המאבק על פלורליזם רק הולך ומחריף

אמירותיהם של הרב לוינשטיין ושל הרב קרים מן העת האחרונה הן עוד צעד במערכה של מלחמת תרבות בין חוקי ההלכה לחוקי המדינה, בצבא ומחוצה לו
יוסי דהאןיוסי דהאן

מרצה למשפטים ומנהל אקדמי של "החטיבה לזכויות האדם" במרכז האקדמי למשפט ועסקים ברמת גן, מלמד פילוסופיה באוני׳ הפתוחה, יושב ראש מרכז אדוה לחקר החברה בישראל

דבריו של הרב יגאל לוינשטיין, ראש המכינה הקדם־צבאית בעלי, שכינה את הקהילה הלהט"בית “סוטים”, קרא לזרם הרפורמי היהודי "זרם בנצרות" ויצא נגד המגמה ה״מסוכנת״ של הכרת השונה והאחר – אינם מקריים. הם לא רק מביעים התנגדות ערכית למתרחש בצבא, אלא הם גם מהלך פוליטי שנועד לאותת לרמטכ"ל ולקצין חינוך ראשי כי וינשטיין ורבנים מרכזיים אחרים בציונות הדתית אינם מתכוונים לוותר בקלות על ההשפעה הרבה ועמדות הכוח בעיצוב אורח החיים והערכים של חיילי צה”ל.

החוקר פרופ' יגיל לוי משתמש במושג “תיאוקרטיזציה של הצבא” כדי לתאר את ההשפעה שיש לרבני הציונות הדתית, חלקם ראשי מכינות וחלקם ראשי ישיבות הסדר, על צה”ל. הכוונה היא לתופעה של דחיקת סמכות המדינה וחוקיה על ידי סמכויות הלכתיות וחוקי הדת. בעיני רבנים כלוינשטיין, הלגיטימציה של חוקי המדינה מוגבלת ובהכרעה בין חוקיה לבין חוקי ההלכה הדתית, כפי שהוא ועמיתיו מפרשים אותם, חוקי ההלכה גוברים.

לתפיסה זו שותף גם הרבצ”ר המיועד, אייל קרים, החולק עם לוינשטיין עמדות דומות בענייני נשים ולהט”בים ובכל הקשור לדיני מלחמה הלכתיים, המצדיקים לדעתם מעשים כמו הריגת פצועים ואזרחים חפים מפשע. מעשים המוגדרים לפי דיני המשפט הבינלאומי כפשעי מלחמה ומהווים הפרה של חוקי הצבא והמדינה.

תהליך זה של הכפפת אורח החיים של חיילים לעקרונות דתיים מאופיין, לדעת לוי, לא רק בניסיונות ללחוץ על הצבא ליישם ערכים ופרקטיקות דתיות אלא גם בהשפעה על המתרחש בו באמצעות השתלטות הדרגתית על עמדות כוח בתוכו. שותפו של הרב לוינשטיין להקמת המכינה בעלי ומנהיג המכינות הדתיות הקדם־צבאיות, הרב אלי סדן, שזכה השנה בפרס ישראל, שאמנם הסתייג מדברי לוינשטיין, אמר בעבר: "צריך להיכנס לכל המערכות – הצבא, השב"כ, המערכות המשפטיות כדי לעצב את המדינה האידיאלית". דברים ברוח דומה אמר בכנס הרב שלמה אבינר: "הצבא שלנו קדוש… בפנים יש כמה שינויים לפעמים לא טובים, הם לא יצליחו. לא להירדם בשמירה, אבל לדעת שאנחנו הולכים ומנצחים".

"השינויים הלא טובים" כוללים לא רק הזמנת "סוטים" להרצות בבסיס הדרכה של קצינים או צפייה של חיילים במחזות תבוסתניים ובפריצות בתיאטרון, אלא בעיקר במה שהם תופסים כדחיקה ונגיסה בהשפעתם על המתרחש בצבא – צעדים כהוצאת ענף תודעה יהודית מידי הרבנות הצבאית על ידי הרמטכ"ל ומדיניותו של קצין חינוך ראשי הרואה בחינוך לפלורליזם דתי, סובלנות והכרת האחר והשונה ערכים ראויים שיש להנחיל לחיילים.

לוינשטיין, ורבנים נוספים המביעים עמדות דומות, משתייכים לזרם החרד”לי ההולך ומתחזק בציונות הדתית – זרם העוין את רוח ההשכלה הכללית ואת ערכי הדמוקרטיה ומדגיש תפיסה דתית פונדמנטליסטית לצד אידיאולוגיה לאומנית. זרם זה מתעצם במערכת החינוך הממלכתית־דתית בשנים האחרונות

את מלחמת התרבות בין חוקי המדינה לחוקי ההלכה יש לראות בהקשר מדאיג נוסף: לוינשטיין, ורבנים נוספים המביעים עמדות דומות, משתייכים לזרם החרד”לי ההולך ומתחזק בציונות הדתית – זרם העוין את רוח ההשכלה הכללית ואת ערכי הדמוקרטיה ומדגיש תפיסה דתית פונדמנטליסטית לצד אידיאולוגיה לאומנית. זרם זה מתעצם במערכת החינוך הממלכתית־דתית בשנים האחרונות. כפי שציין שמואל שטח, מנכ"ל תנועת “נאמני תורה ועבודה”, התופעה באה לידי ביטוי בעלייה במספרם של תלמודי התורה הציוניים, שהם מסגרות ייחודיות לחינוך יסודי לבנים.

במסגרות אלה, שהן בעצם בתי ספר פרטיים במימון המדינה, קיימים תגבור משמעותי של לימודי קודש על חשבון לימודי חול, הפרדה בין בנים לבנות ומנגנוני קבלה סלקטיביים המפלים תלמידים משכבות מוחלשות, חלק גדול מהם מזרחים. חלק מבוגרי בתי הספר הללו יגיעו בעתיד למכינות הקדם־צבאיות וישיבות ההסדר הממומנות בכספי המדינה שרבנים כלוינשטין החותרים תחתיה עומדים בראשן.

מלחמת התרבות לא עומדת לשכוך בשנים הקרובות, והמאבק על פלורליזם, שוויון מיני ומגדרי, צדק חברתי ודמוקרטיה רק ילך ויחריף – בצבא ומחוצה לו.

פורסם ב״ידיעות אחרונות״

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. איזי גור

    כל ניסיון להאיר את עיניהם של מאמינים בדבר האיוולת שבאמונה עיוורת – נידונה לכישלון.
    המאמין, ויהא זה אסירה של כל דת שהיא, ובניגוד גמור לכל היגיון, ישליך את יהבו על מי שהוא חונך לראות בו כל יכול. מישו, דרך מוחמד ובודהה וקרישנה ועד המטיף המוכשר בכנסייה המקומית.
    וכך, לכל תופעה המעמידה סימני שאלה בפני האמונה העיוורת ישנה תשובה מן המוכן. "מפני חטאינו גלינו". "אל תשאל במופלא ממך". "נסתרות הן דרכי השכינה" שלא להזכיר את התשובות הלקוניות "ברוך השם" , תודה לאל", "בעזרת השם יתברך" ועוד ועוד אמירות בולשיט מסוגן.
    אכן, לזכותה של האמונה ניתן לומר שיש בה מעין תרופה לכל רפה רוח שאינו מסוגל להתמודד עם המציאות הברורה. כך סגד האדם הקדמון לכוחות הטבע, כך האמין לפסילי אלים שיצר במו ידיו, כך גם הוא מאמין שבנה של מרים ואב בלתי ידוע יקום לתחייה ויגאל את האנושות וכך גם מאמינים רבנים שטופי שנאה חולנית כי לקלל, לנדות ואף לרצוח חפים מפשע מצווה היא מדאורייתא.
    הדת אינה אלא הבל, סכלות, אווילות, עיוורון, מום שכלי ונגע רגשי.