string(2) "he"
string(2) "he" -array(0) { }

עור לבן מסכות שחורות: לגופם של מזרחים

מה ההבדל בתפיסה העצמית של מזרחים עם עור בהיר לעומת מי שעורם כהה? איך האופן בו ״עוברים״ בעולם משפיע, למשל, על ההזדהות עם המאבק המזרחי? במקום לדבר על אותנטיות ולגיטימיות של ״המזרחי הנכון״ חשוב שנדבר ונלמד להכיר חוויות גוף-זהות מורכבות
איתמר טובי (טהרלב)

בוגר החוג לשפה וספרות גרמנית ומוסמך המחלקה לסוציולוגיה באוניברסיטה העברית

דן שילון לשחקן הכדורסל עודד קטש: "אבל אתה לא נראה מרוקאי".
עודד קטש: "כן, אני יודע, אני מה שנקרא, נראה אינטליגנטי, וגם אוכל טוב. הרווחתי משני הכיוונים". ("המעגל עם דן שילון", קיץ 1998)

נסיך שמאל מוביל שמתעניין בשיח המזרחי ומבקר אותו רבות כתב לפני מספר ימים בתגובה למאמרה של אמילי מואטי ב״הארץ״: ״הפנקסנות המזרחית יכולה להגיע למחוזות שטחיים יותר שבהם כבר לא נמדדת רק הדעה מימין או שמאל אלא גם ואולי רק המראה. וכך המזרחי שלא נולד שחור מספיק, ובמיוחד אם הוא חצי-חצי (ובצד הלבן שלו), לא באמת יכול להיות מיוחס לתנועה או להשתתף בשיח הפנימי שלה. דבריו מתבטלים בגלל מראו וכך התנועה המתבססת על טהרה מסוימת, גזענית בעצמה, שרק מצמצמת עוד יותר את האפשרות להכיל מורכבויות״.

אני מעוניין להתייחס לדברים אלה, מאחר ולטעמי הוא נגע בנקודה חשובה וחמקמקה – הקשורה לתחום הידע הנקרא "אנתרופולוגיה של הגוף" – ושלא מטופלת מספיק בשיח. אני סבור שבמקום לדבר על אותנטיות ולגיטימיות של ״המזרחי הנכון״ חשוב לדבר, ללמוד ולהכיר חוויות גוף שונות ועשירות של מזרחיות, חוויות גוף-זהות מורכבות של עוולות וחגיגות שונות ומגוונות שטורחת לעצב עבורנו ההגמוניה האשכנזית שבמזרח התיכון.

ובכן, מאחר וההגדרה הגדושה ״מזרחים״ מנסה להקיף תזמורת הכוללת את כל יהדות ארצות האסלאם (טורקיה, תימן, מרוקו, לוב ועוד), מזרחים באים בצבעים, בגופים ובמופעים שונים מאוד. זו נקודה חשובה, שמבחינה אותנו כנראה מהמאבק האתיופי המדויק יותר. לפיכך, עוצמות וסוגי הדיכוי שמעצבות את החוויות שלנו בעולם ובהמשך כנראה את הרגשות ואת העמדה הפוליטית המסויימת הן שונות מאוד וחשוב לעמוד עליהן.

מיכל כהן
״הסוואה מושלמת״

למזלנו, טליה שגיב בעבודת הדוקטורט המשוכללת שלה, שזכיתי להיות אחד מקוראיה ומגיביה הראשונים, ובהמשך בספרה "חצי-חצי – על ישראלים ממוצא עדתי מעורב", הגיעה למסקנה מטלטלת בכל הנוגע למה מעצב/מקבע זהויות וגופים מזרחיים. היא גילתה שצאצאים של זוגות מעורבים (צד אשכנזי וצד מזרחי) בוחרים את זהותם בעיקר לפי צבע עור, ובהמשך, שם משפחה ומקום מגורים. כלומר צאצאים בהירים ייטו יותר להגדיר עצמם אשכנזים לעומת צאצאים כהים שייטו להגדיר את עצמם יותר מזרחים. כך שלגוף יש משמעות ומשקל רבים בניהול המשא ומתן הזהותי מול החברה בישראל. למעוניינים, כתבתי על כך סקירה מלאה ומנומקת (וראו גם מאמרה של נועם שוסטר-אליאסי בנושא).

בשנה שעברה בעיתון הסטודנטים באוניברסיטה העברית, בתגובה להקמת תא סטודנטים מזרחי, כתבה בתנופה מתנגדת סטודנטית שהצהירה על עצמה בדרמטיות כ״מרוקאית טהורת דם משני הצדדים״ הנושאת את שם המשפחה הגנרי "כהן" שלהקים תא סטודנטים מזרחי זה מוגזם ולא לעניין. בנוסף, השתמשה במלים: "על אף ההסוואה המושלמת בצורת גוון העור הלבן שלי ושם המשפחה שלי", זאת בלי לעמוד על היתכנות הקשר בין חווית הגוף הלבנה שלה, שם משפחתה הגנרי ועמדותיה ״המפתיעות״ בשמרנותן.

באופן דומה גם יעקב סודרי, עורך דין מזרחי בהיר עור ובעל שם משפחה לא מובהק, מתנגד באסרטיביות לשיח המזרחי הרדיקלי. תופעת המזרחים הבהירים והסטואיקנים, חוזרת על עצמה גם בסרטון זה של עודד הרוש שהפיק תאגיד השידור ״כאן״ – שרואה לנכון להצהיר ששני הוריו מרוקאים – מבקר את ה"רדיקליות המזרחית". מדוע גם הרוש וגם כהן רואים לנכון לציין שהם מרוקאים ״בדם״ משני הצדדים? אולי כי הם יודעים שהם, פיזית, עוברים, מתמיינים ונעים במעלה החברה כ"אשכנזים"? הרי מזרחי שחום כנראה לא היה חש צורך להצהיר, שחור על גבי לבן, שהוא מזרחי.

אם שגיב בדוקטורט שלה גילתה שצבע עור, כלומר חזות שנתפסת כחזות מזרחית-ערבית בישראל, משמעותית ביותר בעיצוב הזהות החברתית של האדם, כלומר שגוף חשוב יותר מנפש, תרבות ״אישיות״ ורוח – האם מוזר "לחשוד" במזרחים בעלי גופים בהירים שבאופן מפתיע ועקבי פחות מזדהים, אדישים ואף מתנגדים פרו-אקטיבית לצורות מאבקים של מזרחים אחרים, כהים יותר? סביר להניח שמזרחים רבים, שמוצא שני הוריהם מזרחי אך הם בהירים/ממושקפים עם שמות משפחה לא מובהקים, מגיעים יותר למוסדות אקדמיים (וגם כך האקדמיה מעודדת ״הלבנה״), משתחלים יותר לארגוני זכויות אדם, שוכרים דירות ביתר קלות באזורים חיווורים בואכה רצועת הסושי של גוש דן, מקבלים יחס אחר מהעולם ובהמשך מפתחים רגשות, הזדהויות והבנות אחרות בעולם.

הגיוני לחשוב שאם מזרחים בהירים מעולם לא חוו השפלה בבידוק בטחוני, אם מעולם לא עברו סלקציה במועדונים בזכות צבע עורם, אם מורים ורבנים יותר חייכו אליהם, יותר דייטים הוצעו להם, ראיונות עבודה ורעיונות פוליטיים לבנים יותר הזמינו אותם ופרסומות גזעניות פחות הזיקו להם – הם ייטו פחות לנסות ולהבין פוליטיקות גוף של מזרחים אחרים.

״יש לי נמשים ויש לי עור בהיר אבל במוצאי אני לא אשכנזי… יש לו נמשים ויש לו עור בהיר לא מעשן, לא אוכל חריף לא צביע ש"ס גם לא חד"ש למרות שבמוצאי אני ערבי, מרוקני, ערבי, מרוקני." (מתוך השיר ״מרוקני״ של להקת לא דובים):

מזרחים חמושים במשקפיים


"אני זוכר שרקדתי בלי משקפיים, וחושב שזה רלבנטי, שזה קצת מסביר, כי אני נראה ככה יותר מזרחי".

על מנת לנצל את ההזדמנות ולהרחיב את הדיון והשיח לעוד חוויות גוף מזרחיות נזכיר את דבריו המעניינים של האנתרופולוג ערן חכים במאמר ב״שיחה מקומית״ – הדן בזהותם של מזרחים כהים שמרכיבים משקפיים. ניחשתם נכון, הם כנראה חווים פחות דיכוי ממזרחים כהים שלא מרכיבים משקפיים. זה לא אומר שמזרחים כהים שמרכיבים משקפיים – או מזרחים בהירים כמו עודד הרוש – הם "פחות" מזרחים; זה רק אומר שחוויות הגוף שלהם והתגובות לאותן חוויות אחרות, וחשוב לעמוד ולחגוג את השונות הפנים מזרחית העשירה הזאת בשביל להבין בין היתר מאיזה מקומות אנו מעצבים את התפיסות הפוליטיות שלנו ומתנגדים לאחרות. או בקיצור, במי מאבטחים יותר חושדים, ברועי חסן או בשלומי חתוכה הממושקף?

אפשר להמשיך ולעמוד על זהויות שונות ומעניינות של מזרחים: האם גבר מזרחי שחום וצעיר נטול משקפיים יחווה את אותו דיכוי שחווה אישה מזרחית צעירה נטולת משקפיים? מי ייחשב למחבל או לטיפש, מי תיחשב לפרוצה או לטיפשה? או למשל, מה החוויה של מזרחים חתיכים (נשאים של הון אירוטי גבוה) לעומת מזרחים לא חתיכים? האם שניהם חווים דיכוי באותה מידה? אם עוז זהבי, האשכנזי במוצאו, לא היה נחשב חתיך, האם הוא היה יכול להיבחר לתפקיד משכנע ואמין של הגיבור המזרחי בסדרות ״זגורי אימפריה״ ו״עספור״? האם מזרחים צעירים חווים את אותו דיכוי כמו מזרחים מבוגרים?

רגע, ומה לגבי מזרחים סטרייטים לעומת מזרחים גייז – מחזיקים חזק? מחקר של אוניברסיטת הקיסוס פרינסטון בארצות הברית מראה שאמריקאים שחורים הומואים מרוויחים כמו גברים לבנים סטרייטים, כלומר חווים פחות דיכוי משחורים סטרייטים בשדה התעסוקה! האם ייתכן שגם כאן בישראל, ואני מעלה השערה בקול רם, פלסטינים ומזרחים לא סטרייטים עוברים כנראה מסלול מגדרי מלבין וממערב ומגיעים ביתר קלות למוסדות יוקרתיים כמו בצלאל ולאוניברסיטאות המחקר?

לסיכום, מעניין לבדוק ואולי לגלות שוב, שדיכוי לא פועל על הגוף בצורה היררכית ופשטנית, אלא בצורה עשירה, מפתיעה ודיאלקטית ושלהיות מזרחי זה להיות חלק מקבוצה בעלת מופעי גוף-זהות מגוונים ושונים מאוד. לנו כדאי לנסות להבין עוד את המשמעויות והאפשרויות הפוליטיות השונות של המגוון הזהותי הזה וכך אולי נוכל יותר להפוך את הקולות השונים לתזמורת.

כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

  1. ליאור בכר

    יהודי טורקיה, יוון, בולגריה ושאר ארצות מערב אירופה בהן יהודים דיברו לאדינו (ספניולית) אינם מזרחיים אלא ספרדים. מדובר בתרבות שונה, שפה שונה, מנהגים שונים. בני העדה הספרדית הגיעו ארצה עם השכלה מערבית והשתלבו היטב בעולם העבודה, ההשכלה והפוליטיקה (הנשיא נבון ז"ל היה ספרדי) ומעולם לא העלו טענות על קיפוח.

    1. ניסימיקו דנון

      יהודי הבלקן לא היו משכילים ברובם. סבלים בנמל
      או מוכרי לקרדה וחמוצים.

    2. אבי

      לליאור בכר. זה קשקוש מוחלט. הם הגיעו נעדרי השכלה ברובם, נראים מזרחיים לא פחות מיהודי צפון אפריקאי מצוי, ובעלי מנטליות איסלאמית שרווחה בכל האימפריה העותומנית. לא היה הבדל גדול בין יהודי אלג׳ירי (וייתכן שאף האלג׳ירי היה משכיל יותר) שחי באימפריה העותמנית לבין אחיו שבמקרים רבים אף נשא את אותו שם משפחה, מיוון, מבולגריה, מתורכיה או מחלקים אחרים באימפריה.
      בורותך מוכחת מהראיה שהבאת, הנשיא נבון. הנ"ל היה בן למשפחה מרוקאית…
      כל הרעיון הקורא לבידול בין יהודים ספרדים בחלק אחד של האימפריה העותמנית ליהודים בחלקה האחר, נובע בעיקרו מהגזענות השולטת במדינה כלפי יהודי צפון אפריקה, והרצון של יהודי הבלקן לבדל את עצמם ולשייך את עצמם לחלק הלבן. עצוב.
      ממתין ליום שפוליטיקת הזהויות הזו תעלם מן העולם ואנשים ייבחנו על פי איכותם ועל פיה בלבד.

      1. ליאור בכר

        רוב היהודים דוברי הלאדינו למדו ברשת תיכוני אליאנס והגיעו עם השכלה תיכונית מלאה ורחבת אופקים. חלקם גם הגיעו עם השכלה אקדמית ברמה גבוהה. מהנדסים, רופאים, רואי חשבון, ועוד. אי אפשר לטעון שיהודים דוברי לאדינו ויהודים דוברי ערבית שייכים לאותה תרבות. לא מובן מדוע יוצאי מרוקו מתעקשים לקרוא לעצמם ספרדים, כשרק מיעוט קטן מתוכם הינו צאצא של מגורשי ספרד. יוצאי מדינות ערב, ששפתם הייתה ערבית הם בני עדות המזרח. יוצאי מערב אירופה ששפתם הייתה לאדינו הם ספרדים. שפות שונות, תרבויות שונות, מנהגים שונים, מאכלים שונים.

  2. מתן גז

    תודה. מאמר מרתק ממש.

  3. דני

    אחי, אתה צריך להיות מאלף כלבים. ככה תהיה לך האפשרות לעסוק כל הזמן בסיווגים גזעיים למיניהם, זה שנאוצר וזה פודל וזה יותר טהור גזע וההוא פחות וכו'. עם בני אדם זה איכשהוא נשמע פחות מוצלח.

  4. אלירן

    מאמר מרנין, ותודה! :) אך האם הטענה בסופו של דבר היא שזהות אינה דבר אחיד? שאפשר גם וגם? אז כמה הערות על כך:
    1. בנוגע לדיכוטומיה, נגיד בין X ל-Y או בין שחור ללבן, זה לא מספיק לגלות את הרצף שבתווך כדי להעלות את הביקורת כנגד הזהות הכביכול דיכוטומית. הבעיה היא שלמרות שישנו רצף וזהות אינה רק אחידה, למרות שאנו בעידן נזיל בו זהויות הן אפשרויות – עדיין יש קושי רב בלשנות זהויות ולהחליפן. כלומר, אם הזהות היא רק הבניה ועוד לא דיכוטומית, מדוע כה קשה להחליפה? מפני שיש לכל שדה, לכל שרשרת מסמנים, מסמן-על (אחד) שמקבע את השרשרת (של הריבוי) באופן מסוים, לפי סדר של הבדלים. כך, בפועל, מתכוננת זהות. לכן המנעד שבתווך לא מערער בהכרח את הזיהוי המלא של זהות כזו או אחרת (או את מסמן העל שקבע אותה). זו גם הסיבה שבגינה צאצאי מעורבים בוחרים זהותם לפי סממני שיח שנקבעו עבורם. אך אפרופו מחקרה של שגיב, את הקביעה הזו יש לחקור מעבר לבחירות (הלא חופשיות) של אדם כזה או אחר. יש לרדת מתחת לרדאר של הגלוי כדי להגיע לרמת הפנטזיה המכוננת את סרגל הזהויות על מורכבותן. מכאן נוכל להבין מדוע הגוף הוא אתר לסימון.
    2. כמו כן, נזילות הזהות אינה ערובה לשחרור ממנה. זהות אינה בהכרח דבר מדכא או משחרר הפועל על הגוף – כי אנשים משתמשים בזהויות, הגוף יכול לפעול גם על זהויות שונות כדי להתנגד לדיכוי (של אחרות). כפי שצוין בכתבה, אנשים יכולים לאמץ אסטרטגיות זהות שונות כדי להגביר הסיכויים לקבל ערכים מסוימים. מאידך, ריבוי זהויות גם מגיע בעולם הקפיטליסטי עם ים של סחורות. כל זהות וצריכתה שלה, כך שלא בהכרח מובטח שום שחרור מהותי למי שמצליח לשנות או להרבות את זהותם.
    3. קצת חורה הניסוח האמפירי-מדי שמתרכז בצד הגלוי של התופעה, שמכמובן, מסתיר את צדדיה הסמויים, או המבניים. כל ההתרכזות בצבע עור, ארץ לידה, מבטא וכד' רק תורמת לשיח הביולוגי נגדו הטיעון הביקורתי מכוון. כאמור, "להיות מזרחי זה חלק מקבוצה". אז לכל קבוצה יש קבוצת-על שהיא שייכת אליה. כאן קבוצת העל היא המדינה הישראלית, שמגדירה את יחסי הקבוצות הנכללות בה (אליהן שייכים האנשים). כלומר, רק יחסי הקבוצה עם קבוצת העל תגדיר את מאפייני האיבר השייך לקבוצה. במלים אחרות, איבר גם שייך לקבוצה וגם נכלל בה כתת-קבוצה. אז המזרחי גם נכלל בקבוצה הישראלית אך משויך אליה דרך תת קבוצת המזרחים. בגלל שכל זהות חותכת דרך שדות רבים, היא מורכבת באופן שתמיד מתחלק עם שארית (אז אין זהות מושלמת). המדד שקובע את היחס-סדר שבין תתי הקבוצות בקבוצה היא מבנה טרנסצדנטלי הקובע את המקסימום והמינימום של כל איבר בקבוצה. כיוון שהמקס', הישראלי המושלם, נקבע על ידי פנטזיה מערבית לבנה וכד', הערך של המזרחי – וכן דרגת הופעתו והתקיימותו בעולם – נקבעים על ידי המרחק שבינו לבין 'הישראלי המושלם'. מכאן מתאפשר לחלק מהמזרחים (וגם אחרים) לאמץ הרכבי הזהות שמקרבים אותם לישראלי המושלם. זה לא קורא תיגר על סרגל המדידה, לא על האובייקט הדמיוני של האזרח המושלם, ולא על המבנה הטרנסצדנטלי שמגדיר את היחס-סדר.
    אז אם לסכם במטאפורת הכותב: הבעיה שלנו היא לא רק להבין את מורכבות הזהות, אלא גם להסביר את הופעתה של תזמורת זהויות (ביניהן ובתוכן), הנענית בכל זאת לקול אחד, וזאת בלי שום מנצח ממשי.

  5. יוסףה מקיטון

    נכון!
    וכיוון שאין לי סטטיסטיקה, נותר לי להסכים רק מתוך החוויות שעברתי כחצי-חצי-הומו: הרבה יותר בידוק בטחוני בכניסה לאוניברסיטה כשהשיער שלי לא צבוע בוורוד, הרבה פחות בידוק בטחוני כשאני נראה הומו; הרבה יותר מבטים מפחדים-מסתייגים ברחוב מנשים כשאני לא מתגלח כמה ימים (תוסיפו זקן למשתנים הנבדקים!), יותר אלימות מילולית כלפיי מנערים ברחוב (גם מזרחים, גם לא) כשאני נראה הומו. העיקר שתמיד יש עם מה להתמודד… :) ובצד היתרונות: מסיבות האריסה. אם אתם סטרייטים ו/או אשכנזים אז אין לכם מסיבה כזאת!

  6. זוהר

    הסיפור הוא הרבה יותר פשוט:
    בישראל מקדישים אנרגיה רבה לפרופיילינג. ככלל גברים בעלי חזות ערבית, כהים, נופלים תחת הקטגוריה "איום" מ"סיבות הבטחוניות". גבר בעל חזות מזרחית/ ערבית יסבול בישראל מאפליה, יותר מאשר נשים או גברים שאינם בעלי חזות מזרחית; שכן הללו, בהכללה, נתפסים כלא מאיימים.

  7. אלונה זליבנסקי-שרעבני

    ושוב לפנינו חירטוט יומרני של פרענק מקצועי בנושא הפרענקיות. כל טקסט כזה משכנע ביתר שאת שכותביו אינם סובלים מרגש נחיתות; הם נחותים.

  8. יניב ר

    מאמר מעולה. מסכים לחלוטין – גם מחוויותיי והתבוננויותיי האישיות, גם ממחקרים במקומות אחרים בעולם – שסוגיית המראה, ובפרט צבע העור, מהותית לעניין הזהות הנתפסת. כמה הערות קטנות:
    (1) כדאי להיזהר מגלישה בין הטענה שהנראות חשובה ומשפיעה על חוויות של אפליה, ואפילו על עמדות פוליטיות, לבין טענות "אד הומינם" (או במקרה הנוכחי העברית יותר מתאימה: לגופו של אדם, מילולית, אולי "אד קורפום"). לא שאני חושב שאתה עושה את הצעד הזה, אבל ראיתי בכמה תגובות שמייחסים לך אותו, ויש לכך בסיס, בפרט לאור הדוגמאות האישיות שאתה מביא. מזרחים (או חצי-חצי) בעלי נראות אשכנזית יכולים להיות יותר שמרנים פוליטית בגלל שהם נתקלו בפחות חוויות מפלות, אבל מצד שני זה יכול לחדד את רגישותם לחוויות כאלה. העמדות הפוליטיות נקבעות על-ידי גורמים ביוגרפיים (ואולי לא רק ביוגרפיים) רבים ושונים – לא רק נראות וחזות.

    (2) כדאי לציין בהקשר הזה שגם אשכנזים יכולים בהחלט להיות נתונים למבט "ממזרח" (כפי שאני חווה על בשרי, כאשכנזי משני הצדדים, שיכול – כנראה – לעבור כמזרחי או ערבי, או לפחות כך חושבים ברשות שדות התעופה בכל פעם מחדש, במיוחד אם יש לי זקן).

    (3) ההשערה שלך לגבי "ניטרול" האפלייה של מזרחים וגייז מאוד מעניינת, ונראית לי בעלת בסיס. אבל רק לדייק ביחס למחקר שנעשה – זה היה ניסוי היפותטי שבדק מהו שכר הבסיס שאנשים ייתנו למועמדים עם ביוגרפיות שונות. כלומר, אין ממצא אמפירי שאומר ששחורים גייז בפועל *מרוויחים יותר* משחורים / לבנים סטרייטים. מעבר לכך, למערך הניסוי יש כל מיני בעיות ומגבלות, אבל זה לא המקום להיכנס אליהם. אבל דבר אחד כן חשוב לציין והוא שהניסוי היה על סביבה מוסדית ספציפית – עבודת שירות (מכירות), והיא מבוססת על ההנחה שה"נשיות" של המועמדים הגייז תבטל את מימד ה"איום" שבשחורות. כלומר, גם את ההשערה המיובאת למזרחים/ערבים גייז בארץ צריך להגביל לסביבות מוסדיות ספציפיות (בצלאל – אוקיי, ובדומה אולי שוק העבודה בתחומי מכירות וכו'; אבל זה בהחלט לא עניין גורף. ואני לא בטוח שאוניברסיטאות מחקר דוגמה מתאימה, אבל אולי. ההביטוס האקדמי – בוודאי אצל כמה מרצים מזרחים וערבים שזכורים לי – הוא בהחלט הרבה יותר מעודן, גם אם לא ממש נשי/הומואי, והוא רחוק מההביטוס הצבאי/גברי שמאפיין לפעמים מרצים אשכנזים.

    (4) אם כבר הזכרת את הדוגמה של שחורים בארה"ב (וגם במקומות אחרים, במיוחד דר'-אמריקה), יש הרבה מחקרים מעניינים על הקשר בין צבע העור לאפליה. למשל מחקרים של Linda Burton ובמיוחד של Ellis Monk.

  9. מושיקו

    חולה על שחומים

  10. דרור

    נראה שהכותב אינו מסוגל לראות אנשים אלא לפי גזעם / צבע עורם. בדיוק כפי שהוא ודומיו לא מסוגלים להכיל אפשרות של אדם שאין לו זהות אשכנזית או מזרחית, כשני הפכים שאינם מסוגלים להתקיים במקביל או במשותף. זו מחלה ידועה. יש לה שם. קוראים לה גזענות.

בא/ה לפה הרבה?
העוקץ זקוק לעזרתך!
סגירה X