string(2) "he"
string(2) "he" -array(0) { }
  • שבזי
    חידת שבזי
    סרטה של ישראלה שאער-מעודד מפרק את הדימוי של ר׳ שבזי
  • פלמנקו
    רוקדים לבנקאים
    על מאבקן הסוחף של מוזיקת וריקוד הפלמנקו בדרום ספרד

כתם אנושי: למה הסטיגמה כלפי חולי נפש לא תיעלם בקרוב

חוסר היכולת לבלום את התפשטותן של דעות קדומות כלפי ״דיכאוניים״ ו״סכיזופרנים״ נובע מהיחס לפציעה נפשית כאל מחלה נירולוגית. את זה יש להחליף בהיכרות עם סיפורי חיים אנושיים
איתי קנדר

השנה, כבכל שנה, חל חודש המודעות לבריאות הנפש. שוב אנחנו מוצפים בקמפיינים למיגור הסטיגמה כלפי מתמודדי נפש, האנשים בעלי האבחנה הפסיכיאטרית, שורדי המערכת השיקומית-פסיכיאטרית, לקוחותיה, צרכניה ואלו המתכנים ברצון 'חולי נפש' ואף 'חולי מוח'. מדובר בקהילה שהיא למעשה אסופת קבוצות, וזאת משום שכל שם מהשמות הללו נושא עמו מטען זהותי שונה המקושר לאופני פעולה עם, מול ונגד המערכת אשר בזיקה אליה בני האדם, הנושאים את השמות האלו, מתקיימים.

הקמפיינים הללו מתרחשים כמעין ריטואל דתי-לאומי. כמו חג, הם בעלי מחזור שנתי. אך בניגוד אל הרבה מסורות דתיות, נעדרת מהם מרבית סוגי הרפלקציה וריבוי הפרשנות. כפי שאטען, ישנה סיבה טובה להטיל בהם ספק: מחקרים שנערכו בעשרת השנים האחרונות זורקים אור על הכישלון של חלק מהקמפיינים האלו – פרסומות האנטי-סטיגמה – לעצב את דעת הקהל כלפי ציבור המתמודדים. ישנם אף מקרים, בהם הקמפיין מרע את תדמיתם של המתמודדים בעיני הציבור הכללי. זהו המקרה, למשל, בקמפיין למיגור הסטיגמה באנגליה, שרץ בטלוויזיה ובשלטי החוצות לפני מספר שנים – Time To Change. לאחר הקמפיין היקר, פחדו האזרחים עוד יותר ממתמודדי הנפש.

חוסר היכולת לבלום את התפשטותן של דעות קדומות כלפי 'דיכאוניים', 'סכיזופרנים' וכן הלאה, נובע מחוסר ההבנה של המבנה הפנימי של הסטיגמה עצמה. הרי בלי להבין את היריב, כל אסטרטגיית פעולה היא, פשוטו כמשמעו, הסתערות פרועה אל עבר האוויר הריק.

הדבר הראשון שאני מציע הוא קילוף של הסטיגמה עצמה ממה שמכונה בטעות 'סטיגמה' והוא למעשה דעה או עמדה. זה הדין לגבי מה שדוח בתי החולים הפסיכיאטריים שפורסם השנה קורא לו 'סטיגמה כלפי בתי חולים' ומה שרבים בתחום קוראים לו 'סטיגמה כלפי פסיכיאטריה'. אם אין סטיגמה כלפי מוסכי רכב, גם אין סטיגמה כלפי בתי חולים, ואם אנחנו לא מתארים אדם שמתנגד לעקרונות הסוציאליזם כבעל 'סטיגמה כלפי סוציאליזם', אין סיבה שנפעיל את הכלל הלשוני העקום הזה דווקא על פסיכיאטריה. סטיגמה היא מילה שמשמעותה המקורית היא קעקוע הבעלות שטבע אדון העבדים ברכושו הנצחי – העבד (מכאן, אגב, ההתנגדות ההלכתית לקעקוע). רוצה לומר, סטיגמה היא דבר שנושא אדם בשר ודם ולא רעיון, אידאולוגיה או מוסד.

הקילוף הראשוני מאפשר לנו לרדת לעומקה של הסטיגמה עצמה. לרשותנו עומדים סקרי דעת קהל בעשרות מדינות, שנערכו לאורך עשרות שנים. אף סקר מכון ברוקדייל הישראלי משנת 2007 יכול לספר לנו מהו טבעה של הסטיגמה כלפי מתמודדי הנפש. בפשטות, מדובר בעניין כפול – הסטיגמה מורכבת מפחד ומדעה, שהאדם העומד לפניי הוא לא הגיוני ולא צפוי. יש האומרים שבבסיס כל סטיגמה יושב הפחד. ייתכן. אבל המבנה של הפחד והאינטראקציה שלו עם ההיבטים הקוגניטיביים והחברתיים של הדעה הקדומה היא שמבדילה כל סטיגמה מרעותה ועושה אותה למקרה מיוחד ונבדל.

מחקרים שנערכו בעשרת השנים האחרונות זורקים אור על הכישלון של חלק מהקמפיינים האלו – פרסומות האנטי-סטיגמה – לעצב את דעת הקהל כלפי ציבור המתמודדים. ישנם אף מקרים, בהם הקמפיין מרע את תדמיתם של המתמודדים בעיני הציבור הכללי

בכדי לעמוד על ייחודה של הסטיגמה כלפי מתמודדים, כדאי להציץ בהבדל בין קמפיין אנטי-סטיגמה מוצלח (הפועל באפקטיביות למיגור הסטיגמה) ובין קמפיין שמגביר את הסטיגמה. לפי המחקר המתקדם ביותר כיום, הקו המבדיל הוא מדהים בפשטותו – קמפיינים שמתארים את ההתמודדות הנפשית כמחלה ביולוגית מגבירים את הסטיגמה בעוד שקמפיינים שמתארים אותה כתוצר של אירועי חיים, לעתים טראומטיים, מפחיתים את הסטיגמה. עתה, קל להבין את המבנה של הסטיגמה המסוימת כלפי מתמודדי נפש: הרעיון של 'חולה נפש', שמצייר מולנו אדם בעל מוח פגום ולפיכך בלתי צפוי, הוא רעיון מפחיד ומרתיע במהותו. מודל שכזה מאושש על ידי תוצאותיהם של מחקרים רבים, המראים ששיחה כנה ובגובה העיניים עם מתמודד יש בכוחה למגר את הסטיגמה בצורה היעילה ביותר. הדבר גם מחוזק על ידי העובדה שבעלי הסטיגמה הרבה ביותר הם לא אחרים מאשר אנשי הטיפול והשיקום. אלו, כידוע, אוחזים לא פעם בתפיסה 'ביולוגיסטית' כלפי הנושא.

קל מאוד לגזור מסקנות אופרטיביות מהמחקרים האלו לעיצוב של תכנית לאומית למיגור הסטיגמה כלפי מתמודדים. לעומת זאת, השנה פצחו ב'אנוש', ספק העמותה הגדולה והחזקה ביותר בארץ, בקמפיין בו שותים אנשים שונים מיץ לימון בכדי 'להגביר את המודעות לבריאות הנפש'. בשנה שעברה תוכנית עמיתים, המופעלת על ידי החברה למתנ"סים ומשרד הבריאות, הפעילה קמפיין אינטרנטי רחב בה הוצגו מיני פסטות לצד אבחנות פסיכיאטריות. בשני המקרים המסר הוויזואלי והמילולי, על אף עמימותו, היה – קבלו את השונה למרות מחלתו. זה גם המסר של מתמודדים רבים כאשר הם כותבים פוסטים אישיים ברשתות החברתיות. הם מבקשים הכרה במחלתם הפיזית.

לכל הפחות, מסרים מעין זה הם בעייתיים. הניסיון מלמד שרבים מהקמפיינים האלו יכשלו. חלקם אף יחריפו את הסטיגמה הממאירה והמזיקה. זוהי סטיגמה, שהמשמעות היום-יומית שלה היא שנאה ופחד עצמיים (המתקיימים במעין מעגל היזון חוזר), יחד עם דחיקה ואפליה ממגוון רחב של שירותים ומקומות עבודה. לעתים קרובות, שילוב זה של גורמים סטיגמטיים פנימיים וחיצוניים הוא שמחמיר את מצבו הנפשי של האדם, לפעמים עד כדי פגיעה עצמית.

לאחרונה, כחלק מחודש המודעות לבריאות הנפש, שבו ועלו הקריאות ל'מיגור של הסטיגמה כלפי חולי נפש'. בהתחשב בקורפוס המחקרי של העשור האחרון, המשפט הזה מכיל סתירה פנימית רבה. התפיסה של קושי או פציעה נפשית כמחלה נירולוגית גרידא היא בעצמה הסטיגמה. כדי למגר את הסטיגמה, אם כך, יש להחליפה בהיכרות עם סיפורי החיים האנושיים, אנושיים מדי, של מתמודדי הנפש.

איתי קנדר הוא סיו"ר האגודה לקידום גישות פסיכולוגיות וחברתיות לפסיכוזה ISPS-IL ומנהל בלוג על המערכת השיקומית-פסיכיאטרית

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

  1. אלון

    פיסקה 6 – אין לומר "בכדי", אלא "כדי" או "על מנת"

  2. חזי

    הכותב טועה בכל שלב בטיעון בערך

  3. צביאל רופא

    אכן נכון שסיפור אנושי שיוצא מהלב נכנס היטב וחזק אל הלב. עם זאת איך בכלל אפשר לתפוס עמדה סטיגמטית כלפי "חולי נפש" אם 8 מיליון כאן כלל אין להם מושג במה דברים אמורים; למשל, שבניגוד לתדמית בציבור כאילו כל נפגע נפש מזיל ריר ומגלגל עיניו ושרוי בהתקף תמידי, רוב מתמודדי הנפש נמצאים ברמיסיה טובה למעלה מ-97% מסך ימי חייהם ורק כ-3% במצבים הדורשים עזרה חיצונית. או למשל, שמתוך כל 1000 אנשים שכל "אדם בריא" מכיר במהלך חייו (היכרות כלשהי) יותר מ-20 מהם מאובחנים כ"חולי נפש" פרופר, והוא לא יודע ומן הסתם גם לא ידע לעולם!
    "על מה שלא למדנו בבתי הספר" – http://www.tapuz.co.il/blog/net/viewentry.aspx?r=1&EntryId=1442139