דרום הר חברון: מאבק עיקש על החיים וכנגד הכיבוש

בחודש פברואר הרסו כוחות הביטחון הישראלים את בתיהם של מעל מאה נפשות בדרום הר חברון. התושבים ניצבים בפני חוסר ביטחון בדיור, בפרנסה ואף בתזונה. מבט אל מציאות שרירותית ואל סולידריות אמיתית
אלה יאנטובסקי

בבוקר ה-13 בפברואר קיבל את פנינו בחיוך נער מח'ירבת אל-חלאווה שבדרום הר חברון. הדרך לחלאווה הייתה ארוכה, מפותלת, ולא סלולה; אמצע שום מקום שנמצא מרחק כחצי שעה הליכה בירידה במורדות ההר מאום אלערייס. בבואנו, משפחתו והתושבים הנוספים של היישוב היו עסוקים בשיקום בתיהם שזה עתה נהרסו. חלקם עסקו בהדבקת טיט ואילו אחרים סחבו אבנים. כולם, גדולים כקטנים, נשים וגברים, היו עסוקים ביותר בעבודת הבנייה. האווירה היתה מעט אופטימית, בעיקר כי העבודה היתה משותפת – להם ולנו. נראה שמצאנו שפה משותפת בסולידריות ההדדית. ואפילו ברגעי המשבר של התושבים נמצאה נחת, בעיקר מפני שנראה כי הם שואבים כוחות מחודשים מלכידותם. אחרי העבודה ישבנו כולנו ביחד ופטפטנו על החיים בתערובת של ערבית, עברית ואנגלית רצוצה.

המציאות של דרום ההר לא נתפסת, ויותר מכל – היא שרירותית. ב-2 בפברואר הגיעו כוחות הצבא והמנהל האזרחי ליישוב והחלו בהריסות, זאת לאחר שתהליך הגישור בן השנתיים בין המדינה לתושבים נכשל. בח'ירבת ג'ינבה השכנה הם הרסו 15 מבני מגורים שבהם חיו 60 נפשות. בהמשך הבוקר הגיעו הכוחות גם לקהילת ח'ירבת אל-חלאווה והרסו בה שבעה מבני מגורים נוספים, שבהם חיו 50 נפשות. הרס המבנים הוא חלק ממציאות חייהם של תושבי הכפרים שמזרחית לעיר יטא. ב-1999 רוב תושבי הכפרים קיבלו צווי פינוי בשל מגורים לא חוקיים בשטח אש וכחודש לאחר מכן פונו 700 איש מבתיהם. רובם ככולם מתגוררים על אדמות אלו במשך דורות רבים. התושבים נושלו ממגוריהם ופעמים רבות גם ממקור פרנסתם. התנכלויות המתנחלים מהוות גם הן חלק מחיי התושבים. סכנת הריסה מרחפת מעל ראשיהם של כ-1,400 התושבים הנוספים שגרים בשטח זה, העונה בעגה הצבאית לשטח אש 918.

דרום הר חברון (צילום: אמיר ביטן)
דרום הר חברון (צילום: אמיר ביתן)

ההכרזה על שטחי אש הינה חלק ממדיניות הסיפוח של שטחי C על ידי מדינת ישראל. 18% בקירוב משטחי הגדה המערבית הוקצו לשטחי אש, דהיינו, יותר מכל שטח A, המהווה כ-17.7%. יחד עם דרום הר חברון, שטחי האש ממוקמים גם בים המלח ובבקעת הירדן. הקהילות שחיות בשטחי האש הן בדרך כלל קהילות בדואיות וקהילות של רועים, בין התושבים הפגיעים ביותר בגדה המערבית. קהילתו של סעיד, כמו גם רבים מתושבי הכפרים האחרים, סובלת מחוסר ביטחון בדיור, בפרנסה ואף מחוסר ביטחון תזונתי. הם חיים בדלות קיצונית ללא גישה למים או לחשמל, שלא לדבר על שירותי בריאות. בסקר שנערך ב-2005 התגלה ש-88% מהם נולדו במערות. הנער שקיבל את פנינו נכה, ומתנייד על קביים בין הסלעים באמצע שום מקום במיומנות גבוהה שנרכשת רק על ידי אדם שחי במקום במשך כל חייו. נוסף על סכנת ההריסה שמרחפת מעל ראשי התושבים, נוספת לחייהם שורה שלמה וארוכה של הצקות על ידי חיילים ומתנחלים, החרמות רכוש והגבלות גישה לאדמות מרעה.

הקהילות שחיות בשטחי האש הן בדרך כלל קהילות בדואיות וקהילות של רועים, בין התושבים הפגיעים ביותר בגדה המערבית. קהילתו של סעיד, כמו גם רבים מתושבי הכפרים האחרים, סובלת מחוסר ביטחון בדיור, בפרנסה ואף מחוסר ביטחון תזונתי. הם חיים בדלות קיצונית ללא גישה למים או לחשמל, שלא לדבר על שירותי בריאות

אני עוצרת לרגע את רצף הכתיבה. איני מעוניינת להציג תמונה עצובה הצבועה בלבן קולוניאליסטי שבה המסר היחיד שעולה מן הטקסט הוא "תסתכלו איזה מסכנים הם", בעוד שאנחנו יכולים לטפוח לעצמנו על השכם. המארח שלנו אמנם מוגבל, אך הוא ויתר חברי קהילתו אופטימיים לגבי העתיד, או לפחות מתמודדים עם המציאות גם בהומור. כשהגענו לעזור להם הופתעו לראותנו וקיבלו אותנו בזרועות פתוחות. לאחר שסיימנו לעבוד כולנו כצוות אחד גדול, התיישבנו לנוח ולאכול יחדיו. חזרנו אל כביש הראשי רכובים על טרקטור בדרכי עפר.

פעמים רבות מרחפת מעל הפעילות התעאיושית הרגילה שאלה גדולה, והיא: מה הטעם? ואילו את התשובה הטובה ביותר נותנים האנשים האלו, ורבים אחרים כמותם בדרום הר חברון שיכולים ללמד אותנו הרבה על מהו מאבק לא אלים ועיקש על החיים וכנגד הכיבוש, סולידריות אמיתית, ואהבת אדם.

הצטרפו אלינו בשבתות!

לפרטים והרשמה (לא בסמס): 053-2363884

אלה יאנטובסקי היא סטודנטית להיסטוריה לתואר שני ופעילת תעאיוש

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. דןש

    חזרה על שטח 9
    אני מקווה שגורלו של שטח 918 יהיה דומה והוא יוחזר לאחר כבוד לידי אלו החיים שם דורות על גבי דורות.

  2. פריץ היקה הצפונבוני

    תודה לאלה ולכל פעילי תעאיוש על מאבקם הבלתי נלאה נגד פשעי הכיבוש ולתמיכתם באוכלוסיה המוחלשת ומדוכאת ביותר.השתדלתי להצטרף כשעוד היה באפשרותי, לצערי,מגבלות גילי מונעות ממני זאת . אזור דרום הר-חברון נמצא בֿ,,הצעות הנדיבות׳׳ של ברק, רצועה המשתרעת צפונה מצומת שוקת בואכה ערד ומיועדת לחבר את הקריה הזונה,קרית ארבע ולספחה לישראל. גוש-שלום פירסם אז את המפה שהוצעה לפלסטינים ובה נדרשו להסכמה לספח לישראל את הרצועה לעיל גושי התנחלויות וחלקים בבקעת הירדן . על הצעות,,נדיבות׳׳ כגון אלו כבר אמר בשעתו מלך ירדן המנוח חוסיין: ,,בלתי קביל לחלוטין׳׳. מתי הם ילמדו? אז אל תאשימו רק את הימין בסרבנות השלום.

  3. ישראלי לשעבר, היום באירופה

    תודה לאלה יאנטובסקי על המאמר ובעיקר על העבודה המשותפת נגד הכיבוש ובעד ילידי הארץ. אני את שלי עשיתי. בזמנו, זה היה לפני שתעיוש הוקם, השתתפתי גם בבניה מחדש של בית משפ׳ קומסייה, בבית סאחור. הבית עוד עומד! עיזרו כוח! אתם משתתפים בעבודה חיובית מאוד, והעולם עימכם (פרט לספקית הנשק החינמוני לצבא הכיבוש ״המוסרי בעולם״) …