חזקים ישחקו בגורלות חלשים: מאה שנה להסכם סייקס-פיקו

גם אם המפות של המזרח התיכון לא עודכנו עדיין, הגבולות בשטח משתנים מדי יום: בין סוריה לעיראק, בין ערב הסעודית לתימן. מדינות אחדות התפרקו או בדרכן להתפרק. סקירה במלאת מאה שנים להסכם סייקס-פיקו

מאה שנים עברו מאז נחתם הסכם סייקס-פיקו בין בריטניה וצרפת (1916), מעצמות הזמן ההוא שהתחלקו ביניהן בירושה של האימפריה העותומנית בסוף ימיה. שתי המעצמות סיכמו את אזורי השליטה מצפון אפריקה עד בואך תורכיה עצמה. שתיהן, יריבות מושבעות, ידעו גם להתחלק בשלל הרב שהאימפריה העותומנית הורישה להן. הן שרטטו גבולות, המליכו מלכים, הקימו מדינות יש מאין (ירדן, למשל) והחלו כיאה למדינות קולוניאליסטיות מנצלות את הטבע ואת האדם, במרחבים שחולקו באמצעות סרגל ועיפרון בקווים ישרים. וראו זה פלא, קווים אלה לא השתנו משך מאה שנה גם לאחר עצמאות מדינות ערב; גם כשהיה קונצנזוס ערבי מקיר לקיר בגנות הסכם סייקס-פיקו, שום מדינה לא ניסתה לחולל שינויים בגבולות שנמתחו במסגרת אותו הסכם, והוא נשאר שריר וקיים גם אחרי חזרת כוחות שתי המעצמות ההן אל גבולות המולדת.

הקולוניאליסט המערבי קבע את ההוויה המדינית הערבית, ושרטט את גבולות הלאום/הלאומים הערבים ואת מוטת הריבונות של כל עם ושבט. יתירה מכן, החותם של המעצמות הנ"ל נשאר חקוק עמוק בתוך המרחבים בהם שלטו בדמות מוסדות שלטון, חקיקה ואף חוקה (החוקה הלבנונית מושפעת בחלקים רבים ממנה מהחוקה הצרפתית, כנ"ל החוקה התוניסאית עד לפני 2011).

המעצמות שיצרו את המפה על פי סייקס-פיקו, וגם אלה שהצטרפו אליהן לאחר מכן כמו ברית המועצות שהפכה להיות רוסיה בינתיים, ארצות הברית, גרמניה וסין, סמכו את ידן על מה שנוצר כאן ולא ששו לשנות את הסטטוס קוו מבחינת הגבולות ומניין המדינות באזור. הן נראו ממוקדות בשמירה על האינטרסים שלהן ובניסיון להפיק מהמצב את המקסימום האפשרי ככתוב בתורות היחב"ל. גם כאשר התחרו או רבו על אינטרסים, הן שמרו על כללי המשחק ולא שינו אותו.

אלא שבשנים האחרונות נראה כי הסכם זה נלחם על חייו, לפחות בכל הנוגע לגבולות ולהסדרים השלטוניים שהשריש במרחב המזרח תיכוני. התמורות המתרחשות באזור מחוללות שינוי משמעותי הן במישור הגבולות והן במישור הפנימי בתוך המדינות עצמן. גם אם המפות של המזרח התיכון לא עודכנו עדיין, הגבולות בשטח משתנים מדי יום בין סוריה לעיראק, בין ערב הסעודית לתימן. מדינות אחדות התפרקו או בדרכן להתפרק. המצב נזיל באופן מיוחד וקשה לנבא את צורתן הסופית של המדינות באזור: סביר להניח, למשל, שגם לוב ותימן יתפרקו למדינות קטנות כפי שקרה בסודאן, לפחות בטווח הנראה לעין.

המפה המקורית של ההסכם, 1916
המפה המקורית של ההסכם, 1916

ניתן לטעון שהגבולות משתנים בגלל השינויים בתוך המדינות, ביחסי הכוח בין מרכיבי החברות הערבית, שבטים, קבוצות אתניות ולאומיות. הדבק הלאומי שעליו הושתתו המדינות אחרי העצמאות נפרם ונאכל בגין תהליך קורוזיה אל מול השמש הערבית ותהפוכות מזג האוויר. גם האסלאם הפוליטי, על זרמיו השונים, לא הצליח להציע מזור ודבק חלופי, ולו מן הטעם הפשוט שהמרחב המדובר מלא במיעוטים לאומיים, אתניים, לשוניים ודתיים לא אסלאמיים. משתנה שני שהשפיע ועודנו משפיע, הוא אותה תחרות/מלחמה בין אסלאם סוני לזה השיעי. ניתן אף לראות בבירור השפעותיה של מלחמה זו בכל המרחב לרבות בסוריה, בעיראק ובתימן. גם במקומות אחרים כמו בחרין מלחמה זו נותנת את אותותיה.

הדבק הלאומי שעליו הושתתו המדינות אחרי העצמאות נפרם ונאכל בגין תהליך קורוזיה אל מול השמש הערבית ותהפוכות מזג האוויר. גם האסלאם הפוליטי, על זרמיו השונים, לא הצליח להציע מזור ודבק חלופי – ולו מן הטעם הפשוט שהמרחב המדובר מלא במיעוטים לאומיים, אתניים ודתיים לא אסלאמיים

במקום הדבק הלאומי, לא נמצא כעת דבק שיאחה את השברים ואת תתי-המדינות שקמו אחרי 2011. המעצמות האזוריות, סעודיה, איראן ותורכיה, לא נראות עד כה לפחות כמי שיכולות לכפות הסדרים שיעצרו את מלאכת התפרקות המדינות (ישראל נוקטת עד רגע זה מדיניות של התערבות נקודתית ללא יומרות או תכניות מוצהרות להסדרים מטעמה); נהפוך הוא, נראה כי הן מוסיפות שמן למדורה וזזות ללא נחת לאור ההתערבות של מעצמות העל, שלא רואות עין בעין את המהלכים של המעצמות האזוריות. אולם ההתפתחויות בעניין זה נזילות ועשויות להיקבע במסגרת הסדר חדש המשותף למעצמות, הן האזוריות והן הבינלאומיות. מכאן, הסברה שלי שאנו צועדים בבטחה אל סייקס-פיקו 2, וישקוט האזור מאה שנה נוספות – אם כי החזרה של ההיסטוריה יכולה להיות כואבת יותר.

הסכם סייקס-פיקו הראשון נחתם לאחר תקופה של אי-שקט רבתי במרחב. מלחמות ניידות, התערבויות של המעצמות, קיצוץ כנפי האימפריה העותומנית, כריתת בריתות ויצירת יש מאין. כעת אנו רואים תהליכים דרמטיים דומים: דם רב נשפך אז, דם רב ממשיך להישפך בגלל המאבקים על משאבים, מרחבים ושלטון שיעצבו את פני האזור מחדש. סביר להניח שהמאבקים שפירקו מדינות ושינו גבולות לא ייפסקו בשנים הקרובות, משום שלמאבקים שבין הכוחות בתוך המדינות המתפרקות ישנם מאבקים חופפים ומתנגשים בין מעצמות אזוריות ומעצמות על, ובין אלה לבין עצמן. הסכם, לפי תורות מדע המדינה, אפשרי כשכוח משמעותי אחד יוכל לכפות הסדר או כשכוחות בעלי עניין מגיעות להסדרים בדבר חלוקת המשאבים, המרחב והאינטרסים. ההבדל המשמעותי בין המתרחש כעת לבין מה שקדם להסכם סייקס-פיקו הראשון הוא ריבוי השחקנים בזירה העכשווית. אז, צרפת ובריטניה יכלו להתחלק בירושה של אימפריה דועכת. כעת, ישנם שני תריסר שחקנים לפחות, מי משמעותי יותר ומי פחות, מי חזק ומי חזק יותר בבוחשים בקלחת. ומכאן ההערכה שהמלאכה כעת תיקח יותר זמן ותגבה מחיר יקר בחיי אדם וברכוש. בסוריה למשל, נהרסו כליל רוב הערים המרכזיות בנוסף ל-350-400 אלף הרוגים, כאשר שליש של העם הסורי פליט במולדתו ושליש פליט מחוץ לגבולות – מחיר יקר מנשוא לכל הדעות.

חוששני שאת הסצנה המזוויעה הזו אנו עשויים לראות במקומות אחרים, עד שיגיעו החזקים להסדרים על חשבונם של החלשים – בדיוק כפי שקרה בסייקס-פיקו לפני מאה שנים וביתר שאת.

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. נפתלי אור-נר

    ניתוח מעניין הנשמע סביר בהחלט

  2. דרור

    תודה למרזוק על מאמר מעניין.

  3. דןש

    מעורבות המעצמות באזור לעולם לא הייתה לטובה. גם ה"בחישה" ביחסים בין מדינת ישראל ( שלא אכחיש שנוסדה בזכותן או על אף מעורבותן ) לפלסטינאים ומדינות ערב, הביאו להרג, צער וכאב, שקשה להתעלם ממנו. היום בעקבות הבוקה והמבולקה, קיימת הזדמנות פז לקידומו של הסדר, שיבטיח קיומן של שתי מדינות "אחיות" (יצחק וישמעאל) בחבל ארץ שבין הים לנהר. מדינות שתחיינה בביטחון תוך כדי שיתוף פעולה הדדי, ביניהן ובין המדינות הסובבות אותן.

  4. ליכודניק

    א. כדאי לפרט מה היו "חזקים" ו-"חלשים" ב-1916:
    * לבריטים היו כחצי מיליון חיילים בחזית מצריים/פלסטינה, כולל כ-10 דיוויזיות, עם כוחות ים ואויר ניכרים. הם איבדו כ-50,000 חיילים (!) בקרבות.
    * לערבים היה כוח צבאי של אלפי לוחמים בלבד, כמעט ללא נשק מסייע וכבד

    מובן שביחסי כוחות כאלו, בעלות הברית לא הרגישו צורך לקיים את ההבטחות שנתנו בזמן המלחמה.

    אפשר לציין שכעבור מאה שנה, הכוחות הלוחמים הערביים שוב חלשים; הם יכולים לשחוק כובש זר (ארה"ב בעיראק) אך לא לעמוד בקרב סדיר מול צבא מתקדם. ואכן, הכותב מסכים שאותו "סייקס-פיקו 2" ייקבע ע"י מעצמות-העל והמעצמות האזוריות ולא ע"י תושבי האזור.

    ב. הטלטלה שעובר המזה"ת כה חזקה, שאפשר לשאול האם מאות שנות השקט היחסי תחת האימפריה הטורקית, האימפריאליזם הבריטי/צרפתי וההגמוניה האמריקאית (ובחלק ממדינות המפרץ, למשך מספר שנים, בריטית) מעידות על העתיד; האם האזור אכן יגיע שוב ל-"וישקוט האזור מאה שנה נוספות" בימינו או שהסכסוכים הבלתי פוסקים יימשכו, בלי שום "סייקס-פיקו 2".