string(2) "he"
string(2) "he" -array(0) { }

הדיכוי לא התחיל ולא יסתיים בסטודנטית הערבייה בבצלאל

עוד מחאה קצרה על חופש הביטוי בה ביקשו אנשי סגל ביקשו "להרגיע את הרוחות" ואמנים פטפטו על סולידריות לפני "חזרה לשגרה", שוב תגובה רפה מצד האקדמיה – מעצר הסטודנטית בבצלאל השבוע רק חושף את הפחד מדיון פוליטי אמיתי. מבט מבפנים על השבוע החולף בקמפוס
עמר עבד אלקאדר

פעיל פוליטי ערבי, סטודנט באקדמיה לאמנות ועיצוב בצלאל

שבוע לא קל עבר על האקדמיה לאמנות ועיצוב בצלאל. הוא התחיל עם כתבה בערוץ 10, ובה תיעוד במצלמה נסתרת של מרצה שהואשם על ידי סטודנטית בהטרדה מינית, והמשיך עם כותרות סנסציוניות על עבודה שנתלתה בחדר מדרגות באקדמיה ובה נראה חבל תלייה מול פניו של בנימין נתניהו, כשמתחת הכיתוב "ROPE" (פראפרזה על כרזת הבחירות המפורסמת של ברק אובמה).

אתחיל בווידוי מעט מביך. בפעם הראשונה בה עברתי על פני הכרזה, עוד לפני הסערה התקשורתית, נפעמתי. תהיתי לגבי הביטחון העצמי הגבוה של סטודנט תל אביבי ממוצע בבצלאל שמרשה לעצמו לתלות דימוי כזה. דמיינתי אותו, את הנונשלנטיות שבה תלה את הפוסטרים כי לא מעניין אותו מי יראה;  ואולי אפילו עדיף שיראו, כי כך הוא יקבל כתבה כזאת עם תמונה מקצועית ב"הארץ", יסביר את האני-מאמין שלו כאמן – ושערי סצינת האמנות התל אביבית ייפתחו בפניו. לרגע אחד לא עלה בדעתי כי התולַה היא סטודנטית ערבייה בשנתה הראשונה ללימודים, שעשתה תרגיל בסיסי בפוטושופ ולא חלמה שהיא הולכת להקפיץ מערכת ביטחון של מדינה שלמה בגלל עשרה ניירות A4 בחדר מדרגות.

מירי רגב, שרת איזשהו-משהו בישראל, זעקה בפייסבוק להפסיק את הזרמת המזומנים אל האקדמיה וטחנה את המילה "הסתה" על הדרך עוד פעם אחת (או פעמיים); סטודנטים יצאו נגד העבודה, לרוב מתוך קנאה מהחשיפה התקשורתית שקיבלה; והאקדמיה יצאה בעוד תגובה רשמית שניגנה על כלל הקשת הפוליטית. תחילה, גונן נשיא האקדמיה עדי שטרן על העבודה, אך טרח בצעד חסר תקדים לחלק ביקורת עבודות לסטודנטית שנה א׳ וטען כי "מבחינה תקשורתית, העבודה כנראה אינה טובה". נניח לרגע בצד את העובדה כי עד לרגע זה לא מובן איזה מסר בדיוק ניסתה הסטודנטית להעביר, מבחינה תקשורתית, כשעבודה מככבת בשבעת אתרי התקשורת הגדולים במדינה במשך שלושה ימים ומאתגרת את שיח האמנות הישראלי – היא עבודה, לכל הפחות, טובה.

סטודנטים תולשים את שיחזור עבודתה של הסטודנטית, שנעשה על ידי עמר עבד אלקאדר ועמר ג'בארין, אתמול:

זהו אינו המקרה הראשון בו נעצרת סטודנטית ערבייה מבצלאל על רקע פוליטי. בשנה שעברה נעצרה בקמפוס האקדמיה רוואן אבו-גוש, סטודנטית מהמחלקה לעיצוב אופנה, במטרה להפעיל לחץ על בעלה העצור, כתב תקשורת במקצועו. גם אז תגובת האקדמיה ניסתה לרצות את על הצדדים ודנה יותר בחוקה מאשר בערכים. הפעם, המשטרה הבינה במהירות כי אין לה מה לעשות עם הסטודנטית הזאת ושחררה אותה עוד באותו ערב בו נלקחה לחקירה, אך טרחה לספק בשמה כותרת מוזרה בנוסח ״ביבי חונק את התקווה לשלום״.

אתמול, היום הרביעי מיום תליית העבודה, הכריז איגוד הסטודנטים של בצלאל על שביתה, מה שהוביל להפגנה ומיצג סאונד במרכז הקמפוס, בו תופפו וצעקו מאות סטודנטים ומרצים במשך שעה על כל מה שהיה אפשר נגד דיכוי חופש הביטוי.

אירועי מחאה בבצלאל, 15.12.16 (בקטן: הכרזה של הסטודנטית)
אירועי מחאה בבצלאל, 15.12.16 (בקטן: הכרזה של הסטודנטית). דיברנו קצת על חופש הביטוי, נזללנו על ידי עדשותיה הרעבות של התקשורת הישראלית

אז כן, זאת הייתה חוויה. דיברנו קצת על חופש הביטוי, נזללנו על ידי עדשותיה הרעבות של התקשורת הישראלית, ואף השבתנו את הלימודים לשעתיים (בשנקר, אגב, חסמו את צומת עלית ברמת גן על רקע האירוע בבצלאל). אבל בזמן שאנשי סגל ביקשו "להרגיע את הרוחות" ואמנים פטפטו על רגע של סולידריות לפני "חזרה לשגרה", לא הצלחתי להאמין שכל זה יביא לשינוי אמיתי. הרי כל אדם המגיע מרקע של דיכוי, גם אם זה לחממה כמו בצלאל, יודע שהדיכוי הזה לא התחיל ויסתיים בסטודנטית הערבייה שכולם מתיימרים לדאוג לשלומה הנפשי בעודם מחפשים למכור עוד אייטם בעד רייטינג גבוה. הדיכוי הזה הוא השגרה.

בממסד האקדמי הישראלי בכלל, וכך גם בבצלאל, מפחדים מעימות ודיון אמיתיים בנושאים פוליטיים ואקטואליים. ברוב המקרים בהם מוצף נושא פוליטי מעדיפים אוהדי המוסד, אנשי סגל וסטודנטים, לשים לו קץ בהטלת האחריות על מאתגרי המוסכמות, בבקשה מהם לפעול ולא לדבר, בהנחה שפעולה כזו או אחרת לא יכולה להיות חזקה מספיק עד לכדי טלטול הממסד האהוב. עכשיו זה פה, זה קרה, המאתגר פעל. מה גם שהממסד טולטל.

נותר לנו, אלו הסולדים מהפריבילגיה הישראלית לקרוא לימים אחרים "שגרה", להודות לסטודנטית שתלתה את הכרזות על הדקה שגרמה למדינה שלמה להקדיש למחשבה חוצת גבולות, ולאחל שעבודתה תהיה הסדק הראשון בחומה שייעודה להתמוטט. ולי אישית, להודות לה על שגרמה לי בפעם הראשונה, וסביר להניח האחרונה, להסכים על משהו עם חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ'.

ציוץ סמוטריץ

כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

  1. דןש

    מה שמירי רגב עשתה היא העצמת חופש הבטוי ולא דכויו. אלמלא התפרצות השרה, מי היה יודע אודות ה"ציור" ( שלדעתי הוא חסר טעם ומוטב היה שלא היה ) , למעט מי שעובר במסדרונות בצלאל. שאפו לשרה, שתמשיך בדרכה ותפקח את עינינו למתרחש סביבנו.

  2. לה-משגע

    אולי צריך להיזכר בכרזות של רהמ רבין במדי נאצי, אף אחד לא חשב שזו אומנות אלא הצהרה פוליטית, ולמרות שגם זה היה תרגיל בפוטושופ. אילו זה היה נשאר בבית של מישהו, מילא, אבל זה הפך להיות נחלת הכלל ובדיעבד סמל המסביר את השנאה שהביאה לרצח על רקע פוליטי.
    מסתבר שכשאומנות הופכת לפוליטיקה אז היא מלבה רגשות קשים ביותר.

  3. איזה גורן

    התגובות הנמהרות מעידות על.
    התלהמותה האווילית הבלי פוסקת של השרה המופקדת על התרבות.
    פחדיו של ביבי מפני כל שביב של ביקורת
    הרדידות של הסטודנטית שחיברה את את ביבי אל חבל התליה. היה עליה
    להדביקאת פרצופו המאוס אל חלון מסורג!
    ותפילה בלבי. "אלוהים שבשמיים, בין אם קיים הינך ממש ובין אם הזייה הינך
    מהזיותיו של של כל בעל פיאות וזקן. אנא, עשה ברוב חסדך שהשקץ המשוקץ ששמו חזן
    יושב במעשיהו לכמה וכמה שנים טובות.
    אמן ואמן.

  4. סילי מי סטודנט

    כסטודנט באחד מהמוסדות המדוברים, אני חושב ששכחנו לדרוש קצת מהסטודנטים עצמם. יש איזו דרישה כזו שהסגל האקדמי התקוע בתוך בוץ פוליטי ומשחקי כסאות ינסה לעשות משהו כשהאוכל והגן לילדים שלו מגיעה מתקציבים של הממשלה ותורמים פטריוטים.
    מה עם הסטודנטים??? הקול הצעיר שאמור לבעוט במערכת ולאתגר את החוקים הישנים ודבר לא קורה. איך קורה שמתקיימת צנזורה בפרוייקט גמר של סטודנט והסטודנטים עצמם לא עושים כלום! איך קורה שתרגיל בתקשורת חזותית מגיע בכלל לידיעת המשטרה? וכל מה שנעשה זו חסימת כביש לקצת זמן ופלסטר על הפה?

    הבעיה היא לא בעיקרה בסגל האקדמאי, אלא בסטודנטים הרדומים שלה. הבעיה הגדולה של האקדמיה לאמנות והאמיתית יותר היא שהאקדמיה מייצרת אמנים מנומנים, נמנעים, לקקנים ויצרני אמנות לאספנים. ערכים?? על הזין שלהם ערכים. ה"אקט המורד" חיצוני ומלא באינטרסים. הצנזורות רק מדגישות את הפח הסטודנטיאלי ואת האקדמיה המתועשת.

  5. סילי מי סטודנט

    כסטודנט באחד מהמוסדות המדוברים, אני חושב ששכחנו לדרוש קצת מהסטודנטים עצמם. יש איזו דרישה כזו שהסגל האקדמי התקוע בתוך בוץ פוליטי ומשחקי כסאות ינסה לעשות משהו כשהאוכל והגן לילדים שלו מגיעה מתקציבים של הממשלה ותורמים פטריוטים.
    מה עם הסטודנטים??? הקול הצעיר שאמור לבעוט במערכת ולאתגר את החוקים הישנים ודבר לא קורה. איך קורה שמתקיימת צנזורה בפרוייקט גמר של סטודנט והסטודנטים עצמם לא עושים כלום! איך קורה שתרגיל בתקשורת חזותית מגיע בכלל לידיעת המשטרה? וכל מה שנעשה זו חסימת כביש לקצת זמן ופלסטר על הפה?

    הבעיה היא לא בעיקרה בסגל האקדמאי, אלא בסטודנטים הרדומים שלה. הבעיה הגדולה של האקדמיה לאמנות והאמיתית יותר היא שהאקדמיה מייצרת אמנים מנומנים, נמנעים, לקקנים ויצרני אמנות לאספנים. ערכים?? על הזין שלהם ערכים. ה"אקט המורד" חיצוני ועוד דרך למשוך תשומת לב. הצנזורות רק מדגישות את הפח הסטודנטיאלי ואת האקדמיה המתועשת.

  6. נפתלי אור-נר

    אמנם בזכות הטמטום של מירי רגב זכתה הכרזה לפרסום ניכר אולם הדבר אינו משנה את מגמת הצרת, אפילו דיכוי, של חופש הביטוי בישראל. ביבי ידע את מי למנות כמפכ"ל, לאומן מסוגו

  7. דרור

    מצטער. אני בעד שוויון זכויות מלא לאזרחיה הפלשתינים של ישראל. בכול, ללא כל התחכמות. אני גם בעד יציאה מהשטחים הכבושים ומתן מדינה, במלוא מובן המונח, לפלשתינים.
    אבל: כמו שהכרזה של רבין במדי SS אינה עבודת אמנות, כך גם הציור הנ"ל, בלי קשר לזהות או מוצאה של מי שעשתה אותו ובלי קשר לכך שנתלה בתוך מוסד המלמד אמנות, הוא הסתה ולא אמנות. לכן הוא גם התפרסם. לא בגלל שום דבר אחד.

  8. דן

    ועכשיו, ביושר, נחשו מה הייתה התגובה של צווחני השמאל ושל עצם כותב מאמר זה, לו הייתה עבודה המציגה למשל את תמונת זועבי עם סימן צלב מטרה על ראשה.
    עקרון חופש הביטוי היה עף מהחלון, המדינה הייתה רועדת מצעקות ה"הסתה", מאמרים אינספור בהארץ ובאתר זה כנגד ה"שיסוי החמור", ודרישה "לאתר ולעצור את המסית".

    1. עפר

      דן, תשתה כוס מים. קריאות להרוג את זועבי נשמעות כל הזמן ואף אחד לא עושה כלום. להבדיל, הסטודנטית מבצלאל לא התכוונה לסמן את נתניהו כמי שצריך לתלות אותו ולכן זה נון אישו.

  9. רחמן חיים

    החומות פול תיפולנה במהפכה מזרחית, ברוח קדים. כעת השטעטל שכאן היא המקבילה של גרמניה 1933. יש לנו עוד כברת דרך עד גרמניה של 1945.

  10. ביבי וטיבי

    איזה גורן, סטודנט סילי ונפתלי, אחמד טיבי עם לולאה סביב צווארו זה בסדר? אולי כל מי שמעצבן אותי אני אעשה מימנו תרגיל פוטושופ עם דימויי הרג ואז זו תהיה הצהרה שכולכם תנהרו אחריה, בשם האומנות הבועטת.

  11. א

    שהכניסו את טטיאנה סוסקין לשנתיים לכלא על ציור של מוחמד כחזיר אני לא זוכר אף ערבי שזעק שמדכאים את חופש הביטוי.

  12. אורי בראון

    תגובת המשטרה לא סבירה ולא פרופורציונלית, אבל העבודה המדוברת אכן גובלת בהסתה.

    1. עפר

      אורי, באיזה אופן היא "גובלת בהסתה"?

  13. דני

    העבודה הזו בהחלט צועדת על חבל דק. להראות את נתניהו עם חבל תליה מתנוסס סמוך לצווארו, בהחלט עשוי להתפרש כמו קריאה לתלות אותו. אבל לדעתי כל עוד אין קריאה ישירה ומפורשת לרצח, החוק לא צריך להתערב בזה. הנזק שכרוך בצנזורה, גדול יותר מהנזק שתמונה כזו עלולה לגרום. מה שבטוח, אם היה מדובר בהצמדת חבל תלייה לאיזשהי דמות מהשמאל, ההשתוללות היתה מוחלטת. רוב ההתיחסויות לחופש הביטוי נובעות מהפוזיציה הפוליטית של אנשים, ולא מהתיחסות לזה כערך בפני עצמו.

  14. לה משגע

    עופר ודני, תמונה בד"רכ שווה אלף מילים, אך במקרה זה התמונה מובנת רק כ"נתניהו לחבל התליה". תמונה פשטנית כזו, כשהנושא הנדון הוא הרג, והמושא הוא רה"מ, ואין בה עוד משהו חוץ פוליטיקה שנוגעת לכולם (זה רה"מ של ישראל, לא?), משמעותה היא פניה לעדר. בדרכ תמונות פשוטות וחזקות גוררות לריאקציה מיידית של הזדהות או שאט נפש אצל אדם מהשורה, וכשאחד משני הדברים שמוצגים הינו חבל תליה ,לא צריך להיות פרשן אומנותי להרגיש\להבין למה התכוון המשורר או הגרפיקאי.

בא/ה לפה הרבה?
העוקץ זקוק לעזרתך!
סגירה X