string(2) "he"
string(2) "he" -array(0) { }

פצעי הנפש, זהות ופיוס

על ההכרח להציג את ההיסטוריה של הספרדים כחלק אינטגרלי של ההיסטוריה היהודית וכמכוננת הנאורות הראשונה, ולצד הידע – לחתור לאמת ופיוס
דוד בנון

עוד בטרם פורסם במלואו, העלה דו"ח ועדת ביטון חרלת בעור של אלה המחזיקים עצמם בעלים על מדורי התרבות של מדינת ישראל. אולם אין הם מסתפקים בתרופות המשככות את הגירוד, אלא מרגישים צורך להתפרץ ולתת ביטוי להתנשאות ולשנאה המחלחלות בתוכם כלפי הספרדים. ושוב אנו עדים להכפשות, לעלבונות ולפצעי הנפש מעל דפי העיתונים או באתרי הפייסבוק המתווספים לשורה ארוכה כגלות של עולבים למיניהם. ושוב השד העדתי מאיים על לכידות החברה הישראלית. עד מתי? עד אשר ייאותו ללמוד ולהתנצל על העוול שעוללו בפועל במעשיהם, בקולמוסיהם ובהתבטאויותיהם.

לא מזרחים – ספרדים

1. הספרדים מהווים מיעוט בקרב העם היהודי. מתוך כ-14 מיליון יהודים בעולם, יש לכל היותר 4 מיליון ספרדים. אולם יש המפליגים במשמעות מושג זה של מיעוט ולא רק מפחיתים בערכו ובהשפעתו אלא מגנים ומבזים אותו.

2. הסוציולוגים הישראלים הדביקו לנו את הכינוי "מזרחים", כי הספרדים נתפסו בהיסטוריה של עמנו כ"אפנדים", כאדונים, כפי שידוע מגלות ספרד ופורטוגל, וקשה לסוציולוגים הבורים להודות שאנו מצאצאי הספרדים, מגורשי קסטיליה. אז הדביקו לנו את הכינוי "מזרחים" כדי לשייך אותנו לעולם השלישי התת-מפותח.

3. אני למשל מרוקאי מן אל מגרב, כלומר בערבית מן המערב. יותר מערבי מכל מי שמתיימר להיות מערבי, ובפרט מאלו הבאים מהשטייטל של מזרח אירופה. יתרה מזו, היום מי שרוצה יכול לעיין בקליק אחד ברשימה של המגורשים מחצי האי האיברי, ויתברר לו ששם המשפחה שלי מופיע עם אלפי שמות משפחה הנפוצים בקרב יהודי מרוקו. אבא שלי ז"ל דבר ספרדית, ערבית, צרפתית ולימים גם עברית. אבל הסוציולוגים הבורים ומי שנוהר אחריהם מבלי לחשוב הדביקו לו התואר מזרחי פרימיטיבי.

4. אחרי גירוש ספרד התנהל במרוקו (ובכל מקום אליו המגורשים הגיעו) מאבק בינם לבין ה"תושבים" (ובטורקיה למשל בינם לבין ה"רומניוטים"). וכפי שהמגורשים הביאו איתם תרבות שספגה מן הרוח האירופאית אז כפו על התושבים את היהדות והתרבות שלהם. הווה אומר, המרוקאים הם ספרדים לכל דבר. אני מסרב שסוציולוגים ישראלים שאינם יודעים דבר וחצי דבר על ההיסטוריה של קהילה מכובדת זו יכנו אותי מטעמים אידיאולוגים רצוצים "מזרחים".

שורשי המודרנה ביהדות נהגו בספרד

1. המודרנה היהודית לא התחילה עם מנדלסון כפי שספרי ההיסטוריה של העם היהודי מלמדים. שלושת האירועים המכוננים של המודרנה היהודית מקורם ביהדות ספרד.

2. ראשית הנתיב האמריקאי. אמנם קולומבוס קרוב לווודאי לא היה יהודי, אך האנשים החשובים בצוות שלו היו יהודים. גם כלי הניווט שלקח עמו נוצרו על ידיהם – למשל, הקוודרנט/le quadrant, שנוצר ע"י ר' יעקב בן מכיר, או ה-Almanach perpetuum שנוצר ע"י ר' אברהם זכות, ו"מטה יעקב", כלי מדידה של המרחק בימים. גם הרופא שהתלווה אליהם "אנוס/מאראנו" היה, בשם מאסטרו ברנאל. שלא לדבר על מימון המבצע. יהודי ספרד אפוא הם הם שפילסו את הדרך ליהודי אשכנז, 300 שנה לאחר מכן, כשהללו היססו בין ישראל לאמריקה ובחרו בהמוניהם באופציה השנייה. וכידוע ניו יורק הייתה "ניו אמשטרדם" לפני שהפכה להיות ניו יורק. הווה אומר אמריקה היא "רעיון" ספרדי.

3. הנתיב המארני. נהוג לזקוף למנדלסון, או לאלה שבאו אחריו, את הדרך שבה אנו חיים בחברה המודרנית המערבית, לאמור "יהודי בביתך ואזרח בצאתך". למען האמת כך נהגו תחילה האנוסים הספרדים : בחוץ התנהגו כנוצרים ובפנים, בביתם, כיהודים.

4. נתיב השיבה לציון. בדרך כלל מציינים את תחילת הציונות עם הרצל או ליתר דיוק עם פינסקר. אבל למעשה נתיב זה הנשען על קבלת האר״י לא עלה יפה עם שבתאי צבי שקדם להם. הוא היה הראשון שהיווה וחזה את תנועת השיבה לציון, ופעל למענה לפני שיושמה ע"י התנועה הציונית. ברור שמקום הורתם ולידתם של שלושת הדרכים המרכזיות של המודרנה היהודית בספרד הוא.

5. אם נציג את ההיסטוריה של הספרדים כחלק אינטגרלי של ההיסטוריה היהודית וכמכוננת של הנאורות הראשונה, זו שלא זרקה את התינוק עם מי האמבטיה, בניגוד לנאורות השנייה, ולא נדחק אותה לשוליים, אולי נפתח צוהר לפתרון הבעיה הכאובה הזאת.

סליחה ופיוס

אין הידע גרידא מביא בהכרח להודאה ולהסכמה. הוא גם יכול להעצים את תחושת אובדן ההגמוניה של האורשרים והגרבוזים למיניהם המשתמעת מדברי הבלע שלהם. אם רוצים אחת ולתמיד לרפא את הפצע המדמם, חייבים קברניטי המדינה למנות ועדה מסוג ועדת האמת והפיוס הדרום אפריקאית שמטרתה לבדוק את הפשעים הפוליטיים שנעשו נגד המרוקאים והעדות האחרות מאז קום המדינה ועד היום, להקשיב לסיפורים של הקורבנות, לתעדם ולהעמיד למשפט סימבולי את האחראים. אם הקורבן הישיר של אותו פשע פוליטי רוצה לסלוח, הזכות בידו. ואם לאו – גם הזכות בידו. הוא לבדו יכול לסלוח כפי שקבעו ולדימיר יענקלביץ' וז'אק דרידה שעסקו בנושא הסליחה (בל נשכח שלקח לצרפתים כ-70 שנה לאחות את הקרעים בין תומכי משטר וישי לבין מתנגדיו, הווה אומר שהסליחה צריכה להיבנות, בלי השקעת מאמצים אין להשיג אותה).

רק כך יוחזר הכבוד העצמי/dignity במובן הקנטיאני של המושג, אל חלק גדול של האוכלוסייה הישראלית. רק כך אפשר לנקות את החברה הישראלית מן הזוהמה של הגזענות הזוחלת, לטהר את האווירה ולחזק את הדמוקרטיה שכוחותיה הולכים וכלים. ניתן להשכין שלום ופיוס חברתי אמיתיים אם ניישם את מאמר הנביא "דברו אמת איש את רעהו, אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם" (זכריה ח,16) בסדר הזה – אמת ומשפט. פה טמון הסוד המוביל אל השלום החברתי שכולנו מייחלים לו.

דוד בנון הוא פרופסור אורח באוניברסיטה העברית

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

  1. Yael Swissa

    היום עם הגלובליזציה התופעה מפשטת , אפילו לסקנדינביה .
    מעניין מה תופעה זוה תביא לשינויי? או שזה יחזק את ה- ani group fenomena?

  2. רות בוזגלו

    הדרך שמציע מר בנון, רק תעמיק את השסע העדתי ולא תרפא דבר.
    את מי הוא בדיוק הוא מבקש "להעמיד למשפט סימבולי", את דוד בן גוריון? את יוסף טרומפלדור? את זאב ז'בוטינסקי? או אולי את בנימין זאב הרצל שהתחיל את כול התהליך?
    מי בדיוק יהיה השופט באותו משפט סימבולי מופלא? אריה מכלוף דרעי?
    לטעמי, מר בנון מציע, בהרבה מאוד מילים, רעיון עיוועים הזוי ומזיק.