string(2) "he"
string(2) "he" -array(0) { }

לא רק הצבעה לאומנית: על הקשר בין הברקזיט למחאה נגד תאגידים

ההתנגדות להסכם הסחר TTIP היתה חלק מרכזי בהנעת הברקזיט, ויש להבין את ההצבעה גם כניצחון של הפעולה נגד הגלובליזציה הכלכלית ובייחוד התאגידים האמריקאים. אז למה התקשורת הישראלית לא יודעת לספר לכם על כך?
אורלי בנימין

פרופ' חברה במחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטת בר-אילן ופעילה בקואליציה להעסקה ישירה

כשהתנהלה בישראל מחאת הגז נגד הרווחים שהתאגיד נובל אנרג'י עומד להשיג באמצעות המתווה שהוצע אז, קשה היה למצוא מי שיסביר את מה שמתרחש במונחים של גלובליזציה. השיטה הכלכלית שאיפשרה לישראל להקצות רמת רווחים כלכליים גבוהה כל כך לתאגידים לא היתה חלק מהדיון ואף לא מהמחאה. הסדר המשפטי המקומי שאיפשר העברת רווחים כזו ושיכול היה אפילו לקבל את מתווה הגז במלואו – אלמלא הגישה החזירית שרצתה להבטיח את אותה רווחיות לאורך שנים – לא נראה משונה לאף אחד, וההשתלטות של השיטה התאגידית על מערכת המשפט המקומית לא דוברה. יתר על כן, כשהתפרסם לאחרונה המחקר שערכה קרן המטבע העולמית על פיו שיטת הריסון התקציבי נכשלה ביצירת צמיחה והיא מצליחה לייצר רק אי-שוויון וקיטוב, לא נדון העודף שמחזיקה מדינת ישראל (עודף כה הכרחי לקצבאות, לשירותי הבריאות, החינוך והרווחה ולעובדים) במונחים של גלובליזציה, או של סדר משפטי מכוון לרווחיות תאגידים.

באותו אופן, משאל העם שנערך בבריטניה וההחלטה על הברקזיט מתוארים במונחים של עליית כוחות לאומניים ושנאה לפליטים, תוך התעלמות מוחלטת מהאפשרות להבין את מה שמתרחש במונחים של גלובליזציה. השיטה הכלכלית שאיפשרה לאיחוד האירופי לפעול להרמוניזציה בין השיטה המשפטית באירופה לבין השיטה המשפטית בארצות הברית, לא נדונה ולא הופיעה כמעט על שום במה. משמעויות השינויים המשפטיים שעמדו להתחולל אלמלא הברקזיט נהנות מהשתקה סוחפת בבריטניה, וגם בישראל.

מסקנה: גם התקשורת הישראלית וגם התקשורת הבריטית עסוקות בהשתקת עומק של הגלובליזציה כסדר משפטי המחויב לרווחיות תאגידים ויותר מכך, עסוקות בלהשתיק מחאה פוליטית העוסקת בהתנגדות להשתלטות השיטה המשפטית האמורה; אך למרות השתקה זו ניתן היה לאתר ברחבי הרשת את הדי ההתנגדות הפוליטית להסדר הסחר שהיה בשלבי ניסוח בשנים האחרונות בין האיחוד האירופי לבין ארצות הברית, הסדר המכונה TTIP. בכדי לנסות ולהפר את ההשתקה בכל הנוגע לסיקור התהליכים הפוליטיים-משפטיים באנגליה ובישראל, אני רוצה להציג כאן קצת מידע על הסכם הסחר הזה ולחשוף את האפשרות שבעצם הברקזיט לא היה רק הצבעה לאומנית – היו שם גם קולות פוליטיים מושכלים ביותר שמסרבים לאורך שנים לשתף פעולה עם מצג השווא של הממסד הפוליטי (שמרנים ולייבור כאחד), ומזהירים מפני מהותו של האיחוד כמכשיר הפצה וקידום השיטה המשפטית המכוונת אך ורק להבטחת רווחיותם של תאגידים אמריקאים (טוב, לא רק אמריקאים).

מסביר ג'ון הילארי במאמר דעה ב״אינדיפנדנט״, שהופיע מיד לאחר פרסום תוצאות הברקזיט:

״מאז אימוץ אג'נדת ליסבון בשנת 2000, האיחוד האירופי לקח על עצמו תוכנית קיצונית ביותר לקידום של ניאו-ליברליזם באמצעות הסכמי סחר, כשבראש מעייניו קידום הרווחיות התאגידית על חשבון העובדים, החברה והסביבה. בהסכם הסחר TTIP (Transatlantic Trade and Investment Partnership) בין האיחוד האירופי וארצות הברית, ביורוקרטים שלא נבחרו בשום צורה נושאים ונותנים על נושאים קריטיים ביותר לסדר הפוליטי-כלכלי. האופי האנטי-דמוקרטי והסודי של משא ומתן זה היה חלק בלתי נפרד מכל ויכוח שהתנהל ביחס למשאל העם. האג'נדה שהסכם הסחר הזה מכוון לקידומה מתבססת בעיקר על מדיניות קבע של ריסון תקציבי ופונדמנטליזם של שוק חופשי שהם כעת עקרונות מארגנים מרכזיים של האיחוד. משאל העם ביטא את הרצון להתנגד ולהיפרד משליטה כזו במערכת הפוליטית-כלכלית הבריטית בקרב רבים מהנמנים על מחנה השמאל. ההצבעה למען היפרדות משמעותה שהעם הבריטי ניסה לחמוק מלקחת חלק בהסכם TTIP עתידי, מנת חלקן של מדינות שיישארו חברות באיחוד. למעשה, ייתכן שההסכם כולו יקרוס בעקבות הפרישה של בריטניה והמכות האחרות שספג המשא ומתן הזה במהלך החודשים האחרונים. ייתכן שהברקזיט הוא הקש האחרון ששבר את גב הגמל של ה-TTIP".

אם כך, מתברר שרבים התנגדו לחברות באיחוד האירופי על בסיס פוליטי מובהק, אך כאן, כישראלים, צרכני תקשורת שפועלת כעבד הנרצע של כל בעליה, הכתמנו אותם בלאומנות ולא רצינו לברר ולו לרגע מה לנו ולהם וממה בעצם הם פעלו בכדי להציל גם אותנו.

הפגנה נגד TTIP, לונדון 2015. צילום: cc by-Daniel Hanbury / Global Justice Now
הפגנה נגד TTIP, לונדון 2015. צילום: cc by-Daniel Hanbury / Global Justice Now

כעת נפנה להבנת סעיפיו של אותו הסכם סחר TTIP שנדונו בחשאיות מבלי לאפשר כל דיון פוליטי בהם ומבלי לאפשר התייצבות לצד הסדר הדמוקרטי באנגליה ובמקומות אחרים. נעשה זאת בין השאר באמצעות מאמר ב״RT״ ממרץ האחרון על עמדתו של חתן פרס נובל לכלכלה ג'וזף שטיגליץ, הקורא לתמוך בברקזיט בכדי להכשיל את הסכם הסחר הזה; ושטיגליץ לא הציג את הטענה במרתף של ארגון סתרים לאומני וגזעני, אלא באסיפה של הלייבור. הסכם הסחר האמור עתיד לקדם את מעמדם של תאגידים ביחס להפעלת שירותים חברתיים בתחומי החינוך, הבריאות והרווחה ובהקשר האנגלי ביחס ל-NHS, כאשר שר התעשייה והמסחר של בריטניה בחר שלא להגן על ה-NHS מפני התהליך. ההפרטה המואצת הזו תתרחש בעזרת הסכם הסחר, משום שהוא מאפשר הפעלה של סעיפים משפטיים ותביעות משפטיות של תאגידים שיופנו כלפי כל סוכנות מדינתית וכלפי כל מדיניות לגביה ניתן יהיה לטעון שהיא מעכבת את הרווחיות התאגידית. זאת, כפי שכבר כעת מתרחש באוסטרליה – שם המדינה עומדת למשפט על העלאת שכר המינימום לעובדים.

הסכם הסחר האמור עתיד לקדם דה-רגולציה ופגיעה בכל הסדרה מדינתית בתחום המזון והסביבה, כך שחוקים רבים נגד מזון מהונדס גנטית, נגד כימיקלים ובתחום הטיפול באשפה יהפכו לאות מתה. זאת, בכדי לאפשר לתאגידים האמריקאים שכבר מזינים ברעלים האלו את האוכלוסייה האמריקאית למכור את אותם רעלים גם לאוכלוסייה באירופה. כך למשל, מתוך 1,200 כימיקלים בתחום הקוסמטיקה המוכרים כמסוכנים על-ידי האיחוד האירופאי כרגע, האמריקאים מכירים כמסוכנים רק ב-12. הסכם הסחר האמור כיוון לביטול הסדרה בתחום הבנקאות. בהקשר זה החתירה להרמוניזציה בין השיטה המשפטית האמריקאית והשיטה המשפטית באיחוד האירופי חושפת בצורה הבוטה ביותר את אופיה החמדני והמסוכן: כל ההגבלות שהושמו על הבנקים האמריקאים אחרי המשבר של 2008, עתידות להיות מסולקות באמצעות ההסכם.

הסכם הסחר מטפל באינטרסים של חברות תרופות ומנגיש להן מידע פרטי על ציבורים רחבים. הסכם הסחר עתיד לאפשר העסקת עובדים על פי השיטה האמריקאית ולא על פי השיטה האירופאית – כלומר ללא הגנה של איגוד מקצועי ואף ללא זכויות ליבה. ולבסוף, ההסכם מערער את אושיות הסדר הדמוקרטי בעצם יכולתו לכפות הסדרים מוכשרים משפטית על פני כל עשייה פוליטית המגיבה למחאה או לתביעה ציבורית

הסכם הסחר מטפל באינטרסים של חברות תרופות ומנגיש להן מידע פרטי על ציבורים רחבים ומאפשר גם לממשלות לרדוף את המתנגדים להם על-ידי חקיקה דורסת פרטיות. הסכם הסחר עתיד לאפשר העסקת עובדים על פי השיטה האמריקאית ולא על פי השיטה האירופאית – כלומר ללא הגנה של איגוד מקצועי ואף ללא זכויות ליבה. ולבסוף, ההסכם מערער את אושיות הסדר הדמוקרטי בעצם יכולתו לכפות הסדרים מוכשרים משפטית על פני כל עשייה פוליטית המגיבה למחאה או לתביעה ציבורית.

ההתנגדות ל-TTIP היתה חלק מרכזי בהנעת הברקזיט ויש להבין את ההצבעה גם כניצחון (ייתכן שזמני בלבד) של הפעולה המדהימה הזו נגד הגלובליזציה הכלכלית, ובמיוחד נגד התאגידים האמריקאים. למה התקשורת הישראלית לא ידעה לספר על כך? משום שלו היתה מספרת על כך היתה צריכה גם לספר שישראל כבר נשלטת על-ידי המערכת המשפטית המכוונת לרווחיות תאגידית, למשל בהקשר של רכש שירותים ומיקור חוץ בתחומי הרווחה, הבריאות והחינוך, ושהריסון התקציבי המתמיד הוא כבר מזמן עקרון של המדיניות הציבורית כאן למרות היותו הרסני כל כך. לכל אלו ששואלים למה בישראל יש יותר עובדי קבלן המפעילים שירותים מאשר בכל מדינה אחרת ב-OECD, זוהי התשובה: כשבמדינות אחרות איגודים מקצועיים הגנו על שירותים רבים מההסדרה הפרו-תאגידית, בישראל לא פעלו כוחות פוליטיים אופוזיציוניים כאלה ולפיכך ישראל חשפה את עצמה ומאז 1992 הגלובליזציה יושבת עמוק בתוך המערכת המשפטית הישראלית – למשל, בתוך חוק המכרזים. באנגליה עד עכשיו איגודים מקצועיים הגנו על עובדים רבים, בעוד עובדים רבים אחרים כבר נחשפו להעסקה בשיטה האמריקאית המצוינת שגם אנחנו מכירים – לעבוד במשרה מלאה ולחיות בעוני. הניצחון של הברקזיט בא לאפשר להם עוד כמה שנים של פעולה חשובה כזו.

אז לא חשפו אותנו לכל זה עד עכשיו, אבל בואו לא נשתף פעולה עם מצג השווא שמקיימת התקשורת הישראלית של מי שמתנגדים לאיחוד האירופי כלאומנים, שכן בעוד רגע נתויג גם אנחנו כאן באופן שהמסרים הפוליטיים שלנו ישארו יתומים בלי אוזן קשובה אחת. לסיום, אל תפסיקו לחפש מידע והקשיבו לראיון עם המומחית המובילה את ההתנגדות ל-TTIP, לינדה קאוצ'ר:

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

  1. עידו לם

    בואי לא נעמיד פנים שהמתלהמים מהפריפריה הישראלית בגלל זה בוחרים את הימין: הם בוחרים את ביבי מלך ישראל ואת ש"ס כי זה תואם את ערכיהם, המון דת בצורתה הפרימיטיבית, המון לאומנית גזענית שהיא ההיפך מלאומיות בריאה, המון מגלומנים כלומניקים שמבטיחים הרים ובקושי נותנים גבעות, זה הפרצוף שלהם.

    1. עידו לם

      לאומנית= לאומנות

  2. נתן

    הפרישה הצפויה של בריטניה מהאיחוד תהיה הזדמנות נדירה לבדוק "על רטוב" את כל התאוריות ההזויות של מתנגדי הגלובליזציה.

    מפעלים בריטים שהיום כל אירופה היא השוק שלהם יצטרכו להיסגר ולפטר מאות עובדים בעקבות הטלת המכסים הצפוייה. הבריטים שהתרגלו לקנות בזול את כל התוצרת האירופית שנכנסה לארצם יצטרכו לראות איך המחירים מזנקים והופכים אותם למרוששים יותר בעקבות החזרת חומות המכס לגבול, או שיאלצו להסתפק בתוצרת בריטית שמן הסתם תהיה יקרה יותר ואיכותית הרבה פחות בהעדר תחרות.

    הראשונים אם לא היחידים שיפגעו מכך יהיו כמובן השכבות החלשות שתמכו בפרישה( מזכיר משהו?).

    אבל זה יהיה מעניין לבדוק האם עדיין ניתן לחזור למדינה סגורה שמייצרת או מנסה לייצר, את כל מה שהיא צריכה בעצמה.

    ישראלים שזוכרים את שנות ה50 לא זקוקים לשיעור הזה ,אבל לבריטים זאת תהיה סדרת חינוך כואבת.

    1. עידו לם

      המוחלשים הבריטים לא אשמים זה תמיד האשכנזים אהה סליחה הבריטים העירונים הליברלים אשמים בזה.

    2. נתנייתי

      נתן, אני דוקא מניח שבריטניה תגיע לסידור כמו זה של איסלנד ונורווגיה,
      ששומר על חלק גדול מיתרונות האיחוד
      (וכמובן, גם מוותר על חלק מהיתרונות של הפרישה).

  3. דניאל דה מלאך

    תודה רבה על מאמר מאיר עיניים שפותח כל כך הרבה שאלות מודחקות ומוכחשות בשיח הפוליטי- כלכלי-חברתי בארץ.

    חשוב בעיני לשים לב לטענה שג'ון הילארי מציג בהמשך לציטטה שהובאה כאן:
    "היה תמיד ברור שעזיבת האיחוד תעמיד אותנו פנים אל פנים עם האליטה הבריטית שבאופן עקבי דגלה בעמדות הנאו- ליברליות הקיצוניות ביותר באירופה….. ממשלה בריטית חדשה עדיין יכולה לחתום על עקרונות ה-TTIP בתאריך מאוחר יותר".

    בהקשר רחב יותר נראה שהBrexit הוא רק חלק מתמונה רחבה יותר שבה האטה כלכלית גלובלית מחזירה אותנו לדילמות של שנות השלושים של המאה הקודמת. האתגר של השמאל (בארץ ומחוצה לה) הוא להילחם בנאו-ליברליזם בלי לפתוח את הדרך לפשיזם.

    1. אורלי בנימין

      תודה רבה דניאל. אתה מאד צודק. לא מדובר כאן בהישג חזק מספיק שיפטור אותנו מצרותיה של הגלובליזציה הכלכלית והאופנים המשפטיים בהם היא מחסלת את הסדר הדמוקרטי. מדובר רק במהלך שיש לו משמעות כחלק ממאבק מצטבר שעוד מחכה לנו. דווקא בגלל זה כלכך חשוב שאנחנו כאן בישראל נכיר בו ונהפוך את עצמנו לחלק ממנו ולא נצבע את הכל בצבעי עליית הגזענות והבדלנות

      1. עידו לם

        מעניין אם הלבנים הבריטים יסכימו עם התזה שלך לגבי תרומת הערבים לבריטניה, נראה לי שלא

  4. אורלי בנימין

    במחשבה שאולי יש אנשים שעוד יגיעו לקרוא את זה בעתיד אני רוצה להוסיף כאן את הקישור לסרט של ה- Lexit שמסביר במהלך שעה שלמה – למה סוציאל דמוקרטים ותומכי איגודים מקצועיים באנגליה תמכו ביציאה מה- EU
    https://www.youtube.com/watch?v=pq72f81kkM4