות אזרחים רק במקרה ספציפי אחד: "להיות אזרחים במדינת היהודים", זאת אומרת – לא אזרחים של ממש, על אף ההיבט הפורמלי של האזרחות.

במחקר (שלא הושלם) שנעשה על ידי קבוצה של חוקרים במכון ון ליר בראשותם של פרופ׳ חנן אלכסנדר מאוניברסיטת חיפה וד"ר הללי פינסון מאוניברסיטת בן-גוריון בנגב על אודות "חינוך לאזרחות" במערכת החינוך בישראל, רואיינו גם מורים ערבים מכל שלבי החינוך ומרחבי הארץ. מה שעולה מניתוח הראיונות עם המורים יכול להיות מאלף: ממצא מרכזי הוא שמרבית המורים הערבים מתייחסים לחומר הלימוד באזרחות כחומר שנכפה עליהם, ולכן הוא מועבר באופן טכני ולא תמיד באופן ביקורתי.

במקום זאת, המורים הערבים מפתחים לעצמם גישה רב-ממדית, קונפלקטואלית ודינמית מאוד לנושא האזרחות. הם "ממציאים" בכל פעם את אזרחותם מחדש וממקמים אותה, למשל, בהקשר המקומי של העיר או הכפר, או לחילופין – בפן התיאורטי-אוניברסלי של אזרחות או בקיומה של אזרחות ערבית-פלסטינית המועברת ומגובשת באופן בלתי-פורמלי לצד האזרחות הישראלית הפורמלית והבלתי אפשרית.

זה מוביל אותנו למסקנה שהעלאת רמת ההישגים של התלמידים הערבים במקצוע האזרחות הינה בעיה סבוכה, שניתן אולי לנסות ולטפל בה בפן ההישגי על ידי הוספת שעות לימוד והכשרת מורים באופן מיוחד או הפחתת משקל בחינת הבגרות בציון הסופי (כתיבת עבודה, למשל). עם זאת, אנו נותרים עם העניין המבני והעמוק יותר שבוודאי יש לו השלכות לא רק ברמה ההישגית אלא בזו האזרחית ומכאן – עם הפן המהותי של החינוך לאזרחות כפי שהוא היום ובעתיד, לאור השינויים שהשר החדש וצוותו מתכוונים להכניס לתוכנית לאזרחות. מובן כי הפתרון ה״אידיאלי" הוא שתגובש כאן "אזרחות חדשה", שיכולה לממש את עצמה באופן מלא ובעיקר – שלא צריכה להיות כפופה ומותנית להיות ה"אזרח" יהודי. או, לחלופין, להרפות את השליטה והפיקוח על המורים הערבים ולאפשר להם מרחב גדול של אפשרויות תמרון בהבניית זהות, באמצעותה הם יכולים לבטא את עצמם להממש את מהותם ואולי גם להצליח בסופו של דבר במקצוע האזרחות.     

ד״ר מחמד מסאלחה מרצה באוניברסיטה הפתוחה ובמכללת סכנין להכשרת עובדי הוראה

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

  1. ליכודניק

    תיזה מעניינת.
    חיפשתי ולא מצאתי נתונים על הצלחה של תלמידים ערבים בבגרות במיקצועות שונים, להשואה.
    בבחינות המיצ"ב, למשל, יש להם קושי בחלקי האנגלית והמתימטיקה של הבחינה. אם הקושי קרוב לקושי בבגרות באזרחות, הרי שהסיבה היא כללית ולא הניכור למקצוע.

  2. סלים בריק

    מאמר חשוב מאוד, במיוחד בימים אלה בהן מתנהל קרב קשה על ספר האזרחות. אני אומר קרב, כי זה שקף מלחמת תרבויות: ימין מול מה שנותר מהשמאל; דתיים מול לא דתיים, וכולם נגד האזרחים הערבים (שהפכו בינתיים לאחראים לכל הפיגועים…).
    המאבקים הללו משקפים את המתחולל בכל הקשור לטיב האזרחות הישראלית, שהיא אזרחות אתנו לאומית, ונראה שתכולתה נשחקת כל הזמן.
    מאבק הערבים על הזהות הלאומית שלהם נגד הרוב הדורסני היא חלק מהותי ממה שמתאר כאן ד"ר מחמד מסאלחה. מתחילת דרכה, המדינה מתווה מדיניות של שחיקת הזהות הפלסטינית, ולאחרונה גם האזרחות הפורמלית שלהם.
    הדסוננס שמצביע עליו ד"ר מסאלחה אינו רק נחלת המורות והמורים הערבים לאזרחות, הוא נחלת חוקרי מדעי מדינה רבים שתוהים היכ הדמוקרטיה שמדברים עליה בכל הבליל הרב של מתקפות על ערכיו יסוד דמוקרטיים כמו שוויון אזרחי, חירויות וחינוך לדמוקרטיה וכיבוד האחר, דברים שנשחקו מאוד בימי נתניהו, במיוחד בחמש השנים האחרונות, בהן הוא השליט היחיד והבלתי מעורער, שמנסה לעצב מדינה ומשטרה בדמותו: לאומנית, קסינופובית, חשדנית ושונאת מיעוטים.