string(2) "he"
string(2) "he" -array(0) { }

מזכרות מהעולם הסובייטי

בתערוכה ״הילדים רוצים קומוניזם״ במוזיאון בת ים מוצגת האנציקלופדיה הסובייטית הגדולה, עוגן בעולם המעורער והשברירי של המשטר הטוטליטרי הקומוניסטי. מחשבות על ידע זמין, על מקור והעתק ועל מקומו של העולם ההוא – בעולמנו כיום
אלינה יקירביץ׳

בכל מפגש עם סבב התערוכות הנוכחי במוזיאון בת ים, ״הילדים רוצים קומוניזם״, עולה בי אותה תחושה אמביוולנטית של שייכות כפולה; אני שייכת אל העולם הסובייטי, המרחב בו נולדתי, מקום חי ומוחשי, אבל שייכת באותה מידה גם לישראל העכשווית שרואה בסובייטיות מעין רוח רפאים אקזוטית, עולם מת שהמזכרות שיש לנו ממנו הן תעלומות רבות קסם. מזכרת אחת נמצאת בתערוכה כעת – זו האנציקלופדיה הסובייטית הגדולה.

לא מזמן, בתחילת חודש מרץ ביקרה כאן בארץ עוד אשה שנולדה וחיה בעולם הסובייטי, יקטרינה דגוט. דגוט, בת 58, היא כיום אוצרת וכותבת חשובה, שבין היתר אצרה את הביתן הרוסי בביאנלה בוונציה ב-2001 ואת המהדורה הראשונה של הביאנלה התעשייתית של אורל ביקטרינבורג, רוסיה. היא מתגוררת בקלן שבגרמניה, שם היא משמשת כמנהלת האמנותית של אקדמיית אמנויות העולם. דגוט הגיעה לתת הרצאה במסגרת סדרת הרצאות בנושא האנציקלופדיה הסובייטית הגדולה, המוצגת כעת במוזיאון.

האנציקלופדיה, שהיא למעשה רדי מייד בעבודתה של ניקול ורמרס – אמנית גרמניה בינלאומית שהיתה מועמדת לפרס טרנר בשנת 2015 – מוצבת במקבץ כרכים בתוך מעין בופה מאפים מוארך, על רגליים גבוהות, כך שהספרים נמצאים קצת מתחת לגובה עיניו של הצופה. הפסל ממלא באורכו כמעט את כל החדר ומאפשר לאנציקלופדיה לתפוס נוכחות מרשימה ואף חושנית.

_GAL3942maya
ניקול ורמרס, ״האנציקלופדיה הסובייטית הגדולה״, 2016
_GAL3953maya
ניקול ורמרס, ״האנציקלופדיה הסובייטית הגדולה״, 2016

נדמה לי כי המכנה המשותף בין תוכן ההרצאה של דגוט לאנציקלופדיה הסובייטית הגדולה קשור בפתרון בעיות. אנסה להסביר: העולם הסובייטי היה מקום בו לכל בעיה ישנו פתרון, החל מהמסתורין של החלל החיצון שנחקר ביסודיות על ידי טובי המדענים ברוסיה ועד תרבות ה-DIY (עשה זאת בעצמך) שנולדה שם, שבזכותה אף תקלות טכניות מורכבות היו נפתרות בכוחו של בעל הבית או המשק. לכל בעיה היה מענה, לעתים קרובות חינם אין כסף ובאמצעים פשוטים.

בהקשר הזה, האנציקלופדיה היתה עוגן חשוב בעולם המעורער והשברירי בצל המשטר הטוטליטרי הקומוניסטי. היא היתה מקום מקום אחסון מוגן ונוח לידע ועובדות בזמנים בהם כל הנחה הגיונית של האזרח עלולה היתה להתבדות. היא פתרה בעיות של אי ודאות ומחסור במידע זמין בעידן הפרה-אינטרנטי.

לאנציקלופדיה הסובייטית הגדולה היו גם פנים הפוכות: היא היתה המתחרה הקומוניסטית באנציקלופדיה בריטניקה. ככזו, אופיה היה אופי של משטר טוטליטרי – ממהדורה למהדורה ערכים שונו על פי אידיאולוגיה ומקומות עליהם היא שפכה אור הפכו מחוקים, דוממים. זו גם אחת הסיבות לכך שעבודתה של ורמרס מהווה עבורי פרשנות כה מדויקת למעמדה של האנציקלופדיה הסובייטית זו בעולם העכשווי. מחד, היא נחשפת במלוא הדרה; ספרים כבדים, עבי כרס, גבוהים, כריכות בצבע כחול עמוק וכתובות זהב, עיטורים באדום בוהק; כמו נושאת האנציקלופדיה את כל היופי שעוד כובש אותנו בספרים. ומנגד היא נותרת מנוכרת, סגורה במתקן מוזר, לא ניתן להריח אותה או לגעת בה, כמובן שלא לדפדף… לא ברור אם זה מסוג הכלובים שנועדו לחיית טרף או אינקובטור שעתיד להציל את חייהם של עשרות אפרוחים רכים.

 י.י. ברודצקי, ״לנין בקיטון״, 1930
י.י. ברודצקי, ״לנין בקיטון״, 1930

באשר להרצאתה של דגוט, שם נפתרה הבעיה החריפה ביותר של האמנות הסובייטית בניתוח פשוט ומבריק ובשיטתיות אופיינית לאנציקלופדיות: ציורי ״הריאליזם החברתי״ היו עבורי תמיד מקור לתסכול. יופיים מושך ביותר. התכנים עוררו אצלי תחושות הזדהות ושייכות. בכל אחד מהם היה איזה מרכיב הירואי שאי אפשר היה להישאר אדישים אליו. יחד עם זאת, עוד לפני שהתעמקתי בלימודי האמנות היה לי ברור שציורים אלה אין להם מקום בעולם האמנות העכשווי, וגם לא היה להם מקום בעולם האמנות של פעם. אין בהם מימד ביקורתי ולכן הם פסולים בהחלט בשדה האמנות. אולם דגוט סבורה אחרת, והיא אכן הצליחה לשכנע אותי בדעתה.

Helium Korzhev
ציור של הליום קורז׳ב, שם לא ידוע, שנה לא ידועה

כשהיא שואבת ממשנתו של בוריס גרויס, דגוט שללה תחילה את טענת ה״חוסר ביקורתיות״ בכך שגם בציוריו המופשטים המפורסמים של קזימיר מלביץ׳ לא היתה כל ביקורת, אלא ניסיון לבנות מרחב חדש. גם הריאליזם הסובייטי היה עסוק בעיצוב הדימוי של החיים החדשים, צורתו של העולם והיומיום האידיאליים כפי שהיו צריכים להראות באותו זמן ומקום. כל ציור היה במובן מסוים תיעוד של רגע מחיי היומיום. כמו באנציקלופדיה הסובייטית הגדולה, בה ״ידע מעוגן בתפיסת עולם, ותפיסות עולם מורכבות ממציאות ריאלית״ (מתוך הטקסט האוצרותי שכתב יהושע סימון). לאחר מכן השכילה דגוט להעניק לציורים אלה תכונות יוצאות מן הכלל ואף מהפכניות כשהיא ממקמת אותם על רצף תולדות האמנות מזווית חדשה ומקורית.

ראשית, מתוקף זה שבזמן השלטון הקומוניסטי אמנות, כמו כל דבר אחר, היתה שייכת לעם, היא היתה פטורה מהתסביך הקשור במקור והעתק. ציורים היו נשלחים לבית הדפוס ומודפסים באלפי עותקים, מפוזרים בכל רחבי ברית המועצות, ועל כך היה האמן מקבל את שכרו. הציור המקורי לא עניין איש. כמו כן, הציירים הטובים שאפו להגיע לא אל הגלריה כי אם אל דפי העיתון היומי והמגזין. דבר זה כשלעצמו חריג ביותר בשדה האמנות. שנית, העתקות ציורים היו דבר נפוץ ביותר. חובבנים רבים היו מעתיקים ציורים של אמנים ידועים ומוכרים אותם, ואף אחד לא היה מוטרד משאלת ההעתקה. הפרדה זו שבין האובייקט האמנותי למסחרי היא רגע יחיד במינו בשוק האמנות ובהיסטוריה האנושית. מצב כזה בו עבודות אמנות לא נסחרות, או לפחות לא בתור אובייקט בלעדי, וכאשר כל חיקוי או הדפס זוכה לאותו ערך כמו המקור הוא מודל שעלול תחילה להביא אותנו להלם. רגע לאחר מכן הרדיקליות הזו נראתה לי אפשרות משמחת. מרחב שבו האמן משוחרר מהצורך להפוך למותג בפני עצמו, עולם בו כל חובב יכול להציג עצמו כצייר שאפתן, זמן שבו אמנות מיוצרת בראש ובראשונה עבור ההמון – האין זה אופק שראוי לחתור אליו?

ראיון עם יקטרינה דגוט:

אלינה יקירביץ׳ היא פעילה פוליטית, סטודנטית לאמנות במדרשת בית ברל, עוזרת אוצר במוזיאון בת ים וכותבת. מתגוררת בדרום תל אביב

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות