string(2) "he"
string(2) "he" -array(0) { }

ערבית קשה שפה

הייתי ממש רגוע, ישבתי רגל על רגל והייתי בטוח שאחרי שאתרגם לשוטר את הסטטוס הוא יגיד לי ״לך לשלום וכל הכבוד״. את השתלשלות הדברים המפחידה אחר כך, אנס אבודעבס ממש לא צפה. ראיון

בחלוף שעות ספורות מפרסומו של סטטוס סאטירי בערבית בפייסבוק בעיצומו של גל השריפות שפקד את הארץ, מצא את עצמו איש התקשורת אנס אבודעבס אזוק בידיו וברגליו ומואשם בהסתה. כעבור אי אילו דיונים בבתי המשפט, שתי הארכות מעצר וכמה יממות שהוא מגדיר כקשות בחייו, שוחרר שלשום באופן פתאומי למעצר בית מלא של חמישה ימים, כך שהוא אינו רשאי ללכת לעבודה או ללימודיו באוניברסיטת בן גוריון. התופעה של מעצר פלסטינים תושבי ישראל או השטחים בעוון פרסומים ברשתות החברתיות צוברת בשנה האחרונה תאוצה, כאשר המקרה המפורסם ביותר הוא זה של המשוררת דארין טאטור (עליו כתבנו כאן בהרחבה), המצויה למעלה משנה במעצר באשמת פרסום שיר בפייסבוק. אבודעבס, בן 29, נמצא כעת בביתו שברהט עם אשתו מזה כחודשיים רוקייה, והם מבלים, להגדרתם, "ירח דבש" באדיבות משטרת ישראל, ממתינים לראות האם יוגש נגדו כתב אישום.

״הייתי בעבודה, והעליתי לפייסבוק סטטוס, סתם סטטוס״, הוא מספר לנו בטלפון (של רוקייה, יש לציין, כי את שלו החרימו). ״לא היה לי חשוב במיוחד להעביר מסר לעולם. זה היה בקטע של סאטירה, בקטנה, בסוף יום עבודה. פתאום בדרך הביתה מתקשרים להודיע לי שבלשים מחכים לי בבית. חשבתי שעובדים עליי. הם אמרו לאשתי: ׳את נראית מפוחדת, אין לך מה לדאוג, זו כולה שיחה קטנה׳. כשהגעתי, שלושה בלשים בלבוש אזרחי הושיבו אותי על כיסא ואמרו לי שאני מואשם בהסתה. כשהם אמרו שזה בגלל הפוסט האחרון שהעליתי, התחלתי לצחוק. הייתי ממש רגוע, ישבתי רגל על רגל והמתנתי שמישהו יבוא לדבר איתי. הייתי בטוח שאחרי שאתרגם לו את הדברים הוא יגיד לי ׳לך לשלום וכל הכבוד׳״.

עניין התרגומים ואיכותם, מסתבר, עומדים במוקד התופעה של מעצר פלסטינים – וכמובן פלסטינים בלבד, כי ליהודים מותר בגדול לקרוא לרצח, שריפה ומה לא של ערבים – בעקבות פרסומים בפייסבוק. את הססטוס של אבודעבס, למשל, תרגם אחד השוטרים, ככל הנראה לא מתרגם מוסמך מערבית לעברית במקרה הטוב, ובמקרה הרע – שוטר שנעזר ב״גוגל טרנסלייט״. הפעיל והמתרגם נדב פרנקוביץ׳ פרסם לאחר שנודע דבר מעצרו של אבודעבס תרגום לסטטוס שגרם למשטרת ישראל לקפוץ על הרגליים:

כחלק מהחגיגות שלנו (הפלסטינים) על מה שנקרא "#ישראל_נשרפת", אני מציע סדרת צעדים אלו בדחיפות:
דבר ראשון – חרם על טורקיה וארדואן ששלח ראשון את מטוסיו לכיבוי השריפות בפלסטין.. איזו בגידה זו!
שנית, ישנן חורשות שלהבות האש לא הגיעו אליהן עד כה, אז נזמין את החוליגנים מצעירינו שיעשו את העבודה: איקרית, עמואס, תל ח'וויפה, עסקלאן (אשקלון), ביסאן (בית שאן), אל-פאלוג'ה, טנטורה, ח'ובייזה ועוד מחורשות ארצנו והכפרים העקורים (…)
שלישית – במקום התפילה בשישי לכך שירד הגשם שמאחר לבוא.. נתפלל לרעם, ברק ויותר רוחות בלבד.
דבר רביעי – יישובים ערבים שמסביבם יש שריפות, או המאמינים המתגוררים בחיפה וירושלים ומי שהאש כיתרה אותם – מאחר ומה שקרה זה מן אללה, אז אתם בטוחים. כל שנותר הוא שתוסיפו חומרי בעירה בכיוון נגדי לבתיכם. הרי ההאשמה שמדובר ב"אינתיפאדת הצתות", כבר מוכנה אצל המשטרה…

לסטטוס הסרקסטי הזה של אבודעבס שאף נחתם בהאשטאג #סאטירה_ולא_ברצינות (!), קדם באותו הבוקר ממש סטטוס שבז בצורה ישירה לאלה שמהללים את ההצתות – ואת שני הסטטוסים בגרסותיהם המלאות ניתן לקרוא ב״שיחה מקומית״. את כל זאת הציג עורך הדין אייל אביטל בדיון על הארכת המעצר ביום שישי האחרון, אבל למרבה הפלא הטיעון ששלפה המשטרה היה: ״החשוד השתמש ב׳שפה גבוהה מאוד׳, וייתכן שבשל כך לא יבינו את כוונתו… יכול להיות שנער לא יבין את השפה ובאזור הדרום היו הצתות הלילה". השופט, מצדו, קיבל משום מה את הטיעון ההזוי הזה והאריך את המעצר.

הצילו, הסתה. הסטטוס הסאטירי שהעלה אנאס אבו דעאבס
הצילו, הסתה. הסטטוס הסאטירי שהעלה אנס אבודעבס וגרם לבלשי משטרה להתייצב בביתו

רוצה מים? נביא לך בנזין

אנס אבודעבס עוסק בתקשורת. בשנים האחרונות הוא עבד כעיתונאי במקומונים שונים, וכעת במשרדו שבבאר שבע הוא מעביר קורסים לצילום וכן מפעיל סוכנות שיווק המופנית לחברה הערבית ומיזם חברתי להדפסת חולצות בערבית, שמטרתו לעודד את הערבים כדוברי שתיים או שלוש שפות לבחור בערבית ולא להתמסר לשחיקה שחלה בשנים האחרונות במעמדה. בנוסף, הוא לומד לתואר שני בתקשורת באוניברסיטת בן גוריון.

״לא העליתי בדעתי בכלל שנכנסתי לאזור מסוכן עם הפוסט הזה״, הוא ממשיך לספר לנו. השוטרים הודיעו לו שהם מתעתדים להחרים לו ולאשתו את המחשבים והטלפון. הוא נלקח למשרדו בבאר שבע והוצא מהניידת אזוק ברגליים ובידיים, כאשר השוטרים מעוררים במקום מהומה לא קטנה: ״הם נכנסו לשכן שלי והסתכלו לו במחשב, שאלו כל מיני שאלות אנשים מסביב… אני הרגשתי שפשוט רצו להשפיל אותי, שכל השכנים שלי יראו אותי באזיקים. נכנסו, בדקו, לא היה שום דבר במשרד, לקחו את המחשב של העבודה. במקביל חיפשו בבית ולקחו את המחשבים הניידים שלי ושל אשתי. הם מצאו כל מיני חולצות עם כיתובים בערבית שקשורות לפרויקט, אבל בגלל שהם לא דוברי ערבית הם לא הבינו מה כתוב וזה עורר אצלם חשד״.

השתדלתי להיות רגוע ולא להילחץ, כי זה מה שהם רוצים. ניסיתי לא לשמוע את ההערות שלהם. הבנתי שהם נוקטים בשיטה של הפחדה. למשל, רציתי לשתות מים, אחרי שעתיים הביאו לי מים ואמרו לי למה שנביא לך מים – נביא לך כבר בנזין. ככה, בשלוף. אחר כך הייתה חקירה. בדיעבד הבנתי שהם אמרו להורים שלי עשר דקות לפני החקירה שאני צריך ייצוג

אבודעבס מעולם לא ראה תחנת משטרה מבפנים: הוא רצה לדבר עם אבא שלו ולא נתנו לו. השוטרים אמרו לו שאין אף אחד שרוצה לייצג אותו ושההורים שלו עשו שמיניות באוויר כדי להשיג לו עורך דין. הם איימו עליו שזה תיק של ארבעה חודשים בפנים, אחד אפילו אמר שנתיים מינימום. ״השתדלתי להיות רגוע ולא להילחץ כי זה מה שהם רוצים. ניסיתי לא לשמוע את ההערות שלהם. הבנתי שהם נוקטים בשיטה של הפחדה. למשל, רציתי לשתות מים, אחרי שעתיים הביאו לי מים ואמרו לי למה שנביא לך מים – נביא לך כבר בנזין. או, כשאמרתי שקר לי ושיסגרו את הדלת, אמרו לי בוא נעשה מדורה בחוץ ונצית כמה עצים. ככה, בשלוף. אחר כך הייתה חקירה. בדיעבד הבנתי שעשר דקות לפני החקירה הם אמרו להורים שלי שאני צריך ייצוג״.

ספר לנו על החקירה והלילה במעצר.

״ישבתי איתם וניסיתי לתרגם להם את הפוסטים ולהסביר להם, אבל הם התעקשו לא להבין. ׳הגוגל טרנסלייט לא עוזר לך׳, אמר לי החוקר. שאלתי אותו אם הוא מתכוון לשלוח אותי לבית הכלא בעקבות השימוש שלו בגוגל טרנסלייט. בתום החקירה הודיעו לי שאני הולך ללילה במעצר. חיכיתי להורים שיביאו לי משהו ללבוש. אבא שלי ראה אותי עם אזיקים, סצינה קשה בפני עצמה. ב-2 בלילה הגענו לאוהלי קידר בבאר שבע והכניסו אותי לתא מופרד ללילה הראשון. בבוקר, בבית המשפט, הייתי בטוח שאני יוצא לחופשי. אבל השופט פתאום אומר את המשפט שכולם חזרו עליו אחר כך: ׳מי שמסית להצתה הוא יותר מסוכן לבטחון המדינה ממי שמצית בעצמו את השריפה׳״.

במין פארסה ארוכה שיכולה בקלות לקבל את הכותרת "Lost in translation״, השופט שלח את המשטרה לתרגם את הפוסט הראשון (זה שלא תורגם ויצא נגד ההצתות ואלו שמשבחים אותן). אבודעבס מספר שהמשטרה אמרה בבית המשפט שאכן הפוסט הראשון אינו מעורר חשד, אבל אז הגישה לשופט ״חומר חקירה סודי״, והוא מצדו האריך את המעצר עד מוצאי שבת. לאחר הארכת מעצר נוספת, הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי, שם החליט שופט כי גם הפוסט הראשון – זה שהמשטרה קבעה שאינו בעייתי – בעייתי, ושהתרגומים שהוגשו לו, הן על ידי ההגנה והן על ידי התביעה, הפוכים במשמעותם. ״זה היה יום ראשון, היום הכי גרוע בחיים שלי. הייתי כל הזמן במחיצת עבריינים, חלקם מעורבים ברצח, אונס, הטרדות. בסופו של היום העבירו אותי לתא חדש ואז פתאום הודיעו לי שאני הולך הביתה. שהמשטרה משכה את התיק״.

צילום מעמוד הפייסבוק של אנאס אבו דעאבס
ואז השופט פתאום אומר: ״מי שמסית להצתה הוא יותר מסוכן לבטחון המדינה ממי שמצית בעצמו את השריפה״ (צילום מעמוד הפייסבוק של אנס אבודעבס)

אתה חושב שהמשטרה הבינה שהיא טיפסה על עץ גבוה מדי?

״אני ממש לא בטוח – כי אני עדיין לא יודע אם יוגש או לא יוגש כתב אישום, זה בידי הפרקליטות. ההד הציבורי שהיה למעצר שלי, גם בקרב החברה הערבית וגם בחברה היהודית, מאוד השפיע. אמרתי לכמה חברים שלי שעובדים בתקשורת הישראלית שאחרי ההתנסות האישית שלי, הבנתי שההתגייסות של התקשורת למען דברים כאלה משפיעה מאוד על המהלכים במציאות. בדיעבד זה עזר אבל מצד שני, החשש הוא שזה עשוי לפתח אנטגוניזם אצל המשטרה, שהם יעשו דווקא. כמו כן הבנתי שהמדינה מתחילה לחזור בה מכל העניין של הסתות להצתות וההתייחסות לזה כאל אירועי טרור. אם זה היה אירוע טרור, המדינה אמורה לפצות את המשפחות שנפגעו. אם זה מזג אוויר, זה עניין של חברות ביטוח וזה חיסכון של מיליארדים״.

מה מצבך הנוכחי מבחינה משפטית?

״כרגע אני חמישה ימים במעצר בית מלא ומורחק מהפייסבוק ל-15 יום. מעבר לזה הדברים לא ממש ברורים – לא קיבלתי שום מסמך מבית המשפט, מהמשטרה, מבית הסוהר, ואני לא יודע מה הסטטוס שלי. פשוט הודיעו לי ׳אתה כרגע יוצא החוצה׳. ראיתי פרסומים בתקשורת לפיהם המשטרה הפסיקה את פעולות החקירה, כלומר שהם מיצו אותה לפחות מבחינתם, למרות שאני מניח שמישהו נכנס לחשבון הפייסבוק והווטסאפ שלי – הם הרי החרימו לי את המחשב והטלפון״.

זכית בוודאי לתמיכה רבה מהציבור ומהסביבה הקרובה.

קיבלתי חיזוקים מאנשים שלא ראיתי שנים או אנשים שאני לא מכיר בכלל – יהודים, ערבים מפה ומהעולם. התגייסו לתמיכה בי באופן מדהים. גם חברי הכנסת הערבים נתנו מעל ומעבר והפעילו לחץ מאחורי הקלעים, על הנהגת המשטרה, על השר ארדן ועל המפכ"ל. זה משנה את הסטיגמה שיש לגבי חברי הכנסת הערבים שלא דואגים לאזרחי ישראל הערבים.

מה אתה חושב על התופעה הזאת של מעצר ערבים בעקבות דברים שכתבו בפייסבוק?

יש לממשלה אינטרס שאור הזרקורים יהיה לעבר דברים כאלה ולא לעבר מחדלים ושחיתויות. זה מחזק את הממשלה הימנית, וכך כשיהיו בחירות שוב אפשר יהיה להאשים את ׳הערבים האלה ששונאים אותנו׳.

אנאס ואשתו רוקייה (מימין) וההתגייסות למענו.
אנס ואשתו רוקייה (מימין) וההתגייסות למענו. קיבלתי חיזוקים מאנשים שלא ראיתי שנים או אנשים שאני לא מכיר בכלל – יהודים, ערבים מפה ומהעולם

חוש הומור לערבים? אסור!

בעקבות המקרה של אבודעבס, פנינו לעו"ד גבי לסקי, מומחית לזכויות אדם ומי שמייצגת בין היתר את דארין טאטור, ושאלנו אותה מה השתנה ביחס של מערכת המשפט לפלסטינים בשנה האחרונה. "היחס לפלסטינים מבחינת הפגנות וחופש הביטוי בהחלט השתנה," היא אומרת ומוסיפה שהמקרה של אבודעבס מוכיח כנראה שלערבים אסור שיהיה חוש הומור. אמנם עדיין לא ברור אם הוא יועמד לדין ובאשמת אילו תרגומים, אולם עו"ד לסקי מספרת כי מלבד המקרה המתוקשר של טאטור, משרדה מטפל בעוד ארבעה מקרים דומים וישנם עוד עשרות א/נשים עצורים.

מה את יכולה לספר לנו לגבי נתונים על מעצרי פייסבוק בתקופה האחרונה, מה המגמה?

״במסגרת התיק של דארין טאטור הגשנו לבית המשפט בקשה לקבל את הנתונים האלה בדיוק: כמה כתבי אישום הוגשו, כמה אנשים נעצרו ולא הוגשו כתבי נגדם כתבי אישום על עבירות אינטרנט. בית המשפט פסק נגד החשיפה של החומרים האלה. בסופו של דבר השגנו חלק מהנתונים בעזרת העיתונאי ג'ון בראון שהגיש בקשה לחופש מידע, ובאמצעות הנתונים שנחשפו ניתן לראות שמגישים כתבי אישום רק נגד ערבים או פלסטינים בעוון הסתה. כל קריאות ה׳מוות לערבים׳ בפייסבוק או כל מה שנכתב למשל נגד זהבה גלאון – בזה אף אחד לא נוגע. גם בבית המשפט הצבאי יש תיקים כאלה נגד פלסטינים. אבל באופן תמוה, שם כשמישהו נעצר על סטטוס בפייסבוק אז משחררים אותו למעצר בית או בערבות, בארץ לא״.

איך המשטרה מנטרת בעצם את הרשתות החברתיות?

״מה שאפשר לראות בשני המקרים, הן של דארין טאטור והן של אנס אבודעבס, הוא שמדובר בתרגומים דמיקולו. אלה מקרים קלאסיים ששוטרים בורים שלא יודעים ערבית על בוריה מספקים תרגומים שאינם רגישים לניואנסים ונוצרת משמעות הפוכה לגמרי ממה שהתכוון המשורר. אני מתארת לעצמי שיש למשטרה אנשים שהתפקיד שלהם זה לחפש סטטוסים על פי מילים מסוימות, אולי יש להם אלגוריתמים, אבל אצל דארין זו הייתה הלשנה״.

האם במעצר על התבטאות אין למעשה פגיעה בחופש הביטוי וכו׳?

אין בישראל חוק יסוד חופש הביטוי או חוק יסוד חופש ההפגנה, אבל בכל זאת יש לחופש הביטוי מעמד מאוד חשוב במשטר הדמוקרטי, וניכר בו כרסום רציני בשנים האחרונות: מהמשטרה שמתחילה לעצור אנשים, מבית משפט שמשאיר אותם במעצר על עבירות חופש ביטוי ועד לפרקליטות שמגישה כתבי אישום על העבירות האלה. מי שבעיקר סובל מזה הם פלסטינים מהשטחים או מישראל

״באופן עקרוני, גם חופש הביטוי צריך להיות מאוזן עם זכויות אחרות, הזכות לשם טוב והזכות שלא לפגוע בסדר הציבורי. בשיח יש לחופש הביטוי מעמד יותר איתן, כך שבמסגרת המשפט הפלילי יש תפיסה שאומרת שעבירות שהן בפריפריה של חופש הביטוי, למשל העלבת עובד ציבור או התנהלות בלתי חוקית, צריך להיזהר שלא לפגוע בחופש הביטוי ורק במקרים חריגים מאוד להפעיל את המשפט הפלילי. צריך להשתדל לא לעשות קרימינליזציה של חופש הביטוי. אנחנו מוצאים את עצמנו בתוך מגמה שבה חופש הביטוי מתחיל לסגת אל מול אינטרסים אחרים. אין בישראל חוק יסוד חופש הביטוי או חוק יסוד חופש ההפגנה, אבל בכל זאת יש לחופש הביטוי מעמד מאוד חשוב במשטר הדמוקרטי, וניכר בו כרסום רציני בשנים האחרונות: מהמשטרה שמתחילה לעצור אנשים, מבית משפט שמשאיר אותם במעצר על עבירות חופש ביטוי ועד לפרקליטות שמגישה כתבי אישום על העבירות האלה. מי שבעיקר סובל מזה הם פלסטינים מהשטחים או מישראל״.  

גם המקרה של דארין טאטור נכנס לאותו מאבק איתנים בין "חופש הביטוי" ל"מניעת טרור"?

״כן, כי כשמתחילים להתייחס לחופש הביטוי במסגרת מאבק נגד הטרור, זו ההצדקה של הרשויות לפגיעה באנשים מסוימים ולאי הפגיעה באחרים. הם מייחסים לאנשים שאומרים דברים כאלה או אחרים בפייסבוק כוונות לבצע פיגועים ואז זה מקבל נופך של עבירות בטחוניות. לעומת זאת, אם מישהו אומר ׳מוות לערבים׳ מיד מייחסים לו אידיוטיות ולא כוונה לפגע.

במקרה של דארין, מעמידים אותה לדין על תרגום של הדברים שהיא אמרה. הדוגמא הכי יפה שיש לנו בתיק הזה היא שהכתובת ׳אני השאהיד הבא׳ מופיעה לה באחת מתמונות הפרופיל, וזה נחשב מבחינת המערכת כהוכחה למשהו. בתרבות הפלסטינית, שאהיד זה קורבן. אחרי השריפה של עלי דוואבשה ושל מוחמד אבו-חדיר קמה קבוצה של פלסטינים שאמרו ׳אני השאהיד הבא׳, כלומר: אני הקורבן הבא. אבל במסגרת אתנוצנטרית כמו מדינת ישראל, שאין בכלל הבנה של התרבות הערבית ואין קונטקסט כזה, ישר מאשימים אותה בשקר. דארין הייתה שלושה חודשים בכלא ואז עוד תשעה חודשים במעצר בית מלא עם אזיק אלקטרוני. רק בשבוע שעבר שחררו לה את האיזוק והיא יכולה לצאת לעבודה. כעת היא במעצר בית לילי״.

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

  1. שבתאי לוי

    במדינת ישראל, שהיא מדינה סדומקרטית, מותר רק ליהודים להטבתה, ולערבים אסור.
    שבתאי לוי.

  2. רחמן חיים

    ברור כי הדיכוי הפוליטי החל מזמן גם בתחום חופש הביטוי, וזאת בעזרת עיתונאים, משפטנים, שופטים ואנשי משטרה שמוחם נשטפה על ידי הדמגוגיה של השלטון על סכנת השואה לאזרחי ישראל.

  3. יצחק שפאץ

    אם בכלל יהיה משפט, כדאי לאסוף הרבה פוסטים-אם יש כאלה- הקוראים לשרוף כפרים ערביים וערבים ולטעון את מה שצריך לטעון כלפי המשטרה.

  4. א

    אם הייתי גבר מבוגר שכותב פוסט ארוך על אונס ילדות עם תאורים מפורטים מה הייתי עושה להן ובסוף כותב סתם סאטירה זה היה מתקבל בכיף? או גבר לבן שכותב כמה כיף שיהיו לי עבדים שחורים? ועוד בשפה שאינה שפת הדיבור באותה מדינה. גם לכתוב פוסטים צריך לדעת ולהבין מתי עדיף לסתום את הפה (והמקלדת).

  5. יפעת בן דרור לוטוק

    מזעזע. אין מילים. מקווה שהסאגה הפאתטית הזאת תסתיים, ושתוגש תביעה נגד המשטרה על הטרדת אזרח על לא עוול בכפו.

  6. רינה

    יש עוד חלק ממה שכתב אנס בערבית בפוסט עליו נעצר, שלא הובא כאן בתרגום לעברית. והרי הוא:
    בעניין ההוראות שמצביאי המוסלמים בעבר היו נותנים לחיילים (כמו): "לא לעקור דקל, לא לשרפו, לא להרוג בהמה, לא לעקור עץ מניב, לא להרוס שוק, לא להרוג ילדים, זקנים או נשים…" אז כל זה מיותר כי דמוקרטיה מבטלת מונרכיה של נסיכים. ועל אף שבזמני מלחמה שימור עצים מגיע לפני שמירה על חיי אדם, אנו מזמינים את המסגדים לקרוא קריאות שמחה עקב הניצחון המובהק.

    האיש נעצר ושוחרר, כי מדובר בדיעה מפי פעיל חברתי, שכבר כתב הרבה ביקורות על יהודים בישראל בעבר. חלק מהביקורות נכתבו באופן שקשה היה להבין על איזו עמדה הוא מסתמך. ביקורות על כך שאין זכויות אזרח לערבים, בעודו כותב על כך שערבים ויהודים מתחרים על מקומות עבודה בנגב ,והוא עצמו יור אגודת האקדמאים. עד כמה שידוע, המשקים בנגב במצב קשה, במיוחד המשקים החקלאיים. היהודים בנגב צועקים שהמדינה זנחה אותם, אך ערבים מבקשים את הרחבת הישובים שם, וגם שהמדינה תדאג לפרנסתם. לפני 4 שנים אבודעבס כתב, שכתבים ישראלים מפחידים את הציבור לגבי השתלטות המוסלמים על אירופה. זאת הוא כתב בעודו עובד בערוץ הטלוויזיה בפרנקפורט גרמניה, באותו פוסט בו סיפר שהוא מכין כתבה על רצון ושמחת הגרמנים לבקר במסגדים, ועל העשיה הערבית המרובה בבנק האירופי המרכזי.
    מה הוא בעצם אמר? נשמע לי שהוא הודה בכך שמוסלמים משתלטים על אירופה, אך בעברית רק לערבים מותר לכתוב את האמת, למשל, שהאירופאים מקבלים מוסלמים בזרועות פתוחות. התנצלויותי הכנות לאבודעבס, אם התכוון לכך באופן של סאטירה, במיוחד שנראה שהוא מעדיף לגור ברהט על פני פרנקפורט.

  7. רינה

    המשך
    מדובר בפוסט של אבודעבס בynet. הוא כתב שבגרמניה הערבים נענים בחיבוק, ממש במילים אלה. מאחר שהיה פרו ערבי, אני תוהה למה חזר לרהט מפרנקפורט והחליט לכתוב בסאטירה המשתמעת לשני פנים. היה מעניין לקרא את התמורות שהפכו אותו מפעיל פרו ערבי, לכזה שכותב סאטירה על ערבים, יותר מאשר מה גרם למעצרו.