string(2) "he"
string(2) "he" -array(0) { }

המשפחות נושאות את האמת

בחודשים האחרונים ״פרשת ילדי תימן״ שוב עושה כותרות, הרבה בזכות הקמתה של עמר״ם – עמותה שהחליטה להציב את הסיפורים של משפחות החטופים במרכז הבמה ויצאה למאבק חסר פשרות. שיחה עם הפעיל תום מהגר על מבול העדויות שלא נפסק, על השתיקה של ארגוני השמאל בפרשה וגם על כותרות ראשיות ב״הארץ״

בשנים האחרונות, בעקבות המאמרים הרבים שפרסמנו כאן באתר סביב פרשת ילדי תימן (לפני שהצירוף הפך שגור על השפתיים), מגיעות מדי כמה שבועות למערכת שלנו תגובות מכמירות לב. למשל, בתגובה למקבץ עדויות שפורסם לפני כשנתיים, כותבת מישהי:

סבתי עליה השלום, שחיה במעברה בבאר יעקב לאחר העלייה מעירק, הביאה לעולם תאומות, לא זהות, בהירות עור, שיער ועיניים. אחת מהן אמי, חלושה וחולנית למראה והאחרת, בריאה ותכולת עיניים. הורו לסבי להותיר את התאומות בבית החולים ולסבתי לשוב למעברה ליתר ילדיה. כעבור שבועיים סיפרו להם בבית חולים אסף הרופא, כי דווקא התינוקת הבריאה, בהירת העיניים, נפטרה. אין גופה, אין קבר. סביי האמינו להם, ישבו שבעה וצערם רב… הלואי שהייתי מוצאת את הדודה הזו שלי, געגועיה של אמי אליה, דבקו גם בי.

או בתגובה למאמר המדובר של שלומי חתוכה, ״מסע בעקבות הטרגדיה של המאומצים״:

יש לי אחות שנחטפה ויש לי מספר ת.ז. ותאריך לידה איך אני יכולה לבדוק מה קורה איתה את יכולה לעזור לי?

וכך, עוד ועוד קריאות לעזרה וסיפורים שחושפים כאב, חושפים שיטה. והנה, סוף-סוף יש כתובת, ואני מניחה ומקווה שחלקם התגלגלו לפתחה של עמר״ם – עמותה קטנה שהצליחה לאחרונה לחולל רעידת אדמה תודעתית בכל מה שקשור לפרשת ילדי תימן, מזרח והבלקן, והקימה ארכיון עדויות מרשים ובו למעלה מ-350 סיפורים של משפחות החטופים. ״הארכיון נועד לאפשר לכל אחד להתוודע אל הפרשה ואל העדויות שהושתקו עד כה – באופן ישיר ובלי תיווך ממסדי״, כותבים חברי העמותה. ״אנו מקווים שהוא יסייע למשפחות ולחטופים למצוא את יקיריהם ואנו מאמינים שרק באמצעות חשיפת העדויות לעין הציבורית, ובאמצעות לחץ ציבורי, נגיע להכרה בעוול שנעשה לקורבנות״.

בעקבות הפעילות הציבורית של עמר״ם, בחודשים האחרונים אין כמעט כלי תקשורת שלא עסק בהשתמעויות השונות של הפרשה – מי בעין אוהדת ומי בעין ספקנית. עמר״ם חופרת בפצע עמוק, ששנים ניסו לקבור בוועדות חקירה רשלניות ותחת מסמכים חסויים – אבל לא הצליחו. עם השנים, חוקרים עצמאיים, יוצרים וגם חלק מכלי התקשורת עסקו בפרשה וגילו עוד ועוד פרטים, שמתלכדים לכדי פיסת היסטוריה מצמררת. בימים אלה מצויה העמותה בעיצומו של קמפיין הדסטארט על מנת להמשיך ולהרחיב את פעילותה, וניתן לעקוב אחריה מקרוב בסדרת הרשת החדשה והמוצלחת מאד ״הנביאים – מבצע עמר״ם״, שיצרו אלעד בן אלול ויוסי בראומן.

לכן החלטתי לשוחח קצת עם תום מהגר, כותב קבוע פה ב״העוקץ״, חבר ופעיל בעמותה. כשאני מתקשרת, הוא מיד מספר לי: ״אתמול הייתי אצל הדסה דננברג, תושבת חיפה שילדה בצעירותה תאומות ואמרו לה להשאיר תאומה אחת בבית החולים בגלל מצב בריאותי, למרות שהן היו בריאות. היא היתה מגיעה פעם ביום ושואבת ומשאירה לה חלב בבקבוק. פתאום מגיע שוטר הביתה, דופק בדלת ואמר שהתינוקת נפטרה. היא אמרה מה נפטרה, תראו לי גופה, אבל לא היה עם מי לדבר. פשוט ככה. טירוף״ (לעדות המלאה)

מהגר צילם אותה בווידאו ובסטילס, ועדותה הצטרפה למאגר של למעלה מ-350 עדויות באתר של עמר״ם. הוא מספר שלא מפסיקות להגיע פניות מכל הארץ, לפייסבוק, למייל ולטלפון. ״יש המון כעס. זה מהנושאים האלה שמושתקים ופתאום יש לגיטימציה לדבר ומישהו שמקשיב ומתעניין ברצינות. אנחנו שמים במרכז קודם כל את המשפחות, וזה פעם ראשונה שזה קורה״.

צפו בפרק הראשון של סדרת הרשת נביאים – מבצע עמר״ם:

עמר״ם צמחה בחיפה, בעקבות מותו ב-21 ביוני 2013 של הרב עוזי משולם, מי שהוביל את המאבק בשנות התשעים ודמות שרבים מאיתנו – באדיבות התקשורת הישראלית – זוכרים כנלעגת והזויה. ״הפעילות הראשונה שהייתי בה כשהעמותה התחילה להתגלגל, היתה לפני כשלוש שנים ביום המודעות לחטיפת הילדים, שאנחנו מציינים ביום פטירתו של עוזי משולם״, מספר מהגר. ״זה היה אירוע מאד קטן, במרכז ׳אשה לאשה׳ בחיפה, משהו שעבר מפה לאוזן ופתאום הגיעו לשם משפחות שלמות. משם זה התגלגל״.

איך בעצם הגעתם להחלטה להתרכז בזירה הזאת של גביית העדויות והקמת הארכיון, כבסיס למאבק?

כבר מתחילת הדרך של העמותה היתה החלטה מודעת להביא את העדויות למרכז הבמה. זה משהו מאד ישיר – יש לנו פה משפחות שאנחנו מאמינים להן, אמהות ואבות, אחים ואחיות. זה הדבר. אנחנו בונים כאן היסטוריה אלטרנטיבית שהושתקה במשך שנים, מספרים את הסיפורים של האנשים האלה – שעבור רבים מהם זו ההזדמנות האחרונה להשמיע את הסיפור שלהם כי הם מבוגרים. את כל ההסתכלות הציבורית על הפרשה והמסגור שלה המשפחות מביאות, ולא להפך, הם לא הערת שוליים בתוך ביורוקרטיה. אנחנו לא רוצים לשעתק את הגישה של המשטר שאומרת ״הם לא אמינים״, ״הם הוזים הזיות״ וכו׳, אנחנו לא רוצים לחזור על הטעות הזאת ולא מעוניינים להיות במגננה, אלא פשוט להצהיר: העדות הזאת נכונה, זהו! זו האמת! אני דיברתי עם מישהי שסיפרה לי מה קרה לה בבית החולים ואני מאמין לה.

מדהים לחשוב שהיו פה במדינה אנשים כמו עוזי משולם ז"ל, שהתבצר עם אנשים חמושים למען המאבק בהכרה בפרשה ושכתוצאה מכך מת אדם (שלמה אסולין), ו-וואלה, אף אחד בממסד לא הרים את הכפפה ואמר בואו נבדוק את הסיפור הזה, בואו נתשאל את המשפחות ונגבה עדויות מסודרות. יש פה הכחשה גורפת ושיטתית של שנים. במובן הזה הצלחנו לבנות משהו חדש, עשינו פריצת דרך שמשנה את כל השיח הציבורי שמתרכז פתאום סביב מה המשפחות אומרות.

זה נשמע כמו התמודדות נפשית לא פשוטה, שוברת אפילו, לשמוע ככה אחת אחרי השנייה עדויות של בני משפחה שנעלמו להם תינוקות וסוחבים את זה כל החיים. איך זה משפיע עליכם?

אנחנו לא רוצים לשעתק את הגישה של המשטר שאומרת ״הם לא אמינים״, ״הם הוזים הזיות״ וכו׳, אנחנו לא רוצים לחזור על הטעות הזאת ולא מעוניינים להיות במגננה אלא פשוט להצהיר: העדות הזאת נכונה, זהו! זו האמת! אני דיברתי עם מישהי שסיפרה לי מה קרה לה בבית החולים ואני מאמין לה

כשאני רואה נשים מאד מבוגרות, הן מזכירות לי את סבתא שלי, למשל. הייתי רוצה לגונן עליה ולספר את הסיפור שלה. זה מעורר אימה לשמוע את הדברים האלה, אבל מצד שני אנחנו באים ממקום חזק של אנשים שמנהלים מאבק, זה לא רק רגש. הופתענו מאד מהכמויות – לא היה לנו מושג שנקבל על כך הרבה פניות, הסיפור הוא הרבה יותר מטורף ממה שחשבנו. אנשים שמעו ודיברו על הסיפור בבית בשכנוע עצמי עמוק ועם ירידה לפרטים הכי קטנים, עם המשפחה, מפה לאוזן, אבל זה לא יצא החוצה. כל הזירה הציבורית בישראל – ימין, שמאל, ארגוני זכויות אדם – אף אחד לא נגע בזה. בזכות עמר״ם ובכלל בזכות השיח שהתפתח יש איזו קהילה שנוצרה פתאום, יש מקום לדבר על זה, אנשים לא רק מספרים את הסיפור לעצמם אלא מוציאים אותו לציבור. מלבד זאת, חשוב לציין שהגיעו לעמותה גם עשרות פניות של מאומצים, אבל זה עדיין התחלתי ואנחנו לא יכולים בשלב זה לחשוף פרטים מזהים.

במקביל לבניית קורפוס של עדויות,  יש עוד אפיקי פעילות – הוועדה שהוקמה בכנסת, המאבק על פתיחת הארכיונים וחשיפת המסמכים הסודיים. למה אפשר לצפות לדעתך מהכיוונים האלה?

זו כמובן פעילות חשובה ומבורכת, אבל צריך לזכור שכל שלוש ועדות החקירה בפרשה התנהלו מלכתחילה בגישה מוטה, של להטיל ספק במשפחות ולהאמין לממסד ולהוציא אותו נקי. מצד שני, חשוב מאד ציבורית שייחשפו המסמכים החסויים – יכול להיות שיהיו שם עוד עדויות של אנשי ממסד מהן ניתן יהיה ללמוד דברים, יכול להיות שיהיו שם עוד נתונים על האימוצים. אבל עבורנו כרגע משמעותיים יותר הידע והנרטיב שהקהילה מייצרת.

מה חשוב לכם במאבק מול הממסד? אתם רוצים לקבל הכרה של המדינה בזה שבוצעו המעשים האלה? שהממסד יגיע לחקר האמת? אולי אפילו פיצויים?

המטרה היא דבר ראשון הכרה – שהממסד ייתן לפרשה מקום, למשל באמצעות יום זיכרון, או התנצלות ספציפית לרב משולם ולכל הקהילות, שמערכת החינוך תתייחס לזה בתוכנית הלימודים. אנחנו רוצים שיהיה עיסוק מערכתי ממסדי בנושא כשנקודת המוצא היא – כן, היה פה פשע אתני נגד כל הקהילות האלה, וצריך לעשות תיקון. אפשר גם לדרוש מהממסד להתחיל להירתם לנושא של איחוד משפחות, לגלות איפה המאומצים. הרי ידוע לנו בוודאות שכל הילדים נעלמו במגע עם הרשויות, כך שהנטל לספר לציבור מה בעצם קרה פה מונח קודם עליו – משום שהמשפחות אומרות לנו מה קרה עד שהילדים נעלמו, ומשם הממסד צריך להשתמש בידע שלו כדי להשלים את הפערים ולעזור למשפחות.

הייתם רוצים לדבר עם הצד השני של המטבע – עם האחראים? כלומר לתחקר רופאים ואחיות, מאמצים ואנשים שהיו עדים לאירועים לא כקורבנות? 

היו כמה ניסיונות בעבר. יש למשל את האחות מאשה קפלן, שבסרט התיעודי ״בדרך דו-סטרית״ טורקת את הטלפון ואומרת שהיא לא רוצה לדבר על זה. אבל זה מאד מורכב, ונדמה לי שהאתגר כרגע הוא משפחות.

tom
פעילי עמר״ם (תום מהגר משמאל) גובים עדות משלמה ג׳הסי. צילום: שלומי חתוכה

איזה סוג תגובות אתם מקבלים, מעבר לתמיכה?

יש תגובות שהן ממש שילוב של עלבון ושינאה, וכל מיני אנשים שכתבו בשבוע המודעות האחרון בצורה זחוחה, ואתה אומר לעצמך – מאיפה החוסר כבוד הזה, של כל מיני ילדי שמנת שמפקפקים בחטיפה. זה מראה בדיוק עד כמה מקשיבים לאיזה ילד שמנת אשכנזי שמסנגר על סבא שלו ואין לו מושג, אבל לא לאשה מבוגרת שהיתה שם. התגובה הכי שכיחה היא כמובן שהיה חוסר סדר, אנחנו קוראים לזה ״תזת הבלגן״. ההתמודדות שלנו עם טענות מהסוג הזה היא להראות שגם בעדויות של אנשי ממסד, אנשים מהסוכנות היהודית ואחיות, אל מול העדויות של המשפחות, יש משהו שיטתי ביותר. למשל, העברת תינוקות בריאים שמספרים להורים שהם חולים. אהובה גולדפרב, המפקחת הארצית של השירותים הסוציאליים של הסוכנות, סיפרה בוועדת החקירה הממלכתית: "נשלחו ילדים ללא רישום מחוץ למחנות, זה היה שיטתי ביותר." והודתה שעל שאלתם של ההורים מה עלה בגורל הילד/ה, התשובה היתה "הוא אינו בין החיים". והיא לא היחידה. כל פושע מחפש דרך להתחמק ולעשות רציונליזציה לעבר. הכי קל להגיד שהיה בלגן, כי לאנשים קשה להתמודד עם האמת – שהיתה פה גזענות כל כך קשה. זה מאיים על תפיסת העולם של מי שמגדירים את עצמם כנאורים, כשפתאום פוגעים להם בתפיסה שהיה פה טוב כל כך טוב כשהשמאל שלט.

איך זה שאף אחד בפוליטיקה ובארגוני זכויות אדם לא לקח על עצמו עד כה את חקירת הפרשה?

לכאורה קמפיין ההדסטארט הזה לא היה צריך לבוא לעולם. יש בישראל ארגוני זכויות אדם, אני עצמי פעיל 12 שנה בארגוני זכויות אדם והם עושים עבודה טובה – אבל לא עלה בדעתכם לטפל בנושא הזה? להקדיש איזו משרה לעניין? זה ממש הסיפור של השמאל והמזרחים בקליפת אגוז

גם כאן יש לנו בטן מלאה על השמאל בארץ, כי לכאורה קמפיין ההדסטארט הזה לא היה צריך לבוא לעולם. יש בישראל ארגוני זכויות אדם, אני עצמי פעיל 12 שנה בארגוני זכויות אדם והם עושים עבודה טובה – אבל לא עלה בדעתכם לטפל בנושא הזה? להקדיש איזו משרה לעניין? מבחינה מבנית, מבחינת האג׳נדה והמנדט של כל הארגונים בארץ, אף אחד לא לוקח את זה בחשבון, למעט שיתוף פעולה מבורך עם רופאים לזכויות אדם, שהוא מבחינתי ראוי אך מעט מדי. זה ממש הסיפור של השמאל והמזרחים בקליפת אגוז.

איך אתה מסביר את הבום של ההתעניינות התקשורתית עכשיו?

נוצרה מסה קריטית של פעילות, הקהילות עצמן ממש חיכו לזה ויש לזה גיבוי אדיר מהשטח, מהאנשים. התקשורת הצטרפה. השיח המזרחי בשנים האחרונות תפס מקום משמעותי בציבוריות הישראלית ואנחנו חלק מזה כמובן. אין היררכיות בעיני, המאבק המזרחי עובד על כמה ערוצים בו זמנית – זה יכול להיות המאבק של הקשת על הקרקעות, דו״ח ביטון, ייצוג באוניברסיטאות וכן הלאה.

ולסיום, אי אפשר בלי להתייחס לכותרת הראשית של ״הארץ״ על אודות החטיפה של ילדים אשכנזים, שגררה תגובות מאד זועמות – בין היתר שזה ניסיון לטשטש את העובדה שמדובר בפשע על רקע אתני, שהעניין פורסם כתחקיר וככותרת ראשית בעוד הדברים ידועים ולא חדשים בשום צורה, שזה יצר תחרויות על למי יותר כואב.

אני חושב שקיימת מוטיבציה שיטתית ממש לטשטש את הצבעים. לא רק בפרשה הזו אלא בכלל – להגיד כל הזמן שהיום כבר אין דבר כזה אשכנזים ומזרחים. אז גם בכתבה הזו די ברור שיש מסר שעצם העובדה שיש אשכנזים שנחטפו, דבר שלא רק שלא הכחשנו אלא פורסם באתר שלנו, מוכיחה שהפרשה היא לא על רקע גזעני-אתני. אבל המספרים מלמדים באופן מובהק שרוב מכריע בקרב החטופים הגיעו ממשפחות מזרחיות, וגם בקרב הקבוצה הזאת רוב ממשפחות יוצאות תימן. וזה מקומם, מפני שבמקום לכתוב את הדברים בצורה ישרה, יש תחושה של מניפולציה.

לאתר של עמר״ם

לתרומה בקמפיין ההדסטארט

כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

  1. גל עטיה

    מישהו יכול להסביר לי איפה כל אותם בני 70-60 שנחטפו בשנות החמישים? האם באמת אפשר להסתיר מילד תימני שגדל במשפחה אשכנזית את היותו מאומץ? למה כל אותם אלפי מאומצים לא התאגדו איכשהו? הרי הפרשה מוכרת כבר עשרות שנים. אתם משווים את הפרשה לחטיפות התינוקות באוסטרליה, אבל שם הדברים היו ברורים וידועים מהתחלה, כי אפשר לקחת תינוק אבוריג'יני ולספר לכולם שהוא תינוק ביולוגי של לבנים. בקיצור, העדויות קורעות את הלב אבל לא השתכנעתי שמדובר ביותר מכמה עשרות מקרים של אימוץ בעייתי ושאר התינוקות נפטרו.

    1. תום מהגר

      אם נפטרו אז איפה הגופות? אלפי גופו נעלמו?

  2. א

    רופאים לזכויות אדם הוא ארגון מבחיל וצבוע, פתאום כשיש רעש תקשורתי הם קפצו על העגלה ותומכים במאבק כדי להיראות נאורים.
    בתכלס-מה השיתוף פעולה הזה? איך הם עוזרים לקדם את העניין?

  3. יוסף אלגזי

    לתמי שלום,
    אם תעייני בגליונות "זו הדרך" שהיה ביטאון רק"ח (הכינוי הרישמי של הסיעה הקומוניסטית בכנסת ישראל) – תגלי שעוד בשנות ה-60 של המאה שעברה פורסמו בו כתבות על נושא היעלמות ילדי תימן (ומקצת מדינות נוספות) בשנים הראשונות לקיומה של מדינת ישראל.
    בברכה,
    יוסף אלגזי

  4. ירון רוני

    איזה תשובות,לכל פעילי עמר"ם אשריכם ואשרי חלקכם,עבודת קודש טהורה .כל עדות המזרח על גווניו ואנשי אמת אתכם.העם מתחיל להפנים.שבת מבורכת ומקודשת לכל בית ישראל.

  5. שי

    עד כמה שאני מבין, מתקיים עכשיו בירור מסודר שאחראי לו צחי הנגבי — אישיות מקובלת גם על הימין/מזרחיים וגם על השמאל/מערביים. נראה לי שמותר לצפות גם מאלה החושבים כך וגם מאלה החושבים אחרת להמתין עם דעותיהם (הידועות בלאו הכי)עד שיתפרסמו מסקנות ועדת הנגבי.

  6. נתן

    הסיבה היחידה ל"התענינות" המחודשת בפרשה היא שמחלקת הספינים מבית היוצר של לשכת ראש הממשלה זיהתה כאן הזדמנות מצוינת להיכנס בשמאל.
    ואמנם בהתחלה זה הצליח מעל המצופה , כל כלי התקשורת "גילו" פתאום את הנושא ואלפי טוקבקיסטים גם ידעו כמובן מי האשמים ( זהבה גלאון , שלום-עכשיו וחנין זועבי).

    בשלב מסוים הבינו בחצר המלכותית כי הגולם עשוי לקום על יוצרו מאחר שמפשעי "השמאל" זה עלול להפוך לפשעי הציונות – בבחינת אם זה מה שהם עשו לאחיהם התימנים תארו לכם לכם מה הם עשו לערבים,ואמנם בבת אחת כבמטה קסם העיסוק הציבורי בנושא נעלם.

    ובהערת שוליים היה מעניין לראות פה פעם מאמר שבמקום להתגולל שוב ושוב על השמאל בשאלה "למה לא שומעים אותם" ישאלו את אותה שאלה על ש"ס או מועצת יש"ע או מרכז הליכוד , או המפלגות החרדיות או גופים אחרי עתירי ממון כח והשפעה.

    כמובן שאין סיכוי שזה יקרה כי יודעים היטב "עסקני הקיפוח" המקצועיים באיזה צד של הפרוסה מרוחה החמאה ועם מי לא כדאי להתעסק.

    1. א

      איזה עיוורון סלקטיבי יש לנתן.

  7. דןש

    אם קיים "חטוף" אחד שנעשה לו עוול ו/או שלא נעשה לו עוול שיקום ויזהה עצמו. זה די פשוט לתימני להבין שאיננו יקה או אירופאי אחר.

  8. ג. אביבי

    מאמר חשוב וכל הכבוד לעמותת עמר"ם ולתום מהגר.
    המחשבה כאילו פתיחת התיקים והמסמכים החסויים תשנה את דעת הקהל או הממסדים היא, להבנתי, סוג של אשליה. הממסד הפושע טרח עוד בזמן בצוע הפשעים לשנות נתונים מרשיעים ולהעלימם, ומה שלא הספיק, הושמד/זויף מאוחר יותר ע"י מנגנוני האפל של מדינת ישראל. יש לזכור, שההוראות להשמדת יהודי אירופה והצוענים לא תועדו – ואם כן – בוודאי שהתיעוד הרלוונטי הושמד ע"י הפושעים עצמם. כך נוהג כל משטר פושע ,כך גם בכל פשעי הממסד הציוני-אשכנזי נגד המזרחים והפלסטינים, וכך גם בפרשה זאת.
    האשליה שהטלת הנושא על השר צחי הנגבי תחלץ את האמת (מה גם שהוא חצי/רבע תימני) היא מסוכנת. הנגבי מעל לכל הוא פוליטיקאי עם אינסטינקט הישרדותי חזק – מה שמבטיח שגילוי האמת אינו נר לרגליו אלא אופציה קלושת סיכוי (רק במקרה שזה לא יפגע במעמדו ובשאיפתו הפוליטית).
    עוד דבר. באמת לרגע – מספר שבועות – הנושא עלה שוב בתקשורת (וכבר מראה סימני דעיכה/השכחה). אולם גם זה, ככל הנראה, חלק מתרגיל הונאה. הונאה שהמרוויחה העיקרית ממנו תהיה התקשורת הגזענית-ציונית המשת"פית של ישראל. זאת משום שאם מחד, האמת על החטיפות תוכרז/תוכר ע"י ועדה ממלכתית/ממסדית (סיכוי קלוש), התקשורת תוכל להתקשט בנוצות של "נאורות ואי-גזענות" וכו'. מאידך, ורוב הסיכויים שכך יקרה, כאשר הממסד הפוליטי/משפטי יכריז שוב ש"אין עדויות…", היא תהדהד בקולי קולות את ההכחשה ותצטייר כמי ש"סיכנה את עצמה ודאגה" לכל האזרחים כולל המזרחים – הפעם ביתר ביטחון וחוצפה.
    הדרך הנכונה היא להמשיך את מפעל ההנצחה, כפי שמציע תום מהגר ללא קשר ליחס הממסד והתקשורת הציונית, אבל לא רק זאת. צריך גם ליצור הד בינלאומי לפרשה הזאת ולערב גורמים כגון בית המשפט בהאג לחקירת פשעים נגד האנושות.

    1. ג. אביבי

      זאת ועוד,
      אכן ה"שמאל" הציוני אחראי לביצוע הפשעים הנוראיים נגד המזרחים. אבל המחשבה שתחת שלטון הימין והחרדים יש יותר סיכוי לחשיפת האמת היא עוד טעות. למעשים הנפשעים היו שותפים אגודת ישראל והמזרחי (יהדות התורה והבית יהודי של היום) מתוך חברותם בקואליציה וגם כי חלק מעסקני מכירת החטופים באים מקרבם. המעשים פורסמו כבר בראשית ה50 (העולם הזה ואח"כ גם ע"י הקומוניסטים), ומכאן שאין סיכוי שעסקני חרות והליברלים (הליכוד של היום) לא ידעו על החטיפות. לדעתי הם ידעו על כך גם בזמן אמתי. למרות זאת הימין, בשבתו באופוזיציה וגם אחרי 1977, מעולם לא תבע לחקור את החטיפות ולמעשה סייע בהכחשת הפשעים. מכאן שלממשלת נתניהו – בנט/אריאל – החרדים אין עניין בחשיפת האמת.

    2. דןש

      כיצד אתה מעז לכנות את הממסד שהקים את מדינת ישראל בתנאי מלחמה איומה ומצוקה כלכלית נוראה כממסד פושע. כמובן שנעשו טעויות ונעשה עוול לחלק מהאוכלוסיה ( הערבית בעיקר ) – אבל הכל נעשה מתוך מחשבה שכך יהיה טוב יותר. אתה עוד מעז ומשווה את הממסד לנאצים – הנאצים השמידו בכוונה תחילה הממסד פעל למען תחיה והתבססות היהודים באשר הם, מכל רחבי תבל.
      אגב, הנאצים תעדו את כל מעשיהם – עד כדי כך שקיימות רשימות המציינות את הרכוש הפרטני של כל יהודי שהועבר למחנות הריכוז להשמדה. מלבד זה קיימות פקודות וסרטונים אודות מעשי האכזריות וההרג שבוצעו.

      1. ג. אביבי

        דןשצ'יק, אני נמנע בד"כ מלקרוא את תגובותיך בשל רמתן הבעייתית ותפלותן.
        אף מזרחי לא שואל אותך איך לכנות את המשטר שהקים את המדינה. הוא ביצע פשעים המוניים לכן הוא פושע – גם אם קרבנותיו הם מזרחים, פלסטינים וכו'.
        טענותיך מופרכות כרגיל: אני לא משווה את המשטר הבנגוריוני לנאצים, אבל יש קווי דמיון ביניהם: בצוע פשעים נגד המונים, גזענות פתולוגית כלפי הלא אירופאים, ניסיון של המנהיגים להסתיר את אחריותם לפשעים. הנאצים תיעדו את הרכוש שנשדד מקורבנותיהם בלי לציין ממי נשדדו, אבל אף פקודת השמדה מההנהגה העליונה לא תועדה.

    3. א

      אתה צודק לגבי האשליה. בטח האשליה שחשיפת המסמכים תוכיח באופן סופי את הפרשה ותביא לאיזה שינוי דרמטי משמעותי ומיידי, ותוך שבוע כל המשפחות ימצאו ויפגשו עם החטופים, וכל הגופות יימצאו.
      במקרה הכי טוב המסמכים ישמשו היסטוריונים וחוקרים והשפעת החשיפה תורגש רק בעוד שנים כאשר אלו יפרסמו את מחקריהם.
      ההשאוות שעשית לא במקום, בינתיים התיאור המתאים בעיני ביותר הוא "מחדל". אין ראיות לקונספירציה שילטונית מרושעת לביצוע פשעים שהגיעו מהשרים וחברי הכנסת.
      (סביר שחברי הכנסת לא ניהלו ולא שלטו בדרג המקצועי, כפי שקורה לעיתים קרובות במשרד הבריאות ומשרדים אחרים- גם בימינו).
      לא מסכימה לגבי "התקשורת הגזענית-ציונית המשת"פית של ישראל". קודם כל, לא נראה ש"הממסד הפוליטי/משפטי יכריז שאין עדויות" וגם לא שיש עדויות. כרגע פשוט חושפים מסמכים, לא מכינים דוחות והכרזות.
      גם כשיש הכרזות חלק מ"התקשורת הגזענית-ציונית המשת"פית של ישראל" מזלזלת בהן, וחלק אחר תומך – לא משנה מה תוכן ההכרזה. זה נכון בכללי, ונכון גם לגבי הפרשה הנ"ל (כך היה עם הראיון של הנגבי לא מזמן, שחלק חיבקו וחלק דחו את אמירותיו).
      "היא תהדהד בקולי קולות את ההכחשה ותצטייר כמי ש"סיכנה את עצמה ודאגה" לכל האזרחים כולל המזרחים – הפעם ביתר ביטחון וחוצפה."- אף גוף תקשורת לא מתנהג ככה. הם מאוד מתביישים בכשלונות שלהם ועולם לא גאים בכך שסיכנו את המוניטין והאמינות שלהם.
      אני בספק אם תצליח להכניס את האג לעניין.
      הכתיבה שלך קצת קונספירטיבית, לא מציאותית, ומלאה בכעס וכינויי גנאי כלפי כל דבר. כולם פושעים בעינייך: חלק בגלל דברים שעשו, חלק בגלל דברים שהם יעשו (ואתה כמובן יודע מראש מה הם יעשו), וחלק למרות ובגלל הדברים החיוביים שעשו (כמו התקשורת שתמכה בעניין- אבל זה גם חלק מ"תרגיל ההונאה"). מעניין שהאג בסדר בעינייך, ואת ממליץ לפנות אליהם.

      1. ג. אביבי

        א, היתממות או בורות?
        "בינתים התיאור המתאים בעיני ביותר הוא מחדל. אין ראיות לקונספירציה …פשעים שהגיעו מהשרים וחברי כנסת" – המילה קונספירציה שאת משתמשת בה להכחיש היא לא העניין. העניין הוא שיש אינספור עדויות על החטיפות, על השיטות ועל היותן מאורגנות. לא דיברתי על ח"כים ולא על שרים, אבל הן שר הבריאות ומנכ"לו ידעו מה קורה בממלכתם ובוודאי שרה"מ בן גוריון ומקורביו ידעו. יש יותר מעדות אחת שכאשר הורים שילדם נחטף הגיעו לבן-גוריון, הילדים הוחזרו (לאחר שכבר נטען שהם לא בחיים). לכן אין סיכוי שהדרג הפוליטי לא ידע. הוא אולי לא יזם (לא בטוח) אבל בטוח ידע, גיבה והשתיק. ה"מחדל" שאת גורסת, במובן של רשלנות או חוסר מקצועיות, מחזיר אותנו לטענת הבלגן המוכרת לעייפה. כשמדובר בקרוב ל2000 חטופים (אם סופרים מקרים שקרו אחרי 1954) – זה לא מחזיק טיפה אחת של מים. זה כמו לטעון שהשואה הייתה "מחדל" של הגרמנים.
        "לא מסכימה לגבי התקשורת הגזענית-ציונית המשת"פית של ישראל. … וגם לא שיש עדויות." – אין עדויות? ישנן יותר מ1,500 עדויות על החטיפות רובן של תימנים שעלו בין 49 ל 51, ישנן עוד מאות עדויות על חטיפות בהמשך. המשמעות של "אין עדויות" כטענתך היא שאת לא סופרת את התימנים ושאר המזרחים שמעידים זה עשרות שנים על החטיפות. זאת תפיסה גזענית וצבועה (אלא אם את עד כדי כך בורה גמורה בפרטים). מה הפלא שאת מגינה על התקשורת הגזענית והמשת"פית? הנתונים היו ידועים לתקשורת זה עשרות שנים – לפחות מראשית ה50 (פורסם ב"העולם הזה" שלא חבר ל"ועדת העורכים" האנטי דמוקרטית). היו גם רבנים וח"כים שדיברו על כך והושתקו. מעשה בהיקף כל כך נרחב של העלמת למעלה מאלף תינוקות לא ייתכן שלא היה ידוע לאנשי תקשורת ולרבים מהפוליטיקאים. התקשורת פשוט העדיפה להשתיק – מהיותה זרוע של הממסד. לא נגעתי בתפקיד התקשורת בהכשרת מדיניות האכלוס המקפחת נגד המזרחים ולא בשתיקתה נוכח פשעי הקרנת הX הקטלנית לילדי המרוקאים.
        "אף גוף תקשורת לא מתנהג ככה. הם מאוד מתביישים בכשלונות שלהם ועולם לא גאים בכך שסיכנו את המוניטין והאמינות שלהם." – הבושה לא רלוונטית לעניינינו. מבושה אף עיתון לא נסגר ואף עיתונאי לא מת. גם אין לתקשורת ממה להתבייש, משום שהתקשורת הציונית הגזענית, גם בפרשה זאת, מילאה את תפקידה ככלב השמירה של האליטות ולא של רוב העם.
        "הכתיבה שלך קצת קונספירטיבית, לא מציאותית,…" – הכתיבה שלי נסמכת על עשרות שנים של מעקב ולמידת הנושא והראיות. אני לא ממציא "ראיות" אלא מסתמך על מה שנמצא, אומת, נחקר ותועד. אם יש בה כעס, הוא נובע מכך שבפשעים הרבים נגד המזרחים מעולם הממסד האשכנזי לא הודה ולכן גם אין הוכחה שיחדל מהם. כן, יש הרבה מאוד פושעים בסיפור הזה, בעיני, כולל מי שמנסה להכחיש את הפשעים בימינו. אם "קונספירטיבי" זה להתנגד לפשעי הממסד נגד המזרחים והפלסטינים, לחשוף אותם ולכתוב על זה – אני "קונספירטיבי" בלי בושה. הבושה היא של מי שמשתמש במושג הזה כדי "לסתור" טענות שאותן הוא לא מצליח בשום דרך הגיונית.
        "מעניין שהאג בסדר בעינייך, ואת ממליץ לפנות אליהם." – עוד היתממות. אם מדינת ישראל לא מודה באשמה אלא מעדיפה להקים ועדות טיוח (לפחות 3), אזי לנפגעיה אין דרך אחרת להשיג משפט צדק. מדוע האג כל כך מפחידה אותך?

        1. א

          אתה נלחם יופי בדחלילים שהמצאת, וזה מראה שאין לך שום טיעון ענייני.
          אני בעצמי כתבתי שהשרים לא פיקחו על הדרג המקצועי. לא דיברתי על בלגן.
          "כשמדובר בקרוב ל2000 חטופים (אם סופרים מקרים שקרו אחרי 1954) – זה לא מחזיק טיפה אחת של מים. זה כמו לטעון שהשואה הייתה "מחדל" של הגרמנים."

          הטיעון שאם יש הרבה מקרים של חטיפות אז זה קונספירציה ממסדית של הדרג הפוליטי הוא מגוחך. לפי ההגיון הקונספירטיבי וההזוי שלך גם הרוגי תאונות הדרכים, נשים שנרצחו ע"י קרובים, ההרוגים ברעידת האדמה באיטליה ונפגעי האבולה כולם נרצחו בכוונה תחילה כחלק מקונספירציה ממשלתית.

          ההשאווה לשואה היא המשך של הדמגוגיה הטיפשית שלך, כמובן שלא הסברת איך זה דומה. העיקר לצווח שואה ולהגיד שזה דומה. יש מספיק הוכחות שהשואה היא לא מחדל. לעומת זאת, ה"הוכחה" היחידה ששמעתי עד כה למעורבות של בן גוריון היא האמירה האחרונה שלך שבן גוריון החזיר חטופים. הבעיה רק שאתה שקרן, אז אי אפשר להאמין לטענה הזאת. לפחות עד שהיא תאומת איכשהו- מה שכמובן לא עשית. אתה מעדיף דמגוגיה והשוואות מופרכות.

          אתה מכניס מילים לפי, ועורך את אמירותי.
          הפכת את "לא מסכימה לגבי "התקשורת הגזענית-ציונית המשת"פית של ישראל". קודם כל, לא נראה ש"הממסד הפוליטי/משפטי יכריז שאין עדויות" וגם לא שיש עדויות. "
          ל"לא מסכימה לגבי התקשורת הגזענית-ציונית המשת"פית של ישראל. … וגם לא שיש עדויות." רק בשביל להכפיש אותי ולהשתלח בי??
          אתה פשוט חוצפן!
          אל תתפלא אם לאור הרוע וחוסר היושרה שאתה מפגין אף אחד לא מאמין לכל הסיפורים והשקרים שלך. ממש אפשר לסמוך עלייך שהכתיבה העלובה שלך נסמכת על ראיות…

          "בושה היא של מי שמשתמש במושג הזה כדי "לסתור" טענות שאותן הוא לא מצליח בשום דרך הגיונית."
          אתה צריך להתבייש כי לא העלית שום טענה הגיונית, וראה לאיזו תחתית של חוסר יושרה, רשע והכפשה נאלצת להגיע כדי לסתור טענות הגיוניות. הבושה כולה שלך!

          שוב אתה מודה שהתקשורת בעצם הייתה בסדר (או לפחות חלקים ממנה) ויחד עם זאת מגנה ומאשים אותה. כאמור, אצלך התקשורת אשמה >למרות< הדברים החיוביים שהיא עושה.

          מי אמר שהאג מפחיד אותי? כתבתי שזה מעניין כי זה מעורר תמיהה. וכמובן שאין פה שום היתממות, מלבד ההיתממות שלך כאילו אתה לא מבין את התמיהה.

          ואני לא מאמינה שאתה מתנהג ככה בגלל כעס על הפשעים, או חוסר הכרה בפשעים. ההתבטאוית שלך נובעות מרוע ושנאה. אתה איש דוחה ועלוב ג. אביבי. לאיזה תהומות אתה יורד רק על מנת להכפיש ולהפיץ את השנאה והרוע שלך?

          1. ג. אביבי

            שפכת טונות של הכפשות וקללות נמוכות מבלי שסתרת ולו טענה אחת שלי. כל התגובה שלך היא אוסף של התפרצויות רגשניות, אינפנטילית ומלאות ארס. כדי לא להשחית זמן על ויכוח סרק עם מקללת כפייתית, עני בבקשה על השאלות הבאות:
            א. האם את מכחישה את חטיפתם של למעלה מאלף תינוקות מזרחים ע"י עסקני הממסד הציוני?
            ב. האם לשיטתך למעלה מאלף משפחות של תימנים ומזרחים בכלל מכל רחבי הארץ שממשיכים לטעון על החטיפות בדו קונספירציה נגד הממסד האשכנזי? האם לדעתך הם משקרים?
            ג. האם את מבינה שהכחשת הפשעים ההמוניים האלה, מבחינה מוסרית, כמוה כהכחשת השואה (כן, למרות שהקרבנות הם מזרחים)?

  9. א

    לאביבי השקרן.
    ראיתי לא מעט דיונים באינטרנט. אך זאת הפעם הראשונה שבה נתקלתי באדם שיש בו את השילוב של רוע, חוסר יושרה, טיפשות, ועזות מצח הנדרשים על מנת לשקר כמו שעשית. על מנת לייחס בזדון ציטוט שקרי ומופרך לאדם, כאשר המקור לציטוט השקרי גלוי לפני כולם וחוסר היושרה גלוי לכל.
    וכל השקר הזה נועד רק על מנת להכפיש, להתנגח ולהפיץ רוע ושנאה.
    תגובתי מתאימה למצב האבסורדי הזה, של ויכוח עם אדם שכמותך וזכית ביושר בכל הכינויים שלך.
    ובניגוד לתגובות שלך שמכילות רק רוע ושקרים, תגובותיי כן ענייניות.
    לשאלותייך- לא, לא וכן.
    אני לא חושבת שהמשפחות משקרות – היחיד שאני יודעת (לא חושבת) שמשקר הוא אתה. אני יודעת כי עשית זאת בדיון פה, ללא כל בושה ועם מעט מאוד חוכמה. מן הסתם גם בתגובה הבאה שלך המשפט "אני לא חושבת שהמשפחות משקרות" יהפוך ל"אני… חושבת שהמשפחות משקרות" או שתמצא שקר יצירתי אחר.
    אז כנראה שלא אטרח לענות לעוד השתלחות רגשנית של שקרן כפייתי, שפל ומרושע שכמותך.

    1. ג. אביבי

      א "הגאונית",
      כשסותרים את טענותייך ומפריכים את הכחשותייך, לא נשאר לך אלא לגדף ולשפוך רעל על מי שחשף את רדידותך.
      כעת את כבר לא מכחישה את חטיפתם של למעלה מאלף תינוקות מזרחים ע"י עסקני הממסד הציוני. את גם לא מכחישה שלמעלה מאלף משפחות של תימנים ומזרחים בכלל לא בדו קונספירציה נגד הממסד האשכנזי ולא שיקרו. כלומר החטיפות אכן נעשו ובכמות תעשייתית.
      בכך את מאשרת את טענותיי מלכתחילה – הטענות שבגינן את לא מפסיקה להשתלח ולנבל את המקלדת בחולניות טיפוסית. זאת לאחר שקוראי האתר השתכנעו מהטיפשות הרבה בטענותייך הקודמות.
      את בחרת "לא להבין" שהכחשת הפשעים ההמוניים האלה, מבחינה מוסרית, כמוה כהכחשת השואה. זאת בגין הרמה המוסרית הנמוכה שלך, רדידותך השכלית והבעיה הנפשית הכל כך בולטת בה את שרויה.

  10. יוסףה מקיטון

    ריכוז המשאבים באיסוף העדויות והקלטתן היא החלטה מעולה.
    נהגנו כך גם ב"זוכרות" וביחד עם אסטרטגיות אחרות הצלחנו לשנות את השיח אודות הנכבה בקרב היהודים הישראלים.
    חברה שתמצא את עצמה נמענת לסיפוריהןם של הסבתות והסבים המישירות מבט למצלמה תהיה חייבת לעבור שינוי כלשהו. אולי לא גאולה מוחלטת, אולי רק סדק בחומה – אבל שינוי יקרה.
    הכי חשוב – למוסרי ומוסרות העדויות עצמן, ולמשפחותיהןם, זהו מהלך שמשנה את מקומןם ויחסי הכח מול הממסד.

    1. ג. אביבי

      לסיכום:
      א לא התייחסה לאף אחת מ3 שאלותיי ובכך בחרה להכחיש את פשעי הממסד נגד המזרחים בפרשת חטיפת ילדי תימן.
      להכחשת החטיפות משתמשת א בהשוואה לתאונות דרכים – השוואה אווילית וילדותית. שכן, אם בכל שנה שיעור חטיפת התינוקות היה כמה מאות עד אלף מקרים לשנה לאוכלוסייה של מיליון נפש – היה מקום להשוואה (כמובן אם מכחישים בשיטתיות את העדויות הרבות). גם יחס החטיפות / היעלמויות של כרבע – חמישית (20% עד 25%) מאוכלוסיית התינוקות התימנים (שעלו ב49 – 51) מול מספר השואף לאפס של מקרים כאלה בקרב האשכנזים למשל, לא יכול להיות מוסבר ע"י המקריות או באי מעורבות של הממסד. תאונות דרכים ומגפות מכות בכל האוכלוסייה במקומות בהם זה מתרחש באחוזים קרובים (בכל אופן לא שונים במספר סדרי גודל). לכן כל הבסיס להכחשה של הפשעים הללו, מלבד היותו טיפשי ואינפנטילי, הוא "חזק" מוסרית ושכלית ממש כמו זה של מכחישי השואה למיניהם. בדיוק לקטגוריה הלא אנושית הזאת א ודומייה משתייכים.
      מי שממשיך להכחיש את הפשעים האלה, לאחר כל כך הרבה עדויות, ומגן בחירוף נפש על הממסד הגזעני הפושע של אותם ימים, משתייך בעיני ובעיני רבים מהמזרחים, לחלאות המין האנושי.

    2. ג. אביבי

      יוסףה יקרה, ללא ספק תיעוד העדויות, שמירתן ופרסומן הוא כלי אסטרטגי חשוב במאבק לשוויון אתני/חברתי בישראל.
      מההכחשות העקשניות עד חולניות, שראינו כאן, עולה שאין לפתח ציפיות גדולות מדי מכלל החברה הישראלית שתעבור שינוי רדיקלי בגישה. לגופים השולטים במדינה יש עדיין אינטרס חזק למדי שלא להודות בפשעים הללו. יש על כן לדאוג שכמה שיותר מזרחים, אתיופים, חרדים ופלסטינים ייחשפו לעדויות ולכמה שיותר חומר.
      נכון גם שריכוז המשאבים באיסוף העדויות והקלטתן, כדברייך, תגרום לשנות את השיח אודות הנכבה בקרב היהודים הישראלים. כלומר איסוף עדויות לא רק בנושא החטיפות והקרנות הרנטגן הקטלניות, אלא בכל מדיניות האכלוס, חלוקת המשאבים והקיפוח השיטתי כלפי למזרחים בכל התחומים. וכאמור יש להפיצם בעיקר בקרב הציבורים המקופחים.