string(2) "he"
string(2) "he" -array(0) { }

טרגדיה טורקית: כישלון ההפיכה הצבאית בשירות הדיקטטורה

בלימת ניסיון ההפיכה בטורקיה היא לא בבחינת ניצחון לדמוקרטיה – לא במציאות משטרו האוטוקרטי של ארדואן. את התוצאות הטראגיות ניתן לראות כבר היום, עם ניסיונות ללינץ' בחיילים המורדים, אלפי מעצרים של בכירים במערכת המשפט ושל עיתונאים וקריאות לאומניות ברחובות. מבט על הפצעים הפתוחים של המדינה, שהחלו לדמם ביתר שאת
ג'ניפר פוליאקוב

קריסתו של מועדון האליטה הכמאליסטית:

ביום שישי האחרון, 15 ביולי, הודיע צבא טורקיה כי לקח את מושכות השלטון והשתלט על המדינה על מנת לשמור על הסדר הדמוקרטי, בטענה כי הנשיא וממשלתו משלו במדינה באמצעות אוטוקרטיה. ניסיון ההפיכה, שלא צלח, הכניס את המדינה לסחרור אלים שהציף באחת את כל גורמי אי-היציבות עמן מתמודדת טורקיה בשנים האחרונות. אזרחי טורקיה וממשלות המערב הביעו חשש כי כל הסוגיות הפנימיות כגון העימות עם הכורדים, האיום של דאעש וקליטת המהגרים הסורים, יטופלו מעתה במדיניות קשוחה יותר מזו שהונהגה לפני ניסיון ההפיכה.

ראוי להבהיר כמה נקודות לגבי תפישת הצבא כמגן על החילוניות בטורקיה. קברניטי הצבא הם בראש ובראשונה כמאליסטים, שפיקחו ושלטו על הדת בחברה הטורקית עם העדפה ברורה לאיסלאם הסוני. כלומר, לדת היה תמיד מקום במדינה הטורקית – אך כזה שמפוקח ומנוהל בידי הצבא. הצבא הוא מועדון אליטיסטי סגור, מוסד עצמאי עם מערכת בתי ספר ומגורים נפרדת מהחברה האזרחית. הייתי אף מרחיקה לכת ואומרת כי לצבא הטורקי יש דת משל עצמו, דת הכמאליזם. הצבא הכמאליסטי צבר לעצמו את בסיס הכוח המכובד והגדול ביותר בטורקיה ונהנה מתמיכה של האליטה הטורקית ושל האוכלוסייה העירונית. כל עוד הצבא נהנה משליטה ופיקוח הדוק בענייני הדת במדינה, הממשלות נותרו על כנן, אולם ברגע שממשלה כלשהי הביעה זיקה או סממן דתי הנתפס ככזה שעלול להוציא את השליטה על ענייני הדת מידי הצבא הכמאליסטי, הוא התערב וביצע הפיכות.

הצבא הכמאליסטי – כפתור הריסטארט של טורקיה:

מייסד טורקיה המודרנית, מוסטפא כמאל אטאטורק, מיצב את הצבא כגוף האמון על שמירת החוקה בעלת האופי החילוני ומימושה – גם אם הדבר נוגד את מדיניות הממשלה שנבחרה בבחירות חופשיות. בחרתי בכוונה להשתמש במילה חופשיות ולא דמוקרטיות, מכיוון שאופי החוקה הטורקית, המעניקה סמכויות רחבות ומרחיקות לכת לצבא, הוא לא דמוקרטי. ניתן אף לומר כי טורקיה מעולם לא היתה דמוקרטיה, על אחת כמה וכמה בשנות שלטונה של מפלגת הצדק והפיתוח השמרנית והימנית בראשותו של הנשיא המכהן, רג'פ טאיפ ארדואן. תחת ההנהגה הנוכחית, הפכה טורקיה לאוטוקרטיה ולמדינה בעלת סממנים מתפתחים של דיקטטורה פופוליסטית, הנתמכת בידי יותר ממחצית אזרחי טורקיה. ואין זה פלא, מכיוון שמרבית האוכלוסייה במדינה היא שמרנית ועל מנת להיבחר פנה ארדואן לעם הטורקי בשפה ובמונחים הקרובים ללבם ולאמונתם.

ארדואן פייס טיים
ארדואן פונה לעם ב-face-time בליל שישי. פופולריות חסרת תקדים

עד עלייתה של מפלגת הצדק והפיתוח ב-2003, הצבא הטורקי היה כל-יכול וסמכויותיו שהוענקו לו בחוקה התבטאו בכך שבכל פעם שהממשלה הפכה להיות בעלת זיקה דתית מדי (בעיני הצבא) או כזו שלא הצליחה לנהל את ענייני המדינה – הצבא התערב. זה קרה בערך אחת לעשור, כאשר הוחל משטר צבאי לתקופת מעבר, שלאחריה השלטון הוחזר לידי העם. בתקופת המשטר הצבאי דמויות פוליטיות ודתיות הוגלו, נעצרו ולפעמים אף הוצאו להורג, ואחרי שהצבא בחר במועמד המועדף עליו הוא החזיר לידי הממשלה החדשה את השלטון וביטל את המשטר הצבאי הזמני. הפעם האחרונה שהצבא התערב באופן בענייני הממשלה היתה בשנת 1997 והפעם האחרונה בה הוא התערב אופן ברוטלי והוציא טנקים לרחובות טורקיה היתה בשנת 1980, במטרה להפסיק את מלחמת האזרחים שקדמה להתערבות זו.

תום עידן השליטה הכמאליסטית: שלטון העם, עריצות הרוב או דיקטטורה פופוליסטית?

כאשר ארדואן שידר בשיחת face-time את הקריאה לתומכיו לצאת לרחובות ולהתעמת עם הצבא, היה זה צעד מסוכן מאוד, שעלול היה להביא להתלקחותה של מלחמת אזרחים. זאת מכיוון שכללי המשחק בטורקיה השתנו ובניגוד להפיכות צבאיות בעבר, הפעם הטורקים לא נותרו בבתיהם על אף קריאות הצבא להישאר בבית, אלא יצאו לרחובות לתמוך בארדואן. ניתן להצביע על ארבע סיבות עיקריות בגינן האזרחים יצאו לרחוב: הפעם נפרץ מחסום הפחד מפני עימות עם צבא חמוש; לפני גלי הטיהורים בצמרת הצבאית, האנשים לא יצאו לרחובות בשל הכבוד שרחשו (ועדיין רוחשים) כלפי המוסד המכובד והגדול ביותר בטורקיה; בעבר ניכר היעדר של מנהיג פופולרי דיו עמו ניתן היה להזדהות וללכת אחרי קריאתו; וכמובן, השימוש המושכל של ארדואן ברשתות חברתיות פופולריות, שסייעו לו להפיץ במהרה את המסר לתומכיו.

בניגוד למנהיגים הקודמים, ארדואן זוכה לפופולריות חסרת תקדים ולתמיכה של לפחות מחצית מאזרחי טורקיה, ולכן לא פלא שתומכיו יצאו לרחובות למענו. פני הדברים טרם התבהרו לאחר כישלון ניסיון ההפיכה, שלא צלחה גם מסיבות טכניות כגון פנייה לאזרחים רק בערוץ התקשורת הממלכתי, באמצעותו הודיעו על השתלטות הצבא על טורקיה. ערוץ תקשורת מסורתית זה משול לשידוריו של ערוץ 1 הישראלי בכל הקשור לרמת פופולריות ורייטינג, ולכן האפקטיביות של הודעת ההשתלטות, אפעס, לא משתווה לזו של קריאתו של ארדואן ברשתות החברתיות ובוידיאו מהטלפון הסלולרי שלו.

מרי אזרחי בטורקיה הוא בלתי אפשרי מאז עלייתה לשלטון של מפלגת ה-AKP ותוצאות החיסול הברוטלי של ההתקוממות העממית נגד ארדואן לפני שלוש שנים מדברות בעד עצמן. ייתכן כי ניסיון ההפיכה הנוכחי היה בבחינת האפשרות האחרונה שבאמצעותה ניתן היה להתנגד למשטר האוטוקרטי של ארדואן, ועצם העובדה שכמחצית מאזרחי טורקיה תומכים בו אין משמעה, לפחות לא בעיניי, כי המדובר בשלטון דמוקרטי או לגיטימי

ניתן לדון רבות על ההתארגנות הקלוקלת לקראת מבצע ההשתלטות, על כך שלא מדובר בכל הצבא אלא בקבוצה אחת מתוך הצבא, על כך שהפילוגים הרבים בצבא הטורקי נחשפו במערומיהם בעקבות כישלון ההפיכה, על כך שהרמטכ"ל לא היה שותף להפיכה ועל טעויות טקטיות ואסטרטגיות נוספות. אולם ככל שהתמונה מתחילה להתבהר, ניתן לומר כי בלימת ניסיון ההפיכה היא לא בבחינת ניצחון לדמוקרטיה, מכיוון שלא זו בלבד שטורקיה מעולם לא היתה דמוקרטית, אלא שבחמש השנים האחרונות המשטר הפך לאוטוקרטי. בשנים אלה, ארדואן, שאכן נבחר ברוב קולות, ומפלגתו רדפו מתנגדי משטר וחיסלו כל אופציה לאופוזיציה בעלת שיניים, רדפו את מוסדות העיתונות העצמאית, העלימו וכלאו פעילים חברתיים וביצעו שורה של טיהורים בשורות מוסדות החוק, המשפט והצבא.

לסיכום, האם ניתן לומר כי בלימת ניסיון ההפיכה הצבאית הוא בבחינת ניצחון לדמוקרטיה או לעריצות הרוב? והאם משטר צבאי זמני עדיף על פני האוטוקרטיה והדיקטטורה הנוכחית? בעיניי, ניתן לומר כי מרי אזרחי בטורקיה הוא בלתי אפשרי מאז עלייתה לשלטון של מפלגת ה-AKP ותוצאות החיסול הברוטלי של ההתקוממות העממית נגד ארדואן לפני שלוש שנים מדברות בעד עצמן. ייתכן כי ניסיון ההפיכה הנוכחי היה בבחינת האפשרות האחרונה שבאמצעותה ניתן היה להתנגד למשטר האוטוקרטי של ארדואן, ועצם העובדה שכמחצית מאזרחי טורקיה תומכים בו, אין משמעה, לפחות לא בעיניי, כי המדובר בשלטון דמוקרטי או לגיטימי.

coup
ההפיכה הכושלת בטורקיה. הפעם הטורקים לא נותרו בבתיהם על אף קריאות הצבא להישאר בבית, אלא יצאו לרחובות לתמוך בארדואן. צילום: Eser Karadağ, cc by-nd

כך או אחרת, את התוצאות הטראגיות של ניסיון ההפיכה ניתן לראות כבר היום, עם ניסיונות ביצוע לינץ' בחיילים מקבוצת הקושרים נגד ארדואן, עם אלפי מעצרים ובהם של בכירים במערכת המשפט הטורקית ושל עיתונאים, עם תקיפות אלימות נגד המיעוט הכורדי, הגברת גלי המעצרים של מתנגדי משטר, טיהורים במערכת המשפט, חיסול העיתונות העצמאית וקריאות לאומניות ברחובות. כל הקרעים והפצעים הפנימיים של טורקיה נחשפו והחלו לדמם ביתר שאת, וכעת נראה כי כישלון ההפיכה ינוצל על מנת להעצים את כוחה של הממשלה השלטת המבקשת להנהיג מדיניות קשוחה יותר כלפי מתנגדי משטר, עיתונאים, המיעוט הכורדי, משפטנים וצמרת צבאית.

ג'ניפר פוליאקוב היא דוקטורנטית בביה"ס להיסטוריה ע"ש צבי יעבץ באוניברסיטת תל אביב. מחקרה מתמקד בהיסטוריה של האימפריה העות'מאנית בעת החדשה המוקדמת

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

  1. בלתזר

    לא הייתה הפיכה צבאית, הכל היה תרגיל של ארדואן.
    כ350 חיילים ברחובות, 4 מסוקים ו2 מטוסי קרב זה לא באמת הפיכה צבאית, כי אילו היו כל הכוחות שהשתתפו בהפיכה.
    כאשר מתבצע פשע, צריך תמיד לבדוק מי מרוויח מאותו פשע ו/או למי היה אינטרס לביצוע אותו פשע, אם נבחן את "ניסיון ההפיכה" בתור פשע נגלה שארדואן מרוויח באופן ישיר מההפיכה בכך שהוא יכול להגשים את החלום הרטוב שלו, "לטהר" את טורקיה ממתנגדיו וכמו כן לבסס את מעמדו לעד.

    אל תפלו בפח התעמולה הטורקית שכל העולם המערבי נפל אליה, לא הייתה הפיכה.