string(2) "he"
string(2) "he" -array(0) { }

תקציב 2016-17: "אין כסף" לדיור ציבורי

התקציבים מופנים להתנחלויות, הדירות מוזנחות ומעטות, אין רגולציה ממשלתית – הדיור הציבורי נשאר מחוץ לתקציב, והמאבק נמשך
מיכה רחמןמיכה רחמן

פעיל חברתי. חבר ב"קשת הדמוקרטית המזרחית", פעיל בקבוצת "המעברה" ובתנועת "יש גבול"

בתקציב הדו-שנתי 2016-17 אין מקום לדיור הציבורי. משה כחלון, השר המתחזה לחברתי, וחברי מפלגתו, מנסים להציג את התקציב החדש כחברתי – אולם בחינה מקרוב של כמה סעיפים בו מראה שהתקציב אנטי-חברתי בעליל. הקצבאות, שבעבר הצליחו להעלות חלק גדול ממקבלי משכורת נמוכה, שלא לדבר על העניים שאינם עובדים, מעל קו העוני, קוצצו באכזריות בעבר ומאז לא הוחזרו – גם לא בתקציב החדש. הקיצוץ הרוחבי עליו הוכרז זה מכבר חותך בתקציבי הרווחה והחינוך. בעיית הדיור, הן של המעמד הבינוני והן של מקבלי הבטחת הכנסה (דיירי הדיור הציבורי), הולכת ומחריפה.

הדיור מהווה סעיף הוצאה מרכזי למשפחה, בוודאי משפחה ענייה. דיור ציבורי עם מלאי דירות מספק הוא לכן הכרח לצמצום העוני בישראל. שר האוצר כחלון נוקט במדיניות ניאו-ליברלית חד משמעית, תוך סגידה עיוורת לאלוהי השוק. יחד עם שותפיו, "נערי האוצר", הם ממציאים תכניות חדשות לבקרים: "מחיר מטרה", "מחיר למשתכן", "מיסוי דירה שלישית" ועוד כהנה וכהנה תכניות שכל מהותן היא ׳תנו לשוק לעשות את שלו, המדינה תעזור בסבסוד הקרקע, במתן היתרי בנייה נדיבים או בהנחות במיסים׳. בכל פעם מחדש, השוק מראה שיש לו חוקים משלו ושלא ניתן לשלוט בו ללא מעורבות ישירה של המדינה – אבל כחלון לא לומד לקח. בנוסף, ממשיך השר "החברתי" במדיניות המסורתית של משרד האוצר, להיזהר כמו מאש מבנייה תקציבית של דיור ציבורי. בנייה ציבורית או קניית דירות הן הדרך היחידה לפתור הן את בעיית יוקר הדירות של המעמד הבינוני והן את בעיית הדיור של זכאי הדיור הציבורי.

למה צריך בנייה תקציבית בדיור הציבורי? פרק בתוכנית ״המערכת״ של מיקי חיימוביץ שעסק בנאבקות הדיור הציבורי, הראה היטב את מצוקתן בדירות רעועות, בלתי מתוחזקות, שגורמות סבל נמשך לדייריהן. אבל אלה שכבר זכו בסבל הזה – הן המאושרות; שכן הדיירות והדיירים האחרים עדיין מחכים בתור, שלא לדבר על אלה הנזרקות לרחוב. איך מיישבים מציאות זו עם הצהרות שר השיכון יואב גלנט על בניית 900 דירות ואכלוס 600 דירות נוספות בדיור הציבורי מאז שקמה הממשלה, ותכנית לבניית 6,000 דירות חדשות בפרויקטים של פינוי בינוי שיעשו על ידי עמידר?

שר האוצר כחלון נוקט במדיניות ניאו-ליברלית, תוך סגידה עיוורת לאלוהי השוק. יחד עם שותפיו, "נערי האוצר", הם ממציאים תכניות חדשות לבקרים: "מחיר מטרה", "מחיר למשתכן", "מיסוי דירה שלישית" ועוד כהנה וכהנה תכניות שכל מהותן היא ׳תנו לשוק לעשות את שלו׳. אך בכל פעם מחדש, השוק מראה שיש לו חוקים משלו ושלא ניתן לשלוט בו ללא מעורבות של המדינה

התשובה פשוטה: חידוש הבנייה הוא הישג חשוב לדיירות ודיירי הדיור הציבורי, פרי מאבק קשה של הנאבקות ושל ארגונים חברתיים כמו "פורום הדיור הציבורי" וארגונים אחרים שהגישו בג"ץ המחייב את המדינה לממש את חוק הדיור הציבורי שנכנס, אולי בטעות, לתוקף, ולחדש את קניית הדירות. אבל התור לדיור הציבורי הולך וגדל – למרות הבנייה עליה מדבר השר גלנט. "המלאי הקיים עומד כיום על 59,424 דירות ומספר הזכאים לסיוע בשכר דירה גבוה כמעט פי שלושה", נאמר בדיוני ועדת העבודה והרווחה בכנסת (דה מרקר, 03.08.16). כדאי לשים לב לשתי עובדות בעניין זה: הממתינים/ות בתור לדיור הציבורי, הם/ן רק חלק קטן מהזכאים/יות בגלל שהקריטריונים שרירותיים. למשל, לא נכללות בהם אמהות חד הוריות עם ילד אחד או שניים, גם כשהן מקבלות הבטחת הכנסה. בנוסף, ישנם כ-30 אלף זכאי משרד הקליטה. הסיבה שהבנייה החדשה איננה מספיקה היא שהדירות נמכרות במחיר נמוך מאוד (גם בשל ההנחה וגם כי הן ישנות), ומחיר דירות חדשות לקנייה או לבנייה גבוה בהרבה – כך שנמכרות הרבה יותר דירות מאלו שנקנות. מבחן התוצאה של גלנט הוא, אם כן, עד כמה הוא מקטין את התור לפי הקריטריונים האמיתיים לזכאות וכמה דיירות דיור ציבורי עברו לגור בדירה תקינה למגורי אנוש, ולא מספרי הדירות שנבנו בשנתיים האחרונות.

הפגנת נאבקות הדיור הציבורי בבאר שבע:

השר הבטיח 1,000 דירות חדשות מרווחי עמידר – אז הבטיח. אסור לתת יד לפרויקט המפוקפק של בנייה על חשבון רווחים עתידיים מפרויקטים של פינוי-בינוי שתעשה עמידר. עמידר היא חברה המתעמרת בדייריה: שולחת להם חשבונות חוב מבלי לתת רמז על איך חושבו החובות, נמנעת מלתחזק את הדירות שברשותה, נותנת דירות לגורמים שאינם קשורים בדיור הציבורי (על פי מבקר המדינה) וכדומה. אבל העיקר הוא שעמידר פועלת ללא שום בסיס חוקי או רגולטורי, ואין שום ערובה חוקית או אחרת שהשוק לא יאכזב אותנו שוב. ומה אם לא יהיו רווחים? ומה אם ישתמשו ברווחים למטרות אחרות?

לשם השוואה, חברה ציבורית משכנת בהולנד, גם אם היא חברה מסחרית, פועלת בהתאם לחוק הדיור משנת 1901 (!), ובנוסף בהתאם לרגולציה. היא מפוקחת על ידי רשות הדיור החברתי, על ידי משרד השיכון ועל ידי הרשות המקומית. הפיקוח כולל פיקוח על רמת הביצוע הכלכלי, רמת הדירות (יש תקנים ברורים), מחירי ההשכרה ומחירי המכירה. על העמותות או החברות המסחריות לקיים ארבע דרישות: להתייעץ עם הדיירים, לספק דיור סביר במחיר סביר ודיור במחירים מיוחדים לנכים וקשישים. עמידר פועלת ללא שום חוק וללא שום רגולציה, מלבד כמה הוראות כלליות על היותה חברה משכנת עם תפקיד ליישב את המדינה, עם פיקוח רופף מאוד של משרד השיכון (עמידר היא חברה ציבורית שרוב מניותיה בידי הממשלה).

לכן, הפתרון יבוא רק מבנייה או מקניית דירות מתקציב המדינה. הקנייה מכספי המכירות בלבד, כשמבצעי המכר נמשכים, תקטין עוד ועוד את מלאי הדירות בדיור הציבורי. רק בנייה ציבורית בדרך נכונה תמלא את מלאי הדיור הציבורי כך שכל הזכאים (כל מחוסרי הדיור ברמת הכנסה שתקבע) יקבלו דירות מבלי לחכות בתור שבע שנים ויגורו בדירות ברמה סבירה. בנוסף, חברות משכנות חדשות יבנו דירות במחיר סביר וברמה סבירה למעמד הבינוני.

הדיור הציבורי נבנה ברמה נמוכה, דירות קטנות יחסית, במטרה להשתמש בעולים המזרחים ליישב את הארץ ולהציב גבול (שכונת מוסררה בירושלים, למשל, על הקו הירוק). שיכוני הוותיקים, תוכנית "חיסכון לבניין", שיכוני צה"ל וכדומה, נבנו ברמה גבוהה יותר, עם דירות גדולות יותר, עם רוב דיירים של צווארון לבן ואשכנזים

בישראל, הדיור הציבורי נולד בהקשר של סוציאל-דמוקרטיה פגומה, יוצאת דופן לעומת הסוציאל-דמוקרטיות הקלאסיות באירופה: מצד אחד, מפלגה אחת חזקה ושלטת עם ארגון עובדים השייך לה ומעורבות מדינה חזקה בכלכלה. מצד שני, איגוד מקצועי שהיה גם מעסיק (ההסתדרות), ומדינת רווחה תת-מפותחת ודואליסטית, עם שוק עבודה דואליסטי. שלא לדבר על הליברליזציה של אמצע שנות השמונים שפתחה פתח למרוץ אל מדיניות ניאו-ליבראלית. בהקשר הזה הדיור הציבורי נולד בתוך האנומליה הישראלית, קרי, המחויבות לבניין האומה, לפרויקט הציוני הלאומי. לכן אין לנו מוסדות, חוקים ורגולציה לדיור הציבורי. לכן הדיור הציבורי הדיר את האזרחים הערבים כבר מראשיתו.

יתרה מזאת, בגלל אותה מדיניות של קליטת עלייה נוצרה דואליות גם בין האזרחים האשכנזים למזרחים. הדיור הציבורי נבנה ברמה נמוכה, דירות קטנות יחסית, במטרה להשתמש בעולים המזרחים ליישב את הארץ ולהציב גבול (שכונת מוסררה בירושלים, למשל, על הקו הירוק). שיכוני הוותיקים, תוכנית "חיסכון לבניין", שיכוני צה"ל וכדומה, נבנו ברמה גבוהה יותר, עם דירות גדולות יותר, עם רוב דיירים של צווארון לבן ואשכנזים. היום, התקציבים מופנים להתנחלויות, והדיור הציבורי שוב איננו החץ השלוח ליישוב הארץ. הפיצויים הגבוהים לפינוי תושבי עמונה, שנכנסו לתקציב מחד, והוצאת התקציב לדיור ציבורי מאידך, מסמלים את המעבר הזה של העברת התקציבים לבניין האומה אל ההתנחלויות.

אז מה אנחנו מבקשים? מדינת רווחה מתוקנת היא מטרה קצת רחוקה. בינתיים נסתפק במאבק על חברה משכנת חדשה, שתחליף את עמידר שתפורק מיד! החברה הזו תפעל מתוקף חוק הדיור החדש, שיסדיר פעולתן של חברות משכנות ציבוריות בנוסח המקובל באירופה. בנוסף יתוקנו תקנות שיקבעו את חובותיה של החברה המשכנת לספק דיור סביר במחיר סביר, גם למעמד הבינוני וגם לדיור הציבורי. במסגרת מדיניות שיכון כוללת, תיקבע מכסת הדירות שצריכות להיבנות, תיקבע אחריות החברה לתחזוקה ורמת בנייה וייקבעו נוהלי הפיקוח – אולי ברשות ממשלתית שתפקח על החברות המשכנות ותהיה חלק ממשרד השיכון. המעורבות בשוק תהיה כאן כפולה: בנייה תקציבית מאסיבית תיצור דיור חברתי וציבורי עם מחירי השכרה נמוכים, שימשכו את מחירי שוק ההשכרה למטה. בנוסף, משרד השיכון יתקין תקנות המסדירות את מחירי ההשכרה – כאשר חלק מהן יקבע שלא תהיה אפליה של אזרחים על בסיס לאומי או אתני.

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

  1. דפנה

    הרבה שנים לפני מיקי חיימוביץ', דורון צברי עשה סרט באותו נושא בדיוק. [שודר בערוץ 1 למיטב זכרוני]. הסרט הדגים, גם גרפית, את דרך הייסורים שצריך אדם לעבור כדי לזכות ולהכנס לתור. את שלל הקריטריונים, חלקם אבסורדיים לחלוטין. ואז, גם מה קורה כשאדם כבר הוכרז כזכאי.
    את הדירות הנטושות. את הדירות המתפוררות והמוזנחות. את הזכאים שנאלצים להתגורר בינתיים במחסנים, בחדרי מדרגות ובאוהלים מאולתרים.
    מי שהייתה אז הממתינה הוותיקה ביותר, [12 שנות המתנה למיטב זכרוני], זכתה להכנס לדירה חדשה רק בזכות כך שעניינה הגיע לתקשורת.
    אם הסרט ההוא לא הוציא את כולנו להפגין ברחובות, שום דבר כבר לא יוציא אותנו.
    וזה עצוב במיוחד, כי ככל שייבנו יותר דירות לדיור הציבורי, כך יתפנו יותר דירות בשוק הפרטי. זו הדרך הנכונה ביותר להביא לירידת מחירי הדירות ומחירי השכירות, וזה אמור הרי להיות טוב לכולנו.

  2. א

    יש לי אפס סימפטיה לדיור ציבורי. אין שום סיבה שאזרחים שעובדים קשה יממנו דירה שעולה מאות אלפי שקלים או אפילו מיליון ש"ח לכאילו שהוכיחו שאינם יכולים לכלכל את צעדם. זאת האיוולת הכי גדולה שיש.

    1. דפנה

      "אלה שהוכיחו שהם לא מסוגלים לכלכל את צעדיהם" כדברייך הם נכים, חולים, קשישים. אנשים שאיבדו באחת את מקום עבודתם ואינם מסוגלים לשלם שכ"ד בשוק הפרטי. משפחות חד-הוריות שאחד מבני הזוג נפטר, או נטש, ועוד.
      כמובן שזו חובתך להשתתף במימון דיור עבורם. בדיוק כמו שאתה משתתף בתשלום קצבאות לסוגיהן השונים. בדיוק כפי שאני משתתפת באחזקת משרד הדתות והרבנות הראשית על אף שאני אתאיסטית גמורה.
      למה אני צריכה לממן את צרכיהם הדתיים של מי שבעיני מאמין בדברים מופרכים לחלוטין? הרבה פחות נחוצים מקורת-גג?
      התשובה הנכונה היא: ככה. וזו גם תשובתי לך: ככה.

      1. דפנה

        ועוד: לא מדובר בדירות הניתנות למישהו במתנה. הדירות נשארות בבעלות המדינה ו/או החברות המשכנות. הזכאים משלמים שכ"ד מסובסד, נמוך בהרבה ממחירי השוק.
        לחלקם לפחות זה מאפשר להתאושש כלכלית, ואז הם אמורים כמובן לצאת מהדירה לטובת זכאי אחר.

  3. דרור

    מעניין. חשבתי שההצבעה לאריה מכלוף, המזרחי והחברתי, תביא לשינוי אמיתי בסדר העדיפויות של הממשלה. מה לא? אולי כחלון האשכנזי אשם?
    וברצינות: כשהאבק המעמדי מנוהל כגזעי – אלה התוצאות.