string(2) "he"
string(2) "he" -array(0) { }
  • שבזי
    חידת שבזי
    סרטה של ישראלה שאער-מעודד מפרק את הדימוי של ר׳ שבזי
  • פלמנקו
    רוקדים לבנקאים
    על מאבקן הסוחף של מוזיקת וריקוד הפלמנקו בדרום ספרד

הזעם הלבן הוביל את טראמפ לבית הלבן

כך עוררו חוסר הביטחון והזעם של מי שחשים כי נושלו מהחלום האמריקאי, הרחק מוושינגטון וניו יורק, את התהליכים שהובילו את טראמפ לנשיאות
גיא בן-פורת

פרופ' בן פורת מלמד במחלקה למינהל ומדיניות ציבורית באוניברסיטת בן גוריון בנגב

הבמאי מייקל מור תיאר לפני כמה שבועות – בטור שחזה את תוצאות הבחירות – את ציבור הבוחרים של הנשיא האמריקאי הטרי דונלד טראמפ כמי שמבקשים להשליך בקבוק תבערה על האליטות, מי שהרסו עבורם את החלום האמריקאי. ארצ'י בנקר, אותה דמות קומית שמרנית ושוביניסטית שהכרנו בשנות השבעים, היה חלק מהחלום הזה: גבר לבן, לא משכיל, היוצא כל בוקר לעבודה במפעל וחוזר בערב לכורסא מול הטלוויזיה. לארצ'י בנקר ובני דורו הייתה עבודה קבועה, תנאי עבודה, שכר הוגן ופנסיה. כאשר הביט אחורה להוריו, ראה ארצ'י בנקר כמה נוחים ובטוחים יותר חייו בעידן שאחרי שתי מלחמות העולם; כשהביט קדימה, ראה את בתו רוכשת השכלה ועתיד אולי טוב יותר משלו.

אולם עבור הבנים והנכדים של הדור ההוא, החלום האמריקאי נגוז. היעלמותם של האיגודים המקצועיים, פירוק העבודה המאורגנת והקושי לשרוד מאפיינים את חייהם. ההיסטוריון הכלכלי קרל פולני היטיב לתאר את התקופה שבין שתי מלחמות העולם, בהן השינוי המרכזי היה לא רק העוני והמחסור אלא גם תחושת חוסר הביטחון והיציבות שעוררה את הכוחות האפלים – אלה שהגיעו מעט מאוחר יותר. אין צורך להפריז בהשוואות לעידן ההוא, אבל גם עכשיו חוסר הביטחון והזעם של מי שחשים כי נושלו מהחלום האמריקאי עוררו את התהליכים שנשאו את טראמפ לנשיאות.

התשובה מדוע הסקרים והסוקרים טעו, קשורה לא לקמפיין שניהל טראמפ וגם לא בהכרח לאישיותו שלו או של קלינטון, אלא לתהליכי העומק שחלק מהסקרים כשלו לזהות. ההתמכרות לסקרים והביטחון שגילו חלק מהסוקרים קשורה לאשליה שאפשר להפוך את מדעי החברה למקבילה של מדעי הטבע ואת הסקרים למעין תצפיות במעבדה, מדויקות ואובייקטיביות. מבלי להפחית בחשיבותה של המתודולוגיה הכמותנית ותרומתה הגדולה למחקר, צריך אולי מעט יותר חשדנות כלפי תוצאות הסקרים ויכולתם לנבא התנהגות של אנשים בכלל ובקלפיות בפרט. ובעיקר, ומבלי לוותר על הכלים הכמותיים, לנסות ולקרוא את תהליכי העומק והזרמים התת-קרקעיים כדי להבין את המציאות. קשה אולי גם לקרוא נכוחה את המציאות מניו יורק או מוושינגטון, שם נמדדת כהונתו של אובמה בבלימת המשבר הכלכלי, הוצאת הכוחות האמריקאים מעיראק ואפגניסטאן ובעיקר הרוח הליברלית של שוויון וסיכוי שסימלה הבחירה בו. ושם, נראה כמעט טבעי שקלינטון תיבחר ותמשיך בדרכו. אבל, כמו שאומרת הקלישאה, ישנה גם אמריקה אחרת.

רוברט פטנאם, חוקר מדע המדינה מהרווארד, מתאר בספרו האחרון ״Our Kids״ את עיירת הולדתו במישיגן – עיירה שלווה שרוב תושביה התפרנסו ממפעל המכוניות, כמו בעיירות רבות באזור. בשנות השבעים המוקדמות בחרו רבים מבוגרי התיכון לוותר על לימודי המשך ולהשתלב לצד הוריהם במפעל. בחירה שהיה בה מן ההיגיון: עבודה קבועה, תנאי שכר טובים ועתיד שנראה יציב ובטוח. סוג של חלום אמריקאי. כאשר פטנאם, שבחר לעזוב לקולג', חוזר לעיירה, הוא מוצא אותה הרוסה אחרי שלושה עשורים שחוללו בה שמות. המפעלים נסגרו ברובם, האבטלה גבוהה ומי שעובדים מתקשים לשרוד. עבור תושבי המערב התיכון (המכונה לעתים "חגורת הפלדה") החלום האמריקאי נראה אבוד והפוליטיקאים, מימין ומשמאל, הכזיבו אותם שוב ושוב. הזעם והתסכול שלהם הם חלק מהגל שנשא את טראמפ לבית הלבן. גזענות ושוביניזם הם חלק אחר בגל הזה, אבל תהא זו טעות לייחס רק להם את תוצאת הבחירות, שכן לא כל תומכי טראמפ גזענים, וחשוב מכך – להתעלם מהקרקע המצמיחה אותם.

trumpence

אפשר לשאול, בזהירות, האם ייתכן שמדובר גם באכזבה של שחורים משמונה השנים האחרונות – מהן ההשלכות של העובדה שאחרי שתי קדנציות של נשיא שחור בבית הלבן, עדיין מפעילה המשטרה אלימות לא פרופורציונלית כלפי שחורים? האם המסקנה של חלקם היא פשוט שאין טעם בהצבעה מכיוון שהמציאות לא משתנה גם כאשר מתחלף הממשל?

מול אותו "זעם לבן" שביקש להחזיר את אמריקה לידיו, היו מי שקיוו לקואליציה של מיעוטים וליברלים, שמספרית לפחות היה להם יתרון תיאורטי וגיבוי של מורשת אובמה שתבטיח ניצחון לקלינטון. השאלה הייתה, האם אותם מצביעים יגיעו לקלפי. לפני שמונה שנים היה זה גל אחר שנשא את אובמה אל הבית הלבן. התקווה הגדולה והכריזמה הביאו אל הקלפיות גם כאלה שמעולם לא הצביעו, שחורים ומיעוטים אחרים, כמו גם צעירים. הילארי קלינטון, למרות התמיכה הגדולה של הזוג אובמה, לא הצליחה לשחזר את זה – ואולי לא רק באשמתה.

אפשר לשאול, בזהירות, עד שיהיו נתונים, האם ייתכן שמדובר גם באכזבה של שחורים משמונה השנים האחרונות – מהן ההשלכות של העובדה שאחרי שתי קדנציות של נשיא שחור בבית הלבן, עדיין מפעילה המשטרה אלימות לא פרופורציונלית כלפי שחורים? האם המסקנה של חלקם היא פשוט שאין טעם בהצבעה מכיוון שהמציאות לא משתנה גם כאשר מתחלף הממשל? מה שהיה נראה כמציאות חדשה של שוויון וכבוד עורר, מחד, את זעמה של השמרנות הלבנה, אבל מאידך גם את התסכול של מי שביקשו יותר ממילים ודימויים.

כאשר ברני סנדרס הפך מועמד לגיטימי של המפלגה הדמוקרטית, למרות שהגדיר עצמו סוציאליסט – נראה היה לרגע שבפוליטיקה האמריקאית יש שמאל וימין כמו שלא היו מעולם, יחד עם מיאוס מהפוליטיקה הממוסדת. אבל בסופו של המירוץ, וכנגד ה"אליטות" השנואות, בחרה ארצות הברית בנשיא שהבטיח להחזיר לאמריקה את גדולתה, אבל לא בחל בשקרים, התגאה בכך שלא שילם מיסים, התפאר בתקיפה מינית של נשים ופיזר אמירות גזעניות לאורך הקמפיין. לרבים, ובעיקר לאמצעי התקשורת, זה נראה היה מספיק כדי למנוע ממנו אפילו להתקרב לבית הלבן. אבל טראמפ ותומכיו ביטלו בבוז את מה שהגדירו "פוליטיקלי קורקט" (כלומר, כבוד בסיסי לנשים ולמיעוטים) כמו גם את התחזיות שיפסידו והציבור האמריקאי אמר את דברו.

עד הבחירות הבאות ישפרו הסוקרים את כלי המדידה שלהם, האסטרטגים הפוליטיים יגבשו קמפיינים חדשים ומועמדת (יש לקוות) חדשה תוביל את המפלגה הדמוקרטית. ארצות הברית תוסיף להשתנות, דמוגרפית, כלכלית וחברתית ואולי תוצאות הבחירות השבוע יתבררו כקרב המאסף של השמרנות הלבנה. או שלא.

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

  1. דןש

    לא הייתי מודע לעובדה שבארה"ב קיימים כל כך רבים – לבנים ללא השכלה.
    אולי מירי רגב צודקת שהשכלה היא אם הרע והבורות חוגגת ותשמור על שלטונה.

  2. רחמן חיים

    נראה כי אזרחי ארה"ב בחרו נכון. מדוע? כי כדברי המאמר הממסד המושחת סילק את הבטחון הכלכלי שהיה לאזרחים עובדים ופרק את מעמדם לטובת האליטות הכלכליות. כך שבחירתה של קלינטון היה מבשר Of the same shit. עכשו, אפשריים שני מצבים: א. שטראמפ יחזיר את הבטחון הכלכלי והמעמדי כפי שהיה וכפי שהבטיח, ואז רוב האזרחים יהיו מרוצים. ב. יעשה להיפך, ואז המצב בעיני האזרחים יהיה יותר גרוע ממה שעכשו. כמו שאומרים, גם זו לטובה, כי אז האזרחים אחרי שאכלו צפרדע, קיבלו מלקות וגורשו מן העיר, אולי יפנימו שצריך לבחור באדם ישר המחפש את טובת רוב האזרחים, מישהו שדומה לברני סנדרס ולא למועמד גזען ולמועמדת מושחתת.

    1. ליכודניק

      לדעתי בעיות הלבנים הנחלשים כלכלית נגרמה לא בגלל "היעלמותם של האיגודים המקצועיים, פירוק העבודה המאורגנת" (גם באירופה האזרח נחלש, למרות הגנות אלו),
      ולא במישרין ע"י הממסד המושחת,
      אלא פשוט ע"י הגלובליזציה.
      מה לעשות, והפריון של הפועל האמריקאי פשוט לא מצדיק את שכרו.
      הבעיה אינה באופי של התאגידים האמריקאים- גם תאגידים זרים אינם עומדים בתור לפתוח מפעלים בארה"ב.
      רמת החיים בארה"ב תרד בהכרח לרמה שתשקף את התוצר שלה. אין ברירה אחרת.

      עשרות מיליוני אמריקאים מעדיפים להמשיך לחלום שטראמפ יעזור להם איכשהוא,
      במקום לחפש תחומים בהם יש להם יתרון יחסי או לוותר על "החלום האמריקאי" של שיפור מתמיד ברמת החיים.

  3. דני

    שמרנות לבנה? למה אתה צריך להיות שמרן בשביל להצביע לטראמפ? נראה לך שטראמפ זה אדם שמנהל אורח חיים שמרני? ומה כל כך חכם בלהצביע לאשה שהיא ובעלה עשו 120 מליון דולר מאז שהבעל סיים את תפקידו הציבורי ובזמן שהאשה דוקא המשיכה לכהן בתפקידים ציבוריים? זו נראית לך התנהגות נקייה? אולי הצביעו לטראמפ כי הדמוקרטים היו שותפים למדיניות שדפקה את כולם חוץ מהעשירים ולא במקרה גם הזרימה הכנסות נאות לכיסי ההנהגה הדמוקרטית? אולי הצביעו לטראמפ כי אם אדם מכהן כנשיא ואח"כ גם אשתו מנסה לכהן באותו תפקיד זה כבר מזכיר יותר משטר מלוכני או ריפובליקת בננות ממשטר דמוקרטי? ואולי רצו שינוי, וקלינטון היא הממסד בהתגלמותו ובודאי לא שום שינוי? אולי השמאל מהסוג שאתה שייך אליו פשוט חי בסרט אדיוטי שבו אנשים כמו קלינטון מוכרים לו איזו אשלייה של קידמה בזמן שבפועל הם משרתים שיטה עלובה ורקובה? ולגבי פוליטיקל קורקטנס, אין שום דבר רע בכבוד לנשים ולמיעוטים, אבל כשמתחילים להגיע לנסיונות לכפיית איזו דיקטטורה של סתימת פיות ומעין אפליה גזענית הפוכה וצייד מכשפות מיני שמופנה דוקא נגד גברים, זה כבר פחות מוצלח, ואם הבחירה בטראמפ תמתן את הגל העכור הזה, זה כבר יהיה השג. ובאופן כללי, ההנחה שאנשים הצביעו לטראמפ כי הם אדיוטים/גזענים/מבוהלים וכו' היא הנחה אינפנטילית, שמתעלמת מהאפשרות המדהימה שגם לא שמאלנים מסוגלים לחשיבה רציונלית.

  4. דן וקסלר

    כפי שהראו ההצבעות מי שהביאו לטרמפ את הנשיאות הם דווקא המעמד הבינוני-גבוהה לא הנמוך הלבן לבדו, אבל השאלה האמיתית שהשמאל בכל העולם צריך לשאול את עצמו הוא למה המדוכאים לא קמים להגן על הליברליזם.
    איך יכול להיות שטרמפ "הנורא" שהולך לרמוס נשים ומקסיקנים, מוציא כולה 57% אחוזים מאזרחי ארה"ב לקלפיות? איפה כמעט מחצית האזרחים? למה הם לא יוצאים להגן על עצמם?

    התהליכים שרואים עכשיו, לא רק בארה"ב אלא בכלל בעולם, הוא נפילה של הליברליזם הדורסני, שמתאפיין בשפה יפה (כבוד בסיסי לנשים? ומעוטים?) תוך דריסה מתמשכת של כולם כמעט.
    נראה שלא/נשים נמאס. נמאס שמדברים יפה יפה על שוויון, וממשיכים לתת לעשירים. נמאס שמדברים על שוויון לשחורים והגזענות ממשיכה. נמאס שאומרים כן לזכויות פליטים, תוך שמתעלמים מהקשיים של האנשים באזורים אליהם הם מגיעים (באירופה ושוב בארץ – במקום לומר לא על חשבון על העניים אלא על חשבון האליטות). ונמאס שמדברים על שלום, כשלא אומרים הפסקת העליונות. נמאס!

    אנשים לא מפגרים, או אדיוטים, הם מבינים טוב מאוד את השיטה והם יודעים שאין להם בה שום סיי ואף אחד לבחור בו.
    השמאל בארץ ובחו"ל, מסרב להבין שהליברליזם לא עובד, ששמירת העליונות הליברלית שמדברת יפה לא תביא לו יותר את השלטון, בעיקר כי "המסכנים" שמדברים על הזכויות שלהם, הם לא פראיירים ומבינים שאותו אחד שהשתין עליהם בקשת במשך עשרות שנים ימשיך אם הם ימליכו אותו שוב למלך.

    ועד שהשמאל לא יבין את זה טרמפים ולאפנים וביבים והימין בגרמניה ימשיכו לעלות
    לא רק כי האליטות הישנות ימשיכו לרצות את כוחם על חשבון אחרים, אלא גם כי תהליכי הפצת השינאה וההפרד ומשול יקנו להם תמיד קולות

    אולי הבחירות האלו, כמו כל מערכות הבחירות ב-15 שנה האחרונות בישראל יעירו את השמאל הליברלי משנתו ויגרמו לו להבין שעד שהוא לא יוותר על כוחו אל מול אותם מדוכאים שלהם הוא קורה שיבחרו בו, הם לא יבחרו בו. ואולי לא.