string(2) "he"
string(2) "he" -array(0) { }

זאת כן טלוויזיה, זאת ״זגורי אימפריה״

למה ״זגורי אימפריה״, המייצרת את אחת האמירות המרתקות של העשור האחרון בטלוויזיה הישראלית, לא זוכה להכרה בטקס פרסי הטלוויזיה הקרוב? זה קשור כמובן גם למזרחיות אבל בעיקר – לאיך שהתעשייה הישראלית אוהבת את הטלוויזיה ה״איכותית״ שלה
איתי חרל"פ

בקרוב יתקיים טקס פרסי הטלוויזיה הישראלית – ולאוהבי הטלוויזיה הישראלית יש סיבה לגאווה. הטלוויזיה הישראלית כבר שנים רבות בפריחה, ולמרות התלונות הרבות על כמות תוכניות המציאות (תלונות מוצדקות – לא בגלל הז'אנר עצמו, שיכול להיות מאוד מהנה ומתוחכם, אלא בגלל הכמות המוגזמת), אין ספק שמבחינת דרמה מצבנו רק הולך ומשתפר – הן כמותית והן איכותית. מבט בדרמות המועמדות השנה לפרס הטלוויזיה הטובה ביותר (״בתולות״, ״שטיסל״, ״פאודה״ ו״התסריטאי״) מגלה שפה ויזואלית מרשימה, משחק משובח, אמירות קונטרברסליות ומהלכים נרטיבים מרתקים שלא היו מביישים דרמות מהעולם הגדול (במיוחד אם נתחשב בהבדלי התקציב בין הדרמה הישראלית לדרמות האמריקאיות והאירופאיות שאנחנו נחשפים אליהם).

אבל משהו אחד צורם בתחרות פרסי הטלוויזיה השנה, והוא ההתעלמות המוחלטת של האקדמיה מתוכנית הטלוויזיה המצליחה ביותר בישראל בשנתיים האחרונות (לפחות בבאז התקשורתי ובעניין הציבורי בה) ובמובנים רבים החתרנית ביותר: הסדרה ״זגורי אימפריה״. ״זגורי״ לא מועמדת לדרמה הטובה ביותר, או לתסריט (של אורי ויסברוד ומאור זגורי), הבימוי (רני סער ומאור זגורי) או המוסיקה המקורית ועיצוב הפסקול (תום כהן ומירי לזר) – שלפחות על אחד מהם, אם לא על כולם, מגיעה לה מועמדות לפרס. גם השחקנים והשחקניות שעושים עבודה מרהיבה לא זוכים להתייחסות. אומנם ההתעלמות מאיבגי בנקודה זו היא מוצדקת, אבל להתעלם משחקניות כמו שרה פון שוורצה, חן אמסלם וחוה אורטמן, המגלמות בסדרה בוירטואוזיות נשים מזרחיות באופנים פמיניסטיים שלא ממש הכרנו בעבר בטלוויזיה – זה כבר ממש חטא.

נשים מזרחיות מגולמות באופנים שלא הכרנו קודם. שרה פון שוורצה ב״זגורי אימפריה״
נשים מזרחיות מגולמות באופנים שלא הכרנו קודם. שרה פון שוורצה ב״זגורי אימפריה״

ניתן מהר מאוד לברוח לעניין העדתי ולטעון ששוב ההגמוניה האשכנזית מתעלמת מטקסט מזרחי. למרות שאין ספק שיש קשר בין המזרחיות של הדרמה לבין ההתעלמות ממנה, תשובה זו תהיה חלקית ביותר. תחילה מכיוון שגם הסדרות ״פאודה״ ו״בתולות״ עוסקות במזרחיות באופן מעניין (אם כי פחות ישיר ובוטה) ושנית מכיוון שהמזרחיות הפכה להיות ה"בון-טון" החדש – כאשר מה שמכונה "הנרטיב המזרחי החדש", שלאורך שנים היה שייך ליודעי ויודעות ח״ן אקדמיים, הפך להיות שגור בפיות ובסטטוסי פייסבוק רבים, כמו גם במאמרי דעה ב״הארץ״ (העיתון המייצג את ההגמוניה התרבותית בישראל) ובעיתונים נוספים.

נראה שיש כאן עניין אחר, הקשור לאופנים שבהם ״זגורי״ נתפסת, ולאופנים שבהם האקדמיה לקולנוע וטלוויזיה אוהבת את הטלוויזיה שלה, בדגש על הדרמה הטלוויזיונית שלה. כמאמר הסיסמא המפורסמת של ערוץ HBO האמריקאי – It's not TV, it's HBO - נראה שחברי וחברות האקדמיה עדיין מחזקים בעמדה שטלוויזיה טובה איננה טלוויזיה - והם לא היחידים. נראה שבכל פעם שעולה סדרת טלוויזיה טובה בארץ או בעולם מנסים לשבח אותה באמירה "זה בכלל לא טלוויזיה, זה קולנוע". זה מתרחש הן בביקורת הטלוויזיה, הן בראיונות עם היוצרים, ולפעמים אף הדרמות בעצמן מדגישות שהן אולי משודרות בטלוויזיה, אבל למעשה – הן לא ״טלוויזיה״. ראו לדוגמא את המחיר הגבוה שמשלמת הסבתא בסדרה ״שטיסל״ שמתמכרת לטלוויזיה (לאופרת סבון, כמובן) – כאשר בשיא התהליך היא נכנסת לקומה בעקבות התמכרות זו – מטאפורה קלאסית למי שרוצה לבקר את צופת הטלוויזיה המכורה. 

״זגורי אימפריה״ התרחקה מאוד מחוקי הטלנובלה – אולם זה לא עזר לה לברוח מהמיקום הנחות שלה בשיח. כאן נכנס העניין המזרחי. הרי אף אחד לא כינה את ״בטיפול״ – "דרמה יומית אשכנזית", למרות שזה מה שהיא היתה. כן, יש החושבים שמה שאיננו "מזרחי" הוא פשוט "ישראלי", כמו מוסיקה. הם טועים. ואף אחד לא טען שהיא נראית כמו תוכנית אירוח – מכיוון שהיא עסקה במה שהאליטה התרבותית כה אוהבת (ויכולה לממן) – טיפול פסיכולוגי דינאמי פרטי

ואכן, אם היום הדבר ה״נחות״ ביותר בטלוויזיה אלו תוכניות המציאות, פעם היו אלו אופרות הסבון ולאחר מכן אחותן הצעירה יותר, הטלנובלה, שסימנו יותר מכל את נחיתות המדיום. מונח זה היה כה מעליב עד שבשלב מסוים טלנובלות בישראל התחילו להתחפש ל"דרמות יומיות", רק על מנת לא להגיד את השם המפורש (תמיד צריך לזכור שאחת הסיבות שטלנובלות הן כל כך "רדודות" היא שהן קשורות לתמות "נשיות" וצופות בהן בעיקר נשים – והרי בתרבות שלנו נשיות היא תמיד פחות טובה ואף מעליבה. תשאלו את גילי מוסינזון). דבר דומה התרחש גם בתוכניות המציאות. בזמן שבעולם הרחב תוכניות מציאות שעקבו אחרי אנשים אמיתיים באזור המחיה האמיתי שלהם לאורך מספר פרקים נקראו "דוקו-סופ" (השילוב של הדוקומנטרי המתאר "מציאות" והסיפור ההמשכי של יחסים בין דמויות השייך לאופרת הסבון) הטלוויזיה הישראלית ויוצריה התביישו במונח זה והחלו לקרוא לעצמם "דוקו-ריאליטי". רק לא להיחשב סבון. כך תוכנית כמו ״בייבי-בום״, הנתפסת בבריטניה כדוקו-סופ מכונה בתחרות הישראלית דוקו-ריאליטי, והמפיק שלה מבקש להחרים את טקס פרסי הטלוויזיה מכיוון שהיא מועמדת לפרס סדרת הדוקו-ריאליטי, ולא לפרס הסדרה הדוקומנטרית.

״זגורי אימפריה״ היא דרמה יומית אשר התרחקה מאוד מחוקי הטלנובלה (במשחק, במבנה הסיפור, בצילום, בסוף שאיננו "הפי-אנד" קלאסי, מכיוון שהזוג שכביכול אמור להתאחד בסופה לא עושה זאת ועוד) – אולם זה לא עזר לה לברוח מהמיקום הנחות שלה בשיח. וכאן בכל זאת נכנס העניין המזרחי. הרי אף אחד לא כינה את הסדרה ״בטיפול״ "דרמה יומית אשכנזית", למרות שזה מה שהיא היתה (וכן, יש החושבים שמה שאיננו "מזרחי" הוא פשוט "ישראלי", כמו מוסיקה. הם טועים). ואף אחד לא טען שהיא נראית כמו תוכנית אירוח (עוד ז'אנר נחות) – וכל זאת מכיוון שהיא עסקה במה שהאליטה התרבותית כל כך אוהבת (ויכולה לממן) – טיפול פסיכולוגי דינאמי פרטי. יותר מכך, הדיון סביבה (אולי בהשפעת ערוץ HBO , שלאחר מכן קנה את הפורמט) היה שהיא "איננה טלוויזיה" – ושוב ושוב יכולתם למצוא טיעון הבנוי כך "אני לא אוהב לרוב טלוויזיה, אבל ׳בטיפול׳…"

״זגורי״, לעומת זאת, לרגע לא הסתירה את היותה טלוויזיה – לא בדיון סביבה (היוצר מאור זגורי ציין, לדוגמא, שהוא משופע מתוכניות מציאות בכתיבה שלו) ולא בדרמה עצמה – אשר העמידה את הטלוויזיה לא רק במרכז הסלון אלא גם במרכז הדיון המשפחתי. גם באופיה ״זגורי״ היא לגמרי טלוויזיה, קצת "כמו פעם", אין בה "שפה קולנועית" מורכבת מדי (למרות שיש בחירות סגנוניות מרתקות), אין הרבה צילומי חוץ מרשימים (בכל זאת אנחנו מדברים על מלודרמה משפחתית), והסיפור מזכיר לרבים ורבות טלנובלה או אופרת סבון, בעיקר בכל הקשור בתככים, המזימות והרגשות העזים. במילים אחרות, זאת כן טלוויזיה.

אבל בניגוד להתעלמות המכעיסה של האקדמיה לקולנוע וטלוויזיה מ״זגורי״, מאות מילים נכתבו בשנתיים האחרונות על תוכנית זו, כאשר רובן משבחות את האומץ שלה לעסוק באופן חדשני ואמיץ באחד הנושאים השחוקים מצד אחד והנפיצים מצד שני – הנושא המזרחי. אני לא מוצא טעם לחזור על הסופרלטיבים שנשפכו על הסדרה (תוכלו למצוא אותם גם באתר זה) – אבל הייתי רוצה להזכיר סצנה מופתית אחת המסכמת את הטענה שלי. בפרק הראשון של העונה השנייה, אותו פרק מפורסם בו מסרב בבר זגורי לעמוד בצפירה של יום השואה, יושבת לה אלגריה, הסבתא של המשפחה, ומאזינה דרך הטלוויזיה לשיר האשכנזי "החול יזכור" בביצוע חווה אלברשטיין. בשלב מסוים אלגריה מתלוננת ש"אשכנזים יש להם שירים. מה. כאילו הם נהנים להיות עצובים" ובתמורה היא מחליטה לשים את השיר ״הקלפן״ של עופר לוי, לשיר יחד איתו ולסכם: "אם רוצים להיות באמת עצובים זה שירי דיכאון".

אז נכון שטענתי למעלה שאין קשר בין התעלמות האקדמיה לבין מזרחיות הסדרה, אולם נראה שכפי שיש דרך נכונה לזכור בישראל (שירים נוגים, עצובים ומערביים) יש דרך נכונה לעשות טלוויזיה טובה בישראל – כמה שיותר קרובה לקולנוע וכמה שיותר רחוקה מטלוויזיה, ובעיקר מטלנובלה, הנתפסת בישראל לא רק כנשית אלא גם כמזרחית. אולם ״זגורי״ מציעה שדווקא דרך התרבות הפופולרית, גם זו המצליחה לפנות לקהל רחב, מגוון ו"לא משכיל" – ניתן לפעמים להגיד דברים מרתקים וחתרניים על התרבות הישראלית. אנשי ונשות האקדמיה היו כנראה עסוקים מדי ברדיפה אחרי ה"איכות" הקולנועית והם פספסו את אחת האמירות המרתקות של העשור האחרון בטלוויזיה הישראלית.

ד"ר איתי חרל"פ הוא מרצה לטלוויזיה וקולנוע באוניברסיטת תל-אביב ובמכללה האקדמית ספיר. ספרו ״הטלוויזיה שאחרי״ עתיד לצאת לאור בשנה הקרובה בהוצאת רסלינג

כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

  1. נתן

    בפאראפרזה על שירו של מאיר אריאל אפשר לקבוע כי בסוף כל מאמר שמתפרסם ב"העוקץ" יושב אשכנזי שאשם במשהו.

    1. יוסי אמיתי

      עם או בלי חיפוש אחר "אשכנזי שאשם במשהו", "זגורי אימפריה היא סדרה הראויה למקום של כבוד בפרסי הטלוויזיה, וזאת בזכות עצמה, בזכות מסריה, בזכות הביקורת החברתית והביקורת העצמית הבלתי מתנצלת, ובזכות עבודתם הנהדרת של כל שחקניה. אם נפקד מקומה מרשימת המועמדויות לפרס, זו תעודה לא מחמיאה למארגני מעמד פרסי הטלוויזיה.

      1. חלי גולדנברג

        ליוסי אמיתי, מקווה שעכשיו זה ברור יותר. בשנה שעברה זכתה זגורי בפרס, והשנה חלק ניכר ממועמדיה לא עלו לשלב הגמר בתחרות הטלוויזיה על פי הצבעתם של חברי האקדמיה

        1. חלי גולדנברג

          זגורי זכתה בשנה שעברה בפרס באותה תחרות עצמה

  2. חבר אקדמיה

    אתה לגמרי מתבלבל אדון חרלפ!
    הטיעונים אולי מעניינים ונמעים מנומקים אבל הם פשוט מופרכים!
    מהטעם הפשוט שאין דבר כזה "התעלמות האקדמיה". הסדרה עמדה להצבעה בשלב הראשון, ולא זכתה לעלות לשלב הסופי. זה הכל.
    למה? כי היא לא קיבלה מספיק קולות. למה? או זו שאלה טובה, אבל התשובות שנתת רחוקות מהמציאות…
    כחבר אקדמיה, אני משתף אותך בעובדה שאין לי מושג לגבי מה הצביע אפילו חבר אחר אחר! גם אף אחד לא שאל אותי.
    אז אין ל"אקדמיה" דעה, נטיה או חשיבה. כל אחד לעצמו.
    לטעמי האישי, כמו שאני מתרשם גם שלך, הסדרה, יוצריה והמשתתפפים בה ראויים.
    אותי שאלו, אבל לא רק אותי, אלא את כל אחד מחברי האקדמיה….
    אז אולי לדעתם של אחרים אינה טובה מספיק? אולי אחרות ראויות ממנה? אולי כי העונה הראשונה שהיתה לא רק טובה אלא גם חידוש מפתיע מרענן ומטלטל, נגמרה מזמן, והיום מצביעים על העונה השניה? אולי כי יוצריה אינם חברי אקדמיה ואין להם זכות הצבעה?
    אין לי מושג.
    אבל הניתוח המלומד שלך מפספס בגדול, כי הוא עסוק בהתבכיינות על ה"אקדמיה"….
    הנח לזה. מצא נימוקים טובים יותר…

  3. חלי גולדנברג

    האקדמיה ל א מחליטה על המועמדים, השנה, בפעם הראשונה אי פעם האקדמיה הגישה לחבריה רשימה של כ ל מי שלקחו חלק ביצירות הטלוויזיה בשנת 2015, מהכותבים עד המאפרים, דרך מוסיקה, ארט, ספשל אפקטס, סאונד וכמובן שחקנים בתפקידים ראשיים ותפקידי משנה , עשרות מועמדים, מאות לוהצבעה ראשונה, ארבעת המועמדים שצברו את מספר הקולות הרב ביותר בכל קטגוריה, עלו לגמר # בטענות אפשר לבוא אל חברי האקדמיה המצביעים, לא לאקדמיה עצמה # נקודת המוצא שלך מקורה בתחקיר שטחי, חוסר הכרת העניין באמת, או רצון לעגן טיעון באמת שקרית, אין לי מושג איזה מהשלוש, אבל אתה מטעה, ובגדול

  4. גידי אורשר

    האמת היא שנמאס מהמיללים על קיפוח, בייחוד היכן שהוא לא נמצא. בהעדר מושג בסיסי על מהותה של האקדמיה הישראלית לקולנוע וטלויזיה, על הרכבה, על החלטותיה ועל התחרות, הטיעונים וההסברים שהוא שופך, טיעונים שבמקרה הטוב אין בהם שום טיפה של אמת מעלים טעם של גירה מוכרת משדות מרעה אחרים. הניתוח לגבי "טלויזיה טובה", קולנוע וההקשרים בניהם מוכיחים שלא כל דוקטור בקולנוע מבין בקולנוע או בטלויזיה או בביקורת.
    כדי לא להפוך את התשובה רק לעיניין אישי רק אומר כי האקדמיה מורכבת מסך רוב אנשי המקצוע העוסקים בקולנוע וטלויזיה בארץ – מפיקים, במאים, תסריטאים,צלמים, אנשי קול, שחקנים ושחקניות, מלהקים ועוד – כל מי שמסתובב על הסטים של קולנוע וטלויזיה בארץ וגם בעמדות הפוסט, הפצה והקרנה. בגוף כזה הכולל כמעט 1000 איש התערובת של אשכנזים-מזרחיים היא בלתי ניתנת להפרדה ומאידך השיקולים המבוססים על מוצא וגזע אין בהם טיפה של אמת. וכל מי שאומר אחרת, שההצבעות כאן הן על בסיס עדתי הוא רשע או אדיוט. תבחר, מה אתה רוצה להיות.
    חלי בתשובה קודמת הסבירה היטב איך נעשתה השנה הבחירה – כל מה שזז בטלויזיה בארץ היה מועמד והנהלת האקדמיה הוציאה עשן בנסיונות למצוא את כל התוכניות השנה. בסיסוב הראשון בחרו מאות חברי האקדמיה את הנבחרים הסופיים. אין כאן כל אפליה ובודאי שלא מכוונת כמו האשמתך, ד"ר חרל"פ. אבל כנראה בנתיים בארץ, אין חוק נגד יללות או צרוח מוח.

    1. איתי חרל"פ

      מגיבים ומגיבות יקרים.
      התלבטתי אם לענות, וכרגיל אני לא מתאפק. בכל אמרו שאני רשע או אידיוט או יללן וצר מוח.
      1. גם אני חבר באקדמיה לקולנוע וטלוויזייה, ולכן אני לא צריך "לעשות מחקר" על מנת לגלות איך התנהלה ההצבעה. אין לי כאן דבר וחצי דבר עם הנהלת האקדמיה – שעשתה השנה את כל המאמצים שכל תוכניות הטלוויזיה יהיו מועמדות – וחוסר הכניעה שלה ללחצים שהופעלו עליה מגורמים שונים ראויים לציון ולשבח. אין לי גם דבר עם חברי וחברות האקדמיה – אלא עם תופעה תרבותית רחבה יותר שהם (ואני) רק חלק ממנה.
      2. נכון שהעניין המזרחי קשור מאוד לנושא – אולם רוב הדברים כאן כלל לא עוסקים בזה – אלא במעמד הנחות (עדיין) שיש למדיום הטלוויזיוני – המקושר עדיין לנשיות – ולז'אנרים ספציפיים בתוכו, הנקשרים גם הם בנשיות. אולם בתרבות הישראלית, כמו בתרבויות מערביות נוספות בעולם, תכונות רבות המקושרות לנשיות מקושרות גם למזרחיות (כמו אמוציונליות המלווה בחוסר רציונליות) – ולכן אי אפשר להתעלם משתי תכונות מרכזיות אלו שדנים בתרבות פופולרית ובסדרה כמו זגורי.
      3. הטענה שיוצרי הסדרה אולי אינם חברי אקדמיה היא קצת מטרידה. ולמעשה אפשר אולי לטעון שאולי ליוצרי הסדרה אין חברים באקדמיה. ואז עולה השאלה האם יש סיכוי שהבחירה קשורה לא באיכות בכלל, אלא מי חבר/ה של מי? אולי אם תהיה יצירה גאונית של יוצר/ת אלמוני/ת בלי החברים הנכונים יש סיכוי שיתעלמו ממנה? שוב- אני חושב שארבע סדרות הדרמה שהגיעו לגמר הן מעולות (ואני אפילו טוען שלפחות אחת מהן ראויה לפרס הדרמה הטובה ביותר יותר מזגורי), ואני יותר משמח לראות מה קורה לדרמה הישראלית בטלוויזיה – אולם שיטת ההצבעה ה"חברית" עלולה גם להיות בעייתית. אני לא בטוח שיש לי פתרון לזה – אבל לא הייתי מתגאה בזה.
      4. ומלה אחרונה. קצת מדהים אותי שרק מוזכרת המלה מזרחי וכבר המלה "יללנות" עולה. כאשכנזי טהור אשר מדבר ומלמד טלוויזיה כבר כמעט 20 שנה יוצא לי לבקר ולשבח הרבה את מה שקורה על הטלוויזיה (גילוי נאות – אני חולה על טלוויזיה, וחושב שכמדיום היא הרבה יותר מורכבת וטובה מרוב הקולנוע המיינסטרים – ואת רוב המחקר שלי אני מקדיש לדרמה הישראלית) – אולם רק כאשר אני מעלה את העניין המזרחי (טוב, לפעמיים גם את העניין הפמיניסטי) אני מואשם בבכיינות. כי כאמור נשים ומזרחים (וכאמור אני בכלל גבר אשכנזי. הומו. אבל עדיין גבר) לא יכולים לטעון טיעונים רציונליים, לא שולטים בחומר ומדברים מתוך היצרים שלהם. איזה מזל שאני גבר אשכנזי שהגיע למעמד ממנו אני יכול להתבכיין כמו אישה מזרחית ושמישהו יקשיב לי.

      1. יוחאי ג'רפי

        כאשר טענה מגובה באפס ראיות, לקרוא לה "יללנות" זו מצווה.
        נשים ומזרחים בהחלט יכולים לטעון טיעונים רציונליים, כאלה שמגובים בראיות, כשסתם צועקים קיפוח כי זה נראה מתאים, "יללנות" זו תגובה הולמת.
        כשבטיפול זכתה, לא הייתה קטגורית "הדרמה היומית", ולכן זה לא עמד על הפרק, ואתה משווה שני דברים שאינם בני השוואה.
        זגורי זכתה בשנה שעברה בפרס על הדרמה היומית, וכאמור, בת ים ניו יורק, סדרה מזרחית לחלוטין, זכתה בעבר, "30 שח לשעה" סדרה שבמרכזה נשים, זכתה לפני 3 שנים, חתה יסבח סבח, גם נשית, גם מזרחית, זכתה ב2005.
        כל הראיות עומדות כנגד מה שאתה אומר, ולכן "יללנות" היא מסקנה מתבקשת

    2. ג. אביבי

      סולם אורשר לגזענות ולצביעות
      יש מזהה מובהק לאשכנזי גזעני לא מתוחכם – הוא לעולם יקשור מזרחיות לנחיתות נפשית ודיבור על קיפוח מזרחים יתורגם אצלו ל"נמאס מיללות". זאת, ממש כמו שהגרמנים יטיפו לקרבנות השואה על היותם קוטרים ומייללים.
      לאורשר נמאס מ"המייללים על קיפוח". כידוע, במדינה הציונית אשכנזית הפריבילגיה להחליט מי מקופח ומי סתם מיילל נתונה למקרבנים השולטים מכוח המבנה הגזעני של מדינת ישראל. זאת ממש כשם שבמדינת הפשע הזכות לקבוע מי קורבן אונס נתונה לאנסים בלבד.
      תקשיב מר אורשר, כשבמדינת ישראל יהיו כדרך קבע אותו מספר לפחות של מזרחים בסגל האקדמי כמו של האשכנזים, וכך גם במערכת בתי המשפט ובכל מוסדות השלטון, בעיתונות ובכל מוקדי השפעה – אפשר יהיה להבין את דבריך. כל מה שאתה עושה הוא בעצם יללה גזענית שבטית שמנסה להשאיר את המזרחים (כולל ערבים ואתיופים) בתחתית ככל האפשר. זאת, כדי שכמה שיותר אשכנזים – ובעיקר הלא מוכשרים שביניהם כמוך – יוכלו להמשיך לשגשג על גבם.

  5. יוחאי גרפי

    טוב, כמה שטויות אפשר לכתוב?
    זגורי אימפריה היא סדרה ששמה את העניין העדתי במרכז. לשאול למה מתייחסים לעדתיות שבה זו טמינת ראש בחול יוצאת דופן ממש. בזמן שכמעט אין פרק בזגורי שאשכנזיות או מרוקאיות לא מוזכרים בו בדרך כלשהי, ספק גדול אם ב״בטיפול״ הייתה התייחסות כלשהי למוצאם של הדמויות, מלבד בדמותו של ליאור אשכנזי בעונה הראשונה, שבה הייתה התייחסות מקיפה לטראומת הדור השני.

    אז האם זגורי לא מועמדת בגלל שהיא מתעסקת במשפחה מזרחית? לא. זה קשקוש, וקל להוכיח את זה. אם נעשית סדרה איכותית על משפחה מזרחית, לא רק שהיא תהיה מועמדת, היא גם תזכה. הראייה: בת-ים-ניו-יורק, שמשום מה אותה כל מדבררי המזרחיות החדשה לא הרימו על נס, אולי כי שם לא דיברו על אשכנזים/מרוקאים כל 15 שניות, אלא סתם עשו סדרה חמה ואוהבת על משפחה, שהיא במקרה גם מזרחית.

    עם כל הכבוד לרגעים המבריקים של זגורי אימפריה, ביותר מדי מקרים היא פשוט נכנעה לכללי ז׳אנר הטלנובלה היומית, כולל קווי עלילה מופרכים עד מגוחכים. לעומתה, בטיפול לרגע לא ניסתה להידמות או להיכנס לתבניות כאלה, ואם תהיה ישר עם עצמך, גם אתה תודה שהיא טובה לאין ערוך מזגורי אימפריה.

    ועוד הערה: אם בעיניכם מתן הכרה לסדרה, שכל דמויותיה הם אשכנזים שרוטים, זו אפלייה נגד מזרחים, אתם חייבים לכייל מחדש את עולם ההגדרות שלכם.

    1. חלי גולדנברג

      מי הם ה"אתם"?

  6. עדן גוריון

    אני חושב שהטענות שלך מעניינות ובחלקן נכונות. אבל הסיפור מתמצה לשתי נקודות לדעתי: 1. לדרמה יומית תמיד יהיה קשה יותר לנצח כשהיא מתמודדת מול דרמה שבועית. 2. אילו העונה הראשונה של זגורי (זו שזכתה בפרס הדרמה היומית בשנה שעברה) הייתה מתמודדת היא כנראה הייתה עולה לגמר, אבל אנשים חשו שעונה 2 נפלה ממנה ברמתה

  7. שאול דישי

    ה ב ו ח ר י ם – ב ד מ ו ק ר ט י ה = ה ם – ה ק ו ב ע י ם !!!

    כותב המאמר שלהלן איתי חרל"פ, מבלבל בין נושאים וסוגיות – הוא בכלל לא מבין שההצבעה באקדמיה היא דמוקרטית לחלוטין של מספר מאות של חברות וחברים.

    אז על מה הוא מלין?! – זה כמו להתעצבן על "עם ישראל" שכל פעם בוחר מחדש באותו "ראש-ממשלה-ספרדי".

    ואגב לגבי משה איבגי – אם הוא משחק טוב ב"זגורי אימפריה" או בכל יצירה אחרת – יש להצביע בעבורו, ואם הוא "חטא" הוא צריך לבוא על עונשו במקומות אחרים.

    במקום להתנגד ולצאת נגד – ה צ ב ע ה – ד מ ו ק ר ט י ת – צריך לנתח את התנועות וזרמיי העומק בהצבעה ובחברה הישראלית בהכנעה וביושר אינטלקטולי.

    "ה ת ו צ א ו ת – ה ח ל ק י ו ת – ו ה ס ו פ י ו ת" – זה מה שהבוחרות והבוחרים אמרו בהצבעתם להנהלת האקדמיה ולציבור הישראלי כולו – כולל ד"ר איתי חרל"פ.