string(2) "he"
string(2) "he" -array(0) { }
  • שבזי
    חידת שבזי
    סרטה של ישראלה שאער-מעודד מפרק את הדימוי של ר׳ שבזי
  • פלמנקו
    רוקדים לבנקאים
    על מאבקן הסוחף של מוזיקת וריקוד הפלמנקו בדרום ספרד

כשהנפש חוצה את מעבר הגבול של מדינת היהודים

אנחנו הסטטיסטים בסרטי ההשפלה של הקולוניאליזם האחרון – פעם זו פרופ' נאדירה שלהוב קובריקאן, פעם ד"ר ח'אלד פוראני, פעם השחקנית סמר קובטי, פעם הסטודנט למוזיקה, פעם הנגר, פעם סולל הכבישים. לא חשוב, העיקר שהוא ערבי
אבו לילא (סמיר אלאחמד)

נולד בכפר קרע אל תוך מציאות הממשל הצבאי. את לימודיו האקדמיים סיים באוניברסיטת תל אביב. פעיל פוליטי לשעבר ופעיל חברתי בהווה. כיום הוא מנהל עסק משלו, לומד לטבען עוגיות שהוא אוהב לאפות ומחדש את ההיכרות עם אלוהים

בכל פעם בה מזדמן לי לחצות את מעבר הגבול של מדינת היהודים, אני נכנס מיד לשירותים במעבר הגבול של המדינה האחרת, מביט ארוכות במראה, ומגלה שוב להפתעתי שפניי מוארות. ובחיי שתי הסבתות שלי וכל הקדושים שזו לא הגזמה; הפנים מוארות, רגועות, צחות, גם הנפש שלווה מוכנה לספוג עונג ותשוקה.

במעברי הגבול של מדינת היהודים נכפה עלינו ערטול אלים, סדיסטי ומשפיל הכולל חיטוט לא רק בחפצים האישיים ובאיברים האינטימיים שלנו, אלא בעיקר בנפש שלנו; אך ברגע שאנחנו מגיעים למחוז חפצנו, אנחנו אלה שכופים את ההתערטלות על עצמנו באופן רצוני: פושטים את כל חוויות הדיכוי והנישול וההשפלה ונטל מסת המתח המלווה את חיינו. זו הסיבה ששרירי פנינו המתוחים נרפים להם אוטומטית בכל נחיתה בשדה תעופה של מדינה אחרת וגופנו נהיה קליל ומרקד, משוחרר ממטען היתר שמדינת היהודים מעמיסה עליו.

אני מתוודה פה שאת בחירת יעד הנופש שלי אני קובע על-פי קריטריון פשוט: מקום שלא אפגוש בו יהודים ישראלים. שי, חברי היקר מימי הקפיטריה והדשא של גילמן, שאל אותי פעם בהרמת שתי גבות "אבל יא סמיר, אתה לא גזען, וזה נשמע רע שאתה אומר את זה, אז למה זה?". מיד קמתי להזמין לנו עוד סיבוב של קפה ופתחתי בהרצאה מייגעת המתחרה בכישורי הפטפטת של שהרזאד המנסה לדחות את גורלה המר ומכת חרבו של שהריאר המלך. פרשתי בפניו את כווווול תולדות הקולוניאליזם הציוני במולדת שלי. סיפרתי לו על הכיבוש, על הנישול, על הטיהור האתני, על מאות מעשי הטבח והאונס, על הריסת ערים ויישובים, על טרנספר, על גניבת רכוש וקרקע, על הממשל הצבאי, על כיתור היישובים שלנו בטבעת חנק של ישובים שהם על טהרת הגזע הנבחר. בסוף אמרתי לחברי שי: "יא חביבי, כל זה עשיתם לנו וכל זה לקחתם לנו, ח'לס, עכשיו תנו לנו לחיות. אני רוצה רק כמה ימי חסד בשנה מחוץ למולדת שלה בלי שאפגוש נציג וסוכן אחד של הקולוניאליזם שלכם שיזכיר לי כל תולדות האינקוויזיציה שעשיתם לנו. תכלס, אני רוצה לנוח ולא לחשוב יותר".

אחרי שמדינת היהודים התיישבה לה בנחת לספור את השלל שנגנב מהפלסטינים, את הכספים, הבתים, היישובים והקרקע, היא מצאה את הזמן לכמה שעות של חשיבה יצירתית והגתה את "תוכנית ההשפלה". קברניטי הקולוניאליזם הציוני האמינו בכל רמ"ח אבריהם שהשפלת הפלסטינים היא הנשק הפוליטי והפרסומי היעיל ביותר למניעת כל ניסיון של שכחה או אות התקוממות. על התכונית התעמולתית מופקדים (מאז ומתמיד ולעד) ראש הממשלה, ראשי הקואליציה, ראשי האופוזיציה. מאחר ומדובר במשימה מורכבת ומקיפה ומפאת קודש המטרה, את ביצוע המלאכה הטילו על סוכנים שונים ורבים: השב"כ פועל בשטח ומלקט ידיעות ואינפורמציה על הפלסטינים בכל תחומי חייהם – פוליטיקה, תרבות, השכלה, עבודה ועוד.

הוראה אחת בספר הערבים בישראל זכתה לבולד ענק: "אין להבדיל בין סופר, משורר, שחקן, ד"ר, פרופ', מורה, פועל בניין, אשה, גבר, קטין. ויש להקפיד שההשפלה תעשה בפרהסיה ובקול רם. מה שלא נראה ולא נשמע לא קיים!"

המידע המצטבר נערך בכרטסות המקובצות בתוך ספר "הערבים בישראל" והוא מחולק לכל סוכני ונציגי ושומרי הגבול של מדינת היהודים. דרכי הפעולה ומטרותיה של תוכנית "הנשק הפוליטי" היו שקופים מדי מכדי שלא יובנו כהלכה בקרב הסוכנים ושומרי הסף. הוראה אחת בספר הערבים בישראל זכתה לבולד ענק: "אין להבדיל בין סופר, משורר, שחקן, ד"ר, פרופ', מורה, פועל בניין, אשה, גבר, קטין. ויש להקפיד שההשפלה תעשה בפרהסיה ובקול רם. מה שלא נראה ולא נשמע לא קיים!".

"קח לך ערבי/ה והשפילו אותו", הטמיעו להם שם בנתב"ג, שדה דב, אל-על, ישראייר. הם למדו מהר מאד שלא חשוב מי הוא אותו אבייקט ערבי של השפלה, כי בסך הכל מדובר בסטטיסטים העובדים בשירות התעמולה הקולוניאלית המשודרת במרחב הציבורי. סטטיסטים המופיעים כדמות אחידה (ערבים) ברקע של סצינת ההשפלה כדי להשלים את האווירה הנדרשת. כלומר משהו בנוסח "Non-actor". אז פעם זו פרופ' נאדירה שלהוב קובריקאן, פעם זה ד"ר ח'אלד פוראני, פעם זו השחקנית סמר קובטי (שמשום מה הפכו בכלי התקשורת של המדינה היהודית ל"סאמר" – שם של בנים), פעם זה המורה לעברית, פעם זה הסטודנט למוזיקה, פעם זה הנגר, פעם זה סולל הכבישים. לא חשוב, העיקר שהוא ערבי.

השיטה באל-על די קבועה ופשוטה: מתשאלים, שואלים על חיי המין, על רשימת המקומות שהקורבן מתכננן לבקר בהם, על שעות העבודה, על המאמרים שכתבה, על הכלים בהם הוא מנגן, עם החברים בארץ ובחו"ל. את השאלות יש לשאול כך שכל השאר הנוסעים יבינו במה ובמי מדובר. המסר ברור: "תראו מה אני עושה למענכם אחיי היהודים, אני מתשאלת את הערבייה הזו ומוודא עבורכם שהיא לא מחבלת מתאבדת. הכל למען הנוחיות והביטחון שלכם" – והקהל מריע. אבל זה לא נגמר. המתשאלת הולכת לקב"ט האחראי באקט של התלחשושיות וקריצוות וחיוכים המשודרים אף הם עבור ולמען הנוסע היהודי. ואז, או-אז באים שני אנשי ביטחון, מובילים את הקורבן לתא צדדי המיועד למימוש הפנטזיות המיניות של הבודקים. כופים עליו התערטלות. אם זו בחורה, אז חובה לקחת את החזייה לשיקוף נוסף למען הכנסת עוד קצת אקזוטיקה לפנטזיה של הבודק/ת היהודי/ה… ואז באה ההודעה: "גברת, את לא יכולה לעלות למטוס עם התיק האישי שלך/המחשב/הכינור/הספר/הנעליים/". הקורבן הושפל על לשד עצמותיו, הנוסע היהודי ניצל.

משחררת העבדים הארייט טאבמן אמרה: "הייתי יכולה לשחרר עוד אלפים רבים, אם רק הם היו יודעים שהם עבדים". הייתכן שגם אנחנו אשמים בסצינות ההשפלה המיועדות לצרכן הסף היהודי? אני אישית לא טס אל-על, כי אני באמת לא רוצה להרגיש ׳הכי בבית הכי בעולם׳. אני נוסע כי אני בורח מאותה אווירה של ׳הבית׳. ואני, אני יש לי חלום. יש לי חלום שבעוד כמה שנים יזמינו אותי לנאום בכנס "שנה למשפטי תל-אביבירג – התוצאות והלקחים".

האג שמח לכם סוכני ושומרי הסף של הקולוניאליזם הישראלי.

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

  1. עידו לם

    רוצה לדבר על קולוניאליזם? תלמד על הקולוניאליזם המוסלמי בכל המזרח התיכון, קאט דה בולשיט חבוב: הפריווילגיות העצומות שלכם במרחב נגמרו תרצו או לא תרצו.

    1. רותם רפטור

      לם-לם, אתה לוקה בקשיים חמורים בהבנת הנקרא. אבו לילא לא כתב על "קולוניאליזם" אלא על גזענות יודו-פשיסטית. גם אם יודו-פשיסט כמוך אינו מבין זאת, ה"בולשיט" הגזעני הוא שלך ושל יהודונים נקלים כמוך (כלומר, הרוב המכריע של היהודים-ישראלים).

      1. עידו לם

        אגב מפניני רפטור: "מזרחיות" אינה עניין של מוצא אלא של תת-תרבות נחותה, שהדוגלים בה מעדיפים להאשים אחרים בנחיתותם במקום להתבונן במראה ולהסיק מסקנות אישיות.

        מי ביקש גזענות ולא קיבל?

    2. דןש

      האם תשוקתך להתנהג כמו מדינה מוסלמית אפלה ?
      אותי מעניין כיצד מתנהגת מדינת ישראל כלפי כלל אזרחיה.
      השוויוניות חשובה ולא פחות ממנה כבוד האדם.

  2. אמיר

    תגיד, עידו, לא נמאס לך למחזר את הגזענות שלך בכל פוסט?

    1. עידו לם

      לא נמאס לך לצעוק גזענות בצורה מופרכת ולצאת אידיוט ומניפולטיבי?

  3. אסף

    טירחנת כהוגן. את כל התלונות שלך אפשר לארוז יפה עם סרט ורוד ולזרוק לפח. מה בדיוק אתה רוצה? היה מנדט, הצעת חלוקה, סירבתם, העדפתם מלחמה, הפסדתם. באסה להפסיד, זה בדרך כלל כרוך במוות, אובדן רכוש ועוד כל מיני דברים כאלה שהם חרא גדול, אבל זו מלחמה ולא אנחנו המצאנו את זה ולא אתם. רק שאתם בחרתם בזה בזמן שיכולתם לבחור בפשרה סבירה.
    ומה אתה רוצה מהחיים שלנו עם אגדות על קולוניאליזם? מה אנחנו, בריטים, גרמנים? היינו פה לפניכם וחזרנו וזו זכותנו, לפי טקסט דתי קדוש שמקובל גם עליכם, אז אולי מספיק לקשקש? תקבלו את הדין, תפסיקו להילחם, נפסיק לבדוק אתכם בנתב"ג.

  4. יוסי אמיתי

    מסכים לחלוטין עם תגובתו של חיים רחמן בפייסבוק לעיל, וחש סלידה עמוקה נוכח הגזענות וגסות הרוח של עידו לם. סגן הרמטכ"ל, בנאומו המפורסם, דיבר על שלושה תסמינים בחברה הישראלית המזכירים את האווירה באירופה בשנות ה-30 של המאה שעברה. ואלה הם: אלימות, התחסדות וגזענות. תגובתו של עידו היא שילוב של כל השלושה יחדיו.

  5. רותם רפטור

    יש לתרגם את המאמר החשוב הזה לשפות רבות ככל האפשר ולהפיצו בכל העולם. הבה נקווה שלא ירחק היום שבו יתקיימו משפטי אביביברג, ואז אכן יהיה האג שמח לכל מי שנקעה נפשם מהגזענות הישראלית.

  6. נפתלי אורנר

    "שיקולי ביטחון" כמסווה ללאומנות וגזענות. מה, אי אפשר לבדוק, בדיקה יסודית, תכולה, בלא להשפיל אנשים?

  7. יוסי ברנע

    אין צורך לקבל את כל תפיסות ( אידיאולוגיות, היסטוריות) של הכותב בכדי להסכים עמו על דבר אחד וברור לכל מי שמצדד בדמוקרטית ליברלית. יש להפסיק לעשות פרופילינג בשדות התעופה על אנשים באשר הם בעל מוצא, דת או גוון עור אחר. השפלת אזרחים, אחת דתם או מוצאם האתני אינה עולה בקנה אחד עם הדמוקרטיה הליברלית, וכנראה שיקר עמי איילון בהיותו ראש השב"כ שצוטט במקראה בנושא השסע הזה, שבה טען שכבר לא נעשות בדיקות משפילות