string(2) "he"
string(2) "he" -array(0) { }

המורה עובדת קבלן, וגם המשוררת

על ספר השירה החדש של מיטל נסים
מתי שמואלוף

משורר וסופר. ב-2014 ראה אור "מקלחת של חושך וסיפורים נוספים" בהוצאת זמורה-ביתן. עובד על רומן ראשון

כותרת הספר החדש של מיטל נסים, "מורה עובדת קבלן", הוא מראה לאובדן דרך. לא במקרה אשה כותבת אותו: ההידרדרות שמתוארת בספר שייכת לנשים – גם בתוך המקצוע של ההוראה, שהייתה פעם מקצוע גברי יוקרתי אך לאחר שהם עזבו השכר ירד והיוקרה התמעטה; אולם התהליך הרחב יותר, הוא ההשתלטות הטוטאלית של האידיאולוגיה הניאו-ליברלית, שבה אין הבדל בין הוראה לבין מקצועות אחרים. ואם אפשר להפוך עובד ניקיון לעובד קבלן חסר זכויות, שמחדשים מדי שנה את החוזה שלו ומתעמרים בו בדרכים מגוונות, הרי שאפשר גם להפוך מורים לעובדי קבלן. גם אני הייתי מורה עובד קבלן, ואני מכיר טוב מאוד את היעדר הזכויות של עובדי קבלן, מה שהסופר דאגלאס קופלנד קרא פעם ״מקג'ובים״ – עבודות שאי אפשר להתפרנס מהן ואין בהן עתיד תעסוקתי.

אך הדיון של מיטל ניסים אינו רק בדיני עבודה החשובים להישרדות של משפחה. היא מדברת על השירה כמטאפורה למקום שמחנך את העם ושמאבד את מקומו, דווקא בשל היעדר המשמעות של הוראה בימינו.

 

הבטחה

אִם תִּהְיִי יַלְדָּה טוֹבָה

עוֹד וָעוֹד וָעוֹד

וְתַעֲשִׂי כְּאִלּוּ אַתְּ אוֹהֶבֶת סְטִירוֹת

הזַּמְַן יעַבֲ ֹר

וְאָז יַעֲבִירוּ אוֹתָךְ לְמִשְׂרַד הַחִנּוּךְ

וְהַשָּׂכָר יעֲַלֶה יפֶָה

האשה מתעדת את התהליכים של ההתרוששות בשל הביזה, כי אם מישהו הופך אותך לעובד קבלן הוא מרוויח מתוך הגניבה משכר העבודה שלך. מיטל נסים קושרת את התהליכים החברתיים הללו גם לפריפריה החיפאית שבתוכה היא מתגוררת: 

 

מורה עובדת קבלן עטיפה
כריכת הספר. הוצאת גרילה תרבות / פרדס

 

צומת וולקן

הַמַּשָּׂאִיּוֹת יָבוֹאוּ לַעֲשׂוֹת שְׁרִירִים

וְהַיְּרֻקִּים יְצַקְצְקוּ בִּלְשׁוֹנָם

וּפְעִילִים פּוֹלִיטִיִּים מִמַּחֲנוֹת שׁוֹנִים יִתְאַחֲדוּ רִגְעִית

וְיַגִּידוּ מְכַל הָאָמוֹנְיָה

וְיַגִּידוּ הַפֶּטְרוֹכִימִיִּים

וְיַגִּידוּ בַּזָ"ן זֶה עֵסֶק מְסֻכָּן

אֲפִלּוּ יוֹתֵר מֵהַפְּצָצָה הַגַּרְעִינִית שֶׁל אִירָאן

הֵם נִרְאִים יָפֶה בְּצִיּוּר שֶׁל אַמְנוֹן יוֹהַס

הַמִּפְעָלִים הָאֵלֶּה

גַּם בִּהְיוֹתָם לֹא טוֹבִים

אֵיךְ הַנּוֹף בִּלְעֲדֵיהֶם יִהְיֶה שֶׁלִּי

 

חיים בצל זיהום. הזיהום אינו רק פיזי, מתוך המפעלים של המפרץ והמאבק שתכליתו לנקות את האזור ולהוריד את שיעור הילדים החולים באסטמה שרק חיפה מולידה. הזיהום הוא גם סימבולי, זה שמוריד אותך למטה בשל היותך רחוק מהמרכז, רחוק מסדר היום, כלוא בתוך חוויה שולית.

 

למשוררת עם זכרון קצר

אֲבָל הֲרֵי כְּבָר כָּתַבְתְּ שֶׁהִנָּךְ הַשִּׁיטָה

שֶׁרַגְלַיִךְ הֵן רַגְלֵי הַשֻּׁלְחָן -

מַזְכִּירָה נִצְחִית -

זוֹ הַחֶמְלָה עַל הַבַּת שֶׁלָּךְ, הַתַּלְמִידָה

שֶׁבִּלְבְּלָה אוֹתָךְ.

קִרְאִי שׁוּב אֶת שִׁירַיִךְ

עַל הַחֶשְׁבּוֹנוֹת שֶׁלֹּא שֻׁלְּמוּ

עלַ הבִלִתְִּי אֶפשְׁרִָי

עַל הַמְּצִיאוּת הַמְּחֻרְבֶּנֶת

ואְָז תִּכתְְּבִי מחדָָשׁ

הרְבּה שִׁירָה

פְּתָקִים קְטַנִּים לַמּוֹרָה

שֶׁאֵינֵךְ מַכִּירָה

שָׁלָב בְּסֻלַּם הַהִירַרְכְיה

כֻּלּוֹ כֵּן וְנֻסָּחִים קְבוּעִים

שֶׁחַיָּבִים.

אַתְּ מְבִינָה?

 

אפילו הזיכרון החברתי נעלם, המשוררת כבר כתבה על הדיכוי, אבל חלק מהחזרה הסטיכית שלו על פעולותיו האכזריות מלווה בשכחה שלנו. בהיעדר הוראה של שירה, בזמן שבו אנו עסוקים בלשרוד, אנו שוכחים. המורה עובדת קבלן, המשוררת עובדת קבלן, השירה עובדת קבלן ולכן התהליכים חוזרים על עצמם.

תקראו את הספר הזה, הוא זועק ודורש עתיד אחר.

כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות