string(2) "he"
string(2) "he" -array(0) { }

מדברים עם ציפר, נוהמים על רגב

מה מעידות התגובות השונות של באי ועידת ״הארץ״ על מי שראוי לבוא בשערי הפוליטיקה והתרבות?

שרת התרבות מירי רגב צודקת. שלשום בוועידת ישראל לתרבות של עיתון "הארץ" היא אמרה: "לא התרבות שלכם דורשת עצמאות. התרבות שלכם דורשת מימון בלעדי. זה הסיפור שלכם. בעוד שהתרבות האחרת שבמשך שנים הושתקה והודרה – היא זו שדורשת עצמאות". לפי הדיווח ב"הארץ" אחד המוחים צעק לעברה "תני לנו דוגמה".

אז הנה דוגמה אחת מני רבות: תחנת הרדיו גלגלצ, שממומנת מכספי ציבור, מדירה במשך שנים ארוכות את המוזיקה המזרחית ומעדיפה על פניה מוזיקה אשכנזית-תל אביבית. איציק קלה בחוץ, דני סנדרסון בפנים; אתי לוי בחוץ, רונה קינן בפנים. והרשימה עוד ארוכה. הדברים נבדקו ונמצאו נכונים אמפירית בכתבה שפורסמה לא מזמן ב-ynet ("בלי מזרחית: השירים המושמעים של גלגל"צ"). "שוחרי תרבות" למיניהם שמכחישים זאת טומנים את ראשם עמוק בחול, במקרה הטוב, או מפיצים שקרים כטקטיקה על מנת לשמור את התקציבים אצלם בכיס, במקרה הרע. כך או אחרת הם טועים ומטעים, ומירי רגב, בצדק, פועלת לשינוי הפלייליסט של התחנה. ואכן, לאחרונה פורסם כי עורך מזרחי יצטרף לצוות התחנה, וטוב שכך.

אבל מעבר לעובדות, מעניין להשוות בין תגובתם של באי הכנס לנאומה של מירי רגב לתגובתם השונה לפאנל בראשותו של בני ציפר, אשר כידוע הצדיק יומיים לפני כן אלימות מינית של "אמנים" נגד נשים צעירות. בטורו שפורסם ביום שישי האחרון הוא כתב: "אמנים, מגתה ועד אייל גולן, מרחפים בתוך שיכרון אוויר הפסגות של העשייה האמנותית, אך מוכרחים גם לחוש באינטנסיביות את הדברים הנחשבים הכי נמוכים ויצריים בחיים, כגון משגלים עם מעריצות צעירות. בלעדי זה לא תהיה יצירה, עם כל הצער שעלול הדבר להסב לצעירות הללו, שחייהן אולי נפגעו".

בואו נניח, לצורך העניין, שאכן דבריה של רגב ראויים לגינוי ומחאה בדיוק כפי שהדברים של ציפר ראויים לכך. מה שמעניין הוא האופן השונה לחלוטין שבאמצעותו מוחים באי הכנס, ומנויי עיתון "הארץ", ביחס לציפר לעומת יחסם לרגב. באשר לציפר, הם שולחים מכתבים מנומקים לעורך העיתון אלוף בן ולבעלים עמוס שוקן, כותבים מאמרים (כאן, וכאן) או מביעים את מחאתם בכנס כאשר מגיע תורם לדבר. לעומת זאת, ביחס לרגב הם צועקים בוז, בדומה לבאי פסטיבל ישראל בעבר, או קוטעים אותה במהלך דבריה.

באשר לציפר, הם שולחים מכתבים מנומקים לעורך העיתון אלוף בן ולבעלים עמוס שוקן, כותבים מאמרים או מביעים את מחאתם בכנס כאשר מגיע תורם לדבר. לעומת זאת, ביחס לרגב הם צועקים בוז, בדומה לבאי פסטיבל ישראל בעבר, או קוטעים אותה במהלך דבריה

הפילוסוף היווני אריסטו טוען בספרו "פוליטיקה" שהאדם הוא מטבעו בעל חיים מדיני-פוליטי, משום שבשונה מבעלי חיים, הוא מנסה לקיים אורח חיים מוסרי – להבדיל בין טוב לרע ובין צדק לעוול – באמצעות השפה. בעיני אריסטו, השימוש בשפה במסגרת מדינית-פוליטית, הוא המימוש של האדם, של תכליתו. זאת אומרת, כאשר אשכנזים מנהלים דיון עם בני ציפר על מה שהוא כתב, גם אם הם מגנים אותו, הם עדיין רואים בו מישהו שראוי לבוא איתם בשיח פוליטי על מוסר. לעומת זאת, כאשר הם נוהמים כלפי מירי רגב, הם למעשה מבהירים שרגב אינה ראויה לבוא בשערי הפוליטיקה והדיבור על תרבות ומוסר. לכן, מנקודת מבט אריסטוטלית הסירוב לשמוע אותה ולהגיב לדבריה בצורה עניינית, הוא דה-הומניזציה של רגב, כרוצים לומר, היא אינה מסוגלת לשוחח אתנו ועם שכמותנו על מוסר. מדובר אפוא באחד מגילויי הגזענות המבחילים ביותר כלפי מירי רגב כאשה מזרחית בפרט, וכלפי הציבור המזרחי בכלל.

מצטרפים לכך דבריו של מנחם פרי מאתמול, שאמר בגל״צ לאור הודעתה בדבר ביטול חוק הספרים כי "מירי רגב היא אדם זר לתרבות, היא לא קראה ספר בחיים שלה מאז הספרים שהיא קראה בבית ספר".

השמאל האשכנזי הגדיל אפוא הפעם לעשות, ולא ירה ברגלו האחת, אלא בשתיהן. בראשונה, כאשר הוא מתכחש לטענה הנכונה והבדוקה מבחינה עובדתית, לפיה התרבות המזרחית הודרה במשך עשרות שנים מתקציבים אשר המדינה היתה אמורה לייעד לה. ושנית, כאשר הגיב למירי רגב כאילו היתה קופה בגן חיות אשר יש לנהום לעברה, בעוד ביחס לבני ציפר הוא מנהל שיח "רציונלי". כל כך הרבה פעמים השמאל התל-אביבי כבר ירה לעצמו ברגליים אך עדיין הוא מתעקש לעמוד על אותן במות ובאותם כנסים, אי שם באזור כיכר רבין בואכה נמל תל אביב, ולשאת בפיו לשווא ערכים כגון דמוקרטיה, פלורליזם ושוויון. הנזק שהשמאל הזה עושה לכולנו ולאפשרות שאכן נקדם כאן סדר יום מוסרי, חורג בהרבה מהדיון החשוב לכשעצמו בנושא תקציבי התרבות.

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

  1. מזרחי שחום חלק

    אתה לא עושה לציפר מחיקה מזרחית קצת?

    1. תום מהגר

      לא, ציפר לגמרי עובר אשכנזי ונמצא בפוזיציה חברתית של אשכנזי. מזרחיות היא לא רק מוצא מבחינת משפחה, אלא גורמים סוציולוגיים נוספים כמו קבוצת התייחסות (ציפר "הארץ", מירי רגב הליכוד), מרכז-פריפריה (תל אביב לעומת קריית גת) ופרפורמנס (איש תרבות לעומת "בהמה", "פרחה") ועוד.

      1. מזרחי שחום חלק

        לא ממש.

      2. א

        אה מירי רגב גרה בקריית גת כיום? וציפר כבר עבר מרעננה? ולמה קבוצת ההתייחסות היא הליכוד ולא משרד התרבות? ומול אלה שקוראים למירי בהמה אין מי שקוראים לציפר בשמות שלא כדאי לחזור עליהם?

        מאמר העוקץ מהסוג הגרוע ) וכן יש גם הרבה טובים(

  2. ראובן קמינר

    מירי רגב היא קודם כל קומיסרית בכירה למען תרבות של גזענות ומיליטריזם. היא וחבריה בממשלה מובילים לטרנספר, ניצול ופורענות אנטי ערבית. איזה תרבות תצמח על יסוד זה?

    1. תום מהגר

      ראובן מצד אחד אני מסכים איתך, מצד שני בוא נתעכב שנייה על הקטע של "קודם כל" אצלך. בשבילך היא קודם כל הדברים האלה. בשביל רבים מהמזרחיות והמזרחים היא אישה מקריית גת ששירתה את העם שלה והשתלבה בממסד. האם השמאל בארץ נתן בעשרות השנים האחרונות במה וייצוג לאישה מזרחית מהפריפריה כפי שמירי רגב קיבלה בליכוד? התשובה היא לא. אז מירי רגב היא מבחינתך מה שציינת, ומבחינת אחרים היא נציגה של הפריפריה בארץ.

  3. חיים

    אני מסכים עם הדברים שכתבת, אך דווקא מתוך הסכמה זו, הרשה לי להעלות נקודה לדיון (או אולי מטא-דיון): אני מזהה דפוס בשמאל הרדיקלי, שנדמה כאילו הוא מתאמץ להוכיח לעצמו (ולחברה הישראלית?) פעם אחר פעם את עקביות השקפותיו. התוצאה היא, למשל, הגנה בלתי מתפשרת ועקבית על מירי רגב בכל פעם שהיא נופלת קרבן לגזענות ומיזוגניה. תוצאה אחרת ניתן לראות באנרגיות שהושקעו בעמידה לצד החשודים בהצתה בדומא, בזמן שעונו על ידי השב"כ. אין ויכוח על כך שהצדק והמוסר נמצאים בצד של רגב ועצורי דומא במקרים האלו, אבל כתוצאה מהשאיפה להוכיח לכולם את עקביות השקפות העולם שלנו, נראה שאנחנו משקיעים יותר מדי אנרגיה בעמידה לצד רגב, בזמן שיכולנו להשקיע את האנרגיה הזאת בעמידה לצד נשים פלסטיניות ומזרחיות רבות ואחרות, שסובלות מדיכוי הרבה יותר קשה בהשוואה לרגב (כבודה של פוליטיקת הזהויות במקומו מונח, אבל בוא לא נשכח שרגב היא חלק מהאליטה בישראל של 2016). מטבע הדברים, האנרגיות והמשאבים שלנו מוגבלים (דוגמא למשאב מוגבל היא, למשל, השטח באתר שאתה כותב בו), ואני תוהה:
    1. האם אנחנו לא משחקים לידיה של האליטה הימנית (שכוללת כיום גם מזרחים), כאשר אנחנו משקיעים כל כך הרבה משאבים ואנרגיה בהגנה על רגב?
    2. לא עדיף למקד את המאמצים שלנו בסולידריות עם מי שבאמת זקוק לסולידריות שלנו?
    3. האם אין מצב בו אדם שסובל מדיכוי גם חוטא בדיכוי של אחרים בעצמו, עד כדי כך שאין הוא ראוי לגילויי סולידריות?

    אין לי תשובות נחרצות לשאלות הנ"ל, אבל אני חושב שהן ראויות לדיון.

    1. תום מהגר

      תודה חיים.
      תשמע אני לא יוצא נגד הנהמות כלפי רגב רק בגלל שזה מכוער בעיניי. אני גם רוצה להבין למה השמאל נכשל כל כך הרבה שנים מהלרחיב את השורות. וכאשר מגיעה אישה מזרחית באה ואומרת שהתרבות המזרחית הודרה והם קוראים בוז, אז זה עונה לנו מהיכן מגיע הניכור של הפריפריה לשמאל התל אביבי.

      1. חיים

        תום, הלוואי שזה היה נכון. כל כך הרבה שנים ניסיתי לשכנע את עצמי שזו הסיבה שהשמאל לא מצליח להרחיב את שורותיו. ניסיתי לשכנע את עצמי באמונה הכמעט מיסטית (והאוריינטליסטית למדי, חייבים להודות), שבכל מזרחי חבוי ניצוץ רדיקלי, ואם רק נייחצן את עצמנו נכון ונמנע מהאשכנזים לעשות לשמאל פאדיחות, הניצוץ הזה ישתחרר ונחזה בסולידריות מזרחית-פלסטינית קסומה. כיום אני מאמין שטעיתי.

        בשנות החמישים, הדיכוי האקטיבי של מפא"י גרם ליותר ויותר מזרחים למחוק את הזהות שלהם גם באופן וולונטרי, מתוך תקווה חסרת סיכוי להידמות להגמוניה. כיום מפא"י התחלפה בציונות הדתית, ומחיקת הזהות הוולונטרית מצד המזרחים כבר לא מתבטאת בחילון, אלא דווקא באימוץ סממנים דתיים בגירסה הפאשיסטית של הציונות הדתית. אמנם השפעות הדיכוי של מפא"י רחוקות מלחלוף (ואני מאמין שיעברו עוד כמה עשורים עד שנגיע למשל לחלוקת משאבים הוגנת ופיצויים ראויים על הפשעים משנות החמישים), אבל שיא הדיכוי כבר הרחק מאחורנו, מה שנותר עכשיו אלו רק השאריות (שאסור להמעיט בחומרתן). לעומת זאת, שיאו של הדיכוי מבית הציונות הדתית עוד לפנינו. גדלתי בירושלים, בנווה יעקב, ואני עדיין חוזר לביקורים בשבתות וחגים. אני רואה כיצד הגרעין התורני זוכה למשאבים שתושבי השכונה המקוריים לא מעזים לחלום עליהם, אני רואה כיצד חברי הגרעין משבשים את המרקם של הקהילות הדתיות הקטנות בבתי הכנסת, וכיצד יותר ויותר צעירים מוחקים את הזהות שלהם והופכים בן לילה להעתקים חיוורים של חברי הגרעין. זה מחריד שבעתיים כשמתבוננים במגמה ומבינים שזו רק ההתחלה של תהליך ארוך יותר של חילופי אליטות.

        כל זה גורם לי לתהות מדוע הציונות הדתית לא זוכה לאותו יחס שהשמאל על כל גווניו זוכה לו. ההסבר אפשרי הוא שמדובר בסגירת חשבונות עם מפא"י, אבל ההסבר הזה לא הגיוני, הן מהסיבה שהזכרתי בפסקה הקודמת והן מהסיבה שאם תשאל את הלהביסט הממוצע מי היו מפא"י, הוא לא ידע מה אתה רוצה ממנו (לא מאמין לי? אתה מוזמן לנסות בעצמך). גם ההתנשאות של השמאל הציוני לא מסבירה את התופעה. בעוד שלשמאל הציוני יש את גרבוז, לציונות הדתית יש את פארסת אלי אוחנה, ההתנשאות של הגרעינים התורניים, הפרסומת הגזענית לפרויקט המגורים ההוא והיד עוד נטויה.

        המסקנה מפחידה, אבל כל עוד השמאל (ובמיוחד השמאל הרדיקלי על המזרחים שפועלים בו) לא יכיר בה, נמשיך להיות תקועים בלולאה אינסופית של ניסיונות חסרי סיכוי להרחיב את השורות, במקום לנסות ולחשוב על דרכי פעולה חדשות. המזרחים לא נוהרים בהמוניהם לאוטובוסים כדי להצביע לשמאל מאותן סיבות שהאשכנזים לא עושים זאת: ציונות, גזענות וכל ההאשמות הסטנדרטיות שמגיעות מצד שמאל. לפעמים ההסבר הבנאלי הוא ההסבר הנכון. אמנם אין סימטריה בין אשכנזים ומזרחים בנושאים פנים-יהודיים, אבל אנחנו בהחלט קרובים למצב של סימטריה בין אשכנזים ומזרחים בכל הנוגע לדיכוי של הפלסטינים. מירי רגב כבר השתלטה על לא מעט מזרחים שהיו פעם בצד של בל"ד, ואם לא נפנים את המסקנה שאני מציע, רגב תבלע בהדרגה חלקים גדולים מהשמאל המזרחי ומהתקווה האולי אחרונה לסולידריות יהודית-פלסטינית תוך כדי השתלבות במרחב.

        1. תום מהגר

          אני לא רוצה שהמזרחים יהיו רדיקלים, אני כן רוצה למזרח את השמאל. כתבתי על זה כאן:

          http://www.haokets.org/2015/01/22/%D7%90%D7%96-%D7%9C%D7%9E%D7%94-%D7%9E%D7%96%D7%A8%D7%97%D7%99%D7%9D-%D7%9E%D7%A6%D7%91%D7%99%D7%A2%D7%99%D7%9D-%D7%9C%D7%99%D7%9E%D7%99%D7%9F-%D7%95%D7%90%D7%A9%D7%9B%D7%A0%D7%96%D7%99%D7%9D-%D7%9C/

          ולגבי נפתלי בנט והמזרחים, כתבתי כאן:

          http://www.haokets.org/2014/09/04/%D7%97%D7%95%D7%98%D7%91%D7%99-%D7%A2%D7%A6%D7%99%D7%9D-%D7%95%D7%A9%D7%95%D7%90%D7%91%D7%99-%D7%9E%D7%99%D7%9D-%D7%99%D7%A9%D7%A8%D7%90%D7%9C-2014/

          1. חיים

            אני בעד. השאלה היא האם הגנה על רגב עוזרת למזרח את השמאל, או שהיא עוד צעד בכיוון של טשטוש הגבולות בין השמאל המזרחי לימין, שמוביל לחיסול הדרגתי של ההתנגדות המזרחית לכיבוש. אני מתבונן באימה בטרנספורמציה שעברו אנשי שמאל מזרחים בשנים האחרונות, עד ללידת "תור הזהב" שהיא זרוע של שלטון הימין לכל הדבר. אני רואה כיצד רגב היא המרוויחה העיקרית מהמפעל הנהדר של ערס פואטיקה, קפה גיברלטר ושאר הביטויים של ההתעוררות של השיח המזרחי, בעוד שאם נודה על האמת, אף מזרחי עני מהפריפריה עדיין לא נהנה מפירות המפעל הזה. ואני תוהה: האם יש דרך למזרח את השמאל בלי שרגב תגזור עלינו קופון בדרך?

            נ.ב. אני ממליץ לך להריץ חיפוש על מירי רגב באתר הזה, ולספור את הטורים האוהדים שנכתבו עליה. אחר כך, אתה מוזמן להריץ אותו חיפוש על כל פלסטיני או מזרחי אחר שסבל מרדיפה ודיכוי בשנים האחרונות. התוצאות אינן מלבבות.

  4. נתן.

    לכאורה נראה כי כל מזרחי המותקף או מואשם( בהקשר הזה ניתן לקרוא גם את מאמרה של מירב אלוש-לברון היום ב"הארץ") , זוכה מיד להגנה אוטומטית ממקהלת המזרחיים המקצועיים. מאיל גולן ועד אריה דרעי ממשה קצב ועד מירי רגב מאמיר בניון ועד סילבן שלום.

    אולם רק לכאורה, מבט מדוקדק יותר מראה כי כל האנשים המופיעים ברשימה הם אנשי שררה בעלי כח והשפעה.

    המקרה של עזרא נאווי בו לא שמענו אפילו ציוץ בודד אחד לרפואה ממקהלת המזרחיים המיקצועיים, חושף את האמת העגומה.

    לא מדובר בלוחמי צדק החשים להגנתם של מזרחיים המופלים לרעה אלה בלקקני ישבן המנצלים כל הזדמנות בשביל להתחנף לבעלי השררה והכוח בחברה הישראלית.
    אוסף של פחדנים ולא יותר.

    1. תום מהגר

      נתן אין לי מושג מה אתה מקשקש על ליקוקים לבעלי השררה, אבל לא נראה לי שמירי רגב תרצה כל קשר איתי. סירבתי בעבר לשרת בשטחים הכבושים וריציתי עונש מאסר על כך, ואני פעיל בבל"ד. כתבתי כאן באתר מאמרים נגד הוצאתה מחוץ לחוק של התנועה האסלאמית ונגד ההשעיה של חברי הכנסת של בל"ד מהכנסת.

  5. חזי

    1. רגב היא שרה בממשלה, מינוי פוליטי. ציפר הוא איש ציבור, פרובקטיבי אמנם אבל חייב דין וחשבון רק למעסיקו ולמצפונו. האם יש להסביר לכותב המאמר את ההבדל בין מדיניות ממשלתית לבין התבטאות של אדם בטור בעיתון?

    2. מדוע לא מצוין בטאגליין שהכותב עובד ב'בצלם'?

    1. תום מהגר

      אני לא עובד בבצלם

      1. חזי

        עדאלה. מדוע לא מצוין בטאגליין?

        1. תום מהגר

          חחחח עדאלה בצלם, מה זה משנה כולם אותו דבר.
          מפני שזה לא רלוונטי. הפוסט מבטא את דעתי ולא קשור לעבודתי בעדאלה.

          1. חזי

            נא לציין להבא.

  6. שושן

    מציע שמהגר יוריד את כיסוי העינים ופקקי האוזנים. מי שמצייר מטרה ואח"כ מוצא לה צידוקים: התגובה החברתית לדבריו של ציפר הליצן הייתה פי אלף יותר חזקה מאשר התגובה לשרת התרבות, חביבתו של המזרחן המיקצועני.
    כאשר שרת תרבות עולה לדבר ובמישפא הראשון פשוט מתגרה בקהל מולה ברמה של ילד בכיתה ג' – מאיפה שואב הכותב את ההתלהבות שלו מהגברת? האם רק מוצאו של הדובר מצביע אם הוא צודק או לא? האם זאת לא תפיסה גזענית (מוכרת לעיפה מצד מהגר)?
    לדוגמא, ראה תגובתו למשל של אלי יצפאן (מאחרוני דוברי האידיש בארץ) שהגיב בשלילה על הופעתה המיתגרה של חביבתו של המיזרחיסט מהגר.

    1. תום מהגר

      שושן שאלתי שאלה פשוטה שהיא בהתאם למה שראיתי ושמעתי טוב מאד: מירי רגב התקבלה בקריאות בוז ודבריה נקטעו ע"י הקהל. בני ציפר לא. השאלה היא למה? על זה המאמר.

  7. נפתלי אור-נר

    מירי רגב אינה מפרסמת מאמרים (אני מניח שגם אינה ברמה הנדרשת לשם כך) היא תוקפת, בעקביות ובבוז, את אנשי התרבות ומנסה לפגוע בהם בכל דרך. טבעי שבעת "נאומיה" (אם אפשר לקרוא להבליה "נאום") ייקראו כנגדה קריאות גנאי

    1. תום מהגר

      נפתלי ציטטתי מדבריה של רגב. אפשר לא להסכים איתה למרות שכפי שכתבתי, היא צודקת עובדתית. השאלה היא למה נוהמים לעברה?

      1. נתן

        ורק תיקון קטן . לא היו שום נהמות. למה אתה צריך לשקר אם הטיעונים שלך חזקים?

        רמז- התשובה נמצאת בשאלה.

        1. תום מהגר

          נהמו ועוד איך

          1. אוי ויי זמיר !

            המזל של נתן שהוא לא פינוקיו. אחרת אפו היה מתארך ב50 ס"מ נוכח שקריו הרבים והשטויות שהוא פולט.

          2. נתן.

            תן לי הפניה אחת למקום שבו ניתן לקרוא לראות או לשמוע שהיו נהמות כלפי מירי רגב.

            ואל תגיד לי שהיית שם כי גם אני הייתי שם ולא היו נהמות.

          3. אוי ויי זמיר !

            הנה:
            http://www.mako.co.il/news-israel/local-q1_2016/Article-b778d2011fb4351004.htm
            זה נשמע בברור בהקלטות ובנוסף הכתבה מציינת זאת:
            "שרת התרבות מירי רגב הגיעה היום (ראשון) לוועידת התרבות של "הארץ" כשנאומה מול בכירי עולם התרבות בישראל היה ידוע כרגע הנפיץ של היום. רגב עלתה לנאום ואמרה: "קאט דה בולשיט. קאט דה בולשיט, לא התרבות שלכם דורשת עצמאות, היא דורשת מימון בלעדי בעוד התרבות האחרת שהודרה דורשת עצמאות". הנוכחים בקהל לא נשארו אדישים ומיהרו לקרוא קריאות בוז לעברה. במהלך הנאום, שכלל הפרעות רבות מהקהל, הודיעה השרה גם על ביטוח "חוק הספרים…"".

            לכן נתן, מזלך שאינך פינוקיו. גם לא היית שם וגם פיברקת שלא היו נהמות. ממש לא שקרן!

  8. פריץ היקה הצפונבוני

    עבורי גב. רגב היא קודם כל ימנית קיצונית ובתור מםקדת דו׳׳צ לשעבר היינו התפקיד להפיץ את שקרי צבא התועבה לישראל. בודאי אין לה מה להלין על קיפוח.
    הצרה עם ה,,מזרחיסטים׳׳ היא, שרובם הגדול, את המקופחים שלגמרי בתחתית היינו הפלסטינים גם אזרחי ישראל ובודאי הנתינים חסרי הזכויות בשטחים הכבושים את השקופים האלה הם בכלל לא סופרים.

  9. מאיר עמור

    מאבק הדמים של הריאקציה בשמרנות

    תום אני בדרך כלל מוצא דברים רבים של הסכמה עם הטיעונים שלך. כאן לדעתי אתה מפספס נקודה חשובה. מושגי המפתח אינם שמאל וימין אלא שמרנות וריאקציה. ליתר דיוק מאבק הדמים של ריאקציה מזרחית (שהיא אנטי-מזרחית) בשמרנותו של המימסד האשכנזי בישראל.

    המאבק בין מירי רגב לבין המימסד השולט בעולם התרבות הישראלי אינו בין מזרחים ואשכנזים ולבטח לא בין שמאל וימין. המאבק הוא בין שמרנות לבין ריאקציה. השמרנות היא הצד המימסדי של התרבות; מירי רגב מבטאת את הריאקציה החברתית.

    היא – השרה מירי רגב – מממשת הלכה למעשה תנועה אחורה מבחינת מסריה החברתיים. היא לא מקדמת דמוקרטיה היא מקדמת פופוליזם. היא לא מקדמת ייצוג אלא משרירה קומבינה. היא לא מקדמת שיח פתוח אלא אלימות מילולית.

    לדעתי, במאמר זה אתה מפספס את הדרמה העיקרית שמתרחשת בישראל. לדרמה קוראים מאבק השמרנות בריאקציה. הדרך לשינוי אינה עוברת בתמיכה במימסד השמרני ולבטח אין פירושה תמיכה בפוליטיקאית ריאקציונית שרוצה לדכא מושגים של חברה חופשית, דמוקרטית ושיויונית.

  10. תרבותניק

    כאשר פותחים נאום בכנס תרבות בפסוק "קאט דה בולשיט" זו גסות רוח נטו. ולכן מקבלים צעקות בוז. אם היא הייתה מציגה את הטיעונים שלה בצורה עניינית מהתחלה, אני מניח שלא היו קוראים נגדה בוז.
    אבל היא לא באהלשכנע, אלא לעשות פרובוקציות כדי למצוא חן בעיני אנשי מרכז הליכוד. כל קשר בינה לבין תרבות מקרי בהחלט.

  11. נעמה

    זה נורא פשוט: על רגב נוהמים – כדבריך – פשוט מפני שגם היא נוהמת או נובחת: צעקנית ומתלהמת. עם ציפר מתווכחים כי הטון שלו תרבותי, גם אם תוכן דבריו מזעזע. כשמירי רגב תנהל דיון רציונלי בלי התלהמות – זה הדיון שינהלו איתה. דיון ולא בריונות מילולית.