דרוש מחנה דמוקרטי, נחוש ועממי

מול צעדיה האנטי-דמוקרטיים של ממשלת ישראל הנוכחית נעשה ברור: אין מחנה פוליטי המציע אלטרנטיבה ראויה. השמאל הישראלי איבד את הפלסטינים, המזרחים, העולים. הימין מסית נגד ערבים ומפר זכויות אדם. מינויו של ליברמן הוא רק צעד נוסף בהדרדרות המוסרית של ישראל

למרות שמנהיגי ישראל מצהירים פעם אחר פעם כי "מדינת ישראל היא הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון", ספק רב אם מינויו של פוליטיקאי כמו אביגדור ליברמן לשר הביטחון – התפקיד השני בחשיבותו בממשלה – היה עובר במדינה בעלת ערכים דמוקרטיים בסיסיים. אביגדור ליברמן מנהיג מפלגה שהאג'נדה העיקרית שלה היא הסתה נגד האזרחים הערבים של מדינת ישראל, שמהווים 20% מאזרחי המדינה. סיסמת הבחירות שלו היתה "בלי נאמנות אין אזרחות": דרישה מאזרחים ערבים להצהיר נאמנות למדינת ישראל כמדינה "יהודית ודמוקרטית" ולא – תישלל מהם הזכות לאזרחות. במסגרת תכניתו המדינית, אם אפשר לקרוא לה כך, הוא חותר להזזת הגבולות של מדינת ישראל כך שרבים מהאזרחים הערבים פשוט יאבדו את אזרחותם הישראלית. במהלך מערכת הבחירות האחרונות הוא הצהיר ביחס לאזרחים הערבים כי "מי שאיתנו צריך לקבל הכל, מי שנגדנו, אין מה לעשות – צריך להרים גרזן ולהוריד לו את הראש".

העובדה שפוליטיקאי עם תפיסת עולם גזענית ואלימה שכזו ביחס למיעוט לאומי-ילידי צפוי למלא תפקיד בכיר כל כך חמורה לכשעצמה. אבל בנוסף, היא מעידה על המשך ההידרדרות המוסרית של ישראל לכיוון אנטי-דמוקרטי ברור. מהם התנאים הפוליטיים שמאפשרים את התהליכים החמורים האלה, אשר מבשרים לכולנו את המשך ההקצנה והאלימות בארץ?

במפה הפוליטית הישראלית כיום אין מחנה דמוקרטי נחוש ועיקש, אשר מציב אלטרנטיבה לגלי ההסתה האנטי-דמוקרטיים. "השמאל הישראלי" כלל לא מתפקד כגורם שמאתגר את ממשלת הימין בראשות בנימין נתניהו, אלא נגרר אחרי הטרמינולוגיה המסיתה. הוא גם נמנע מלומר דברים מפורשים נגד המשך השליטה הצבאית בגדה המערבית והמצור על רצועת עזה, מדיניות אשר כרוכה בהפרות זכויותיהם של הפלסטינים באופן חמור ביותר.

כך, למשל, "המחנה הציוני" (לשעבר מפלגת העבודה), המפלגה שהתיימרה להחליף את בנימין נתניהו במהלך מערכת הבחירות בשנה שעברה, לא הגיבה כלל לאמירתו המסיתה של ראש הממשלה במהלך יום הבחירות לפיה "הערבים נוהרים באוטובוסים לקלפיות". יתרה מזו, במהלך הקמפיין של בוז'י הרצוג, שהיה מועמד להחליף את נתניהו מטעם "המחנה הציוני", שודר בטלוויזיה סרטון תעמולה שבו יובל אלבשן, ששירת עם הרצוג בצבא, אומר למצלמה בלי שמץ של בושה כי "בוז'י ראה ערבים דרך הכוונת". כך, מי שאמור להוביל את מחנה השלום מאמץ גישה ימנית ומסיתה, לפיה מנהיג טוב הוא מנהיג שנלחם בעברו ב״ערבים״ באשר הם. ברור לחלוטין שבמצב הזה הרשימה המשותפת, איחוד המפלגות הערביות, לא רואה במפלגה זו שותפה ראויה.

דוגמא נוספת לצעד אנטי-דמוקרטי בעליל של ממשלת ישראל, אשר לא זכה לכל התייחסות מצד האופוזיציה הכביכול שמאלית, היא הוצאתה מחוץ לחוק של התנועה האיסלאמית בישראל לפני כחצי שנה. התנועה האיסלאמית היתה אחד הגופים הגדולים בארץ, עם פעילות רשומה באופן חוקי בתחומים כגון רווחה, חינוך, תקשורת ועוד. שר הביטחון דאז, משה יעלון, חתם על צו סגירה לקוני לתנועה ומוסדותיה, וזאת על בסיס תקנות ההגנה לשעת חירום הקולוניאליסטיות, עוד מתקופת המנדט הבריטי על שטחי פלסטין ההיסטורית. יש לציין כי לא הוגשו כתבי אישום ולא ניתנה אפשרות לשימוע מצד פעילי התנועה בטרם סגירת משרדיהם. גם במקרה הזה השמאל היהודי בישראל כולו – ו״המחנה הציוני״ בפרט – לא העז לאתגר את החלטת הממשלה האנטי-דמוקרטית נגד הציבור הערבי.

מבחינה מדינית השמאל בישראל, רובו ככולו, לא מעז לחתור לסיום הסכסוך הישראלי-פלסטיני על בסיס החלטות האו"ם, החוק הבינלאומי, וההכרה בזכויות האדם של העם הפלסטיני. אין ולו חבר כנסת יהודי אחד אשר אומר בקול רם ונחוש כי זכות השיבה הינה חלק בלתי נפרד מהפיוס בין העם היהודי לעם הפלסטיני. יתרה מכך, מעטים מאד ממנהיגי השמאל מצהירים כי כל ההתנחלויות מעבר לקו הירוק הינן בלתי-חוקיות על פי החוק הבינלאומי. לא בכדי פעילים פלסטינים אומרים במרירות שאין שמאל ישראלי. גם בתחום זה, השמאל היהודי לא מציג אלטרנטיבה הומניסטית למדיניות הימין ביחס לסכסוך הישראלי-פלסטיני.

מפלגת "המחנה הציוני" לא הגיבה כלל לאמירתו המסיתה של נתניהו ביום הבחירות לפיה "הערבים נוהרים באוטובוסים לקלפיות". יתרה מזו, במהלך הקמפיין של בוז'י הרצוג שודר בטלוויזיה סרטון שבו יובל אלבשן, ששירת עם הרצוג בצבא, אומר למצלמה בלי שמץ של בושה כי "בוז'י ראה ערבים דרך הכוונת". מי שאמור להוביל את מחנה השלום מאמץ גישה ימנית ומסיתה, לפיה מנהיג טוב הוא מנהיג שנלחם בעברו ב״ערבים״ באשר הם

לא פחות חשוב לציין כי במקביל השמאל בארץ נכשל בניסיונותיו להרחיב את השורות בקרב הציבור היהודי עצמו. נתוני ההצבעה לאורך מספר מערכות בחירות מלמדים כי המעמדות הנמוכים מקרב הציבור היהודי – שמורכבים בעיקר מהציבור המזרחי, יוצאי אתיופיה ויוצאי ברית המועצות לשעבר – מצביעים  בשיעורים נמוכים מאד למפלגת העבודה, למרצ ולחד"ש. הסיבות לכך הן מגוונות, אבל כדאי לציין אחת ברורה ומובהקת: רוב חברי הכנסת המובילים של השמאל הישראלי הינם חלק מהאליטה האשכנזית, קבוצה אשר מאז קום המדינה נהנית מפריבילגיות (זכויות יתר) וכתוצאה מכך ממצב חברתי-כלכלי טוב יותר באופן משמעותי מהקבוצות החלשות שציינתי לעיל. הציבור היהודי ממעמדות הנמוכים חש, במידה רבה של צדק, ניכור וריחוק מהשמאל במתכונתו הנוכחית האליטיסטית.

אם כן, לנוכח הצעדים האנטי-דמוקרטיים של ממשלת ישראל, והתהליכים החמורים ביותר בחברה הישראלית, אין מחנה משמעותי אשר מציע אלטרנטיבה דמוקרטית ראויה. השמאל הישראלי איבד הן את הציבור הערבי-פלסטיני אזרחי ישראל, אשר היה עשוי להיות שותף אסטרטגי למדיניות דמוקרטית ותהליך שלום אמיץ עם העם הפלסטיני; ובמקביל, הוא איבד את המעמדות הנמוכים בחברה הישראלית-יהודית, אשר ללא תמיכה של חלקים ניכרים מהם, לא ייתכן כל תהליך של צדק חברתי ויצירת שותפות יהודית-ערבית.

קשה לחזות מה יקרה בפועל בסיטואציה שבה אביגדור ליברמן יהיה שר הביטחון. חשוב לזכור שמשה יעלון הוביל בשנת 2014 את הצבא הישראלי להתקפה קשה ביותר על רצועת עזה ב"צוק איתן", אשר גרמה להרג של כ-520 ילדים פלסטינים ברצועה. כך שגם לפני מינויו של ליברמן, ישראל לא בחלה באמצעים נפשעים נגד פלסטינים.

אולם עצם מינויו לתפקיד שר הביטחון של אדם אשר רוב האג'נדה שלו הינה הסתה נגד ערבים מעצם היותם ערבים, מלמד ש"הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון" הולכת ביתר שאת לכיוון דיכוי והפרות זכויות אדם. אם לא יצמח בארץ מחנה שמאל דמוקרטי, נחוש ועממי, אשר יציב אלטרנטיביה עיקשת לממשלת נתניהו, המשך המדיניות הגזענית תוביל לעוד שפיכות דמים.

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. נפתלי אור-נר

    כה נכון. כה מצער