string(2) "he"
string(2) "he" -array(0) { }

״צל של אמת״: סיפור של מערכות מתמוטטות

יותר מאשר להביא את קולם של יודעי דבר, ״צל של אמת״ משמיעה את קולו של ציבור שלם שתובע דין וחשבון על הרשעותיו מעוררות הספק של רומן זדורוב. הצייתנות האוטומטית של כלי התקשורת ומערכות המשפט, המתנגדות לביקורת זו, משרטטות תמונה של מציאות מעוותת
עמית גולדברג

עורך מוזיקה, עיתונאי תרבות, חצי-חצי גאה: גולדברג וסינואני.

יהא זה שקר מוחלט לומר שאני זוכר או עוקב אחרי פרשת רצח תאיר ראדה החל מ-2006, כפי שרבים יכולים להלין. אני בן גילה של תאיר; באותה שנה הייתי גם אני בכיתה ח'. תוך כדי כתיבת שורות אלו אני מבין שטוב שהילד שהייתי, שהחליט מאיזו סיבה שלא להתעניין ברצח הדרמטי של ילדה בת גילו בבית ספר לא רחוק ממנו. לא הייתי לוקח את זה טוב.

היום אני בן 24. לפני כמה שנים נחשפתי לראשונה, דרך נבירה בזירות הפייסבוק של שיח מזרחי ביקורתי שבסביבתו התחלתי למקם את עצמי, לעניין הטלת הספק הפומבי והנחרץ במשפט זדורוב. עיינתי קצת, קראתי קצת, הבנתי שיש משהו. המשכתי הלאה. בפיד הביולוגי שלי לחצתי על ״שמור״, וחשבתי לעצמי ש"אקרא אחר כך". ה״אחר כך״ הזה הגיע אחרי כחצי שנה, אולי שנה, אני לא בטוח. ככל הנראה, בערב דלוח אחד סקרנותי הטיפוסית והזמינות הפלאית של השיח, כמו גם הרחש המתמשך סביב רצח תאיר ראדה והרשעת רומן זדורוב, עשו את שלהם.

מפה לשם, הפכתי לאחד מני רבבות ישראלים שעבורם פרשת הרצח הפכה להיות פינה של להט, סקרנות, יש שיגידו מציצנות או אפילו בידור. יאמרו מה שיאמרו, השיח הגועש בקבוצות הפייסבוק הרבות שעוסקות ברצח, אליהן הצטרפתי כפעיל שקט, קורא וקורא וקורא – קסם לי. הוא היה (והיום אף יותר) עתיר בוז ותסכול ממערכת החוק והמוסר הממוסד, מהמשטרה ומהפרקליטות ומבתי המשפט, משופטי ישראל ומהמשפטנים ואף גם מהתקשורת הצבועה, ששומרת את האמת המוחלטת, לתחושתם של רבים, בינה לבין עצמה ומייצרת כלפי חוץ קול מסונתז ובלתי אחיד, כמו נותן העיתונאי הישראלי דין וחשבון אך ורק לעורך שלו.

הסדרה "צל של אמת – מי רצח את תאיר ראדה" שודרה במלואה במוצאי שבת לפני שבועיים. עוסקי ועסקני הפרשה חיכו לה בכסיסת מה שנשאר מהציפורניים. עבורי זו הייתה הזדמנות להיחשף, לצאת מהארון – כך אני מרגיש קצת – ולהודות בפה מלא בעניין, האובססיבי כמעט, שפיתחתי לפרשה. תוכן הסדרה, עבורי כמו עבור רבים אחרים, לא בהכרח חידש: הכרתי את הפרוטוקולים של ועדות ההורים שהתגבשו לאחר הרצח, את ההורים שזעקו אל מול בית הספר ומקרי האלימות הגואים בו (הצתת רכב של מורה בחניית הבית לאחרונה, ניסיון דקירה שסוכל בבית הספר כחודש לפני הרצח, שימוש רווח בסמים בפינות שונות בבית הספר), את הטענות ואת הניתוחים הביקורתיים של צילומי החקירות וההודאות המוקלטות, הדיל עם המדובב שקיבל 12,000 ₪ עבור הוצאת ההודאה מזדורוב; כל אלו ועוד – היו מוכרים לי, כמו לכל החוקרים מטעם עצמם – מעבודת נמלים של ליקוט ואיסוף אינטנסיבי של כל מה שיש לרשת להציע בדבר הפרשה, ומתוך ניסיון לגבש את אלו לאיזושהי מחשבה קונקרטית בבית הדין שבין ההיגיון למוסר שלי.

ישנה צייתנות כמעט עיוורת של אלו המתנגדים להתבוננות ביקורתית במשפט מול הלך הרוח המתמיה של המשטרה, הפרקליטות ובתי המשפט. העובדה שבאופן זה נוהגים גם עיתונאים, כביכול מתוקף האובייקטיביות הנדרשת מהם, מהווה בפני עצמה כתב אישום חריף נגד העיתונות הישראלית

כך ש"צל של אמת" עומדת בעיקר על נימתה ועל יומרתה. יוצרי הסדרה לא בכדי עמלו עליה שלוש וחצי שנים. זהו פרק זמן סביר והגיוני הדרוש להתעמקות בכל רבדי וצדדי הפרשה העגומה הזאת, ובכלל זאת בעלילות הקונספירטיביות ביותר שיש לה ולעסקניה להציע. מישהו היה צריך לעשות את זה הרי, בהיעדר מערכת חוק מתפקדת, או לכל הפחות מובנת ונסמכת ע"י הציבור. משטרה חפיפניקית וטייחנית (וזאת מבלי להזכיר את שכיחות עבריינות המין בתוכה), פרקליטות שהציבור כיום רוחש לה כמעט ורק בוז וחוסר אמון, שופטים מתנשאים ואכולי תסביכי גדלות מיסטית ותקשורת – מערך שלם של עורכים ועיתונאים שקורצו בדיוק מאותו החומר ממנו עשויים שני המואשמים הקודמים. עיתונאים קטנים וציניים ממלאים כל פינה בה, שכשלו כישלון מר, בעשור כמעט שחלף מאז הרצח, בחשיפת העובדות והשאלות הלא פתורות לציבור.

יותר מאשר להביא, שחור על גבי לבן, את קולם של יודעי דבר – החל בפרקליטה הראשית בתיק עו"ד שילה ענבר, או של אילנה ראדה, אמה האמיצה של תאיר, ג'דעית אמיתית, ועד גולשות מסוקרנות שהפכו לבלשיות בעל כורחן כמו אמי בוני או חיים סדובסקי (שנגדו במיוחד עולות טענות קשות על מהימנותו) – שמות דבר בקהילה האינטרנטית – ״צל של אמת״ משמיעה את קולם של מעל מאתיים אלף אנשים שעוקבים אחרי קבוצת הפייסבוק הגדולה ביותר שעוסקת בפרשה; היא זועקת – לא בשמם של קבוצת חובבי תיאוריות קונסיפרציות (כמו שהתביעה ומיני מתחכמים טוענים) – אלא בשם ציבור שלם, שתובע דין וחשבון על הרשעותיו החוזרות ומעוררות הספק של רומן זדורוב, האיש שהורשע שלוש פעמים ברצח ללא אף ראיה פיזית.

ישנה צייתנות כמעט עיוורת של אלו המתנגדים להתבוננות ביקורתית במשפט מול הלך הרוח המתמיה של המשטרה, הפרקליטות ובתי המשפט. העובדה שבאופן זה נוהגים גם עיתונאים, כביכול מתוקף האובייקטיביות הנדרשת מהם, בפני עצמה מהווה כתב אישום חריף נגד העיתונות הישראלית. רגעי שיא כמו הראיון של מיקה טימור, מפיקת הסדרה, בתכנית ״שש עם עודד בן עמי״ בערוץ 2, והמפגש עם כתב המשטרה יוסי מזרחי שהופל עליה, כביכול כקונטרה מקצועית – הם תעודת עניות מכוערת אך אמיתית. כתב המשטרה הותיק עבד, באותו רגע, בלהיות קונטרה בכל מחיר לסדרה. הוא פוסל את ״העדות הדרמטית״ שהובאה בפרקה האחרון של הסדרה, בכך שהיא נבדקה ומוצתה עד תום בפרקליטות. ולא די בכך, הוא מפרשן, שהרי במה מבין כתב משטרה אם לא בדיאגנוזה פסיכיאטרית – מדובר בחולה נפש שנתן עדות במשטרה נגד בת זוגו שעזבה אותו. מדובר בחולי נפש, הוא מתריע בקולי קולות, כאילו מיטב העיתונאים לא נוטלים עשרה מיליגרם של ציפרלקס ביום לפחות. ואולי בתגובתו המתלהמת קיים גם אלמנט של פחד, שמא כתב משטרה בישראל יותר מלווה את המשטרה מאשר מבקר אותה, כשם שכתב משפטי לרוב מעורה מדי במילייה המשפטי מכדי להעז ולחרוג מקטנות הראש השיטתית ולדווח אמת, רלוונטית וברורה, בלתי תלויה ובלתי מסועפת, לציבור הדיוטות.

אולי בכלל יוסי מזרחי עצבני כי הוא פספס את האייטם הדרמטי בנוגע לעדות על א.ק., פנינת הרייטינג של הסדרה החדשה, על פיה אותה צעירה הודתה ברצח הילדה תאיר ראדה פעמיים לפחות, בפני אנשים שונים שאין ביניהם היכרות. אם היה חוקר את הפרשה לעומק ומכיר את פרטיה באמת, כפי שראוי היה לצפות מכתב משטרה, היה מכיר את הסיפור הזה זמן רב. חקירתה של א.ק. אומנם מוצתה כביכול ב-2012, והסיפור היה מוכר כשמועה בקהילת החוקרים בעיני עצמם – אבל היא הופיעה, שחור על גבי לבן, בבקשת הערעור שהגישו סנגוריו של זדורוב על הרשעתו בבית המשפט המחוזי. באותה בקשה הם ציינו את העדות הזאת כראיה חדשה שיש לדון בה שוב ושחקירתה לא מוצתה – ואכן מאותה צעירה לא הושווה כחלק מחקירתה הדנ"א שלה, או טביעות האצבעות – לכאלה שהיו בזירה (הדנ"א שלה הושווה רק למה שנמצא מתחת לציפורניה של תאיר – שם חד משמעית ידוע שלא נמצא דנ"א זר). ניתן למצוא את אותה בקשת ערעור בקלות בגוגל, הרי בקשות כאלו ופסקי דינים זמינים כחוק לעיון הציבור הרחב. יוצרי הסדרה קיבלו מכרה זהב בדמות העדות הדרמטית הזאת, שאף אחד לא העז להפוך לאייטם מן המניין.

והרי זה הבום הגדול שאחרי "צל של אמת". הרחש הוא אטומי. כל המדינה מדברת על תיאוריות הרצח האלטרנטיביות לזאת שקבע בית המשפט, כי בדבר אחד כולם בטוחים: מדובר במקרה חמור וברור של התנהלות קלוקלת וכושלת, ששמה את סגירת התיק כהישג ולא כמטרה. הדבר היחיד שחד משמעי בעיני רבים: רומן זדורוב איננו הרוצח באופן חד משמעי. כיווני חקירה רבים בתיק נזנחו ולא מוצו עד תום. ראיות הושמדו ושאלות חשובות לא נשאלו. אפילו בפסקי הדין של קביעת בית המשפט העליון בתיק, מופיעים חורים בלתי מוסברים ומשפטים מעוררי זעם בציבור כמו -

"נקבע כי היעדרם של ממצאים פיזיים הקושרים את המערער לזירה אינו בהכרח ראיה לכך שהמערער לא פגע במנוחה, שכן כוחה של ראיה פורנזית הוא בהימצאותה ולא בהיעדרה", או "בית המשפט פסק כי לא ניתן לקבוע מהו המניע שעמד בבסיס מעשיו של המערער (זדורוב), וכי שאלה זו כמו שאלות אחרות, תיוותר ככל הנראה עלומה לעד".

"בית המשפט הוסיף כי לא תמיד ניתן להשיב על כל שאלה שעולה, אם מצד ההגנה ואם מצד התביעה, יכול ויהיו שאלות אשר לעולם תישארנה ללא מענה. העיקר הוא בכך שהתביעה הצליחה להוכיח את אשמתו של המערער מעבר לספק סביר ואין בעקבות הנוספות (עקבות הדם שמסמנות מסלול יציאה מן התא ואינן של זדורוב, ע.ג) כדי להחליש את הראיות המפלילות שהוצגו נגדו".

אני, לתומי, כאזרח הדיוט וחסר השכלה משפטית, חשבתי שזהו תפקידו של בית משפט – לענות תמיד על כל שאלה שעולה בתיק, בטח ובטח שבתיק רצח דרמטי כזה.

הדיון סביב העובדות המוחלטות בתיק הזה הוא בפני עצמו סאגה; העניין של הציבור גרם לחלקים גדולים ממנו לעשות מאמץ ולהבין את הלקסיקון המשפטי, כדי לעיין בתיק או בהחלטות בית המשפט. יש שטוענים שבתי המשפט מלכתחילה דנו בראיות פסולות, יש שטוענים שהשופטים עצמם לא נהגו באופן מקצועי, יש שטוענים שהשיטה מתעדפת את הפרקליטות בכל מחיר. זה פחות משנה במה מהם את מאמינה – מעוזות הכוח של המשפט והחוק פוטרים את עצמם ממתן תשובות. מבחינתם כולנו מטומטמים. 

לאותה הציניות ממש הוכשרתי בקורס העיתונאים של גלי צה"ל; אותה ציניות רווחת בפרק הראשון, בקולה ובעמדותיה של התביעה. עו"ד שילה ענבר, הפרקליטה הראשית בתביעה, אומרת על זדורוב: "האיש הזה הוא מאוד חזק, מאוד קר רוח, מאוד מניפולטיבי, הכל אצלו מאוד מאוד מחושב". ממשיך אחריה פקד מחוז צפון דאז: "סוג כזה של אנשים, שהם קרי רוח, שהם באים מרקע מסוים, עם משמעת מסוימת וכולי… יכולים מאוד לבצע אקט כזה". הרי לא ברור כיצד ניתן לומר על אדם שבכה כבר מהחקירות הראשונות, שנשבר מנטלית בהדרגתיות אל מול מצלמות החקירה, שנזכר ושוכח לסירוגין, שאוכל את פתיונות החוקרים בטיפשות כמעט בלתי נסבלת – שהוא אדם חזק, קר רוח ומחושב. לא צריך להיות חוקר דגול כדי להבין שרומן זדורוב הוא הכל חוץ ממחושב, קר רוח ומחוכם כפי שמנסים להציג אותו. כדי לטעון זאת צריך להיות טיפש או שקרן, וקצת גזען.

לא צריך להיות חוקר דגול כדי להבין שרומן זדורוב הוא הכל חוץ ממחושב, קר רוח ומחוכם כפי שמנסים להציג אותו. כדי לטעון זאת צריך להיות טיפש או שקרן, וקצת גזען. דמותו הטראגית עד כדי קומיות של זדורוב לא בכדי הפכה ל'מם דבר' ברשת. על העולה החדש מאוקראינה, המגמגם בשברי עברית, ועל תסכולו מהקושי להשתלב הולבשו סטריאוטיפים בנאליים ביותר

דמותו הטראגית עד כדי קומיות של זדורוב לא בכדי הפכה ל'מם דבר' ברשת. על העולה החדש מאוקראינה, המגמגם בשברי עברית, ועל תסכולו מהקושי שלו להשתלב בחברה – הולבשו הסטריאוטיפיים הבנאליים ביותר שמוצמדים ליוצאי ברית המועצות: קרי רוח, בעלי משמעת מפחידה, מחושבים ופושעים בפוטנציה. בסוף חודש מרץ הציגה בכנסת לנה רוסובסקי, מהבולטות שבפעילות דוברות הרוסית בארץ, נתון מתוצאות המחקר של מדד הביטחון של נשים מ-2012: שיעור הפגיעה בילדות ונשים ממוצא ברה"מי גדול פי שתיים משיעור הפגיעה בילדות ונשים ילידות הארץ, 38% מול 16%. את הפער הזה היא ניסתה להסביר בעזרת הסטריאוטיפיזציה שנעשית לילדות, נערות ונשים יוצאות ברית המועצות – כזונות, קלות דעת, שרמוטות וכן הלאה.

עצוב להביט בזדורוב ולהבין שהוא החלופה הגברית לאותו סימפטום. מעניין ומדאיג לחשוב כמה גברים יוצאי ברה"מ נחשדים מעצם היותם יוצאי מדינות אלו. הרי גם אם יהיו תמימים, חוקר בכיר שמחזיק באמונה מובנית שהרוסים הם ״קרי רוח, ממושמעים ומחושבים״, יאשים מראש את החשוד יוצא ברה"מ בכך, זאת נקודת המוצא שלו.

אבל עכשיו יש באוויר תחושה אחרת – מקווה שאני לא אופטימי מדי ואתבדה – הכל בחוץ. רשלנותה של מערכת המוסר הממוסדת עולה לה כעת בציבור שבז לה ולצווי איסורי הפרסום שהיא מנפיקה. הציבור מריץ ברשתות החברתיות את שמותיהם ותמונותיהם של חשודים ושל לא חשודים. את הג'ונגל הזה לא יצרו שרלטנים וחוקרים בעיני עצמם, כטענת הממסד שרואה בזדורוב הרוצח באופן חד משמעי. את הג'ונגל הזה יצרתם בעצמכם, בשנים של ציניות ובהפניית כתף קרה לציבור שאינו טיפש כמו שחונכנו להאמין; ציבור שלמרות הכל לא מקבל את החלטות בתי המשפט, ובטח שלא המשטרה, כצווי שמיים חקוקים באבן. אתם יכולים להדביק את הלוגו הממלכתי שלכם על כל דף שתרצו: השטיח מתחתיו טאטאתם את האמת והספק נשמט מתחת לרגליכם וממלא את האוויר באבק. מאות אלפי ישראלים דורשים את הוצאת התיק ממושבו הנוח בארכיוני בית המשפט; ואולי הדבר המפחיד ביותר הוא שלא מדובר רק בפרשת רצח ראדה. בין אם יפתח התיק מחדש ובין אם לא, תיבת הפנדורה נפתחה. הפרקליטות שובתת עקב התכוננותו של גוף ביקורת עצמאי מעליה. פרקליט המדינה שי ניצן, לא פחות ולא יותר, התייחס לסדרה הדוקומנטרית כ״סכנה ממשית לדמוקרטיה״, ״שפל חסר תקדים״ של התקשורת. ואני מאשים את התקשורת, שלא ירדה נמוך מספיק.

הציבור דורש דיון נוסף בתיק. בניגוד לשיח העיתונאי הספקני, השיח הרווח בציבור אינו סטטי. פרשות חדשות נוספות לסיפור היום ותיאוריות הקונספירציה של רצח תאיר ראדה: רציחתו המסתורית, כחצי שנה לאחר רצח ראדה, של משה יינן (וינוקור), מדריך קרב מגע בן 63 מקצרין, אחד מתושבי המקום שהפכו אובססיביים לפענוח הרצח בחודשים האחרונים של חייו. צפה כעת גם פרשת רצח דנה בנט מ-2003 על ידי יחיא פרחאן ואותה בת זוג מסתורית בשם י' (שנותר חסוי מאחר וביצעה אותו, כמו גם פשעים נוספים, בעודה קטינה). וכמובן, אי אפשר שלא לחשוב על עמוס ברנס, שהורשע ברצח רחל הלר ב-1976 ונלחם עד זיכויו ופיצויו ב-2 מיליון שקלים ב-2002 – זיכוי שעד היום רבים מפקפקים בו, שהרי ברנס זכה ב-2002 לזיכוי אילם, ללא השמעת ראיות ומשפט חוזר שידון בהן. הפרקליטות לא הגישה כתב אישום חדש בטענה ש'המסמכים אבדו' – החד משמעי הידוע בתיק ברנס הוא על שיבושם החמור של הליכי החקירה והמשפט ע"י חוקריו וכמו כן המכון לרפואה משפטית; או על סלים אל עביד, עובד המזבלה הבדואי שהודה ברצח חנית קיקוס מאופקים ב-1993, שכל הודאתו, גרסתו ושחזורו הופרכו כשנמצאה גופתה בבור ניקוז בבאר שבע שנתיים לאחר מכן. בהמשך הובן שאל עביד סובל מפיגור סביבתי קל, ובכך משתייך לאוכלוסייה המצויה בסיכון להודאות שווא. ופרשות אקטואליות כמו יוסף סלמסה ז"ל, הנער שספג התעללות ורדיפה מצד שוטרים עד שמצא את מותו ב״התאבדות״ כביכול. הנער גל בק נדרס בגיל 15 על ידי נהגת שחצתה את הרמזור באדום שמעולם לא נענשה; אפילו חגי פליסיאן לא מצליח להתנקות מהאשמה שתפרו לו ברצח בבר נוער, למרות שאחרי 9 חודשי מעצר, בפברואר 2014 כתב האישום שלו בוטל כשהתגלה כי עד המדינה בתיק שיקר והפליל את פליסיאן בזדון. מדינת כל האשמים המיידיים.

זהו סיפורן של מערכות בהתמוטטות. הוא התחיל מזמן, אבל עכשיו מתחיל האקשן וכולם התקבצו לראות על מה המהומה. אפשר להיות תמימים ולומר שלא ראינו את זה בא, אבל תמימות פירושה במקרה כזה ציניות; אדישות. פרשת הרצח של תאיר ראדה היא סימפטום אחד, פצע בוער שמבקש מזור – ומאות אלפי העוקבים עדים לכך. המידע רץ ברשת במהירות רבה מכפי שהוא מתגלגל בנבכי הבירוקרטיה המשפטית, בין אם הוא אמין או כוזב – וזה בעוכרן של הרשויות. אולי יותר מהכל התגלגלותה של הפרשה הזאת מוכיחה עקרון אחד ובסיסי, וכולי תקווה שלפחות אנשי תקשורת ועיתונאים יאמצו אותו: כשהשוטרים אינם חפים מפשע, והמשפטנים אינם צדיקים – לא צריך להיות חוקר דגול כדי להבין את טיבן של עובדות פשוטות, ולא צריך להיות עיתונאי מבריק כדי לאבחן שזוהי מציאות מעוותת.

 

כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

  1. ירמיהו

    אני כל כך לא מסכים עם הטור הזה שקשה אפילו להחליט מאיפה להתחיל.

    הסדרה "צל של אמת" היא אכן חשובה מאוד , אבל מטרתה ממש לא הייתה להביא את קולה של קבוצת הפייסבוק. רק הפרק השלישי מתוך ארבעה עסק בקבוצת הפייסבוק, שאר הפרקים עסקו בשאלות הראייתיות, האפיסטמיות של הצדקת אשמה או חפות לגבי זדורוב.

    לא רק זאת, הפרק השלישי שעוסק בקבוצת הפייסבוק לא מציג רק דברים טובים על הקבוצה הזאת. הוא מציג את הפגיעה שפגעו פעילים באותן חברות של המנוחה והמחיר הנפשי שגבתה אותה פעילות פייסבוקאית.

    אילו מטרתה של הסדרה הייתה באמת להציג את קולה של קבוצת הפייסבוק היה הדבר משחק לידי שי ניצן שאז היה צדק בדבריו שהסדרה מוטה לטובת נרטיב חפות. הטעם לכך ששי ניצן טועה הוא אותו טעם שעמית גולדברג טועה. הסדרה אינה מוטה לטובת נרטיב הפייסבוק ולכן היא מאוזנת וחשובה.

    הטור של גולדברג מגמתי וחד צדדי מפני שהוא מציג רק טיעונים בזכות צד אחד. הצד התומך בחפות זדורוב. הוא לא לא מציג, לא כל שכן לא מתמודד עם טענות וטיעונים תומכי האשמה ומתנגדי החפות.

    הוא מתעלם מביריונות הרשת שקיימת בקרב חלק [לא כולם] מפעילי החפות. אולי הוא רואה פואטיקה בביריונות רשת שהיא לגביו "קסם עתיר בוז ותסכול" אבל אני מתוסכל ובז לבני אדם שלא מסוגלים להתעלות מעל זעמם ולשמור על שיח מכובד ומנומס מבלי שילך לאיבוד דבר מהביקורת שזכותם להשמיע.

    הוא מתעלם מהשיימינג שביצעו לחברותיה של המנוחה.

    הוא מתעלם מהשערות הקונספירציה שחלק [לא כולם] מהגולשים אוחזים בהן.

    הטענה שהעיתונות מצדדת באשמה אינה נכונה. התוכנית "מבט שני" שעסקה בפרשה הייתה מוטית לטובת חפות, הציגה קטעים נרחבים מתוך הסרט מוטה החפות "לתפור חף מפשע". גם הסרט "רק תאיר יודעת" של שרון גל הציג נרטיב חפות דרך הפניית החשד לחברות של המנוחה.

    גולדברג כותב:

    "אני, לתומי, כאזרח הדיוט וחסר השכלה משפטית, חשבתי שזהו תפקידו של בית משפט – לענות תמיד על כל שאלה שעולה בתיק, בטח ובטח שבתיק רצח דרמטי כזה."

    אז הנה יש חדשות בשבילך מר גולדברג. בלי קשר לפרשת זדורוב, אין דרישה לענות על כל שאלה על מנת להרשיע ולא הגיוני שתהיה דרישה כזאת. המחשבה שלך נקראת "הטיית התיק המושלם" כאילו על מנת להרשיע, תיק חקירה צריך להיות מושלם ושלא תהיה אף שאלה שנותרה פתוחה. שאלת את עצמך האם זו בכלל דרישה ריאלית? כמה תיקים מושלמים יש לעומת תיקים לא מושלמים? מה תהיינה ההשלכות על העבריינות והפשיעה אם כל תיק לא מושלם יסתיים בזיכוי? הדרישה לתיק מושלם היא חורגת מהדרישה להרשעה מעבר לספק סביר. מה שדרוש הוא שהשערות חפות לא תהיינה סבירות. אין צורך שכל שאלה ושאלה שעולה ביחס לאירוע תזכה למענה ברור. מוצדק ששאלות תישארנה פתוחות ובלבד שלא יהיה ספק באשמה.

    לגבי טענת המניפוליטיביות וקור הרוח של זדורוב הכותב עמית גולדברג כותב גסויות של ממש כאחרון ביריוני הרשת. הוא כותב "כדי לטעון זאת צריך להיות טיפש או שקרן, וקצת גזען."

    מי שקבע שזדורוב קר רוח היו שופטי בית המשפט העליון לרבות שופט המיעוט המזכה דנציגר. אז שופטי בית המשפט העליון לרבות דנציגר הם טיפשים, או שקרנים וקצת גזענים? פשוט בושה.

    הקביעה שזדורוב היה קר רוח לא הסתמכה על ניתוח סוציולוגי ואנתרופולוגי של הקבוצה האתנית של יוצאי חבר העמים ודוברי הרוסית. לא מדובר כאן בסטיראוטיפים ודעות קדומות, אלא בניתוח של חומר החקירה, ניתוח של תגובות זדורוב לאורך כל החקירה.
    נכון שזדורוב גם נשבר ובכה ודנציגר מציין זאת. אבל ההתרשמות מנחקר לא יכולה להתבסס רק על נקודות ספציפיות ולהתעלם מהשאר. חוץ מהעובדה שזדורוב נשבר ובכה הוא הגיב בעוד דרכים ובשל ה- "עוד דרכים" דנציגר הגיע למסקנה שיש לזדורוב מסוגלות לקור רוח.

    לגיטימי לטעון שדנציגר טעה בניתוחו. אבל מכאן ועד להאשמת כל מי שלא מסכים עם הניתוח שלך, מר גולדברג, כטיפש, שקרן וקצת גזען, רחוקה הדרך.

    אין לך מר גולדברג מונופול על החכמה

    לגבי "מערכת בהתמוטטות" צריך להבחין בין טענה לטעויות שלפעמים נעשות לבין טענה שכמעט הכל טעויות וכמעט שום דבר לא נכון.

    יש הבדל בין טענה שלפעמים יש הרשעות שווא וחפים נמצאים בכלא לבין טענה שבדרך כלל ההרשעות הן הרשעות שווא וכמעט אף הרשעה אינה אמת. או שבדרך כלל לכלא מגיעים חפים ואילו אשמים כמעט כף רגלם לא דורכת בבית המשפט או בבית הסוהר.
    גולדברג, מנה משפטים פליליים שלטענתו בעיתיים. מתוך כלל המשפטים הפליליים כמה הם לא בעיתיים? כמה פרשות המשטרה והפרקליטות הצליחו לפענח? כמה הרשעות הן הרשעות אמת? כמה אסירים באמת ביצועו את העבירה שבגינה הם בבית הכלא?

    על מנת לברר האם מערכת היא בהתמוטטות צריך לראות את כל התמונה, את תמונת המאקרו ולא להתמקד בתמונת מיקרו של פרשות שנבררות בקפידה כדי שתשרתנה את תזת הקונספירציה.

    1. אילן

      ירמיהו לא יכולה להיות כתבה ללא קונוטציה מכוונת כל שהיא, וגם שלך לא בדיוק נקייה
      גם אתה סובל מתסביך חוק העדר ומניח שאם השופטים קובעים משהו אז מעצם הקביעה האמת יצאה לאור
      ואם תשים לב אתה במאמר שלך מעלה בדיוק את הסיבה לחוסר האמון שעולה מההמון הנבער מדעת השופט דנציגר בין היתר כופר בטענה שיש מקום לתעלומה בלתי מוסברת כאשר היא הראיה הכבדה ביותר בתיק שגרמה להרשעה ובמיוחד שניתן היה לבדוק אותה ומצפונו מורה לו לזכות ולו רק מחמת הספק ומזכה

      1. ירמיהו

        אילן, לא ברור איך מצאת בדברי אד פופולום [argumentum ad popolum], או עדר כאשר לפי סקרים רוב דעת הקהל תומכת בחפות זדורוב. העדר לא הולך במקרה הזה עם בית המשפט.

        אני בכלל לא טענתי שזדורוב אשם. עם זאת, לא אכחד שעד כה מעיון בפסקי הדין ובחלק מחומר הראיות, טיעון האשמה עד כה נראה לי יותר משכנע מטיעון החפות. הדבר לא נובע מהכללה שאם בית המשפט קבע משהו אז הוא אמת. אני לא מחזיק בהכללה כזאת. הדבר נובע מעיון בנימוקים ובחומר הראיות לגופו של עניין.

        אין לי ספק, שבית המשפט העליון יכול לטעות ולדעתי בית המשפט העליון טעה בעבר. דעתי מסתמכת על הנתונים של המקרה הזה ולא על קביעה גורפת שבית המשפט צודק בקביעותיו.

        מעבר לכך, מצאתי טעויות במספר קביעות של בית המשפט, אולם לא כאלה שהצדיקו לדעתי זיכוי.

        אני מסכים שבאופן כללי תפישת התפקיד של פרקליטות המדינה במשפט הפלילי אינה ראויה והדבר בא לידי ביטוי גם בפרשת זדורוב למשל לגבי היחס לד"ר פורמן-רזניק, לגבי תגובת הפרקליטות לגרסת א.ח., דברי שי ניצן על הסדרה "צל של אמת" היו שגויים, אבל הוא תיקן את דבריו. ביקורתו של רביב דרוקר על הסדרה היא שגויה גם אם היו פה ושם פגמים. עם זאת, אני לא בדעה שבפרקליטות יש פרקטיקה עקבית של שחיתות ותפירת תיקים. מכאן לא נובע שאין מה לשנות בגישה של הפרקליטות.

        בכלל לא ניסיתי לטעון כאן לאשמתו של זדורוב אלא לעמוד על ביקורת כלפי הפוסט של עמית גולדברג. גם אם נניח, שזדורוב חף עדיין אני חולק על האופן שבו עמית גולדברג הציג את הדברים. גם אם זדורוב חף עדיין דברים רעים ולא ראויים קורים בקבוצת הפייסבוק, גם אם זדורוב חף עדיין היה יחס נבזי כלפי חברותיה של המנוחה. רק ד"ר מאיה פורמן-רזניק זכאית ליחס הוגן? חברותיה של המנוחה לא זכאיות לכך? גם אם זדורוב חף מכאן לא נובע שהמערכת בהתמוטטות, גם אם זדורוב חף מכאן לא נובע שהשופט דנציגר, שקבע שזדורוב קר רוח הוא טיפש, או שקרן וגם קצת גזען. גם אם זדורוב חף מכאן לא נובע שאסור להשאיר שאלה פתוחה במשפט פלילי.

    2. סוף האמת להתגלות

      הסיפור עם "א.ק" מבויים כולו, תתכוננו לעוד סיפורים אחרים שיצוצו בקרוב שכל תכליתם ומטרתם היא ליצור ספין שימשיך לטשטש את זהות הרוצחים הנתעבים.
      ע"פ עדות נהג המונית, הרוצחים הם 3 מפלצות תתי אדם שכירי חרב של מפלצת בת תשפוכת השטן שלמדה עם המנוחה הי"ד ורצתה "לנקום" בה:
      https://www.facebook.com/457059411144558/videos/457266961123803/

      השותפים לרצח שנצפו בסרטון, עם 3 החלאות הרוצחים בפועל שמסתתרים כשפנים, מהלכים חופשי בגלל קרבה משפחתית להנהגה המושחתת, למשטרע.

      ממליץ לאם הנרצחת הי"ד, לפנות בהקדם לבית הדין הפלילי בהאג, ע"י עורכי הדין בתביעה דחופה ואישית נגד כלל האחראים במשטרע, בפרקליטות וכמובן בבית בושת המשפט.

      *במאמר מוסגר, אם הדברים יחשפו, יהיו עוד כמה התאבדויות במשטרע, אלשיך לא יודע את הדברים, מסתירים ממנו.
      *יש שכירי חרב ויח"צ בגרוש מטעם המשטרע שרוקדים על הדם של הנרצחת הי"ד ומפיצים דיסאינפורמציה וטוקבקים זדוניים נגד רומן, ועכשיו נגד "א.ק", ונגד אחרים זאת כדי שלא יעסקו ברוצחים הנתעבים, אך לא לעולם חוסן.

      יש דין ויש דיין.

  2. נתן.

    "פנינת הרייטינג של הסדרה החדשה, על פיה אותה צעירה הודתה ברצח הילדה תאיר ראדה פעמיים לפחות"

    מאיפה אתה יודע שהיא הודתה, אתה שמעת אותה?

    1. נתן.

      מכיון שאין תשובה מהכותב הנכבד , אענה במקומו.

      לא , הוא לא יודע שהיא הודתה הוא רק ראה תוכנית טלוויזיה שבה רואים מישהו שטוען שהיא הודתה.

      וזאת הבעיה, עמית (ומאות אלפים כמוהו) מטילים אות קין על מצחה של בחורה בלי בדל ראיה והורסים לה את החיים.

      עבור עמית (ומאות אלפים כמוהו) מדובר בסך הכל בתחביב אינטרנטי לא מזיק שנועד לעזור לו להעביר את חייו המשעממים , עבור הבחורה א.ק מדובר בחיים.

      וזאת בדיוק הסיבה מדוע חקירה צריכה להישאר בידי גורמים מקצועיים ולא בידי אספסוף.

  3. עמית גולדברג

    אענה למגיבים באופן מרוכז. טענתי המרכזית היא שהסדרה לא חשפה הרבה, למי שכמוני וכמו רבים מעורים בפרטי הפרשה כבר שנים. לכן מה שהסדרה עשתה היא לתת במה לגיטימית לכל אותם אנשים שעד כה כונו קבוצת 'קונסיפרטורים'. לאחר שידור הסדרה הסתבר שמדובר על כחצי מיליון ישראלים שמעורבים בשיח הזה ברמות שונות.

    התגובה שלכם, אלו שלאור הסדרה התעוררו ונזכרו לתפוס צד, היא קבועה; משינון של משפטים נבובים כמו "שלושה שופטים קבעו" וכלה במה שלי נראה פשוט כמו בנביחות על השיירה העוברת. בא לכם להיות מיוחדים ושונים? כל הכבוד. אני קראתי את פסקי הדין ואינספור מסמכים בנוגע לפרשה. אני מכיר את פרטיה טוב מאוד. אלו דעותיי. לא ברור לי איך טור דעה שמראש מיידע בהשקפת העולם שבו נחשב 'מגמתי'. לא טענתי לאובייקטיביות.

    בכל מקרה, אחזור לטענה נוספת מהמאמר – מאות אלפי ישראלים, הדיוטות בכל תחום המשפטים ברובם, עשו את מאמציהם כדי להבין את הכרעת בתי המשפט. זכותם וזכותנו להאמין שהיא מחורבנת, מסולפת ומלאה בשקרים וראיות בדויות.

    המציאות מורכבת. כן, בתוך הקבוצה העצומה של מתנגדי ההרשעה נוצרה אווירה של בריונות ולקיחת החוק לידיים, על חשבון חברותיה של תאיר שמותקפות (בגלל מי שמוליך הרבה מהציבור להאמין שלבנות האלה יש קשר בזה) וגם על חשבון א.ק. אך המציאות היא שלא הכיוון הזה ולא הכיוון הזה נשללו הרמטית בחקירה החפיפניקית של הרצח – זאת באשמת המערכת בלבד – ואת האשמה לסבלן של 'חשודות' בפרשה נושאת המשטרה והפרקליטות בלבד. הם נתנו לזה לצאת מידי שליטה. לא אני.

    1. ירמיהו

      תגובה לעמית גולדברג

      יכול להיות שהסדרה לא חשפה הרבה למי שמתמצא בתיק, אבל הסדרה לא פנתה רק או בעיקר לקהל יעד שמתמצא בתיק

      נראה שיש לך דעות קדומות על אנשים שאתה לא מכיר. מאיפה אתה יודע שבני אדם נזכרו לתפוס צד אחרי הסדרה? לי הייתה דעה עוד מלפני הסדרה.

      ההתייחסות שלך ממשיכה להיות גסת רוח ובוטה ולא מכבדת.

      התייחסות מכבדת במובן של כבוד האדם פירושה התייחסות לאדם כיצור אנושי ובעל תבונה, גם אם אתה חולק על דעותיו.

      כך במשפט "הכלבים נובחים והשיירה עוברת". הדימוי לחיות במקרה הזה כלבים, ודעות בני האדם כנביחות כלבים הוא דימוי של החולקים עליך כאל יצורים לא אנושיים, לא תבוניים המונעים מאינסטינקטים. זו התייחסות שאינה עולה בקנה אחד עם כבוד האדם.

      מעבר לכך שזו התייחסות לא מכבדת, זו התייחסות לא עניינית ולא רלבנטית לדיון. השאלה היא לא מהי הטיפולוגיה של התגובות שאתה מקבל והסיווג של התגובות ל- "טיפוסי תגובות". השאלה היא מהי התשובה לתגובה גופא באופן ענייני. הטענה שה- "שיירה עוברת" היא בעצם טענה שההתנגדות לא תועיל להשיג תוצאה רצויה בעיני המתנגד. אבל, השאלה היא לא אם ההתנגדות מועילה השאלה האם היא נכונה לגופה? גם אם השיירה עוברת, ייתכן שמן הראוי שהשיירה לא תעבור.

      עם זאת בינתיים נראה שדווקא השיירה עוברת מהצד השני דווקא מפני שביקורת נגד הרשעת זדורוב עדיין משאירות את ההרשעה על כנה וזדורוב עדיין בכלא וסיכויים קלושים שהדבר הולך להשתנות. אם כבר השיירה עוברת מול עיניך ולא מול עיני.

      למה אתה מייחס מניעים זרים כאילו בא לנו להיות מיוחדים ושונים? לא עולה בדעתך שיש בני אדם שבאמת חושבים שההרשעה מוצדקת ולא כי בא להם להיות מיוחדים?

      אגב, גם אני קראתי המון מסמכים על הפרשה אם כי לא את כולם.

      אגב, גולשים רבים מתהדרים בכך שהם קראו המון מסמכים, אבל הם מרבים לא לצטט את אותם מסמכים. המסמכים האלה נותרים עלומים. עד כה טרם ראיתי מסמך אחד של הגולשים שהוא מסמך מקיף ומלא המכיל ציטוטים והפניות לכל טענה עובדתית.

      נראה שאתה מבלבל בין אובייקטיביות לניטראליות. מכך שיש לך דעה ועמדה נובע שאתה לא ניטראלי וגם אני לא ניטראלי. אבל היעדר ניטראליות לא סותרת אובייקטיביות.
      הנימוקים למה עמדה אחת נכונה והשנייה לא, יכולים להיות וגם רצוי שיהיו אובייקטיביים.

      מסר לא ניטראלי לא חייב להיות חד צדדי. אפשר לכתוב דעה לא ניטראלית עם מסר דו צדדי. אם אתה עוסק בעיתונות והעברת מסרים אמור להיות נהיר לך ההבדל בין מסר חד צדדי [one sided appeal] למסר דו צדדי [two sided appeal].

      מסר חד צדדי הוא מסר שיש בו רק נימוקים שתומכים בדעה של כותב המסר
      מסר דו צדדי הוא מסר שבו בעל הדעה מתייחס גם לנימוקי הנגד ומפריך אותם
      אין צורך להיות ניטראלי כדי לכתוב מסר דו צדדי. גם מסר דו צדדי מנסה לתמוך בדעה ובמסקנה אחת.

      לא להיות ניטראלי לא מחייב להיות סובייקטיבי. יש אובייקטיביות שהיא לא ניטראלית.

      אין זה נכון שאת האשמה להתקפות ולהכפשות כלפי חברותיה של המנוחה יש להפנות למשטרה ולפרקליטות [למה בית המשפט לא הוזכר, אגב?]. המשטרה והפרקליטות לא הכריחו את הגולשים לנקוט בביריונות מקלדת. זו הייתה בחירה והחלטה עצמאית של אותם גולשים. ההחלטה והבחירה אם לנקוט בביריונות מקלדת הייתה נתונה לשליטתם של הגולשים.

      לכן, אחריות חלה על אותו אדם שבידיו השליטה, הפועל [agent]. אדם שיכול היה לבחור לא להיות ביריון מקלדת ובחר כן להיות בריון מקלדת, שלא יזרוק את האחריות על אחרים. שיקח את האחריות על כתפיו. השליטה הייתה בידיו. הוא לא נכפה ולא אוים לנהוג כפי שנהג.

      אין גרירה לוגית בין הרצון לתמוך בהטלת ספק כלפי אשמת זדורוב לבין טענה פוזיטיבית שהרוצחות הן חברות המנוחה. אפשרי שיהיה ספק באשמת זדורוב וגם יהיה ספק באשמת חברות המנוחה. אין כאן מצב שבו אם זדורוב חף אז חייבים להחליף אותו ברוצח אחר שלגביו אין ספק. אפשר שיהיה ספק גם בזדורוב וגם בכל אחד אחר.

      אין גרירה לוגית בין הרצון לתמוך בהטלת ספק כלפי אשמת זדורוב לבין ביטויי נאצה כלפי חברות המנוחה והתייחסות אישית לנשים בעלות פנים ספציפיות ושמות ספציפיים. אפשר להטיל ספק באשמת זדורוב ללא ביטויי נאצה. המשטרה והפרקליטות לא אשמות בכך שגולשים משתמשים בביטויי נאצה.

      יש מצב של הפוסלים במומם פוסלים. רוממות זכויות המורשע זדורוב בגרונם, אבל האם זדורוב הוא האדם היחיד שיש לו זכויות אדם? מה לגבי חזקת החפות וזכויות האדם וכבוד האדם של חברותיה של המנוחה?

      נראה שלא מדובר בחבורת אנשי זכויות האדם באשר הוא אדם, זכויות אדם אוניברסאליות, אלא בחבורת זכויות האדם לאדם ששמו זדורוב, אבל כאשר השם הוא אחר אז זכויות האדם וכבוד האדם מתפוגגים להם באורח פלא.

  4. דני

    מה שבאמת מעניין אותי לפחות בפרשת זדורוב זה איך זה הפך לכזו אובססיה לאומית. יש הרבה אנשים בכלא, ומן הסתם יש בהם חפים מפשע. למה דוקא אדם שהורשע ברצח אכזרי וסתמי של ילדה זוכה לכזה ענין ואהדה? לא ברור. יש תחושה שיש כאן קמפיין מאורגן,ולפחות בשלב מסויים בקמפיין, משהו אולי הזרים לענין כסף כדי ללבות ולתחזק את הקמפיין. לזדורוב עצמו ולמשפחתו בודאי לא היו כלים ואמצעים לכך. הוא הפך למן כלי בידי אחרים לניגוח הפרקליטות ומערכת המשפט. לגבי קבוצות פייסבוק למיניהן,אני לא מזלזל, אבל יש גם אלפי אנשים שבטוחים עד היום שממשלת ארה"ב
    הפילה את מגדלי התאומים, וש קבוצות פייסבוק ואפילו סרטי תעודה בענין והמון נתונים!! אני לא מתיימר לדעת איפה כאן האמת, כי אני לא מכיר את התיק לעומק, אבל אני גם לא יוצא מהנחה אוטומטית שחמישה שופטי מחוזי ועליון הם אדיוטים גמורים שחיפשו לדפוק מישהו. וגם הזיכוי מחמת הספק של דנציגר, היה על קצה קצהו של ספק. העדר ראיה פורנזית לא מונע אגב הרשעה במשפט הישראלי, לא לגבי זדורוב ולא לגבי אחרים, וגם לא צריך להוכיח מניע, ובמילא להרבה מקרי רצח אין שום מניע ממשי, להוציא קריזה רגעית של איזה פסיכופת. הסיפור עם א"ק נשמע הזוי למדי, עדות שמיעה על עדות שמיעה, שהמקור שלה הוא החבר לשעבר של א"ק וחולה הנפש של א"ק חולת הנפש, שמוכחש ע"י א"ק עצמה. לא ממש מקורות מדיע מהימנים במיוחד, ומסתבר גם שהנתונים כן היו בפני בית משפט. זדורוב מיוצג על ידי עורכי דין מעולים, ואני לא משוכנע שהוא דרייפוס הישראלי. בכל מקרה, בתי משפט הם תמיד מקומות מועדים לפורענות, ולאף אחד אין מונופול על האמת, לא לשופטים וגם לא לקבוצות פייסבוק. במשטר שלנו, מבררים דברים כאלה בבתי משפט, וזה עדיין נראה לי דרך עדיפה על סקרי דעת קהל.

  5. נחמיה

    הסתירה הפנימית באופן שבה הקטגורים מציירים את רומן ממש צרמה לי עד שיכולתי לשים אצבע עליה לראשונה – כביכול הוא מתוחכם, אבל נתן הודאה כמעט מיד וגם שיקר בפרטים הנחוצים להם להרשעה. הם מבקשים שנאמין בדבר והיפוכו, או ליתר דיוק, בדבר ללא היפוכו, כפי שנח להם. חוסר הנחיצות שלהם להוכיח את צדקתם מובילה לדברים הזויים.

  6. נחמיה

    דני, אתה טועה לחלוטין. רומן הוא רק תוצאת הלוואי שמעידה על עבודה דרג ז' של הרשויות. הורים ששולחים ילדה קטנה לבית הספר רוצים תשובות יותר טובות מאשר המריחה של מערכת החוק כמו במקרה הזה – היו בבניין עוד עשרות אם לא מאות נערות באותה שעה, האם הן נחקרו או מלכתחילה המערכת נמנעה מלעסוק באפשרות שהיה מדובר בנערה?

בא/ה לפה הרבה?
העוקץ זקוק לעזרתך!
סגירה X