כישלונם המוסרי של תומכי אסד

אם מתנגדים לאסד, הופכים במקרה הטוב לג'בהאת אל-נוסרה ובמקרה הפחות טוב לדאעש: מדהים כיצד חלק לא מבוטל מהאליטות הפוליטיות הישנות בחברה הערבית רואות באסד את המושיע של החילוניות והשחרור הלאומי, ובוחרות להצדיק את פשעיו. אולי כי הישרדותו היא הישרדותן

באחת ההרצאות האחרונות שנתן פרופ׳ סדיק אל עאזם (Sadik al-Azm) במכון למדעי החברה בווינה לפני פטירתו, הוא ניתח את המצב בסוריה תוך שהוא מתנגד להגדרה לפיה מה שמתרחש בה הוא ״מלחמת אזרחים״. הוא הסביר שבניגוד למקרה הלבנוני, בו אזרחים מדתות שונות התחמשו ויצאו לנקום אלו באלו, המקרה הסורי הוא מאבק בין המשטר לבין החברה האזרחית. סדיק לא מתעלם מהעובדה שישנם אלמנטים זהותיים במאבק בין עלאווים לסונים, אבל מדגיש שהמשטר הוא השחקן המרכזי שפעל הן נגד אזרחים ונגד מורדים בכדי לדכא את ההתקוממות; משטר שלא בוחל באמצעים, כאשר לא משנה עד כמה קיצונית פעילותם של המורדים – היא מזערית ביחס לחביות המוות שמשגרים המטוסים הסוריים.

אנשי רוח ואינטלקטואלים סורים הגיעו למצב של ייאוש כה חמור לנוכח המצב, עד שבאופן אירוני הם הציעו לממשל האמריקאי לאפשר למשטר הסורי להשתמש בנשק הכימי, העיקר שיפסיקו עם ההפצצות – כי למות עקב שימוש בנשק כימי הרבה יותר 'נקי', וכך לפחות לא יראו חלקי גופות עפים או אנשים נקברים תחת הרס הבניינים. אחרי המידע הזה, שאל סדיק כיצד אנשים מערערים על הלגיטימיות של ההתקוממות הסורית. הוא משווה את המקרה הסורי להתקוממות ההונגרית של 1956, במהלכה התקומם העם ההונגרי כנגד המשטר הסובייטי – אבל אז אף אחד לא ביקר את העם ההונגרי על מה שנראה כאקט אנושי של מרידה עממית נגד שלטון אלים.

לעומת זאת, במקרה הסורי מדהים לגלות כיצד חלק לא מבוטל מן האליטות הפוליטיות הישנות בחברה הערבית רואות בבשאר אל-אסד את האל המושיע של החילוניות והשחרור הלאומי ובוחרות להצדיק את פשעיו באמצעות דה-הומניזציה למתנגדיו. כך נבנה שיח פוליטי אבסורדי מיסודו שמנוסח באופן דיכוטומי: אם מתנגדים לאסד, אז הופכים במקרה הטוב לג'בהאת אל-נוסרה ובמקרה הפחות טוב לדאעש שכל האמצעים כשרים לחיסולו, גם אם מדובר באנשים חילוניים בעלי אוריינטציה שמאלנית. כך קרה גם, למשל, בשנת 2013 כשתומכי אסד תקפו את העיתונאי אליאס קרם בזמן שסיקר את הפגנת יום האדמה בסכנין.

צריך לשאול – מדוע נקיטת עמדה מוסרית אנטי-פאשיסטית שבה זכויות אדם מהוות אלמנט מרכזי הופכת אותנו, לפי ההיגיון שמנחה את תומכי אסד, לילדים תמימים שדאעש מתחבאים תחת מטריית זכויות האדם שלהם? מדאעש, כמובן, אין מה לצפות, אך ממתנגדי דרכם של דאעש שאמורים להוות אלטרנטיבה להרס האנושי יש לדרוש תשובות – במיוחד בשל הרף המוסרי שהם מציבים.

באמצעות שאלה זו ניתן לבחון את כישלונם המוסרי של תומכי המשטר. הרי בסופו של יום חלק ניכר מהם הגיע מהמפלגה הקומוניסטית: מי שהאמינו בכל לבם בדרכו של המשטר הסובייטי ואף תמכו בפשעיו תחת סיסמת שחרור העמים, רואים היום בפוטין את האידיאל הפוליטי. חלק נוסף מן התומכים נולד למעמד הנכון שהקנה לו השכלה ומעמד חברתי גבוה, בעזרתו ראו את העולם המערבי החילוני המתפתח ובמקביל פיתחו רגשות סלידה כלפי המסורתיות בחברה הערבית. אך כמו האליטות הפוליטיות הישנות בעולם, הם סירבו להכיר בסבלם של המוחלשים בחברה הן מבחינה מעמדית והן מבחינה פוליטית, ולראות את הפוטנציאל שלהם להתארגן ולהקים אופוזיציה להגמוניה. מנגד, האופוזיציה החדשה שהתפתחה בעולם הערבי דרך האסלאם הפוליטי זלזלה באכזריות האליטות הישנות. אמנם לאליטות אלה היו סיסמאות שוחרות שלום והן הציגו את עצמן כמגן של המיעוטים הערבים, אבל ברגע האמת הפגינו אכזריות חסרת רסן שלא רואה גבולות, גם לגבי המיעוטים הערבים שלא ישרו קו איתם.

תומכי המשטר הסורי עוד יהפכו לציונים של העולם הערבי, למצדיקי כיבוש אלים. אם נבחן את התירוצים בהם הם משתמשים לגבי פגיעה באוכלוסייה אזרחית, הם יגידו "הג'יהדיסטים משתמשים בהם בתור מגן אנושי", "הם מתחבאים בתוך החברה האזרחית" – ממש כאחרוני הטוקבקיסטים הישראלים שרואים בתירוצים אלה כסיבה מוצדקת להפציץ את עזה

צריך רק לראות ולהקשיב לתומכיו של אסד. דוחות עמותות זכויות האדם, התמונות, ההפצצות מהאוויר, העדויות של האסירים ותמונותיהם של התינוקות – כל אלה לא יעזרו בשינוי עמדתם מכיוון שבינם לבין עצמם הם רואים בהישרדותו של אסד כהישרדותם. במסגרת הפלרטוט הקטן שהיה למצרים ולרשות הפלסטינית עם התהליכים הדמוקרטיים, הן ראו את עליית האחים המוסלמים וחמאס, עלייתה של האליטה הפוליטית הערבית המתחדשת, ובמקום להתמודד עם טענותיהם ולהמשיך את התהליך הדמוקרטי הם העדיפו את הדיכוי הצבאי בכל מחיר. באקטים הללו הם בגדו בדור הראשון של המהפכה, אלפי צעירים דמוקרטים שהנהיגו את ההפגנות הראשונות למען רפורמות דמוקרטיות שמהר מאד דאג המשטר לחסל, לעצור, להעלים ולמגר וליצור ואקום פוליטי שאפשר לנוסרה ולדאעש לעלות.

בתחילת השבוע פורסם כיצד אסד כבש מחדש את חאלב, ועל פני השטח נראה שבתור מייצגן של האליטות הישנות הוא בדרך לניצחון נוסף. אך כפי שההיסטוריה מלמדת, כיבוש האדמה לא מתורגם לשכנוע העם שחי על אותה אדמה. במיוחד לאור כמות ההרס והמוות שהמשטר הסורי זרע, הוא לא יוכל להחזיר עטרה ליושנה. כיבוש חאלב ושאר אזורי המורדים יצרו מצב מראה לכיבוש הישראלי, בו המשטר רוצה לשלוט באדמה אך לא רוצה את האנשים שחיים עליה, ולמרבה הצער נראה כיצד תומכי המשטר הסורי יהפכו לציונים של העולם הערבי, למצדיקי כיבוש אלים. אפילו היום אם נבחן את התירוצים בהם הם משתמשים לגבי פגיעה באוכלוסייה אזרחית, הם יגידו "הג'יהדיסטים משתמשים בהם בתור מגן אנושי", "הם מתחבאים בתוך החברה האזרחית" – ממש כאחרוני הטוקבקיסטים הישראלים שרואים בתירוצים אלה כסיבה מוצדקת להפציץ את עזה.

מאכזב לראות כיצד אנשים שתופסים את עצמם כפעילי זכויות אדם מסרבים להאמין שעל מנת לשנות את פני החברה יש לפעול לשכנועה באמצעים כשרים ולא אלימים. אך תחושת עליונות משולבת עם עצלות 'לרדת אל העם' מקנות להם שכנוע עצמי שצדקת דרכם מכשירה את כל האמצעים. הם מתקשים לראות שנפילתם היא עניין של זמן ושיש בכוחה להבריא את החברה הערבית. כעת העיניים מכוונות לאסלאם הפוליטי. נראה אם יהיה ביכולתו ללמוד מטעויות העבר, לאמץ שיח הומניסטי ולהציג אלטרנטיבה ראויה שיכולה להכיל בתוכה את המיעוטים הערבים והזרמים החילוניים – או שימשיך באותה טעות של השמאל הערבי, שהעדיף לדכא את האופוזיציה ביד קשה על מנת לשמר את מעמדו.

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. דןש

    אסעד הוא הרע במיעוטו לעומת אלו המנסים להחליף אותו.
    למדנו מן העבר, שההחלפה במדינות הסובבות אותנו, אינה תמיד לטובה וההיפך הוא הנכון.

  2. מנדרינה

    נו באמת, וזה שמעזה ירו עלינו אלפי רקטות ולא עשינו להם דבר מלבד לפנות להם שטח את רצועת עזה? שוב מנסים לשכתב היסטוריה בשם הלאומנות והאצבע מתקתקת.
    איך אתה משווה בכלל, אכפת לנו שהעזתים יצביעו לנו, כמו שאתה כותב שכובשים בסוריה למען כח אלקטוראלי? אפילו כבר לא מנסים לשכנע אותם שירדו מהאמנה הפלסטינית והמצע המיליטנטי לשחרר את אדמת ישראל כולה כי היא פלסטין הכבושה, הם מאחורי הקיר, כי נואשנו מיכך שהאמנה הפלסטינית היא בעיה שלנו.
    וגם זה, חבל שככה.
    רק לצורך הדיון, מה היה לטובת מישהו בישראל בכלל שהיה נפגע אזרחי אחד בעזה? לא היתה מסת הרוגים למען דילול האוכלוסין המתנגד, ובטח לא בהשוואה למה שאומרות תוצאות המלחמה בסוריה, וגם לא לשם הישג או צבאי או מדיני נהרגו אזרחים, כי מלכתחילה ידוע שהרג אזרחים לא ממש עוזר למטרות האלה .
    זה נורא שנהרגים אנשים, ולהשתמש בהרג אנשים כדי לעזור לטיעון לא נכון, זה חסר אחריות.

    1. נועם

      http://www.the7eye.org.il/121268

      http://www.keshev.info/media-blog/gaza-nov-2012-pillar-of-defense.html#.WFMpTrJ96Uk

      https://idanlandau.com/2009/12/25/%D7%90%D7%99%D7%9F-%D7%97%D7%A4%D7%99%D7%9D-%D7%9E%D7%A4%D7%A9%D7%A2-%D7%A9%D7%A0%D7%94-%D7%9C%D7%A2%D7%95%D7%A4%D7%A8%D7%AA-%D7%99%D7%A6%D7%95%D7%A7%D7%94-%D7%94%D7%A1%D7%99%D7%9B%D7%95/

      http://www.btselem.org/hebrew/statistics/fatalities/after-cast-lead/by-date-of-event/gaza/palestinians-killed-by-israeli-security-forces

      (למנדרינה)

      1. מנדרינה

        נועם, כל מלחמה היא נוראית לכל הצדדים, לא רק לצד שסובל יותר מהרג, גם לצד שנאלץ לצאת להרג.
        עוד לפני המלחמה בסוריה, נאמר שכוחה הצבאי של ישראל גדול מיזה של אסאד (כנראה שניצחון במלחמה על רמת הגולן היתה מאחדת את העם הסורי תחתיו לפחות לתקופה מסויימת). מנגד, כוחם הצבאי של המורדים גדול מיזה של החמאס ובני בריתו בעזה. כמו שאמר אובאמה, אילו ישראל היתה משתמשת בכל הכח שלה נגד אזרחי עזה, לא היה נשאר כלום מעזה תוך שעתיים. מלחמה באזרחים מעולם לא היתה האסטרטגיה של ישראל, ככה שאין מה להשוות בין מלחמת האזרחים בסוריה, למבצעי ישראל בעזה.

        1. נועם

          לקלמטינה – "מלחמה באזרחים מעולם לא היתה האסטרטגיה של ישראל":

          https://en.wikipedia.org/wiki/Khan_Yunis_massacre
          (1956, טבח חאן יונס [275 תושבים ברצועת עזה הכבושה, חצי מהם פליטי הפלישה הקולוניאלית] וטבח רפיח, כשבוע אחרי סיום הקרבות [111 תושבים, רובם פליטים], תקופת הקנוניה הקולוניאליסטית הבריטית-צרפתית-ציונית נגד נאצר).

          http://alaxon.co.il/article/%D7%9B%D7%9A-%D7%97%D7%9E%D7%A7%D7%94-%D7%99%D7%A9%D7%A8%D7%90%D7%9C-%D7%9E%D7%A1%D7%9B%D7%A0%D7%AA-%D7%94%D7%A9%D7%9C%D7%95%D7%9D/
          ("קיבלנו פקודה לירות על מנת להרוג, ללא אזהרה מוקדמת. ואכן, יריות כאלה נורו מדי לילה על גברים, נשים וילדים, גם בלילות ירח, שבהם אפשר היה לזהות את העוברים. כלומר: להבדיל בין גברים לבין נשים וילדים. בבוקר היינו יוצאים לסרוק את השטח, והיינו הורגים על פי פקודה מפורשת של הקצין הנוכח את החיים, כולל מסתתרים, פצועים (ושוב: ביניהם נשים וילדים). לאחר סיום ההרג היינו מכסים את הגופות בעפר, ולפעמים משאירים אותם בשטח, עד שהיה מגיע טרקטור שכיסה אותם בעפר."
          – 1967, עדות חייל בצבא הפולש הקולוניאלי הלבן, על מדיניות צבא הפולש הציוני של הירי החופשי ע"מ להרוג על פליטי הגירוש הצבאי האלים של 350 אלף תושבי השטחים הכבושים החדשים המנסים לחזור לבתיהם בגבול הירדני [כמו מדיניות הירי-ע"מ-להרוג על פליטי 1948 שניסו לחזור לבתיהם]. פסקה 8 בתת הכותרת "הסכנה הדמוגראפית". ראוי לקרוא את המאמר במלואו).

          http://www.tarabut.info/he/articles/article/war-of-attrition-1969-1970/
          (1969, "מלחמת ההתשה":
          "בצד העימות בין כוחות צבאיים יזמה ישראל הפגזות שיטתיות של ערי מצרים, של תחנות כוח ומאגרי נפט. הנפגעות העיקריות היו הערים שלאורך תעלת סואץ – סואץ, אסמאעיליה, פורט סעיד, פורט תאופיק, ופורט פואד. ברצועה שאורכה כ-160 ק"מ הלכו ערים שלמות והתרוקנו מיושביהן כתוצאה מההפגזות. זה היה מהלך חד-צדדי. ערי ישראל לא ידעו פגזים, הפצצות וטילים. עד אפריל 1969 הפכו כבר כ-400,000 אזרחים מצריים מערי התעלה לפליטים. במאי 1969 נותרו בעיר סואץ, בה התגוררו כ-150,000 נפש, כעשרה אחוזים מתושביה.
          כמעט כל מרכיבי הלוחמה השיטתית נגד אזרחים, המוכרים מאז ברחבי המזרח התיכון, הופעלו אז. באוגוסט 1969 הפציץ למשל חיל האויר הישראלי את צינורות המים שסיפקו מים לערי התעלה. נאצר הביע פליאה על הפצצת מטרות אזרחיות. […]בינואר 1970 החלה ממשלת ישראל בהסלמה הצבאית. ישראל הפציצה אתרים בפרברי קהיר. לא מדובר כאן בפגיעות בנוסח "פגע וברח", אמר משה דיין, אלא "הכה וחזור". […] במוקדם או במאוחר הובילו ההפצצות למעשי טבח. שניים מהם התפרסמו במיוחד. ב-12 בפברואר 1970 הפציץ חיל האויר את מפעל הפלדה אבו-זעבל. 70 פועלים נהרגו ולמעלה מ-100 נפצעו. האחר היה הפצצת 3 בתי-ספר יסודי בכפר המצרי בחר אל-בקר ב-8 באפריל 1970. […] היתה [להפצצות המכוונות על אוכלוסייה אזרחית] גם מטרה פוליטית: לקעקע את אמונו של העם המצרי בגמאל עבד א-נאצר ולהביא להפלתו." ראוי לקרוא את המאמר במלואו).

          http://www.newstatesman.com/world-affairs/2014/08/what-israel-means-when-it-talks-about-human-shields
          (1982, הפלישה הקולוניאלית הציונית ללבנון, מאמר מאת אהרון ברגמן, תותחן בצבא הציוני בזמן הפלישה:
          "One of the undeclared yet important tenets of Israel’s way of fighting its enemies is the manipulation of civilian populations. The state has long used innocent civilians to help it achieve its war aims. This method originates in Israel’s Lebanon wars; as a former artillery officer serving there in the late 1970s and early 1980s, I witnessed at first hand how this strategy was developed and implemented.
          What we used to do was fire artillery shells packed with leaflets into villages in southern Lebanon, calling on the villagers to leave their homes “for your own safety”. We then bombed their houses to the ground in our fight against the Palestine Liberation Organisation (PLO) and later Hezbollah, as the latter were “hiding in the villages, using the villagers as human shields”.
          It was important to make the populations leave to avoid innocent civilian casualties and the condemnation of the international community, but the principal reason for displacing the local people was to make their lives hell; to cause them to walk for hours in the dark, carrying their meagre possessions. Often they lost their houses. Israel’s assumption was that rather than blaming it for the disasters, Lebanese villagers would put the blame on the PLO and Hezbollah." ראוי לקרוא את המאמר במלואו).

          2016, קלמנטינה, אתר העוקץ: "מלחמה היא נוראית לכל הצדדים, לא רק לצד שסובל יותר מהרג, גם לצד שנאלץ לצאת להרג. […]מלחמה באזרחים מעולם לא היתה האסטרטגיה של ישראל."

          (לקלמנטינה: בני אדם – ולא צבאות – תמיד היו האויב של הפרויקט הקולוניאלי הציוני, ותמיד יהיו. מצב זה נגזר ישירות מהמנגנון הציוני הבסיסי של כיבוש שטח ולאחר מכן החלפת האוכלוסייה באותו השטח, מתושביו החומים הילידים לפולשים לבנים. ההכרח של דומיננטיות מספרית אתנית מחייב את האופן שבו בנות ובני אדם – לא צבאות – תמיד יהוו איום על הציונות מעצם קיומם המספרי וההכרח לשלוט במספר של בנות ובני אדם שאינם בני האתנוס שאת הדומיננטיות שלו יש להבטיח. מטרה זו מושגת באמצעים שונים, כאשר האמצעי של אלימות קטלנית צבאית הוא ללא ספק אחד המרכזיים והעקביים שבהם. כל עוד מטרת הדומיננטיות האתנית של הציונות נשמרת, הדברים חייבים להימשך באופן זה ואף להחריף. בפשטות, כהנא צדק: ההגיון המעשי שניצב בבסיס הציונות חייב להוביל לנאציזם כתוצאתו הסופית. בנות ובני אדם – לא צבאות אלא עצם קיומם – הם האויב של הציונות. והציונות היא האויב של בנות ובני אדם.)

          סיפורי המעשיות שתמללת בתגובה לסקירות בקישורים שהופנו אליך בתגובתי הקודמת מצביעות על כך שלא קראת את הקישורים, או לחלופין שקראת אותם אך לא הבנת את הכתוב בהם. אנא קראי אותם שוב.

          1. מנדרינה

            מנדרינה או קלמנטינה, מלחמות ישראל נוצרו מלכתחילה כיוון שלא קיבלו את זכות היהודים לחיות כאן, ואני באמת לא מתיימרת להיות מדינאית, רק שלי ברור שלא מדובר בלחימת ערבים ביהודים ככח אלקטורלי כמו בסוריה, אלא ביהודים בגלל היותם יהודים. מצד אחד אתה מצטט מספר אנשים שנהרגו, ומצד שני מדינות ערב הכריזו על ניצחון שוב ושוב, שנתן להם לגיטימציה להילחם שוב ושוב. אילו היו כמוך אולי לא היו נכנסים למלחמה שוב (הזכרת 1956 1969 מביאים אף לחשוב שאילו השלום עם מצריים היה מושג מוקדם יותר התאריכים היו נחסכים) ואילו הפלסטינים היו זונחים את האמנה הפלסטינית לא היו אינתיפאדות. באמת שלא מעניין את ישראל להרוג אזרחים מצריים כמו להרוס מתקנים שמהווים אמצעי לחימה, (אין מספיק בעיות כאן, שיהודים יטרדו באזרחי מצריים? למה? כי בא להם?) ובאמת שחכמים מימני דשו במלחמות ישראל, אני לא רוצה להיות חכמה מימך, אני רוצה שיח איתך שתבין גם אותי.

          2. מנדרינה

            תיקון, כתבתי שנלחמו ביהודים בגלל היותם יהודים, ואני מבינה שזה נתון לאינטרפרטציות, אז אומר ש"הם נלחמו ביהודים בגלל היותם יהודים שרצו הגדרה משלהם, ששונה משאר המרחב הערבי, במקום שנתפס ע"י ערבים כלא שייך ליהודים".

          3. מנדרינה

            נועם לגבי כתבות החיילים, הרג אזרחים לא אסטרטגיה מדינית, אלא טקטיקה של חיילים לא להיהרג בעצמם בתוך אזור לחימה שבו לא ידוע מי ישלוף סכין או יבא עם חגורת נפץ, או נשק חם\קר אחר. גם אם בדיעבד זה גורם לחשבון נפש. זה נורא לשלוח חיילים שהם בחורים צעירים לאופציה להיהרג או להרוג. הלם מהקרב לפעמים זועק גם באנגלית לכל העולם. זה רק מראה לי שאדם יוצא מהנורמאליות של עצמו בהיותו חייל, שאדם בישראל לא נולד לתודעת הרג, שאדם צריך לשנות את תודעתו כדי להתמודד עם היותו חייל, כי זה לא משהו שהאדם חשב עליו ביום יום. אם אתה מדבר על לגיטימציה, זה נותן לישראל הרבה יותר לגיטימציה, מאשר ילדים שנולדים להיות חיילים בעזה, שנושאים תתי מקלע, למשל (אפרופו למה פחדו החיילים מכל אזרח).
            לא אומר שזה לא עושה בעיה תדמיתית לישראל בעולם, כי בעולם ישראלים נחשבים לחיילים מקצועיים, כמו דמויות סטריאוטיפיות באיזשהו סרט הוליוודי, למרות הסרטים שנעשו על חיילים בישראל. זוהי דעתי האישית, כלומר.
            לגבי הכתבות האחרות, אילו היו חיזבאללה, או חמאס או או כל אירגון אחר מקבלים את היות היהודים כאן במדינה יהודית, ולא מפתחים אמצעי לחימה כדי להילחם בה, ולא היו סכינאים או מתאבדים אזרחיים אפילו מחוץ לאזורי לחימה מוצהרים, לא היה צורך לשום הרג על רקע לאומני, לא אזרחי ולא צבאי ולא אחר. לא היה אז צורך לסגור את עזה, לא להיכנס ללבנון, לא למצריים ולא לשום מקום אחר.

  3. דני

    ללא ספק עצוב. לא ברור מי שם הרע במיעוטו, אבל אסאד זה כבר לא ממש אסאד, זה האיראנים ורוסיה. אז מצד אחד איראן, ומצד שני מורדים שהדומיננטים בהם הם דעא"ש ואל קעידה. זה מזכיר קצת סרטים בסגנון גודזילה נגגד קינג קונג או משהו כזה.

  4. חזי

    בהצלחה לשלושת הצדדים.

  5. ג'נובי

    כתבה מצוינת. רק קולות כאלה יתחילו להציע הנהגה חלופית וסוף סוף להגיע לדמוקרטיה ערבית. התמיכה באסד היא תמיכה בפאשיזם (חילוני) ובטיהור אתני. אין שום פרשנות אחרת. מברוכ עלא מקאל!

  6. פריץ היקה הצפונבוני

    כשהמחאה נגד עריצות אסד היתה לא אלימה היה ברור מי ,,הטוב׳׳ ומי ה,,רע׳׳ בסיפור. כיון שהחלו מיליציות איסלאמיות לפעול נגדו צבאית אסד כבר לא היה הכי רע בסיפור. המיעוטים הדתיים תמכו באסד הבן כמו האב כיון שאידאולוגית הבעת׳ היתה חילונית
    והמיעוטים הנוצריים בעיקר למודי נסיון משלטון איסלאמי ראדיקלי ,ידעו היטב מה צפוי להם אם אלה ישלטו. למרבה הצער לרוב וגם במקרה זה אין החלטות טובות והמשך שלטון הבעת׳-אסד נראה כברירה הפחות גרועה . והתערבות צבאית מצד המערב רק תחריף את המצב .ראה מקרה עירק.תשובת הקהיליה הבינלאומית צריכה להיות חיזוקים כלכליים לאסד בתמורה להחזרת חיים לתיקנם ולאפשר שיקום המדינה הסורית.
    אוסיף רק,שאמנם אין בהיסטוריה אילו .אבל אני בכל זאת מעלה בדעתע שאילו ישראל היתה עושה שלום אם סוריה בזמנו ואסד היה יכול הראות הישג של החזרת הגולן יתכן שהאסון שנפל על מדינה זו היה נמנע.

  7. מנדרינה

    ולסיכום, אתה מביא לי חשבונות נפש קשים של ישראלים על הרג, יש ריבוי של חשבונות נפש כאלה בצד שלך? לא אחד שניים, אלא ריבוי ממש כמו שאצלנו?

    1. עופר

      מנדרינה, לסיכום, את טוענת, שאם הפלסטינים היו מסכימים לגזל האדמות שלהם ולכך שהיהודים הם האדונים כאן, ויושבים פה בשקט (מי שלא הצליחו לגרש אותו), אז הכל היה נפלא. את חיה בסרט. אגב, מהקישורים של נעם לא עולה ״לההרג או להרוג״ אלא להרוג או להרוג.

      1. מנדרינה

        עופר, אם הפלסטינים לא הסכימו כמו שכתבת לגזל אדמותיהם , הם לא עשו זאת בדרכי שלום, נראה לי שמטרתם היתה להרוג או להרוג. אם אתה מדבר על גירוש\בריחה בזמן 48 כשהיו הפגזות ממטוסים טנקים תותחים וכו (5 צבאות ערב תקפו פה), אז את היהודים אין לאן לגרש\להבריח כי לא היו ועדיין אין מדינות שכנות שדומות לישראל, כמו שלמשל ירדן דומה בהרכב האתני (האוכלוסיה בתרבות במנהגים בדת וכו) כך שלערבים היה לאן לברוח מפה, וליהודים בישראל נותר להיהרג או להרוג. ויכוח היסטורי האם זכותם של יהודים היתה להתיישב כאן או זכותם של ערבים היתה להתיישב כאן, או מי בכלל קבע שאלה אדמות הפלסטינים, זה ויכוח היסטורי שמיועד אך ורק לחתור תחת המדינה שישנה כאן כמעט 70 שנים, ונראה לי שממשיכים בו למטרת להרוג או להרוג כי כאמור אין ליהודים מדינה אחרת. חוץ מזה, המדינה החזירה את רצועת עזה שעל המלחמה שם מדובר בכתבה. היהודים החזירו, אך החמאס בעזה רצו יותר בצורה של להרוג או להרוג, כי טילים שעפים על ישראל זה המשמעות שלהם, גם אם הם לא מצליחים להגשים את המטרה של לבנות מדינה ערבית בשטח ישראל שהיא מדינה יהודית. כל זה לא דומה למלחמת האזרחים בסוריה, כי שם המלחמה היא בין אנשים שרוצים דת מוסלמית, תרבות ערבית, אותה שפה אותם מנהגים, אבל בווריאציה שונה, דהיינו יותר ליבראלית או יותר דתית אדוקה. המורדים מלכתחילה רצו שלטון יותר מתירני, עם יותר זכויות וחופש לפרט, ולא שינוי אתני רדיקאלי, ולכן מדובר במלחמת אחים. אילו היתה מתנהלת כאן מלחמה בין דתיים יהודים לחילוניים יהודיים, אז אפשר היה להשוות לסוריה. איני מדינאית, זה בגדול מה שאני מבינה. יש גם אינטרסים של מדינות אחרות, ויש גם אינטרסים נוספים של כל מיני פלגים, וכורדים שמגדירים עצמם כקבוצה אתנית נפרדת וזכו לשלטון חצי עצמאי שלא ברור מה יהיה איתו כי מלחמת האזרחים לא נגמרה,(כורדיסטן -ללא טריטוריה עצמאית -בצפון מזרח סוריה), אבל בגדול, זה מה שאני מבינה.

  8. מנדרינה

    עופר, לסיכום שלי, היהודים הם המיעוט האתני במז"הת, בתוך רוב אתני ערבי ששואף מאז ומתמיד שלא תהיה מדינה למיעוט אתני יהודי, ולכן רצוי שכל טענה לגבי לגיטימציה לעצמאות (או -לצערי- למלחמות בכדי לשמר עצמאות), תיעשה דווקא בהקשר הזה.