string(2) "he"
string(2) "he" -array(0) { }

אמר חכם עבדאללה: אין אדם לומד אלא במקום שלבו חפץ

רבי שמעון, חכם עבדאללה וחזקל לימי החזרה לבית הספר
אלמוג בהראלמוג בהר

משורר, סופר ומבקר ספרות, חתן פרס ראש הממשלה לסופרים עבריים לשנת תש"ע

אמר רִבִּי שמעון

א.

אמר רבי שמעון: פעם בא אצלי תלמיד מיישוב רחוק וביקש ללמוד אצלי, והיה ישן על פתח ביתי. עשר פעמים ביקש להצטרף אל תלמידי ולשמוע את הסודות, ועשר פעמים לא השבתי לו דבר. רגז ואסף חפציו ושב לביתו. כשחלפה עונת הגשמים שב. פניתי אליו ראשון כשראיתיו ושאלתי: למה אתה בא והולך? אמר לי: ביקשתי ללמוד ממך ולא ענית לי, על כן רגזתי ועזבתי. עתה כעסי שכך ועל כן שבתי. אמרתי לו: אספר לך כיצד אני התחלתי לומד אצל מורי, שלוש שנים ביקשתי ללמוד אצלו, שנתיים לא השיב לי דבר, ובשנה השלישית החל מסרב לי במילים ומראה בעיניו שהוא רואה אותי. בשנה הרביעית התחלתי משרת אותו ומביא אחריו בגדיו וחפציו ומאכליו, ולא לימד אותי במילים דבר כל אותה שנה, ובסוף אותה שנה שלח אותי ברוגז בחזרה לביתי. חלפה עוד שנה ששבתי, שלא שככה אהבתי, שנאמר "וְדִגְלוֹ עָלַי אַהֲבָה" (שיר השירים ב', ד'), על כן "הֱבִיאַנִי אֶל-בֵּית הַיָּיִן" (שיר השירים ב', ד'). אז הכניס אותי לראשונה לבית המדרש שלו, והושיב אותי בשורה האחרונה של בית המדרש. אחרי שנה התחלתי מבחין בין טוב לרע ובין אמת לשקר ובין יפה למכוער ובין טמא לטהור. קירב אותי אליו שתי שורות, ואחרי עוד שנה התחלתי מבחין בין רווח להפסד ובין מלכתחילה ובדיעבד ובין חטא שנעשה בשגגה לחטא שנעשה ביודעין ובין הלכה למעשה והלכה שאינה למעשה ובין ענווה ליוהרה. קירב אותי מורי אליו שורה נוספת, ואחרי שנה חדלתי להבחין בין יפה למכוער ובין רווח להפסד. קירב אותי שלוש שורות, ואחרי עוד שנה חדלתי להבחין בין מעשים שבשגגה למעשים שביודעין, ובין מלכתחילה לבדיעבד, ובין הלכה למעשה והלכה שאינה למעשה, ובין אמת לשקר, ובין טוב לרע ואף בין טמא לטהור. קירב אותי שאלמד יחד עמו מאותו הספר, וחלפה עוד שנה ועדיין הבחנתי בין ענווה ליוהרה, אבל כבר לא הבחנתי בין מורי לתלמידיו ובין הזמן שקדם ללימודי אצלו לבין הזמן שלאחר לימודי אצלו, והיתה העין שלי כאוזן, והיתה האוזן שלי כפה, והיה הפה שלי כעין. אבל עדיין הייתי מבחין ענווה מיוהרה, וידעתי שמחמת היוהרה איני מצליח לבטל הבחנה זאת. בשנה הבאה הייתי לעיתים כעלה הנידף ברוח, ולעיתים הייתי כסערה הפוגעת בעלי העץ, ולא ידעתי אם אני רוכב על הרוח או אם רוכבת הרוח עלי, ולא נכנסתי בין כתלי בית המדרש אלא הייתי נמצא כל העת בשדה, והייתי רוגז וכועס וגם שמח ומתגאה. כששבתי הרחיק אותי מורי שוב לשורה האחרונה ואמר: מה שאינך מצליח לבטל ההבחנה בין ענווה ליוהרה זאת ממידת הענווה בא לך, שאינך רוצה להתגאות בביטול זה האחרון ולעלות על מלמדך, שאף אני לא הצלחתי לבטל הבחנה זאת כל ימי חיי. בכיתי לשמע דבריו שלא זכה לבטל, ושוב לא הבחנתי בין שמחה לרוגז, ולרגע אחד לא הבחנתי ענווה מיוהרה, ומיד שבתי להבחין ביניהם. הרים מורי עיניו מספרו וראה את שקרה ואמר לתלמידיו: שורתו האחרונה של בית המדרש תהא שורתו הראשונה, ושורתו הראשונה תעשה שורתו האחרונה, וכך נעשיתי אני המורה והוא נעשה תלמידי, וכך עד היום. ואתה – שבאת אל ביתי, כבר אחרי חודש אחד כשלא עניתי לדבריך עשר פעמים עזבת? כיצד תהיה בך הסבלנות לעמוד בסירובי אחת עשרה שנים, כפי שעמדתי אני בסירובֵי מורי עד שהפכתי לו למורה, ואני רואה שגם אתה עתיד להפוך לי למורה ואני עתיד להפוך תלמידך?

כיתה
"אחרי שנה התחלתי מבחין בין טוב לרע ובין אמת לשקר ובין יפה למכוער ובין טמא לטהור…" 

ב.

אמר רִבִּי שמעון: חברים הרבה קיבצתי לחבורתי, והייתי מניח דברי שיוותרו על-פה עמם, ואם נחרטים הם בלב התלמידים אזי הם נזכרים, ואם פורחים הם כעשן אזי הם נשכחים, ואין אני נוטל קולמוס וקלף וכותבם, שאם הם נזכרים לשם מה לכתוב, ואם הם נשכחים לשם מה לכתוב. שאין לך ספרים שכותב בהם אדם תורתו שלו שאין בהם פגם גמור, שצריכה תורתו של אדם להיכתב על-ידי אחר, עדיף על-ידי אחרים רבים, עדיף על-ידי מי שאינם מקבלים עליהם דבריו ורעיוניו. שעל-ידי שיספרו רבים תדע כיצד כשאמר כך זה שמע וכך זה שמע ולא כך, ויהיה הדיבור חי והמילים משתנות, ותלמד שכל שאמרו אכן אמר, שדיבר בשבעים לשון, של יום ושל לילה. ואמרו תלמידיו: לא הותרנו דיבור אחד מדברי רבי שמעון שיפרח באוויר, שכל תורתו קודש, ואין בה דבר אחד לבטלה, אף על גב שהזהירנו שעל תלמיד לברור ולשפר דברי מורה, שאם לא כן ספרו יהיה כספר חייו שאין לאיש מלבד האדם החי עצמו ואלהיו פנאי לקוראו כולו, מראש ועד סוף.

ג.

אמר רִבִּי שמעון: פעם אחת עליתי לישיבה של מעלה, וביקשתי לפגוש ראש ישיבה של מעלה ופגשתי מזכירו. שאלתי כמה ספרים חיבר ראש ישיבה של מעלה וענה לי מזכירו שאין ראש הישיבה עסוק בכתיבת ספרים אלא במחיקתם, ועד עתה מחק אלפיים ספרים. ואני מימי לא חיברתי ספר, אך גם למחוק לא הצלחתי.

אמר רִבִּי שמעון: פעם אחת עליתי לישיבה של מעלה, וביקשתי לפגוש ראש ישיבה של מעלה ופגשתי מזכירו. שאלתי כמה ספרים חיבר ראש ישיבה של מעלה וענה לי מזכירו שאין ראש הישיבה עסוק בכתיבת ספרים אלא במחיקתם, ועד עתה מחק אלפיים ספרים. ואני מימי לא חיברתי ספר, אך גם למחוק לא הצלחתי

ד.

אמר רִבִּי שמעון: כשאסתלק מן העולם אבקש כל תלמידי לבוא עמי לבית ולשמוח עמי שמחה גדולה. התלמידים הקרובים שיעמדו עמי בתוך הבית, והתלמידים הרחוקים שיתקבצו בחצר ויהיו משמחים שם נפשם וגופם בנגינה ובדברי מתיקה ובדברי תורה. ואומר להם, מבקש אני להסתלק מן העולם כשאין בי בושה, ואגלה לכם כל סודות שלא גיליתי, ואם ימשך משך הגילוי שבעה ימים ימתין המלאך שבעת הימים וישבו החברים בבית שבעת הימים. ואקרב רבי אבא שיהיה כותב ואקרב רבי אלעזר בני שיהיה תומך ידי, וכל אחד ידובב בלבו הדברים. ואמרו תלמידיו: ביום שנסתלק רבי שמעון מן העולם גילה רבי שמעון כל הסודות כולם, ולא היה סוד אחד שהיה מותיר בלבו נסתר. והיה עומד לפנינו שמח, ואנחנו היינו עומדים לפניו בוכים, ובנו רבי אלעזר משתמט מלהביט בעיניו, ורבי שמעון מחבקו ומנשקו ומשמחו כאילו היה תינוק, ומאלצו להביט בעיניו. ובשעה שיצאה נשמתו היה אומר המילה חיים, והיה אוחז בשופר ותוקע בו, והיה צוחק. ובשעה שיצאה נשמתו היינו בוכים, וכמה שניסינו להיזכר בכל הסודות שסיפר, לא זכרנו מהם דבר. ובשעה שכל אחד מאיתנו היתה יוצאת נשמתו, היה נזכר בכל הסודות שסיפר רבי שמעון, והיה צוחק בקול אדירים, והיו בני ביתו תמהים לפניו איכה צחוק יחליף בכי ושמחה במקום אנחה.

אמר חכם עבדאללה

א.

אמר חכם עבדאללה: לקבוע עצמו להוראה ולישב ולהורות לכל שואל אסור לתלמיד לעשות אפילו הוא בסוף העולם ורבו בסוף העולם. ואסור לו להורות עד שמות רבו אלא אם כן נטל רשות מרבו, ולא כל מי שמת רבו מותר לו לישב ולהורות בתורה, אלא אם כן היה תלמיד שהגיע להוראה. אבל היו בינו ובין רבו י"ב מיל ושאל לו אדם דבר הלכה מותר לו להשיב, ולהפריש מן האיסור אפילו בפני רבו מותר להורות, כיצד – כגון שראה אדם עושה דבר האסור מפני שלא ידע באיסורו או מפני רשעו, יש לו להפרישו ולומר לו דבר זה אסור, אפילו בפני רבו ואף על פי שלא נתן לו רבו רשות, שכל מקום שיש חילול השם אין חולקין כבוד לרב. במה דברים אמורים, בדבר שנקרה מקרה, אבל קבוע עצמו להוראה ולישב ולהורות לכל שואל אסור. וחכם שהגיע להוראה ואינו מורה הרי זה מונע תוה ונותן מכשולות לפני העיוורים ועליו נאמר "ועצומים כל הרוגיה".

ב.

אמר חכם עבדאללה: מצוות תלמוד תורה מחייבת כל יהודי לדעת כל התורה, תורה שבכתב ותורה שבעל-פה עד ההלכה למעשה, כדי שידע כיצד לנהוג וכיצד להתייחס למאורעות חייו על פי הדרכת התורה. ואומנם ידוע שאין לתורה קץ ותכלית, ומכל אות שבתורה ניתן ללמוד תילי תילים של הלכות ורמזים, ובכל מדרש של חכמים טמונים אין ספור רעיונות והסברים, וכמו שנאמר "גָּבְהֵי שָׁמַיִם מַה-תִּפְעָל עֲמֻקָּה מִשְּׁאוֹל מַה-תֵּדָע : אֲרֻכָּה מֵאֶרֶץ מִדָּהּ וּרְחָבָה מִנִּי-יָם" (איוב י"א, ח'-ט'), שכן שורש התורה בנצח וממילא ברור שאין סוף לעומק רעיונותיה. מכל מקום ליסודות התורה, היינו לתורה שבכתב, להלכה ולטעמיה יש גבול, ויכול אדם ללומדם ולדעתם. בזמן חז"ל היו לומדים את כל יסודות התורה עד לגיל עשרים, ולאחר מכן היו מקימים משפחות ומתפרנסים וממשיכים לחזור על תלמודם ולהתעמק בו. וכך גם ראוי לנהוג היום, שעד לגיל עשרים בערך ילמדו את כל יסודות התורה, ולאחר מכן יתחילו לעסוק בישובו של עולם על כל המשתמע מכך תוך קביעת עיתים לתורה. וזאת המצווה המוטלת על ההורים, לדאוג שבניהם ילמדו את כל יסודות התורה, ומי שאביו לא דאג לכך, לאחר שיגדל חובה עליו ללמוד בעצמו. נפרט מעט מהם היסודות שכל יהודי מצווה ללמוד ולדעת. ברור שהתורה שבכתב שניתנה למשה היא יסוד הכל. ועל כן צריך ללמוד היטב את כל חמישה חומשי תורה בהבנה פשוטה ועם פירוש רש"י. וכן צריך ללמוד היטב את כל דברי הנביאים והכתובים שכולם בכלל המקרא. ובזמן חז"ל היו מתחילים ללמד את הילדים בגיל חמש מקרא, ועד גיל עשר היו מסיימים את כל התנ"ך בהבנה פשוטה. ולאחר מכן יש ללמוד היטב את כל יסודות ההלכה, והספר הבסיסי בלימוד ההלכה הוא השולחן ערוך. והעיקר להקדים את ההלכות הנוגעות למעשה, לפיכך יש ללמוד רובו הגדול של חלק 'אורח חיים', שבו מבוארות הלכות תפילה, ציצית ותפילין, הלכות סעודה וברכות, הלכות שבת וחגים. ובחלק 'יורה דעת' יש ללמוד קרוב למחציתו, שבו הלכות בשר וחלב ושאר הלכות כשרות, והלכות נידה, והלכות כיבוד הורים, מזוזה, מילה ועוד הלכות נחוצות. וכן יש ללמוד מקצת מן החלקים 'חושן משפט' ו'אבן העזר', שבהם הלכות איסורי נזיקין, הלוואה והשבת אבדה, וכן הלכות חתונה והקמת המשפחה. את כל ההלכות הללו יש ללמוד עם הטעמים היסודיים שהם מבוארים בתלמוד. ואת שאר המצוות שאינן נוגעות כל כך למעשה יש ללמוד בקיצור תוך התמקדות בכללים היסודיים בלבד. שכן אמרו חז"ל: "תלמוד גדול שהתלמוד מביא לידי מעשה", וכן כתוב בתורה הקדושה: "וּלְמַדְתֶּם אֹתָם וּשְׁמַרְתֶּם לַעֲשֹׂתָם" (דברים ה', א'). בנוסף לכך צריך ללמוד את יסודות האמונה והמוסר. בלא לימוד רחב ומעמיק של נושאים אלו לא ניתן לדעת כראוי את השקפת התורה על החיים. היסודות מבוארים בתנ"ך ובמדרשי חז"ל המובאים בתלמוד ובמדרש רבה ותנחומא. אבל אי אפשר להסתפק במדרשים בלבד אלא יש להוסיף וללמוד כמה מן הספרים היסודיים שנתחברו על ידי גדולי ישראל הראשונים והאחרונים, וראשון 'ספר הכוזרי' לריה"ל, המבאר את יסודות אמונת ישראל ותורתו, וכן 'מסילת ישרים' לרמח"ל ו'חובות הלבבות' לרבנו בחיי. כי כן כל אחד צריך למצוא את הספרים המתאימים יותר לשורש נשמתו.

היסודות מבוארים בתנ"ך ובמדרשי חז"ל המובאים בתלמוד ובמדרש רבה ותנחומא. אבל אי אפשר להסתפק במדרשים בלבד אלא יש להוסיף וללמוד כמה מן הספרים היסודיים שנתחברו על ידי גדולי ישראל הראשונים והאחרונים, וראשון 'ספר הכוזרי' לריה"ל, המבאר את יסודות אמונת ישראל ותורתו, וכן 'מסילת ישרים' לרמח"ל ו'חובות הלבבות' לרבנו בחיי. כי כן כל אחד צריך למצוא את הספרים המתאימים יותר לשורש נשמתו

יש שמתקשרים לספרי הרמח"ל ויש שמוצאים פירוש חשוב על התורה, כגון הרמב"ן או אור החיים, יש שחשוב שילמוד ספרי חסידות ויש שמתקשרים ל'מורה נבוכים' וכיוצא בו. שלאורך הדורות נתרבו הספרים לאין קץ, עד שהספרות התורנית העומדת לפנינו מרובה פי אלף ויותר מהספרות שהיתה בתקופת הראשונים. וכך רבים מן הלומדים מעיינים בספרים רבים ומתעמקים בכל הדעות השונות, ולימוד כל סוגיה אורך זמן רב מאוד, ובאופן זה אין שום אפשרות להקיף את כל יסודות התורה. ולכן כדי לקיים את מצוות תלמוד תורה, שמשמעותה לדעת את התורה, מוכרחים ללמוד בספרים המסכמים את כל היסודות שבוארו בדברי התלמוד, הראשונים והאחרונים, שרק בדרך זו ניתן ללמד את התלמידים את כל יסודות ההלכה. וכך רוב התלמידים, גם אלו שאינם בעלי כשרון מיוחד, יוכלו ללמוד את כל יסודות התורה ולצאת לחיי המעשה, והעיקר שכל תלמיד ידע בסוף לימודיו את כל תרי"ג המצוות ואת כל יסודות ההלכה הנוגעים למעשה.

ג.

אמר חכם עבדאללה: וזרח השמש ובא האור. שהקדוש ברוך הוא מלמדנו להבדיל בין הדברים בכך שהאיר עליהם, וטוב האור לעיניים ומתוק, זאת שמחת החיים, ועדיין לא תשבע העין מלראות, ולא ילאה הפה מדבר. ואנחנו פיות מדברי גדולות, ואפילו פינו רחב כים וגומר, לא נוכל להללו. על כן נהגתי אני הקטן בדרך של מתינות וצמצום בכל המקומות שהצלחתי, ובמקומות שלא הצלחתי הרחבתי בדברי יתר על המידה, ומוטל על תלמידַי אחרי למחוק ממילותי, ואני מניח אותן להם.

ד.

אמר חכם עבדאללה: מי שלא העמיד תלמידים מעלה עליו הכתוב כאילו מת הוא עוד בחייו, ומי שהעמיד תלמידים מעלה עליו הכתוב כאילו הוא חי גם במותו. ואני הייתי משתדל להעמיד תלמידים כל חיי, והיו התלמידים עוזבים אותי, מי למורים אחרים ומי לחיים ללא הוראה, ולא הייתי יודע האם נותר משהו מתלמודי אצלם. עד שבסוף הרבה ימים בא אצלי תלמיד בשם חזקל, ונותר אצלי ולמד אצלי ואף העמיד מספר חידושים משלו. ואם יעמיד תלמידים שיהיו תלמידי תלמידי הרי אני חי. ומי אמר ולא התבדה אף פעם, אם לא בחייו אזי במותו, ואני תקווה שלא אהיה מן המתבדים.

צילום: כהן פריץ, לע"מ
המורה ג'ארב יוסוף מלמד את תלמידי כיתה ו', 1970. צילום: כהן פריץ, לע"מ

ה.

אמר חכם עבדאללה: איש אחד בא אצל אברהם אבינו. בחן אותו אברהם במקרא ובמשנה ובתוספתא ובאגדה, ולא מצא בו כלום מהם. בחן אותו במציאות שיש בורא לבריאה, ובגמול לצדיקים ובעונש לחוטאים, ובדין ובחסד, ולא מצא בו אחד מכל אלו. שילח אותו החוצה ולא הזמינו לאכול עמו.

אמר חכם עבדאללה: וזרח השמש ובא האור. שהקדוש ברוך הוא מלמדנו להבדיל בין הדברים בכך שהאיר עליהם, וטוב האור לעיניים ומתוק, זאת שמחת החיים, ועדיין לא תשבע העין מלראות, ולא ילאה הפה מדבר. ואנחנו פיות מדברי גדולות, ואפילו פינו רחב כים וגומר, לא נוכל להללו. על כן נהגתי אני הקטן בדרך של מתינות וצמצום בכל המקומות שהצלחתי, ובמקומות שלא הצלחתי הרחבתי בדברי יתר על המידה, ומוטל על תלמידַי אחרי למחוק ממילותי, ואני מניח אותן להם

הופיע לפניו הקדוש ברוך הוא ואמר: אני שאני זן כל בשר איני בוחן אותם תחילה במציאותי ובתורתי, ואתה מה לך. נבהל אברהם ממעשהו ויצא אל המדבר וקרא אחר אותו אדם זמן רב, וכשבאה השמש לשקוע מצא אותו הולך בדרך והתנצל לפניו והזמינו לאכול עמו. הגיש לפניו כל מטעמים. לסוף הארוחה בחן אותו שוב במקרא ובמשנה ובתוספתא ובאגדה ובמציאות הבורא ובדין ובחסד. מצא אותו מלא כרימון בכל אלו, והיה אותו איש עונה על כל מה שנשאל ועוד מוסיף על כך. אמר לו אברהם: ניכר לי שאתה מכיר התורה על כל סעיפיה והבורא על כל מעשיו, מפני מה השתמטת משאלותי ששאלתי אותך קודם לכן? ענה לו האיש: לא עניתי שהייתי רעב ולא היה לבי פנוי לשאלותיך ולא מצאתי פנאי לעיין בהן, ועכשיו שאני שבע יכול אני לענות עליהן מראש ועד סוף בכל פרט ופרט. אחדים מספרים כי נשאר אותו איש אצל אברהם והתגדל בין תלמידיו ונעשה גדול ביתו וראש לחכמיו, ולמד ממנו אברהם אבינו שיש לעסוק בתורה במתינות, לא מתוך רעב גדול של עניות או נזירות, ולא מתוך שובע גדול של עשירות ומשתה ידידים, ולא מתוך צמאון של הלך במדבר, ולא מתוך שתיית יין עד שוכרה. ואחרים מספרים כי שוב שילח אברהם את ההלך למדבר ואמר לו, מילות חוכמה משביעות מלחם, ואם מסרב אתה להן כשאתה רעב לא תשבע לעולם, גם אם יבואו על שולחנך כל המאכלות הטובים כולם. שאין אנחנו לומדים תורה רק מתוך נוחות מצעינו, ושינה ארוכה, וארוחה טובה, וידידים אוהבים, אלא גם כשאנחנו בגלות מגורשים ונודדים, ומוצאים חול בתוך בגדינו, ואוכלים לחם מעט ומים במידה, ואין לנו רֵעַ, וגם כאשר החדר קודר תורה לא משה משפתינו.

ו.

אמר חכם עבדאללה: אין אדם לומד אלא במקום שלבו חפץ. על כן הייתי מלמד תלמידי בלכתם בדרך, כשהיו חפצים בכך, ובזמנים אחרים בשבתם בביתם, וכשביקשו אף בשוכבם ובקומם. דבר אחר: אין אדם לומד תורה אלא ממקום שלבו חפץ. על כן הייתי פותח בכל יום סדר הלימוד ממקום אחר, עד שנראה היה שאין בו סדר, על פי המקומות שהיו חפצים תלמידי לפתוח בהם, פעם אחת בתהלים בפסוק "כִּי אִם בְּתוֹרַת ה' חֶפְצוֹ" (תהלים א', ב'), ופעם אחרת בהלכות פסוקות, ופעם נוספת בחוכמות נסתרות, ואין אנו פותחים תמיד בבראשית ומסיימים תמיד בדברי הימים, ואין אנו זוכים תמיד להתחיל ולסיים המסכתאות. וכיוון שידוע שאין אדם עומד על דברי תורה אלא אם כן נכשל בהן אני מניח להם לחבר חיבורים שאין בהם היתר, ולפרש פירושים שאין להם מובן, ואיני מתקנם אלא אני מושך אותם למקום אחר בלימוד, ולמקום אחר ללמוד בו, ואז מתוך שאנחנו לומדים בדברים שאינם קשורים בראשונים מתפרש להם לאט מה שנכשלו שם במקום ההוא. ותלמידי המובהק ביותר עדיין לא חש לרוב המקומות שנכשל בהם ואני עדיין לא חשתי לתקנו.

ז.

אמר חכם עבדאללה: מי שמעלה על הכתב תורותיו שלו ולא ממתין לתלמידיו שירשמו אחריו, אחר לכתו, מתוך שהוא פוחד מיד השכחה פוגם בעצמו בתורותיו, שהוא מקפיאן בתבנית שיש ואינו מניחן לזרום כמים, וסופו שאינו זוכה שיהיו דבריו נזכרים, ועל השיש יאמר מים ועל המים שיש. ועלינו מקובלים דבריו של ר' דוד בוזגלו שאמר: "מעולם לא האמנתי בכל ילדי רוחי ורחשי לבי בתור דברים העומדים בפני הביקורת והראויים להתפרסם בדפוס, על כן חשבתים לדברים שבעל-פה שרק התיבה קלטתם, ועל כן נותן אני ליד השכחה לגעת בהם מבלי שאדאג לזה ולא כלום".

ח.

אמר חכם עבדאללה: מהו שאנחנו קוראים לחכמים בשמות ספריהם, כגון שלרבנו יוסף חיים נקרא הבן איש חי, כשם ספר ההלכה על פי פרשת השבוע שכתב? שמה מותיר חכם בעולם? תלמידים, ומותר לקרוא לחכם על שם תלמידו כשם שקוראים אדם על שם בנו, ומותר לקרוא לתלמיד על שם רבו כשם שקוראים אדם על שם אביו. וכן מותירים החכמים ספרים, שהם כמצבה שהם מניחים בעולם עוד בהיותם בחיים, וכל הפותח ספרו של חכם כאילו מעורר אותו חכם לחיים, ועל כן חכמים נקראים חיים במותם שאנחנו מעוררים אותם יום יום לחיים בתלמודנו, ודוד ושלמה ותנאים ואמוראים וראשונים ואחרונים ופייטנים ובעלי לשון כולם יושבים בינינו בבית-המדרש, ועל כן אנחנו מצווים לקרוא בספרים רבים ככל שיכולים אנו, לעורר לחיים מחברים רבים, שימצא גם מי שיעורר אותנו לחיים אחרי לכתנו, אמן.

תלמידות ותלמידים בכיתה א'. צילום: לע"מ
תלמידות ותלמידים בכיתה א'. צילום: לע"מ

ט.

אמר חכם עבדאללה: אמרו חכמים בפרקי אבות שתורה גדולה מכהונה וממלכות, שהיא נקנית בארבעים ושמונה דברים. והסמיכו זה לזה כמה דברים שהיא נקנית בהם: "באמונת חכמים, בדקדוק חברים, בפלפול התלמידים". להודיעך שחייב אתה להטפיל דעתך לדעת מוריך ולהאמין להם, אבל לא שתאמינם לגמרי, אם יאמרו לך דברים שאינם של טעם. לכך הסמיכו לה "בפלפול התלמידים", רוצה לומר וחייב אתה לפלפל בכל דבר, ולא תאמין סתם. וביניהם הוסיפו "בדקדוק חברים", שלומד אתה מחבריך כולם, אף על פי שעודם תלמידים, אבל אתה מדקדק היטב בכל דברים שהם מוסרים לך.

י.

אמר חכם עבדאללה: יום אחד בא האר"י לאחד תלמידיו ואמר לו: הלא אמרתי לכם לאמור שלא תכתבו מה שאתם שומעים ממני. השיבו התלמיד: אדוננו מיום שציויתינו לא כתבנו. אמר לו האר"י: הקונטרסין הנופלים מחיקך יעידון שהם כתב ידיך. אז נבהל התלמיד ולא השיב.

יא.

אמר חכם עבדאללה: ישבו שני תלמידי חכמים והתווכחו על ניקוד המילה "ודמיו". נכנס תלמיד חכמים שלישי ושאלוהו לפתרונם. שאל: מי שפך הדם?

צילום: משה מילנר, לע"מ
צילום: משה מילנר, לע"מ

אמר חזקל

א.

אמר חזקל: הקמתי כּוּתַאבּ קטן עם בתי בסלון. בבקרים של יום שישי היא קמה עמי מוקדם ללמוד, ואני מזכיר לה כי בחדר אין מורה ואין תלמיד, רק תורה לפנינו, ואנחנו משננים יחד פסוקים בעברית וארמית וערבית. אנחנו נזהרים במילים רבות, ביניהן אלהים ואללה והשמות הרבים, וכשאני רואה כיצד יראה קשה מתלבשת בפניה, אני ממתיק לה אותיות בדבש, מתכנן עמה כיצד הכותאב יתרחב עם אחיה ואחיותיה, ונמתיק גם להם את האותיות בדבש, ולא נלעג לנכשלים, ונברך יחד לפני ואחרי הפסוקים. ואני אומר לה בכל בוקר בתום הלימוד, אב חייב ללמד לבתו תורה, ואם אינו יכול ללמדה חייב לשכור מלמד לבתו מבני עירו ללמדה, אבל את בתי, עליך לזכור שגם יבוא היום שתהיי חייבת להרגיש כמי שלא לימדה אביה, ואז תהיי חייבת ללמד עצמך כל הפסוקים והשמות והאותיות והתגים שלא חלפו בינינו, וכל אלו שחלפו בלי שאמרנו מילה אחת על מקומם בחיינו.

ב.

אמר חזקל: יום אחד אמר לי חכם עבדאללה: אתה יודע, טעה הרמב"ם, לא הנבוכים זקוקים למורה או למדריך, אלא דווקא אלו הבטוחים, שאין בלבם כלל מן המבוכה והספק, ורחוקים הם מן הבלבול, זקוקים למורה או למדריך שיבלבלם ויביכם. שהדור זקוק לספר מביך המורים שייכתב בו, ולא לעוד ספר מורה נבוכים.

ג.

אמר חזקל: פעם אמר לי רבי: דיברתי מספיק וכבר הפה יבש, אמור לי אתה דבר אחד חדש מן התורה. אמרתי לו: רבי, בור מים אינו יכול להוציא מים יותר מאלו שנכנסו בו, וכך אני איני יכול לומר דברי תורה יותר ממה שקיבלתי ממך. אמר לי רבי: בור המים אינו מקבל מימיו ממקור אחד אלא מפעפעים הם אליו גם ממעמקי אדמה וגם מן השמים וגם מנחלים שונים, עד שראוי הוא להיקרא כמעט כמעיין הנובע ומוציא מים ממקור עצמו, וכך אתה יכול לומר דברי תורה אפילו יותר ממה שקיבלו מסיני. אמרתי לו: משה לימד תורה מן השברים של הלוחות, אין לי זמן פנוי ממחשבות.

האסופה "אמר רִבִּי שמעון" מורכבת משלושה חלקים: "אמר רִבִּי שמעון", "אמר חכם עבדאללה" ו"אמר חֶזְקֵל"
"אמר רִבִּי שמעון" מחבר יחדיו דברי רבנים מכל הדורות שנקראו שמעון, אך כמעט מחציתו מוקדשת למפורסם בשמעונים, בר יוחאי. ל"אמר חכם עבדאללה" ארבעה "אבות חכמה" המהווים גם הם כמחציתו – חכם עבדאללה סומך, בן המאה ה-19 בבגדאד, "הבן איש חי", רבנו יוסף חיים, גם הוא בן המאה ה-19 בבגדאד, הרב יוסף משאש, שעבר בין מרוקו וישראל במאה ה-20, והרב עובדיה יוסף. אליהם מצטרפים ובהם מתערבבים רבנים אחרים, רובם מן הדורות האחרונים במזרח-התיכון וצפון אפריקה, אך חלקם מוקדמים יותר או ממקומות אחרים, וכן עוד מקורות שבעל-פה מִדרשות בבתי כנסת עיראקיים, תורכיים, ספרדיים וסוריים בירושלים בתריסר השנים האחרונות. לעיתים "אמר רִבִּי שמעון" ו"אמר חכם עבדאללה" מאחדים שניים או שלושה מקורות שונים לגרסא אחת חדשה. החלק השלישי, "אמר חזקל", בניגוד לשני החלקים הראשונים, הוא בדוי.
כל העניינים אשר בשני החלקים הראשונים הזכרתי, כולם משל אחרים, אלא אם התגלגל אליהם רעיון אחד או שניים משפטים משלי, חדשים מקרוב באו, ולא שמתי לבי כי ממני יצאו. ובכל החלק השלישי דבר מדברי הספרים המצויים לא לקחתי, אלא אם שכחתי, או נפלה בתוכם מילה או שתים מן המקורות ואנוכי לא ידעתי, רק כל עניני החלק הזה מלבבי נבראו, חפרתי בורות והם נמלאו. לבד אם נשרו כמה פתקים של חזקל בין עמודי שמעון ועבדאללה ולא השגחתי, או נשרו פתקים מעבדאללה ושמעון אצל חזקל ולא חשתי.
קיבץ, בחר, תרגם מארמית ומערבית לעברית וסידר: חכם עבדאללה בן גוּרְגִ'יָה, רבו של חֶזְקֵל
הוציא הקובץ ממסתור לאור, וצירף הקטעים בחלק "אמר חכם עבדאללה":
חֶזְקֵל בן אַמַל, תלמידו של עבדאללה
הביא לדפוס, וצירף הקטעים בחלק "אמר חזקל": אלמוג בן סמירה, כותב קורותיו של חֶזְקֵל
בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

  1. מיכל פרטנר

    קראתי בצמא הכל , נהדר, יפהפה, מעשיר, ממלא השראה.