string(2) "he"
string(2) "he" -array(0) { }

טיהור אתני ועוד איך: תשובה לבני מוריס

במסגרת פולמוס מתמשך מעל דפי ״הארץ״, טוען בני מוריס באמצעות טיעונים מגוחכים כי לא היתה מדיניות של טיהור אתני כלפי פלסטינים בשטחה של מדינת ישראל. עמר אלע'בארי מספר בתגובה על המהלכים שהובילו להצלחתה המסחררת של הציונות בהעלמה כפויה של למעלה מ-85% מהפלסטינים
עמר אלע'בארי

מנחה קבוצות, מחנך פוליטי, מתעד ומצלם את הנכבה ואת שיבת הפליטים. חבר צוות בעמותת זוכרות

בדרך לירושלים, בין באב אלוואד לקסטל, במחלף שנקרא בעברית מחלף חמד שמשני צדי כביש מספר 1, בולטים בחריגותם בנוף הבתים הערביים של אבו ע׳וש (גוש), עין ראפה ועין נקובה. במאמרו ב״הארץ״ מ-20.10 תחת הכותרת ״תעמולה פרו ערבית״ – חלק מפולמוס נרחב מעל דפי העיתון – טוען החוקר בני מוריס שהם-הם עדות לכך שלא הייתה מדיניות של טיהור אתני כלפי הפלסטינים בשטחה של מדינת ישראל. אולם הישארותם של אבו ע׳וש ועין ראפה, כפר וחצי בלבד מתוך מאות כפרים ויישובים פלסטיניים שהתקיימו באזור שבין ירושלים, בית שמש, רמלה, לוד, יפו ואף עד חדרה צפונה ובאר שבע דרומה, היא דווקא הוכחה לכך שכן התרחש טיהור אתני ולא להפך כפי שמעוניין מוריס לטעון (ולגבי עין נקובה הוא טועה: אלה הם תושבי בית נקובה שכן גורשו מכפרם הממוקם מול עין נקובה של היום. לאחר גירושם הם נדדו כמה חודשים באזור, שלחו בקשות ותחינות לשלטונות הישראלים והפעילו קשרים ופרוטקציות עד שקיבלו היתר להישאר בתוך גבולות המדינה אך לא לשוב לכפרם ולא לקבל בחזרה את בתיהם ורכושם. המדינה נתנה להם חלקת אדמה השייכת לכפר סובּא על גבעה הניצבת מול כפרם המקורי, שם הם החלו לבנות בתים חדשים כאשר בתיהם המקוריים נכבשים מול עיניהם על ידי מתיישבים יהודים. זה המצב עד היום).

טיהור אתני, לפי ההגדרה הרשמית של האו״ם, הוא הפיכת אזור להומוגני מבחינה אתנית באמצעות שימוש בכוח או בהפחדה להוצאת אנשים מקבוצה אתנית או דתית אחרת מאזור נתון. מגוחך איפוא להשתמש באי-גירושם של תושבי אבו ע׳וש ועין ראפה, שכונה קטנה של הכפר סֹובּא שגורש, כעדות להיעדר מהלך של טרנספר. דווקא הימצאותם היום באזור ההוא, כנטע ערבי ״זר״ במרחב מיוהד, היא עדות למהלכים דמוגרפיים לא טבעיים שהתרחשו באזור. עדות לגירוש ולהעלמת הרוב המוחץ של הפלסטינים ויצירת מרחב יהודי הומוגני.

הסיבות והנסיבות להישארות חלק מהעם הפלסטיני בתוך מדינת ישראל משתנות מאזור לאזור ומכפר לכפר. אך גם תושבים רבים מן האזור האמור היו מועמדים לגירוש, והסיבות להינצלותם מטרנספר לא בהכרח מחמיאות למשטר הקולוניאלי הישראלי שאיפשר להם להישאר. משום שזה חולני להשאיר אדם בביתו ובמולדתו רק על מנת שישמש כוח עבודה אצל הכובש החדש. אדם לא אמור לעבור כניעה משפילה, ניצול, סחיטה או בגידה בעמו כדי להשיג את זכותו הטבעית על ביתו. פלסטיני לא אמור להיות בן חסות של אדון יהודי כדי לשרוד את הנכבה והטרנספר. ג׳סר אלזרקא, הכפר הערבי היחיד שהושאר לאורך החוף, נשאר בזכות התערבותם של תושבי זיכרון יעקב – ולא כי דאגו לשכניהם, אלא כי היו צריכים פועלים, שלא לומר עבדים, שימשיכו לעבוד אצלם. כך גם לגבי הכפר פרידיס. זו עמדה שאמורה לבייש את בעליה.

הריסות הכפר סֹובּא באזור ירושלים (וברקע הרעפים האדומים של קיבוץ צובא), צילום: Doron, CC BY-SA 3.0
הריסות הכפר סֹובּא באזור ירושלים (וברקע הרעפים האדומים של קיבוץ צובא). מגוחך להשתמש באי-גירושם של תושבי אבו ע׳וש ועין ראפה, שכונה קטנה של הכפר סֹובּא שגורש, כעדות להיעדר מהלך של טרנספר. צילום: Doron, CC BY-SA 3.0

הכפר עילבון שבגליל חזר להתקיים רק בזכות לחץ בינלאומי. אחרי הטבח שביצעו חיילים ישראלים ב-12 צעירים, הם ציוו על התושבים לצאת מהכפר צפונה. חיילים ישראלים ליוו את השיירה של תושבי עילבון וכפרים אחרים בסביבה עד גבול לבנון כדי להבטיח שהם יוצאים מגבולות המדינה. מה זה אם לא טרנספר. לגבי כפרי המשולש שבני מוריס מזכיר במאמרו, הם סופחו למדינת ישראל על תושביהם (קרוב ל-40 אלף) בתחילת 1949 על פי הסכם רודוס ונדיבות לבו של המלך הירדני עבדאללה. מוריס יודע שעל פי ההסכם והסיכומים עם מדינות מערביות ישראל התחייבה לא לגרשם. לא כדאי להביא את הפלסטינים אזרחי ישראל כהוכחה שלא היה טרנספר, כי הם, אחוז קטן ביחס למגורשים, הם ההוכחה שכן היה טיהור אתני.

חולני להשאיר אדם בביתו ובמולדתו רק על מנת שישמש כוח עבודה אצל הכובש החדש. פלסטיני לא אמור להיות בן חסות של אדון יהודי כדי לשרוד את הנכבה והטרנספר. ג׳סר אלזרקא, הכפר הערבי היחיד שהושאר לאורך החוף, נשאר בזכות התערבותם של תושבי זיכרון יעקב – ולא כי דאגו לשכניהם, אלא כי היו צריכים פועלים, שלא לומר עבדים, שימשיכו לעבוד אצלם

גם בהנחה שלא הייתה החלטה רשמית (ליתר דיוק אין בידינו מסמכים) לביצוע טיהור אתני בשלב הראשון של הכיבושים, הרי ביוני 1948 ממשלת ישראל החליטה בישיבה רשמית החלטה גורלית בעניין. היא החליטה שלא לאפשר לפליטים הפלסטינים לשוב לכפריהם ועריהם. גירוש פלסטינים ממקומות נוספים המשיך גם אחרי מועד זה. כל קצין שגירש או גרם לבריחת פלסטינים אחרי יוני היה כבר מצויד בהחלטה ממשלתית והוראות ברורות למנוע בכל מחיר את שיבתם. אלפי אזרחים פלסטינים לא חמושים שניסו לחזור לבתיהם נורו למוות או נפגעו שוב על ידי הצבא הישראלי בהתאם להחלטה זו, ואלפים רבים אחרים הונסו בחזרה. כן, גורשו בחזרה בכוח הנשק.

נצרת ניצלה בזכות שילוב של כמה גורמים: קדושת העיר הנוצרית, לחץ בינלאומי והחלטה נקודתית של קצין ישראלי. הגנרל ״הקנדי״ בן קונדלמן שחתם על הסכם הכניעה של נצרת בשם דוד בן גוריון סירב לבצע את הפקודה לגרש את תושבי העיר. התנגדותו לגירוש הייתה עמדה יוצאת מן הכלל שמעידה על הכלל.

מה מחביאים הארכיונים

מוריס יודע, שהטענה לפיה מנהיגים ערבים הם שקראו לפלסטינים לעזוב – אינה אמיתית. לא הייתה אף קריאה לאנשים לעזוב את המולדת כדי לעזוב ולא לחזור, ומי שמביא טענה זו משקר. היו כמה מקרים בודדים שהמנהיגות המקומית, שלא היה בכוחה להגן על התושבים, ביקשה מהם לצאת כדי להציל אותם ממתקפה צפויה. התנהגות טבעית של אזרחים ומשפחות בכל מקום מסוכן. זה לגיטימי לחפש מקלט ולחזור לאחר חלוף הסכנה, ואין זכות לישראל להענישם על כך במניעת שיבתם.

מי שהפעיל את סוכניו כדי לייעץ למח׳תארים הערבים לפנות את כפרים הייתה דווקא התנועה הציונית עצמה. כך צוטט יגאל אלון בספר ״הפלמ״ח ב׳״ (ובני מוריס הביא את הציטוט בספרו, ״לידתה של בעיית הפליטים הפלסטינים״, עמ׳ 170):

״חיפשנו […] אמצעי שאינו מחייבנו להפעלת כוח, כדי להבריחם את עשרות אלפי הערבים העוינים שנותרו בגליל ואשר במקרה של פלישה עלולים היו להכותנו מהעורף. ניסינו להשתמש בתכסיס המנצל את רושם המפלות [הערביות] בצפת ובשטח שטוהר על-ידי [מבצע] המטאטא – תכסיס שהפליא לעשות. אספתי את המוכתרים היהודיים, שקשרים להם עם ערבים בכפרים שונים, וביקשתים ללחוש באוזני כמה ערבים שתגבורת יהודית עצומה הגיעה לגליל והיא עומדת לבער את כל כפרי [עמק] החולה. לייעץ להם, כידידים, להימלט בעוד מועד. השמועה פשטה ברחבי עמק החולה כי עת לנוס. המנוסה הקיפה רבבות. התכסיס השיג את מטרתו במלואו […] וניתן לנו לערוך עצמנו לקראת הפולשים לאורך הגבולות, מבלי לחשוש לעורפנו״.

גם המקרה של חיפה שמוריס מזכיר אינו מדויק. שני מבצעים צבאיים, ״מספריים״ ו״ביעור חמץ״, אשר שמותיהם מלמדים על מטרתם, גרמו לתושבי חיפה הפלסטינים לעזוב את העיר. הבריטים המליצו (מעניין לטובת מי) לערבים לעזוב ואף סיפקו אניות לשם כך. מוריס עצמו, בספרו הנ״ל (עמ׳ 123), מצטט מסמך בריטי שמתאר את המצב בחיפה:

״במשך הבוקר (היהודים) ירו ללא הרף על כל הערבים שנעו בוואדי ניסנאס ובעיר העתיקה. יריות אלו כללו אש ללא כל הבחנה ממקלעים וצליפות על נשים וילדים (…), שניסו לצאת מחיפה דרך השערים שהובילו אל הרציפים (…) ליד השער המזרחי של הנמל התגודדו בצפיפות רבה נשים וילדים וזקנים ערבים, היסטריים ומבוהלים, והיהודים פתחו עליהם באש ללא רחמים״.

מוריס מטעה כשהוא טוען כי מדיניות מניעת השיבה ״של הפליטים — אותם פלסטינים שלחמו ביישוב וניסו להחריבו״. מניעת השיבה לא הייתה של הלוחמים הפלסטינים בלבד, אלא מניעה גורפת של כל הפלסטינים, האזרחים, המשפחות, הילדים, הזקנים. כולם. התפיסה שמוריס מחזיק בה לפיה כל הפלסטינים היו אויבים או לוחמים, ובכך מצדיק את גירושם ומניעת שיבתם, היא-היא תפיסה להכשרת הטיהור האתני שגם מנהיגים רבים בתנועה הציונית האמינו בה. יתרה על כך, מוריס יודע שכפרים רבים שלא נלחמו, ואף הניפו דגל לבן עם התקרבות הכוחות הציוניים, גורשו גם הם.

nakba-survivors (1)
מוריס יודע שכפרים רבים שלא נלחמו, ואף הניפו דגל לבן עם התקרבות הכוחות הציוניים, גורשו גם הם

בנובמבר 1948 החליט הצבא לנקות את כל הכפרים הפלסטינים הקרובים לגבול לבנון. תושבי נבּי רובּין, תרבּיח׳א, סֻרוח, אלמנסֹורה, אקרת, כפר ברעם, אלגִ׳ש נצטוו לצאת את כפריהם. טיהור אתני עם תירוץ ביטחוני. כולם טוהרו מלבד כפר אלג׳ש. מנהיגי הכפר ביקשו את התערבותו של עמנואל פרידמן, נציג האזור במשרד המיעוטים, זה השתדל למענם אצל יצחק בן צבי ממפ״ם שלחץ על השר לענייני מיעוטים שטרית ששכנע את הצבא, ואז הוראת הגירוש בוטלה. והנה עוד כפר קיים, בזכות פרוטקציה ותחנונים, מהווה הוכחה על טיהור אתני שהתרחש באזור ולא ההפך. לתושבי אקרת וברעם הובטח שהרחקתם היא זמנית וכי ישובו תוך שבועיים. גם בנגב עבד תכסיס ההבטחה השקרית שהפינוי הוא זמני כמו במקרה של אלעראקיב, למשל. ובמקום להחזירם, כהבטחתה, הרסה המדינה את אקרת, ברעם ואלעראקיב כדי לחסל את אפשרות שיבתם ואולי גם את החלום והתקווה של בני ובנות הכפרים הללו. דרך אגב, הללו היו כבר ״אזרחי״ המדינה. אבל זה כנראה עניין משני. במדינת היהודים אזרחות אינה ערובה לשוויון או ליחס הוגן כלפי הלא יהודים.

בפקודת מבצע (להלן) מחודש ספטמבר 1948 הנוגעת לכיבוש הכפר הונין בצפון הארץ על ידי חטיבת כרמל, מוגדר האויב כ״הכפר הונין פונה בחלקו הגדול בעקבות חילופי היריות בסביבות מנרה… ייתכן שבינתיים חזרו הכפריים לכפר״, לשם כך הכוונה של המבצע כפי שנוסחה בפקודה היא ״ לפרוץ לכפר הונין, להרוג מספר גברים, לשבות שבויים, לפוצץ כמה מבתי הכפר ולשרוף את הניתן לשרוף״. אין אף מלה במסמך על טיהור אתני. אך האם מוריס לא מבין מהטקסט שזו פעולה של טיהור אתני? יש להזכיר כאן שהארכיונים הישראלים טרם שחררו לעיון הציבור את כל המסמכים הקשורים באירועי הנכבה ב-1948, למרות שעברו מאז כ-70 שנה. כל בעל עניין מחכה בסקרנות לדעת מה מחביאים הארכיונים הציוניים.

מסמך מתוך: ארכיון תולדות ההגנה, תיק 100/37
מסמך מתוך: ארכיון תולדות ההגנה, תיק 100/37

״אנחנו עלולים להפסיד שנסה היסטורית״

מדינה יהודית לא היתה קמה בלי טיהור אתני של ערבים. טרנספר כתפיסה וכמטרה לא היה זר לתנועה הציונית, ו מנהיגים רבים שלה צוטטו כשהם מסבירים באופן ברור את הצורך בגירוש האוכלוסייה הפלסטינית. ישראל זנגוויל, למשל, אמר זאת כבר ב-1905: ״אנו מוכרחים להיות מוכנים – או לגרש בחרב את השבטים היושבים בארץ, כמו שעשו אבות-אבותינו, או לטפל בשאלת הגירתם של האוכלוסים הזרים, שהם מוסלמים ברובם…״

יוסף ויץ, מנהל מחלקת הקרקעות של קק״ל ומראשי ההתיישבות בארץ, כתב ביומנו בדצמבר 1940: ״בינינו לבין עצמנו צריך להיות ברור שאין מקום בארץ לשני העמים גם יחד […] אם הערבים יצאוה, תהיה הארץ רחבה ומרווחת בשבילנו […] הפתרון היחיד הוא ארץ ישראל, לפחות ארץ-ישראל המערבית, ובלי ערבים. אין כאן מקום לפשרות […] ואין דרך אחרת אלא להעביר מכאן את הערבים לארצות השכנות, להעביר את כולם, מלבד אולי מבית לחם, מנצרת ומירושלים העתיקה. אין להשאיר אף כפר אחד, אף שבט אחד. ההעברה צריכה להתכוון לעיראק, לסוריה ואפילו לעבר הירדן. למטרה זו יימצאו כספים […] ורק עם העברה זו תוכל הארץ לקלוט מיליונים מאחינו ולשאלת היהודים יבוא קץ ופתרון. מוצא אחר אין״ (יוסף ויץ, 20.12.1940, מתוך: יוסי כץ, ״איתן בדעתו – יוסף ויץ ורעיון הטרנספר״, עמ׳ 349-348)

ברל קצנלסון, בהתייחסו להעברת הפלסטינים מהארץ אמר בנאום במועצת איחוד פועלי ציון – התאחדות, בשנת 1937: ״זה מכבר סברתי כי זהו הטוב בפתרונות… אלא שלא עלה על דעתי כי ההעברה אל מחוץ לארץ ישראל פירושה לסביבות שכם. האמנתי ועודני מאמין כי הם עתידים לעבור לסוריה ולעיראק״. דוד בן גוריון, על פי עדותו של רחבעם זאבי בנאום בכנסת ביוני 1993, אמר: ״כל פקפוק שלנו בהכרח הטרנספר הזה, כל ספק שלנו באפשרות הגשמתו, כל היסוס שלנו בצדקתו – עלולים להפסיד שנסה היסטורית שאינה חוזרת… וכי עלינו קודם כל להשתחרר מרפיון המחשבה והרצון והדעה הקדומה, שהטרנספר הזה לא ייתכן״.

כ-30 אלף מתוך הפלסטינים שנשארו במדינת ישראל היו עקורים פנימיים שנקלטו ביישוב ערבי שכן ולא הורשו לשוב לכפרם המקורי, גם אם הוא סמוך מאוד לכפר המקלט. אין כמעט יישוב פלסטיני בישראל שלא טעם את טראומת הגירוש, בין אם כמגורש חלקית כמו תרשיחא, מג׳ד אלכּרום ושעבּ, ובין אם כקולט עקורים פנימיים כמו טמרה, נצרת, אם אלפחם וטירה

עיון במספרם של הפלסטינים שכן נשארו בשטח המדינה, מלמד שהתמונה חמורה יותר מכפי שנראה. תהיה זו טעות לטעון ש-160 אלף הפלסטינים שנשארו בתוך מדינת ישראל המשיכו לשבת במקומותיהם בשלום וכי הכוחות הישראלים שכבשו את כפריהם לא פגעו בהם. כ-30 אלף מתוכם היו עקורים פנימיים שנקלטו ביישוב ערבי שכן ולא הורשו לשוב לכפרם המקורי, גם אם הוא סמוך מאוד לכפר המקלט. אין כמעט יישוב פלסטיני בישראל שלא טעם את טראומת הגירוש, בין אם כמגורש חלקית כמו תרשיחא, מג׳ד אלכּרום ושעבּ, ובין אם כקולט עקורים פנימיים כמו טמרה, נצרת, אם אלפחם וטירה.

להשאיר רק 4,000 פלסטינים ביפו רבתי מתוך כ-100 אלף (חלקם הושארו בשל נחיצותם להמשך הפעלת הנמל), רק 1,000 בלוד (מחציתם כי היו עובדים ופקידים בתחנת הרכבת ומשפחותיהם) מתוך 40 אלף תושבים ופליטים ששהו בעיר בעת כיבושה, כ-1,000 ברמלה מתוך כ-18 אלף, כ-3,500 בחיפה מתוך כ-70 אלף, אפס ערבים בטבריה מתוך כ-6,000, אפס בצפת מתוך 10,000, אפס בביסאן מתוך 6,000, אפס מתוך 11 אלף באל-מג׳דל שחלקם גורשו במשאיות ב-1950 ורק כ-10,000 בכל הנגב מתוך כ-100 אלף – זהו בהחלט הספק מבהיל ומזעזע של טיהור אתני.

בשום מקום בעולם לא היה טיהור אתני מושלם. גם לא היה רצח עם מוחלט. ובכל זאת הם כונו טיהור אתני ורצח עם והוגדרו פשעי מלחמה ופשעים נגד האנושות. הצלחתה המסחררת של הציונות בהעלמה כפויה של יותר מ-85% מהפלסטינים משטחי מדינת ישראל והכחשתה המתמשכת, היא ״הישג״ מצמרר שיכול להוות בית ספר ללימודי פרקטיקות של טיהור אתני תוך שמירה על מצפון רדום. הרי הכנה פסיכולוגית למצב הזה הייתה הרבה זמן קודם, עם ההכרזה השקרית של הציונות שהארץ היא ארץ ריקה. וכשנתקלו בארץ מלאה, היה הריקון לצעד כה טבעי כדי להתאים את הארץ לאידאולוגיה הציונית. כך אפשר לבצע טיהור אתני ללא נקיפות מצפון, כאילו החזירו אותה למצבה הטבעי. הערבים לא היו אמורים להיות כאן, והנה הם לא כאן. יש רק מיעוט.

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

  1. א

    ושאלה למתקדמים. כמה יהודים נשארו בשטח שנכבש על ידי ירדן? והתשובה היא אפסססססססס והם עוד הפסידו במלחמה שכפו עלינו.

  2. דני

    ואני מניח שלערבים לא היתה ממש שום כוונה לזרוק מכאן את היהודים, במידה והם היו מנצחים במלחמה? תעשה טובה ותהיה קצת כנה. וסביר להניח שבכל מה שקשור לטיהור אתני, אתם הייתם מוציאים את זה לפועל בצורה הרבה יותר יסודית ומוצלחת, אם לשפוט לפי מה שקורה היום בסביבה. סה"כ זו עדיין המדיניות הרשמית של גופים מרכזיים כמו החמאס שמדברים על החזרת היהודים לאירופה. אף יהודי חי אגב לא נשאר באזורים שנותרו בשליטת הערבים בסוף המלחמה, אם כבר מדברים על טיהור. ככה שבעיני , השאלה האם היה טיהור אתני ברמה כזו או אחרת מצד היהודים או הערבים, היא שאלה חסרת חשיבות. השאלה היותר מעניינת היא, מה כל צד זומם לעשות לאחר היום, ולא מה עשו לפני שבעים שנה.

  3. דןש

    אי אפשר להכחיש שהיה גם טהור אתני. אבל חלק לא מבוטל של הערבים ( עדין לא כונו כפלשטינאים ), נסו על נפשם כתוצאה מהסתה, לחץ ואיומים ע"י הכנופיות הערביות וע"י מדינות ערב, שהבטיחו להם גדולות ונצורות. כל מי שטוען אחרת טועה וגם מטעה.
    גרועה לא פחות, שהוחרמו קרקעות שחיו עליהם ערבים, שלא היו בבתיהם בעת ה"מפקד" – "נפקדים נוכחים", הפכו לקרקעות מדינה, שחולקו ליהודים בלבד.

  4. רחמן חיים

    אין ספק שבמלחמת העצמאות היו גירושים וטיהור אתני נגד הפלסטינים תושבי הארץ. יש להפנים זאת, ולא יעזרו כל ההתפתלויות, קריצות העין, והשקרים, שימשיכו ללוות את ההיסטוריה המקומית כל עוד הממסד ממשיך להסתיר את המסמכים בארכיונים השונים. יש לאפשר חזרה של פלסטינים פליטים לשטחי מדינת ישראל ובעיקר לשטחי מדינת פלסטין לכשתקום בשטחים הכבושים. עד אז, יש למנוע התפשטות מחלת ההתנחלות הממארת הפוגעת בפתרון צודק להשכנת השלום והשוויון בין שני העמים.

  5. פריץ היקה הצפונבוני

    למרות כמה אי דיוקים התמונה בכללותה נכונה. (למשל ביפו/יאפא לפחות לפי זכרוני היו כ75 אלף תושבים. המפקד שכבש את נצרת הוא בן דונקלמן קולונל בצבא קנדה במלה׳׳ע 2. אכן נרמז לו שלא להשאיר את תושבי נצרת על הרמיזות ענה כמפקד זכותי לקבל פקודה כזאת בכתב. זאת כמובן לא ניתנה לו על מעשים כאלה לא נותנים פקודות בכתב. אולי בחכמה לאחר מעשה מאפוא יצאו יותר טרוריסטים/לוחמי חופש שפעלו ועדין פועלים נגד ישראל.מהפליטים מבחוץ או מאלה שנשארו?הבעיה עם הפלסטינים שברחו/גורשו שהם לא יצאו מהגלקסיה שלנו אלא נשארו באיזור ואחרי 6.67 ברובם נתינים של האימפריה הישראלית. מלחמת 47-9 היתה אנחנו או הם והיה ברור שבמקרה נצחון הפלסטינים-מדינות ערב הם היו נוהגים ג׳׳כ כך. אבל את החשבון על הפלסטינים להגיש לאירופה הנוצרית .אלמלא רדיפות היהודים שם .מטבח יהודי עמק הריין ע׳׳י נוסעי הצלב ואח׳׳כ טבח כמעט כל 100 ש. ומהאוקינוס האטלנטי עד האימפריה הרוסית. לא היתה קמה הציונות המדינית. נכון שלא טוב היות מיעוט ולא בכל מקום בעולם הערבי- אסלאמי היה ,,תור-זהב׳׳. אבל לא היתה מקבילה לרדיפות האירופיות .רדיפות של יהודים בעולם הערבי היו בגלל יבוא רעיונות מאירופה למשל הפרהוד בבגדד 1941 אירע בגלל ההשפעה הנאצית. התנפלויות על יהודים היו אחרי המלצת עצרת האו׳׳מ של כ׳׳ט בנובמבר על חלוקת הארץ.ובארץ החלה אז התקפת מנע נגד הקמת מדינה יהודית (הם התחלו) לכמה מלחמות מנע יצאה ישראל וכמה החלטות עצרת האו׳׳מ היא לא קיימה ,,אלו רק המלצות,לא החלטות מחיבות של מועצת הביטחון׳׳) סבא של מכרה שלי מוצאו מצפת ובזמן הגלובליזציה של האימפריה העות׳ומנית עבר לבירות ואח׳׳כ לדמשק אמר:,,לפני שבאו הציונים הכל היה בסדר׳׳ לא הכל היה בסדר אבל יש בזה לא מעט אמת. שוב לא מעט בגלל יבוא מאירופה.

  6. סמולן

    יש הרבה פרכות במה שכתבת. למשל, התעלול המוצלח של אלון מופיע אצלך כסוג של הפחדה, ולא היא: מדובר בהטעיה. וגם קיומו השלו של אבו גוש מוכיח דווקא את ההיפך ממה שאתה מתאר: היהודים לא חיפשו אויבים מתחת כל אבן. בסופו של דבר, מעולם לא חסרנו אויבים. באמת שזו לא בעיה למצוא כמה. וגם הציטוטים של ברל כצנלסון ובן גוריון הם חלקיים להפליא. עד כדי כך שאפרים קארש כתב על זה ספר, מזמן. וגם, הטיהור האתני הפרדיגמטי, בבוסניה, לא היה מתרחש כנראה בלי מעורבות פלסטינית. אתם הייתם שם, במלחמת העולם השניה, וסייעתם למוסלמים הבוסנים לטבוח מאות אלפים. ילדי ונכדי מאות האלפים נקמו במוסלמים הבוסנים, ורצחו עשרות אלפים מהם. אבל הייתם שם – כרגיל, בצד המחליא מכולם – כשהכל התחיל.

    אבל הנקודה העקרית בסיפורי הטיהור האתני לא קשורה לטעויות ולהטעיות. היא נוגעת לנקודה עמומה משהו בסיפור הטיהור האתני. כלומר, הרעיון הכללי בטיהור אתני הוא שהצד ה"מטוהר" היה קורבן טוב, ואילו הצד המטהר הוא רע. אבל במקרה הזה, אתם הייתם הרוע. שנתיים אחרי הנאציזם, הרמתם יד על שאיפה פוליטית יהודית. היקף החוצפה והרשע שבמהלך הזה בלתי נתפסים כיום, אבל אז, בעולם של אנטישמיות נינוחה וזחוחה, זה כנראה זרם בטבעיות. הייתם בעלי ברית של היטלר, ולא התנצלתם עד היום. בלמתם את האפשרות שהיהודים יברחו לכאן, ופרט לכמה קולות חלושים ומפותלים, לא נאמר מעולם שזה היה רע. רע כמו ברוע מזוקק. כמו שטניות רצחנית. גרוע פי אלף מהפיגועים, וגם שם אתם לא משהו. אז סרי נוסייבה כתב, בזהירות רבה, שקצת לפני מותה אמא שלו מלמלה שאולי היה כדאי בעצם לעזור ליהודים לברוח הנה בשואה. שיהודים אינם מפלצות. ואמא נוסייבה היתה אחד האנשים החשובים בנכבה: אבא נוסייבה, אנוואר, היה אחד מהארכיטקטים של גירוש היהודים מירושלים. עוד מעלל פלסטיני מדהים בחוצפתו. ובכן, אתם גירשתם יהודים מחברון, פקיעין, עזה, וירושלים. טיהור אתני בא לכם בסבבה, כנראה – כי אתם מאמינים, אני משער, שאתם היתם הצד הצודק והטוב בטבח חברון ובגירוש ירושלים. ולכן, כנראה, זה לא נראה לכם טיהור אתני, מה שעשיתם שם, אלא יותר כמו סילוק אויבים פוטנציאלים.

    ובכן, דמיינו עולם שבו הקריטריון הזה עדיין תקף, אבל אתם טועים בכל השאר. שבו הברית עם היטלר היא גם פשע וגם טעות. ולכן, אם אתם מעיזים להרים את ידכם על השאיפות הפוליטיות היהודיות, סביר שאתם אנטישמים. זה לא כל כך בלתי מופרך, כי אתם אנטישמים גם בלי הברית עם היטלר. במצב הזה, טיהור אתני לא יכול להיות קיים. מה שקיים, הוא סילוק אויבים. אמיתיים לגמרי.

    אנא שים לב שאני טוען שסילוק אויבים אנטישמיים הוא מהלך סביר לגמרי מבחינה אתית, אבל לא טוען שהוא בוצע בפועל. לדעתי הדמיון המזרחי – סורי, אדוארד סעיד נערף על ידי דאעש ואסד – מוביל אותך לבלבול בין האפשרי והממשי. הממשי הוא שמדינת ישראל שאחרי מלחמת השחרור היתה מוכנה לקלוט את כל רצועת עזה וכל הפליטים בה, כפי שהציעה בלוזאן. ואתם סירבתם. אבל האם היה מותר לה לבצע סילוק אויבים? בוודאי. האם זה היה טיהור אתני? לא.

  7. מנדרינה

    אם 85% גורשו\נהרגו , ונשארו כ600 אלף ערבים ב48 לפי הארכיונים, זה אומר שחיו כאן קרוב ל5 מיליון ערבים לפני 48 , וקומץ יהודים הניס כארבע מיליון ערבים לפי המחבר.
    בקיצור, אין גבול לדמיון. הבעיה היא, שככל שערבים מעלים סיפורים כאלה ברשת, ככה הם יותר משתכנעים לגבי אמיתותם.

    1. אוי ויי זמיר !

      מוח מבריק בגודל מנדרינה!
      איפה קראת שנשארו 600 אלף פלסטינים בישראל אחרי מלחמת 48? גם במאמר הזה נכתב שנשארו פחות מ200 אלף פלסטינים.

  8. מנדרינה

    אכן כ200 אלף, שמעוניינים בהסתננויות של אנשים ערבים מארצות שכנות, בעיקר מירדן לשטחי הרשות הפלסטינית וישראל, שבמשך הזמן מוצגים כבעלי זכות על אדמות בישראל.
    כתוב באתרים שונים שנשארו כ600 אלף, אולי כדי להצדיק את מניין הערבים בישראל בגדה ובעזה

    מאז מלחמת השחרור ועד לימינו, יש הגירת יהודים מעשר ארצות ערב לכיוון המערב וישראל. קהילות יהודיות שלמות שהיו שם 2000 שנים אינן קיימות לא בגלל מלחמות, אלא בגלל עויינות מתמשכת מצד השלטונות כמו מצד האזרחים הערבים. הגירת היהודים מהן מתמשכת עד היום, היא לא הגירת יהודים חד פעמית.
    זב טיהור אתני מתמשך אמיתי, וללא בכיינות בעיתונות או במדיה אחרת.
    בישראל, מאידך, יש גידול מ200 אלף ערבים לכמעט שני מליון.

    על כן ערבים , תפסיקו לילל

    נראה שעסוקים בשינוי דוחות שנעשו לא רק במדינה הזו, אלא גם בארצות אחרות, שהרי פליטים הם לא רק במחנות פליטים, אלא גם אנשים שברחו מאזור מריבה ושנטמעו באוכלוסיה חדשה, ונכנסו למניין האוכלוסין של המדינה שקלטה.

    בנכבה\מלחמת העצמאות, היו מעל 6 אלף חללים בצד היהודי לוחמים (כ4 אלף) ואזרחים (כאלפיים), שגופותיהם נמצאו לקבורה, וגם בין אלפיים ל3 אלף חללים אזרחים ערבים שגופותיהם נמצאו לקבורה (לא הלוחמים הערבים מעירק סוריה ירדן מצרים לבנון- כ4 אלף חילים, גם לפי הרישומים בארצות אלה). ע"פ ספרות שלא בעברית, הערבים מקצינים את מספר החללים האזרחים הערבים ל13 אלף, כאשר עשר אלף מהם לרוב לא ידוע מאיין באו, ולגבי כל ה10 אלף לא ידוע מה שמם ואין סימוכין למציאת גופותיהם. המספר עלה בתאורי זוועות מלחמה על המון אנשים עלומים שמתו. ניסיתי לחקור מה הפשר של עדות של שכנים על אנשים ללא שם שלא הכירו ושנעלמו, אך מלבד testimonials לתיאור גודל הכפרים הערבים הנטושים ע"י שימוש במתים ללא שם שבאמת קשה מאוד לשייך, לא מצאתי דבר. אולי ברחו לארצות שכנות ששם היו להם משפחות, ארצות שמהן באו לפלסטין, והפכו לחלק מהאוכלוסייה המקומית שם, אולי כי רישום האוכלוסין שם לא היה מדוייק מלכתחילה.
    בנוסף, ידוע שהבריטים שעסקו במדגמים, ניסו לשמור על אוכלוסיה יהודית קטנה ביחס לאוכלוסיה ערבית, כדי לשמור על שקט מצד האוכלוסיה הערבית. לאור מה שקורה בארצות ערב ליהודים שם, אומר שהם פשוט רצו לפייס את דעת הציבור הערבי

    על מה ההתלהמות הזאת בכלל?

    היתה כאן מלחמה, וזה אומר טנקים, מטוסים, תותחים וכו, וברור מאליו שאנשים ברחו.
    היתה כאן התקפה של צבאות ערב שהיו צבאות מאורגנים, וגם הערבים המקומיים נלחמו חמושים במטרה להרוג את היהודים. היינו אמורים לקבל את הערבים לחיקנו תוך כדי מלחמה, למקרה שיחליטו לא להשתמש בתחמושת שלהם? זה הטיעון?
    אם הבריחו חלק מהם, אז זה כדי לא להרוג אותם וכדי לא להיהרג על ידיהם.

    לזוכרות בורחות לאנגליה אומר כך
    unfortunately, my ability to read arabic is negligible, but i trust you supply enough food for thought as to what your learned friends might read in arabic. you people are renowned for your exaggeration skills, to highten the sympathy for the underdog you turned yourselves into, following your defeat in a war that was instigated by you. as for statistics and polling reports, concerning an area that probably included the west bank & gaza as well, articles state about 400 thousand arabs in the 1880s, and then an increase of 300 percent in 60 years to one million 200 thousand in the 1940s, which was the fastest growth rate amongst arabs anywhere at the time, faster then in any neighbouring country. there are theories supported by documents as to why was this rapid growth noted in our neck of the woods. now you're creating feelings of guilt/obligation on my part, via a display of anger or hurt. you can not rewrite history by cyber attacks or writing nonesence about what war should look like, though i wouldn't put it past you, to maintain those theories about keys to doors that no longer exist in places that have a name in arabic. pardon me for being so crude as to suggest that a population of 550,000 (muslims jews and christians in the 1880s, when the aliyah began) does seem scarce in comparison with over 12 million people there are today. where do you think those people with so called claims for the land through citing names in arabic should return to
    ?
    it is a 70 year long bargaining pitch because you expect recompense for losses you claim to endure. but you see, much of the land was
    bought by the jews to begin with, before you started the war. second, the international community gave funds to the palestinian authority & gaza to disassemble the refugee camps. where is that money, maybe only privileged few know .

  9. ג׳רמי מילגרום

    האם המאמר הזה תורגם לאנגלית?