string(2) "he"
string(2) "he" -array(0) { }

״הגיע הזמן להכניס את הבוגדים לכלא״: על השיח הווירטואלי האלים של הימין

כיצד ניתן להסביר את תפקודו של פייסבוק בימי שגרה ככלי בשירותו של הסדר הקיים? מבט על אלימות וירטואלית, צנזורה ו״היד הנעלמה״ של הצד הימני של המפה – המגויס כולו להעמקתו של סדר פוליטי הגמוני
נעמה לזימי וטל האריס

את המאמר הזה כתבנו לפני היממה האחרונה, אך נדמה כי מה שקרה לנוכח התבטאותו האמיצה של סגן הרמטכ״ל היא בבואה מדויקת של מה שכתוב כאן בהמשך. עם זאת, בחרנו להתייחס אל המקרה האחרון כבר בפתיחה, לנוכח החריפות בה הותקף מי שבחר להציב מראה מול ההנהגה והחברה של ימינו. הימין לוקח על עצמו תפקיד לקבוע גבולות גזרה של שיח לגיטימי: כולנו עם צה״ל כשמדובר בחייל היורה מחברון, אבל כולנו נגד ראשי הצבא כשהם מתבטאים בעד טוהר הנשק, נגד התקרנפות או רחמנא ליצלן בעד התקדמות מדינית – במיוחד כי התבטאויות שכאלה מאירות את חוסר העשייה המדינית של הפוליטיקאים מימין והורסת להם את הניסיון לזרוק את כלל האחריות לטיפול במצב על כתפי הקצינים והחיילים בשטח. אלה מגמות בעייתיות שקיימות מעל פני השטח, אבל אנחנו נבקש לעסוק במנגנונים שפועלים מתחת לפני השטח לטובת השתקה ודיכוי ביקורת – ״היד הנעלמה״ של הימין הפועלת ברשתות החברתיות לעיצוב השיח הציבורי.

* * *

הרשתות החברתיות שינו את פני הפוליטיקה העולמית. בדיקטטורות ובדמוקרטיות, ובמשטרים שנמצאים איפשהו בין שני ה״טיפוסים האידיאלים״ האלו, זכורות מהפכות דיגיטליות רבות מהשנים האחרונות. המחאה של התנועה הירוקה באיראן ב-2009-2010, מהפכת היסמין בעקבות ההצתה העצמית של מוחמד בועזיזי שנה לאחר מכן בתוניסיה, ״יום הזעם״ במצרים פחות משבועיים לאחר מכן ומספר מהפכות נוספות בתימן, בלוב ובסוריה בהן הפייסבוק והטוויטר שיחקו תפקיד משמעותי. במשטרים דמוקרטיים יותר, מארה״ב ועד ישראל, יצרו ותדלקו הרשתות החברתיות אירועים מכוננים כמו מחאת occupy wall street (שמגולמת כיום בקמפיין של המועמד הדמוקרטי ברני סנדרס ומשפיעה רבות גם על הקמפיין של המועמדת המובילה אצל הדמוקרטים הילרי קלינטון) או המחאה שהוציאה כאן 1 מתוך 10 מאזרחי המדינה בעקבות עמוד פייסבוק כנגד מחיר גבינת הקוטג׳ ו״מחאת האוהלים״ של 2011 שהחלה בעקבות סרטון של דפני ליף נגד מחירי השכירות.

על אף משקלן המכריע פעמים רבות בהיסטוריה, מחאות רחבות היקף ומהפכות פוליטיות הן היוצא מן הכלל בשגרת השיח הפוליטי ברשתות החברתיות. בישראל יש לשיח הפוליטי ביטוי ברשת במיוחד במערכות הבחירות: לפי סקר שהתפרסם בערוץ 1 במהלך הבחירות האחרונות (27.02.15), מעל 50% מהציבור הישראלי נחשף לקמפיינים פוליטיים ברשתות החברתיות ובאתרי האינטרנט – יותר מאשר כל מדיום אחר. כמו כן, יותר מאשר נאום או מצע בחירות, זכורים לנו במיוחד וידאו קליפים ויראליים מהרשת בכיכובם של ביבי הבייביסיטר ומנהל גן הילדים, נפתלי בנט ההיפסטר, הצ׳ייסרים של זהבה גלאון, הקמפיין האנטי-ויראלי של יש עתיד, אריה דרעי והשקופים, ביבי שמשווה ועדי עובדים לארגון טרור וכורך את המחנה הציוני עם דאעש ואת יוסי יונה עם חמאס.

עם ירידת קרנן של מפלגות בעולם בכלל ובארץ בפרט, השיח במערכת הבחירות הישראלית סובב יותר ויותר סביב דמויות פוליטיות. דמויות אלה צולחות או נכשלות בקמפיין הבחירות ובעצמן – כפי שמעיר פרופ׳ אייל חוברס – כמעט ולעולם לא משלמות מחיר פוליטי על הסתרת כוונותיהן, הכחשת עובדות ושימוש במילים ״כמו היו חפץ שאפשר לזרוק לאחר שימוש״ (״הארץ״, 25.03.15). הפוליטיקאים מנהלים את הקמפיינים שלהם תוך שימוש במה שמכנה חוברס – בהשראת ביאליק – ב״לשון חיצונית… [אשר] משותפת לקהילה ומאפשרת הכללות והפשטות…לשון תועלתית: [ה]משרתת את ההיגיון האנושי ומעבירה תכנים הכרחיים בינינו. אבל לשון חיצונית זו, לדעת ביאליק, היא בעיקרה נעדרת חיים, ריקה. היא אינה מביעה את האינדיבידואל וייחודו; להפך, היא נוטה לכפות על היחיד משמעויות של מושגים, להשריש מילות מפתח כקוד מוסכם וכוללני (לדוגמה, בימינו, ״שלום״, ״ביטחון״, ״חברתי״, ״ציוני״)״. קודים אלה יוצרים לאורך זמן מסורות ושינויים תרבותיים עמוקים בישראל – חשובים בהרבה מחלוקת המנדטים המדויקת בכנסת זו או אחרת.

לרשת החברתית, אשר צוברת תאוצה בהיותה הבמה הטובה ביותר לתוכן המיוצר על ידי המשתמשים (user-generated content), יש פוטנציאל לערער את הסדר הישן בו השיח מתעצב אך ורק על-ידי אליטות כלכליות ופוליטיות. כבר לא מדובר ב״אזרח מן השורה״ ששולח פקס או מכתב ללשכת חבר/ת הכנסת ונותר לבדו מול שתיקתו/ה או תגובתו/ה הלקונית. דפי הפייסבוק של הפוליטיקאים מעניקים במה פומבית ומיידית לציבור לתקשר ״בגובה העיניים״ עם נבחריו ולהיות כלי מעצב דרך במה, זו להלך רוח ציבורי – לחיוב ולשלילה.

השמאל היא הקבוצה השנואה ביותר ברשת: השימוש בשפה האלימה כלפיה גדול פי שניים מהאלימות כלפי מתנחלים או חרדים, ובניגוד לשאר הקבוצות, על השמאל מועברת ביקורת באופן כללי, גם בלי קשר לאירועים חדשותיים. השמאל מואשם בעת אירועים הנוגעים לפליטים או ערבים, אף שקביעת המדיניות נעשית כבר שנים רבות על-ידי ממשלות ימין

עם זאת, נתונים מדגימים כיצד בשגרה היומיומית שאינה מתאפיינת במחאות רחבות, השיח הפוליטי בישראל אינו מחולל שינוי, אלא דווקא תורם לשימור הסדר הקיים בארבעת העשורים האחרונים. למעשה, השיח ברשתות החברתיות אף מקצין את המגמות הקיימות. כפי שהדגים מחקר ״מדד האלימות ברשת״ של הקרן החדשה לישראל כבר ב-2012, השמאל היא הקבוצה השנואה ביותר ברשת. השימוש בשפה האלימה כלפיה גדול פי שניים מהאלימות כלפי מתנחלים או חרדים, ובניגוד לשאר הקבוצות, על השמאל מועברת ביקורת באופן כללי, גם בלי קשר לאירועים חדשותיים. השמאל מואשם בעת אירועים הנוגעים לפליטים או ערבים, אף שקביעת המדיניות נעשית כבר שנים רבות על-ידי ממשלות ימין. בפייסבוק, היקף האיומים באלימות גבוה אף יותר מאשר בטוקבקים האנונימיים, בין היתר בשל החשיפה והנגישות של הרשת הזו והפלטפורמה שמייצרת תגובות שרשרת רבות. כך הרשת החברתית בישראל מהווה אף מנגנון אגרסיבי של הפחדה והרתעה כנגד קוראי תיגר על שלטון הימין. בעת מלחמת עזה-ישראל (מבצע ״צוק איתן״), לפי דו״ח של המטה למאבק בגזענות, 7% מהציבור ראה בשמאל את האשם העיקרי במצב הביטחוני הקשה, כ״תומך בארגוני טרור״ ו״תומך בחמאס״ – על אף תמיכתה של מפלגת העבודה בממשלה בעת המבצע וישיבתה באופוזיציה.

יאיר גולן
סגן הרמטכ״ל יאיר גולן. התקפה על פני השטח על מי שבחר להציב מראה מול ההנהגה והחברה

 

כיצד ניתן להסביר את תפקודו של הפייסבוק בימי שגרה ככלי בשירותו של הסדר הקיים? הסבר אפשרי אחד ניתן למצוא בדפוסי ניהול עמודי הפייסבוק של חברי הכנסת והשרים בישראל. אמנם במדד האינטראקטיביות של אתר ״מזבלה״ לפברואר 2016, שלושת הפוליטיקאים המובילים אינם רק מהימין: במקום הראשון נמצא ראש הממשלה נתניהו, במקום השני והשלישי חברי הכנסת יאיר לפיד ושלי יחימוביץ׳; אך לא שם, אלא בעמודים של שרים וחברי כנסת בכירים מן הימין, מתוחזק ומועצם שיח השנאה והקיטוב. בעמודו של השר ישראל כץ ניתן למצוא הודעות כגון ״מדוע רק לשעברים השמאלנים מספרים את סודות המדינה? מדוע רק שמאלנים הם הבוגדים? לא הגיע הזמן להכניס את הבוגדים לבית הסוהר?״ ביחס לראש המוסד לשעבר אפרים הלוי ו״הסכנה הגדולה יותר לחילנו הם הסמאל ולא הטרוריסטים״ ביחס לפיגוע שאירע בבריסל. בעמוד של השר נפתלי בנט נכתב ביחס לעיתון ״הארץ״ כי ״מדובר בניאו-נאצים אנטישמיים שפועלים על מנת לחסל את מדינת ישראל, לא ברור למה אתה מפרסם פוסטים בפייסבוק במקום פשוט להוציא את ארגון הטרור הזה מחוץ לחוק ולהכניס אותם לכלא״. בעמוד של השרה מירי רגב מופיעות תגובות רבות בסגנון ״אנחנו חיים בדיקטטורת בג״ץ מיסודו של אהרון ברק. ואם לא נחסל אותם הם יחסלו אותנו״ או ״יש לשים סוף לכל השמאלנים וכל האנטישמים להמשיך לגנות ולחתור תחת המדינה״.

כאשר פעילי שמאל מעיזים ולא נרתעים מהאלימות המילולית והאיומים באלימות פיזית שמופנים כלפיהם (כולל הודעות פרטיות אישיות מצד משתמשים ימניים) – קולותיהם מושתקים. לא פחות משמעותי מהתרת תגובות אלימות מימין, הוא הצנזור של ביקורת עניינית ולא מתלהמת כלפי אותם שרים. כך במקרה של השר אופיר אקוניס, תגובות ביקורתיות נמחקות וגולשים אקטיביסטים משמאל פשוט נחסמים. ניתן להוסיף לכך עוד שתי דוגמאות מהימים האחרונים: האחת כאשר יאיר לפיד חסם את תומר אביטל, העיתונאי האקטיביסט למען שקיפות בכנסת, והשנייה כאשר נפתלי בנט חסם את גדעון קיפניס לאחר שפירסם בעמוד שלו תגובה ביקורתית, לא מתלהמת ועניינית.

במקרים אחרים, כאשר התגובות הללו כבר כן מתפרסמות, זה נעשה במסגור מחדש על-ידי מנהלי דפי הפייסבוק מימין, אשר משתמשים בביקורת משמאל כשמן למדורת שנאת השמאל. כך היה בתקופת הבחירות הכלליות כאשר השר בנט פרסם את תמונתי [נעמה] במטרה לנגח פוליטית את בוז׳י הרצוג ונתן להמון זועם ומוסת להשתלח בי בנאצות חסרות רסן שנשארו על גבי העמוד שלו (ראו כאן). זאת, ללמדנו כי בפייסבוק ישנו רק רושם של יד נעלמה ושל שיח חופשי, כאשר בפועל הדברים שמתפרסמים (ואלה שאינם זוכים להתפרסם) הם תוצאה של תכנון ופיקוח ישיר מצד מנהלי עמודי הפוליטיקאים. בד בבד נעלמת האחריות הציבורית בכל הספירה הזו, כאילו מדובר בעולמות מקבילים שאינם משיקים; מוצבת חזות ממלכתית לצד האסטרטגיה מעודדת האלימות ומשתיקת הביקורת אותה מלבים בפועל.

בפייסבוק ישנו רק רושם של שיח חופשי, כאשר בפועל הדברים שמתפרסמים – ואלה שאינם זוכים להתפרסם – הם תוצאה של תכנון ופיקוח ישיר מצד מנהלי העמודים של הפוליטיקאים. בד בבד נעלמת האחריות הציבורית בכל הספירה הזו, כאילו מדובר בעולמות מקבילים שאינם משיקים

משמעות הדבר היא שעמודי פייסבוק אלה של שרי הימין אינם באמת מתפקדים ככיכר שוק דעות חופשי בה הציבור מייצר את התוכן. למעשה, מדובר במניפולציה מצד ההגמוניה הימנית שנעשית במסגרת ערוץ של שיח חופשי לכאורה, כאשר בפועל נעשה בהם שימוש נרחב של אישור תגובות מסיתות ואלימות מימין מחד וצנזור ביקורת משמאל מאידך. ב״קיצור תולדות הניאו-ליברליזם״ מסביר דיויד הארווי כיצד היטיבו האליטות הכלכליות ליצור אשליה של בחירה וחירות בקרב האזרחים המעורבים בתנועות המחאה בשנות השישים. באופן זה הצליחו ביעילות רבה לתקוע טריז בין תנועות אנטי-ממסדיות ואנטי-שמרניות לבין תנועות למען צדק חברתי. באופן דומה, אותה רוח שוחרת חירות ואנטי-ממסדית מוצאת ביטוי ברשתות החברתיות בישראל, אך שליטתם של הפוליטיקאים במנגנוני ניהול העמודים בפייסבוק מצליחה לרתום את אותה הרוח לטובת שימורו ואף העמקתו של סדר פוליטי הגמוני בשליטת הימין.

פרקטיקת ניהול עמודי הפייסבוק של הימין, הכוללת אמצעים כגון חסימת משתמשים ומחיקת תגובות מסוימות, לצד עידוד תגובות אחרות בשתיקה, יוצרת מרחב פוליטי מצומצם להעלאת קריאות תיגר שבשגרה על מדיניות הממשלה. כפועל יוצא של שיטות ההפחדה המקובלות כנגד השמאל ברשת, גם מצטמצמת מאוד היתכנותה של שבירת הפרדיגמה הניאו-ליברלית והאתנו-לאומית (כפי שהגדיר זאת בהקשר אחר פרופ׳ יוסי דהאן) בצורה של מהפכה חברתית לה ייחלו רבים בעיצומה של המחאה החברתית בקיץ של 2011.

אחת הדרכים האפשריות להתמודדות עם התופעה היא חשיפתה ברבים. אור השמש הוא עדיין חומר החיטוי הטוב ביותר ומאחר שהשיח האלים מתנהל רק לכאורה באופן ספונטני ולא מכוון מצד הימין, יש חשיבות להפוך את הפרקטיקות הסמויות האלה לפומביות. דוגמא לכך ניתן למצוא בקמפיין לקביעת עונש מוות למחבלים של ח״כ (לשעבר) שרון גל. במהלך הקמפיין פרסמה הבלוגרית הפוליטית טל שניידר צילום מסך של לייק שנתן שרון גל עצמו לאחד מתומכיו שהגיב בעמוד שיש להרחיב את עונש המוות גם לשמאלנים. החשיפה הביכה אפילו את ח״כ גל, שהסיר את הפוסט המקורי. רצוי להרבות בחשיפה עקבית של מנגנוני הפעולה האלה כדי להבהיר לציבור הרחב שזה חלק משיטות הפעולה של ההגמוניה הימנית באופן כללי בעת הנוכחית ולא רק טעות בהקלדה. דרך נוספת היא להנכיח שתיקה או התעלמות מביקורת עניינית שנמחקת ומודרת. כאשר גולשים נחסמים בשל הבעת עמדתה ביקורתית שקולה – יש לצאת נגד התופעה הזו בגלוי ובנחרצות.

כמובן שקיימות דרכים נוספות להכיר ולהתמודד עם התופעה, אשר ניתן להוסיף לאלה שכבר ציינו. כך או אחרת, אי-אפשר להפריז בחשיבות הדבר. מנקודת מבט אוטופיסטית לגבי אופק ההשפעה של הרשתות החברתיות, כותב ד״ר יעקב הכט כי אחד הניסיונות הראשונים לשלב את הטכנולוגיות החדשות בפעילות אזרחית היה הפיכתה של קהילת גולשים לקהילה אזרחית אקטיבית של Netizens, המבוססת על המחשב כזרז לשיח הדמוקרטי ואף לשיפור תהליך קבלת ההחלטות. מאידך, יש חשיבות להתמודדות זו גם מנקודת מבט פסימית יותר שלא רואה בטכנולוגיה כלי חלופי למבנים המסורתיים של מפלגות בשלטון של משאלי עם מתמשכים, אלא שמה דגש דווקא על האפשרות שינוצל לטובת מניפולציות, פגיעה במרקם החברתי וויסות הרשת לטובת התועלת האישית של האליטות השולטות. באופן יסודי, התמודדות עם התופעה תשרת את המאמץ המאפיין שמאל באשר הוא: ערעור ה-Common Sense ההגמוני ופיתוח של גישה חלופית, מבוססת נתונים אמפיריים וביקורתית.

נעמה לזימי היא פעילה חברתית ופוליטית חיפאית, טל האריס הוא סטודנט לתואר שלישי באוניברסיטת גתה בפרנקפורט, שניהם פעילים במפלגת העבודה

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

  1. רותם רפטור

    אין בדעתי להתייחס לדיון הארוך והמשמים במחלת הרוח הגלובלית הקרויה "הרשת החברתית" וב"מהפכה" שהיא חוללה כביכול בעולמנו (אם כי כדאי לזכור ששתי "מהפכות" גדולות המיוחסות ל"מהפכה" שחוללה "הרשת החברתית" — "האביב [צ"ל: חורף] הערבי" ו"המחאה החברתית" [צ"ל: סטוץ הקיץ של הקוּטֶרים האשכנזים השׂבֵעים ב-2011 בתל אביב] — נכשלו לחלוטין). "הרשת החברתית" היא בסך הכל אמצעי תקשורת משוכלל יותר ומקיף הרבה יותר מקודמיו, המאפשר לכל זב חוטם ומצורע, כל אידיוט ופגוע מוח, לחלוק עם האנושות באופן מיידי וללא תיווך ובקרה, ובעילגות מזעזעת את נפיחותיו וצווחותיו. חשוב לאין שיעור הוא אופן ההתנסחות.

    בטקסט הזה מתייחסים הכותבים לחלאה אל-חושך אזריה, הקלגס הנאלח ממיליציית הקוזקים של הכיבוש "כפיר", שרצח בדם קר פלסטיני גוסס שהיה מוטל על הארץ בתל רומידה כשהוא חסר ישע לאחר ש"נוטרל", בכינוי המכובס "החייל היורה". "חייל יורה"??? איזה חייל אינו יורה? אל-חושך אזריה הוא לא סתם "חייל יורה" — הוא חייל רוצח. רוצח בדם קר ובכוונה תחילה. הוא קלגס יודו-נאצי. הוא חלאת המין האנושי. אין שום צורך להמתין לפסק דין "מלומד" של מערכת הצדק-של הכיבוש (במהלך הדיונים על מעצרו של הנבלה כבר למדנו מה עמדתו של "שופט" בכיר במערכת הצדק הצבאית לגבי הפשע והפושע, כאשר העיר פעמים אחדות — כנראה בתוקף היותו מומחה בעל שם עולמי בפסיכולוגיה בחצי גרוש — כי אל-חושך חש מאויים, ומכאן שזו הסיבה שהוציא להורג את הקרבן ביריה אחת מכוונת היטב לראשו של האיש. והרי כולנו ראינו את הקליפ, המתאר בצורה מצמררת בבהירותה, שאינה משאירה שום מקום לשום ספק, את ההוצאה להורג. כולנו קראנו את דעותיו של הזבל מרמלה, בלשונו הוא, כפי שהפיץ במו ידיו ב"פייסבוק". כולנו שמענו עדויות של עדי ראיה ושמיעה על דברים החד משמעיים שאמר המרצח אזריה לחבריו הקלגסים לפני שהוציא לפועל את החיסול, המעידים באופן חד משמעי על רצח כוונה תחילה.

    במקום כל הציטוטים המלומדים שטרחו וליקטו כותבי הטקסט הזה , מוטב היה אילו התנסחו בדייקנות, בבהירות, וללא כחל ושרק. רוצח הוא רוצח הוא רוצח, ולא "חייל יורה".

  2. איזי גור

    לא, עדיין לא.
    סגן הרמטכ"ל הקדים במקצת.
    עדיין לא מסתובבים ברחובותינו עוטי חולצות חומות או שחורות
    עדיין לא מנפצים חלונות וויטרינות של בתי עסק ערביים
    עדיין לא הוקמו מחנות ריכוז לבוגדים הסמולנים
    ועדיין לא שרפו את הרייכספרלמנט.
    אבל אל חשש- כל עוד הביביהו בראש ובנט ושקד ורגב שרים בממשלתו וחזן וסמוטריץ חברי כנסת -זה יגיע. ועוד איך יגיע.

    ההיסטוריה אינה מכזבת וגם לא התנ"ך. מה שהיה הוא שיהיה!

    1. אסתר בן חור

      מה הקשר לתנ"ך?

      1. איזי גור

        שלום לאסתר בן,
        לשאלתך.
        גם לפני חורבן הבית הראשון וגם לפני חורבנו של השני ראו נביאים וחכמים את הבאות וניסו להזהיר ולהתריע את העם מפני הקנאים.
        היום יודעים כולנו עד כמה צדקו אותם מתריעים בשער.
        דורות העתיד הם שיידעו עד כמה צדק סגן הרמטכ"ל.

    2. אלון לקח

      הגנרל גולן התייחס לגרמניה הנאצית, שבאה לעולם ב-1933. גרמניה הנאצית לא התחילה עם מחנות השמדה. משטר האימים התפתח עם הזמן. ככל שחלף הזמן, גדל והלך מספר האופורטוניסטים ששיתפו פעולה עם המישטר, או כאלה שבחרו להשתכנע (הרי בקרב רבים מסתתר לו גזען קטן הממתין לרגע שבו יגיח החוצה). היו שמשכו בכתפיהם ואמרו שהקורפורל המטורף עם השפם המגוחך וחבריו עלובי הנפש הם תופעה חולפת. אך הסימנים המאיימים רק התגברו. התלהבות ההמונים, הפטריוטיזם ו"אהבת המולדת", גאתה. "עם אחד, מולדת שלמה אחת, פיהרר אחד". השינאה לאוייבי העם, הערבושים – סליחה, היהודונים – גאתה גם היא. כל אלה לא מזכירים לכם משהו? תופעות דומות בעברית ועם כיפה (זכרים) וסירים (נקבות) על הראש?

    3. דפנה

      בנצי גופשטיין וחבורתו אמנם לובשים טלית קטן לגופם, אבל האידיאולוגיה שלהם, והמעשים שלהם, לא כל כך רחוקים מאלה של חבורות לובשי החולצות החומות.
      גם ויטרינות כבר נופצו כאן לדעתי, אבל חמור מכך, כנסיות ומסגדים הוצתו. נער ערבי נשרף בעודו חי. בית נשרף על יושביו בדומא. צריך עוד דוגמאות?
      דברי סגן הרמטכ"ל אמורים להיות קריאת השכמה לכולנו, לפני שיהיה מאוחר מדי.

      1. אלי

        אתן מצחיקים, ווטרינות שבורות? שריפת מסגדים? שריפת ערבי בעודו בחיים?
        תגידי, כמה מסגדים צריך אדם לפוצץ לרסיסים, כמה משפחות צריך אדם להרוג, כמה בתים של ערבים צריך אדם להרוס בשביל להפוך לסגן רמטכל בישראל, ההבדל בינו לבין נוער הגבעות הוא שהם עושים את זה לעומת החוק והוא בחסותו, הוא הוא הנאצי, נאצי מודאג משהו, והוא מודאג לא מההרס והאומללות, עם היה מודאג מהם לא היה מקדיש את מיטב שעותיו הערות להפצתם, הוא מודאג שמישהו מאתגר את המונפול שלו על אלימות

  3. yy

    הואלא אמיץ הוא חוצפן, אחרי שהוא וחברים שלו הפכו את עזה לארץ הפוגרום יש לו פרצוף להגיד לנו שהוא מודאג מכמה טמבלים עם ספריי צבע ובקבוק מולוטוב והפעילים ממפלגת העבודה פשוט נופלים לרגליו, אין פלא ששמאלני זה קללה

    1. איזי גור

      תגובה פשיסטית במלוא אוויותה וכיעורה.