• ביטון-יפעת-1
    פודקאסט חדש
    "אנחנו הגנרליות של הביטחון החברתי" - ראיון עם יפעת ביטון
  • קושמרו ואברמוביץ
    בעקבות הבבונים
    מה קרה כשכתבי אולפן שישי יצאו לפגוש את הילידים בשדרות?

לו היה אבנרי קופץ לברלין

אורי אבנרי קרא לצעירים ישראלים בברלין להתפקד לדגל ולחזור ארצה. הוא מדמיין את הברלינאים ״הנמרצים, היצירתיים ובעלי היוזמה״ כמעין יחידת עילית שסרה מדרכה למחוזות רחוקים, מבלי להבין שהרבה מהם בחרו בחיים כאן בדיוק כדי לצאת ממעגל ההקרבה למען המולדת
טל חבר־חיבובסקי

עורך "מכאן ואילך: מאסף לעברית עולמית", כתב־עת עברי אשר יוצא לאור בברלין ובפריז

לבו של אורי אבנרי נכמר למראה עלייתה של ברלין העברית (״צעירי ברלין, שובו לארץ״, 28.07, ״הארץ״). הוא מבחין בקופצים לגובה ונזכר ביוון העתיקה ובמשל של איזופוס: אתלט התרברב על הישגיו באי רודוס, שם קפץ לדבריו קפיצה שלא היתה כדוגמתה, ויעידו עדים! בא אליו פלוני ואמר שאין צורך בעדים, ״רודוס כאן, קפוץ כאן!״.

אבנרי מפציר בברלינאים שישובו לקפוץ בארץ שעזבו. הוא מנסה לשכנע אותם ואת עצמו שהגירתם ״מלווה בהבטחה עמומה לשיבה הביתה בעתיד שמעבר לאופק״. הפזמון הזה מוכר: ״יונתן סע הביתה״,״הוא עוד ישוב״,״מה טוב לנדוד אך טוב יותר לחזור״. דור הצברים עמל במשך שנים לנטוע בלב ילדיהם ונכדיהם את הרושם שאין להם ארץ אחרת ושבסוף תמיד ירצו לשוב ״חזרה אל הביצה״. ואולם, לכל אידיאולוגיה יש סוף. רבים נוסעים כיום לברלין, וזה מעכיר את רוחו של אבנרי.

כדי להעניק משמעות לשנים של מלחמות ומאבקים, מבקש אבנרי שהברלינאים יקפצו לו. הוא מפנטז שהם יבואו כולם, אתלטים חסונים מברלין הדשנה, ויקפצו בחזרה למזרח התיכון, הישר אל תוך מדי המאבק שזנחו מאחור. שיקריבו קצת. קפיצתם חזרה הרי תיתן משמעות למפעל חייו, להקרבתו ולגבורתו שלו. בלעדיהם לא ברור עבור מה נאבק כל השנים. זאת בעצם השורה התחתונה של תרבות הפראייר המפוארת שהקימה יהדות השרירים הצברית: כל דור מוליך את הדור שאחריו אל גבורה והקרבה חדשה, אל מלחמה והשחתה נוספת, אל הלם הקרב, אל ייסורי המצפון. ובלבד שהדור הקודם לא ייצא פראייר. שלא יתברר שהקריב, השחית, התחרט, ישב בכלא או שבר את שתיקתו לשווא.

אבנרי, אף על פי שאינו צבר, קורא לצעירים ״הדרושים לנו בארץ״ לחזור, להתפקד ״לדגל״, ״למאבק״,״להסתער על הפוליטיקה״,״להקים כוחות חדשים״,״לכבוש את השלטון״. הוא מדמיין את הברלינאים ״הנמרצים, היצירתיים ובעלי היוזמה״ כמעין יחידת עילית שסרה מדרכה למחוזות רחוקים, כמו חייליו של קסנופון התועים בערבות פרס. אבנרי ״רוצה לצעוק״ עליהם ולהזכיר להם עד כמה הם חיוניים למערכה, למאבק ׳על הבית׳. אך אם במקום לבקש מהם לקפוץ חזרה היה קופץ בעצמו לכאן, לברלין, היה מגלה שהרבה מהם בחרו בחיים כאן בדיוק כדי לצאת ממעגל ההקרבה למען ״המולדת״. אם היה מגיע לכאן, היה אבנרי מוצא חיי יצירה פוריים ומעורבים פוליטית, בעברית ובשפות אחרות, לאו דווקא מתוך תשוקה לגבורה או לתהילת לוחמים.

כדי להעניק משמעות לשנים של מלחמות ומאבקים, מבקש אבנרי שהברלינאים יקפצו לו. הוא מפנטז שהם יבואו כולם, אתלטים חסונים מברלין הדשנה, ויקפצו בחזרה למזרח התיכון, הישר אל תוך מדי המאבק שזנחו מאחור. שיקריבו קצת. קפיצתם חזרה הרי תיתן משמעות למפעל חייו, להקרבתו ולגבורתו שלו. בלעדיהם לא ברור עבור מה נאבק כל השנים

גם ותיקי המלחמה האתונאים נטרו טינה לצעירים שלא לקחו חלק במאבק. במחזהו ״צרעות״ דימה אריסטופנס את מקהלת הווטרנים הממורמרים לצרעות המתגודדות ברטינה קולקטיבית אל מול המשתמטים הצעירים, הלא הם דבורים ללא עוקץ שלא משלמים את המחיר שהוריהם שילמו לפניהם. ואכן, רבים ממי שבחרו לחיות בברלין השאירו את עוקץ המיליטריזם מאחור. ומה יהיה על הארץ שאליה אבנרי מבקש שיקפצו לו? מי ידאג לה אחרי שהעוזב האחרון יכבה את האור? התשובה מצויה בעצם המשל שהוא מביא על הקופץ ברודוס.

״רודוס כאן!״ עונים כאמור לאתלט שמתרברב על רודוס הרחוקה. רודוס יכולה להיות כאן, שם, או בכל מקום אחר. המקום, בסופו של דבר, אינו חשוב. היהודים שכינו את וילנה במשך מאות שנים ״ירושלים דליטא״ בעצם אמרו ״ירושלים כאן!״ וכיום, מי שלא רוצה לחיות על החרב בארץ התנ״ך על גבול מואב, יכול לחיות חיים לא פחות פוליטיים במואביט, הלא היא השכונה בברלין שבה נרשמים הפליטים החדשים שמגיעים לעיר.

Hic Rhodos, hic salta!

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. אסף

    אתה צודק, תישארו שם. בלי ציניות, זה מקומכם – ברלין ראויה לכם ואתם ראויים לה. אין לכם שום קשר להתחדשות היהודית-ישראלית המופלאה שמתרחשת במזרח התיכון. ובניגוד לרוח שנושבת מבין שורותיך – כדאי שתפנים שאין לכם שום חשיבות, תרבותית או אחרת. בפרספקטיבה היסטורית, משקלכם כחיידק. אתם לא יותר מזלזל מקרי וחורג בעץ התרבות היהודית, זלזל שיצנח בעוד חלקיק שנייה או שניים.
    ההתיימרות שלכם לקיים חיים "נורמליים" כיהודים באירופה מצחיקה. הרי אתם נשענים, תרצו או לא, על הגב הרחב של יהדות-השרירים הישראלית שלה אתם מתיימרים לבוז. מה היו היהודים באירופה לפני ישראל? אובייקט לפוגרומים ותו לא. בלי המכורה הבריונית שאתם כל כך מתעבים, הייתם גם אתם נופלים קורבן לפוגרום, אם לא מחר אז מחרתיים.
    וההתיימרות לקיים חיי רוח פוריים ועצמאיים כביכול מופרכת אפילו יותר. הרי אם היצירה שלכם מקושרת ליהדות, לישראל ולעברית – ממילא הפרויקט שלכם טפל למה שקורה כאן, נגזר ממנו ותלוי בו לחלוטין. ואם תתיימרו ליצור יצירה "אירופית" שאינה קשורה ליהדות וישראל – מי בכלל ישים עליכם שם?!
    בקיצור, שלום שלום ואל תבואו, גם לא בחלום.

    1. תומר דרייפוס

      לפני מדינת ישראל היהדות היתה אובייקט לפוגרומים ותו לא? גדולי האנטישמים באירופה היום לא יכלו לנסח זאת טוב יותר ממך.

    2. תמר

      אסף, תודה על הדגמה והמחשה מאלפת של ההפנמה הציונית המוחלטת של התפיסה האנטישמית. עד לנקיטה מפורשת של הכינויים חיידקים וטפילים כלפי יהודי אירופה. אם למישהו עדיין היה ספק שהתנועה הציונית היא משהו מלבד גלגול יהודי מעוות של הנאציזם. ואגב, בית הכנסת המרכזי בקופנהגן היה מקום הרבה יותר נעים לפני שנפל קורבן לירי מידיו של בן אבוד לפליטים פלסטינים, בעקבות טבח האלפים המחזורי האחרון של ישראל בעזה.

  2. איזי גור

    דומה כי אבנרי יוצא מנקודת הנחה שהישראלים אשר היגרו לגרמניה, או לכל מדינה אחרת, עשו כן,\ על שקצה נפשם במשטר הפשיסטי המבחיל השורר כאן.
    ואני סבור שלא כך הוא. הם ירדו בעיקר מסיבות כלכליות. יוקר המחיה , קשיי דיור וכד'. אי לכך אין לדעת במי היו תומכים ולמי היו מצביעים בשובם ארצה. ואם נקבל את שאיפותיהם
    של אנשי הימין לאפשר ליורדים להצביע בבחירות בארץ, נקל לשער כי בדיקות שנעשו על ידם העלו שהרוב תומך בשלטון הימין.
    וכי לזאת ישאף אבנרי?!

    1. פריץ היקה הצפונבוני

      על נטיתם של ה,,עולים׳׳ ל,,גולה הדוויה׳׳לימין ,נראה לי שמדובר בעקר לעולים לארה׳׳ב מהשכבות העממיות. .כשהייתי ב1985 בבוסטון אצל בני ומשפחתו, נוכחחתי לדעת כי יש שם הרבה תומכים לתנועה שנקראה,,ברית שלום וצדק׳׳הקרובה לעמדות שלום-עכשיו. בכנס שהתקיים בבית כנסת גדול בברוקליין, פרבר של בוסטון שבו 70% יהודים,שם הם התגוררו, היו מאות משתתפים . יתר ממה שצוותא יכןלה להכיל. בנוסף לתומכי שלום עכשיו בארה׳׳ב . התנועה התאחדה עם ,,ג׳יי-סטריט׳׳ המבקשת להיות שדולה אלטרנטיבית מתונה שוחרת שלום לאייפאק הימנני. היא קיימה בהיותי בבוסטון את הכנס השנתי הראשון בוושינגטון די סי וכלתי ונכדי לקחו אותי לכנס השתתפו אלפים. אמנם לא רבבות כמו באייפאק הנתמך ע׳׳י הנהגה ימנית ווהמיליארדרים שעושים כספם מהימורים.כששאלתי את בני על כך ענה לי שהיורדים הימניים הם ה,,מוברים׳׳-מעבירי דירות ונהגי מוניות וכיו׳׳ב. בבוסטון יש הרבה מוסדות אקדמאיים ולכן יש שם גם הרבה סמולנים אכולי שנאה עצמית אם לא ממש אנטישמים כן ירבו. יש גם קבוצה שנקראת ,,ג׳ואיש וויס פור פיס׳׳ שפגשתי שהם אנטי ציוניים בקיעים בנעשה בישראל והאימפריה שלה. ונאמר אמן .כן ידבו גם הם ולהשומע ינעם.

  3. דן וקסלר

    מצחיק איך לא אבנרי ולא אתה מתייחסים למי שכאן למי שחי בארץ
    כאילו המליונים שכאן כבר לא רלוונטיים (אולי בדיוק כי הם לא ברלינאים, אקדמיים)
    זה מראה בעיקר איך גם אתה וגם הוא ויתרתם על המאבק פה
    זו הטרגדיה האמתית לא הקרבה על המולדת, אלא ויתור על החיים בקרבה יהודים ופלסטינים כאחד

  4. אלי

    כתבת שטויות טל, אבנרי היא יצור היסטורי, הוא בונה והורס, הוא הורג ויולד, הוא טועה וצודק. ואתם מה? אתם פציפיסטים, וגם שם אתם פציפיסטים, אולי אתם פחדנים או אולי אתם עייפים. וכול השטויות האלה על חיי יצירה במקום "מיליטריזם" – אין דבר כזה, תמיד כשאת בונה משהו את גם הורסת, בספרות כמו בכול דבר אחר, פוליטיקה זה מלחמה, לחיות זה להיאבק אבל אתם פשוט ליברלים, אתם מציעים סחורתכם בשוק וכשיש מכות אתם מתקשרים למשטרה וכשזה לא עוזר את טסים לחול ומדברים על "הזכות להגדיר עצמכם"

  5. פריץ היקה הצפונבוני

    אני דוקא מצדיק את אבנרי. זה הסכוי היחיד שישראל( שהיא כבר בדרך לשם) לא תיהפך למדינה חומיניסטית וצבאה למשמרות המהפכה של המתנחלים המשיחיסטיים.
    מצד שני מי שיש לו ילדים והא לא ירצה שישרתו בצבא התועבה הישראל ולאבד צלם אנוש ,מוצדק כל צעד שינקוט כדי שלא יאולצו להתגייס.