• ביטון-יפעת-1
    פודקאסט חדש
    "אנחנו הגנרליות של הביטחון החברתי" - ראיון עם יפעת ביטון
  • קושמרו ואברמוביץ
    בעקבות הבבונים
    מה קרה כשכתבי אולפן שישי יצאו לפגוש את הילידים בשדרות?

לא כי נגזר עלינו לחיות יחד

המצב הפוליטי והיחסים בין ערבים ליהודים בישראל הגיעו לשלב כזה שבו אין מנוס מהכרה בכישלון השותפויות הערביות-יהודיות כאמצעי, שותפויות שבסופו של דבר משרתות את רעיון החלוקה וההפרדה. הגיעה העת לשותפות כיעד אסטרטגי המדברת בשפת הפיוס ההיסטורי בין שני העמים

הרעיון של שותפות יהודית-ערבית התפתח בעשורים האחרונים כאסטרטגיית פעולה יותר מאשר כיעד אסטרטגי. רבים מבני שני העמים כאן, טובי לב וכוונות, שיתפו פעולה כי האמינו בשותפות עצמה ויותר בכוחה לחולל שינוי פוליטי שבמרכזו החלפת כוחות הימין בשלטון. חלק אחר חשב ששותפות זו – גם אם לא פותרת את הקונפליקט – תשפר את האווירה ותשמור על יחסי שני העמים במצב סביר. אחרים חשבו ששותפות יהודית-ערבית יכולה לסייע בהורדת מפלס האלימות והפחד. במעמקי השותפות כרעיון ופרקטיקה נחבאו לפעמים כוונות לא מוצהרות. יהודים רצו את השותפות כי בזכותה הרגישו יותר נוח עם מצפונם, ייחלו שהשותפות תסמן אותם כלא כובשים ולא מדכאים. לעומתם, עבור ערבים היוותה השותפות מקור ללגיטימציה של הפעילות הציבורית. חלק מהשותפים הערבים ביקשו לסמן דרכה שהם בסך הכול חפצי חיים, שקט ושלום. לפעמים, השותפות היוותה מכשיר נרמול של הערבים השותפים. דרכה, עברו הערבים על ידי השותפים היהודים סוציאליזציה חיובית במובן ישראלי יהודי.

כל הייעודים השונים של השותפות היהודית-ערבית התפתחו במסגרת מחשבה פוליטית מוגדרת, אך למעשה רוב מכריע של השותפויות מהסוג הזה באו לשרת רעיון של חלוקה והפרדה. האנשים בהם קיבלו בדרך כלל את תוכנית החלוקה ואת הירושה שלה בדמות שתי מדינות לשני העמים וחתרו יחד למימוש רעיון זה. כמו כן, שותפויות אלה נועדו ליישם את ההפרדה בין שני העמים כמתחייב מחלוקה לשתי מדינות שמחייבת תיקוני גבולות וחילופי אוכלוסין או עקירת אוכלוסין!

סבורני, שייעודיה אלה של השותפות היהודית ערבית, סיימו את תפקידם ההיסטורי והגיע הזמן לחשיבה מחדש על השותפות. הדבר אף נחוץ לאור העובדה שאנו רחוקים שנות דור מחלוקת הארץ לשתי מדינות בה בעת שאנו קרובים יותר למימוש חזון ההפרדה בין שני העמים! לראייה, הפוליטיקה בישראל: מזה שני עשורים חותרת לדחוק את רגלי הפלסטינים אזרחי ישראל מהמרחב הפוליטי ואף להוציאם מהמשחק כולו כצורה עדינה של הפרדה. חלון ההזדמנויות של החלוקה לשתי מדינות שהולך ונסגר מביא אתגרים חדשים לרעיון השותפות. הן בגלל הסכנות הטמונות באפשרות החלת הריבונות הישראלית-יהודית בין הים לנהר באופן סופי והן בגלל האפשרויות שבהתפתחות כזו.

partnership
ערבים ויהודים בצעדת האחד במאי ברמלה, 1949. צילום: קלוגר זולטן, לע"מ

אם התרחיש של ריבונות ישראלית על כל המרחב בין הים לנהר יתממש בטווח הקרוב, קיימת אפשרות שיחסי שני העמים ייכנסו לסחרור בגלל גישות ימניות לאומניות השולטות בכיפה בקרב החברה הישראלית, אבל מטבע התפתחות כזו שתכליתה שליטה בכוח על אוכלוסייה פלסטינית של קרוב ל-5 מיליון איש ואישה. אם התרחיש הנ"ל יתממש תוך כדי משא ומתן מוסכם והסדרים ראויים בין ההנהגה של שני העמים, גם אז השותפות נדרשת לחשיבה מחדש על הפיכתה ליעד אסטרטגי של מי שרוצה בכך. גם בלי שהדבר יתפתח בשטח, על החושבים אסטרטגית באופן חיובי על יחסי שני העמים, חובה לחשוב על סוגים חדשים של שותפויות יהודיות ערביות.

אני עד לניסיונות מהסוג הזה בתחומים שונים ואף שותף בכמה מהן, ומשתדל להביא את הרעיון של חשיבה מחדש על שותפויות אלה בין יהודים לערבים בכיוון של מעבר מראיית השותפות כאמצעי לראייתה כתכלית. הרי, לא משנה מה תהיה התוצאה של המשך הסכסוך או יישובו, עדין צריך לחיות יחד. לא מאונס ולא כי "נגזר עלינו לחיות יחד" – אלא כי אנו רוצים וחפצי חיים משותפים. שותפות שלא תיגזר מגישה אסטרטגית זו סופה להביא להיפך מהצהרת הכוונות של מקימיה כי היא פשוט תדבר בשפת העבר על העתיד – פאתטי, לא?

ואילו סודות תדבר השותפות האסטרטגית? כי בכל זאת אנשים שהגיעו עד כאן מן הסתם מתעניינים. שותפות אסטרטגית זו תדבר בשפת פיוס בין שני העמים המסוכסכים מזה יותר ממאה שנה. שפת פיוס היא שפה רחבה משפת הפתרונות וההסדרים שבסיסם במצב שנולד בעבר, כשמרכז הפיוס הוא יצירתו של הנרטיב השלישי המשותף המעניק רשת ביטחון לכולם. הרחבת בסיס השותפות מהסדרה של הקונפליקט לפיוס היסטורי, מעניק לה חיוניות וחיות וכוח להתגבר על מכשולים שחוסמים עד כה את הצורות הקלאסיות של השותפות כאמצעי.

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. אלי אמינוב

    שותפות אסטרטגית ממשית בין יהודים וערבים יכולה להיות רק על אינטרס אמיתי ומשותף של שתי האוכלוסיות. זה יוכל לדעתי להיות רק המאבק לכינון מדינה חילונית דמוקרטית אחת בין הירדן לים בה יבוטלו כל הפריבילגיות האתניות דתיות. מאבק זה המתכוון להביא לשוויון מוחלט בין יהודים וערבים בפלסטין המאוחדת, אינו רק מאבק לאיחוד העם הפלסטיני במולדו וחילוץ היהודים מהגטו החמוש והשנוא שבנתה עבורם הציונות, אלא אף מאבק נגד השליטה האימפריאליסטית השמה ללעג, לבוז ולמשיסה את הצרכים של ההמונים באזור. הכוחות הנאבקים למען מטרות אלה דוחים לחלוטין את ההצעות להקמת בנטוסטאנים פלסטיניים ורואים בהקמתם כשלון ושואה חדשה, ואין זה משנה מה יהיה גודלם, ואם יקראו מדינה או לא, איך ומי ינהל בנטוסטאנים אלה. המטרת האמיתית של הקמתם היא המשך פירוק העם הפלסטיני לפירורים והמשך הטיהור האתני, למען הבטחת המשך הקולוניזציה הציונית.

  2. איזי גור

    אין שנאה נצחית!
    ההיסטוריה, של כל העמים כולל שלנו, מכירה הרבה אמרות ופסיקות שנאמרו ונפסקו כתורת נצח. אחת מאלו המרחפת קבע מעלינו היא "לעולם לא יהיה שלום בינינו לבין הערבים".
    צריך על כן להזכיר.
    "לעולם תשלוט בריטניה באפריקה ובהודו"
    "אין תרופה לאיבה העולמית בין בריטניה וצרפת"
    "העם היהודי לנצח לא ישכח את גרמניה הנאצית"
    "ההתנחלויות של הגרמנים במדינות השכנות יכונו לעד"
    ועוד, ועוד, ועוד,

    ראוי, על כן, לזכור כי מאז ימי ביל"ו נהגנו בארץ ובעם הערבי כאדונים
    ולבד מתקופה או שתיים בהן ניסינו להכיר ולהבין את מוחמד( ימי ה"שומר" למשל, שאימץ לו ארחות חיים, הווי ולשון משל שכנינו), הבטנו עליהם (הפרימיטיבים!) מגבוה.
    אשר על כן, לנוכח המתח והאיבה השוררים בין המחנות, האם ניתן להאמין עדיין שקיים סיכוי לחיים אחרים, ללא התקפות טרור מצידם,מבלי להתעלל בנשים הרות ובקשישים במחסומים ומבלי להרוג מחבלים גוססים.
    על פניו נראה כי לנוכח ההתפשטות השרירותית של ההתנחלויות, כמו גם ההתנהגות של יושביהן, אפסו הסיכויים.
    ולא כך.
    ההיסטוריה רצופה דוגמאות של התנחלויות זרות על אדמות מדינות שכנות. כיום, כפי הידוע, לא נותר מהן זכר.
    על כן, אלא אם כן יסכימו הפלשתינאים הגזולים לוותר על אדמותיהם השדודות, להסכין עם ההתעללויות של נוער הגבעות ועל החלום לחיות במדינה משלהם, אנו צפויים לאינתיפאדה בלתי נגמרת עד שאנחנו נאמר די.
    בריטניה הייתה חזקה לאין ערוך מכמה אלפי טרוריסטים יהודים שלחמו נגדה בפלשתינה א"י ונכנעה.
    נגדנו עומדים מיליוניםם של רואי עצמם כלחומי חופש והם זוכים לתמיכה של מיליונים רבים נוספים.
    השאלה, אפוא, היא זו. אילו מחירים, בנפש אדם, בממון ובאיבה מתגברת מצד העולם נהא מוכנים לשלם, ועד מתי, עד שנרים ידיים ונאמר כדבריו של איבן "יודעים מה, אתם הישארו. אני אלך קיבינימאט".

  3. דןש

    הנושא העיקרי, מעבר לנושא הדתי, הוא נושא זכות השיבה מחד, וזכות העליה החופשית של יהודים מאידך. אי אפשר ואסור למנוע עליית יהודים ( בהגדרה המורחבת ביותר ) למדינת ישראל – כי זאת הייתה מטרתה של הקמת המדינה. אסור להתיר באופן חופשי את זכות השיבה לפלסטינאים – כי בזאת מדינת ישראל תהפוך למדינה ערבית נוספת במזרח התיכון.
    למרות שבכל התחומים חייב להיות שוויון מוחלט של אזרחי מדינת ישראל. שוויון הכולל את השרות בצה"ל ו/או בשרות הלאומי. חייב להשאר אי השוויון בתחום העליה/השיבה.