string(2) "he"
string(2) "he" -array(0) { }

הטוב, הרע ואלוהים

קריאה בשלושה סרטים שעולם המושגים המוסרי של גיבוריהם נשען על קודים חברתיים שאינם חלק משיח אוניברסלי ורציונלי, אלא כזה שנטוע בקהילת שוליים ונתון למשא ומתן
תום מהגרתום מהגר

פעיל בעמותת עמר"ם לקידום תרבות וזהות מזרחית

בשלושה סרטי פשע פופולריים מגיעים הגיבורים לסצינת שיא דומה: הם מתפללים או נמצאים בסוג של טקס דתי ממש בסמוך לרצח שהם מבצעים או אמורים לבצע. מייקל קורליאונה (אל פאצ'ינו) ב"סנדק 1" מטביל את אחיינו ומתכחש לשטן, אך שולח באותה שעה את רוצחיו השכירים למעשי נקם; ג'ולס וינפילד (סמואל ל' ג'קסון) ב"ספרות זולה" מדקלם פסוקים מתהילים ויחזקאל שעה שהוא מכוון אקדח לראשו של פמפקין (טים רות'); ואבי בכר (רועי אסף) ב"המשגיחים" קורא תהילים בזמן שהוא וחבריו בדרך למסע נקם בערבים ביפו. בשלושת הסרטים הדת מסמלת את המצפון של הגיבורים, לטוב או לרע, ברגע השיא של העלילה.

הסנדק 1, פרנסיס פורד קופולה, 1972

"הסנדק 1" הוא סרט פשע שמגולל את חילופי הדורות בקרב משפחת פשע, אחת מהמשפחות החזקות במאפיה של ניו יורק. האב, דון ויטו קורלואינה (מרלון ברנדו), מגלה סימני חולשה לנוכח כוחות חדשים שעולים בעולם הפשיעה, ולאחר ניסיון התנקשות בחייו, בריאותו מתרופפת. בנו חמום המוח סאני (ג'יימס קאן) אמור לרשת אותו, אך הוא נרצח בידי יריבי המשפחה. את מקומו יורש בסופו של דבר מייקל קורליאונה (אל פאצ'ינו). מייקל אומר לבת-זוגו קיי אדמס (דיאן קיטון) בתחילת הסרט משפט מפתח: אני זה לא המשפחה שלי. בניגוד למשפחתו, הוא לא פושע, אלא "אמריקאי", ובניגוד לבני משפחתו שבני הזוג שלהם/ן ממוצא איטלקי, הוא הכיר אישה "כל אמריקאית", שירת בצבא ואף זכה באות הצטיינות.

במודע או לא במודע מאור זגורי, יוצר הסדרה "זגורי אימפריה", בחר להציג כך את גיבור הסדרה: אביאל זגורי (עוז זהבי) יוצא עם אשכנזייה (יעל פלציג), משרת כקצין בצבא ומצהיר בפני חברתו שאין קשר בינו לבין משפחתו. שניהם עתידים לגלות שהיא רימו את עצמם – הם לא יכולים להתנתק ממשפחתם.

הסצינה שממחישה את שיאו של התהליך האישי שעבר מייקל קורליאונה, מבחור צעיר ששואף להיות אמריקאי רגיל ומצליח לראש משפחת פשע, מתרחשת בכנסייה. בטקס ההטבלה של אחיינו הוא עונה ביובש שהוא מתכחש לשטן, מאמין בדת הקתולית ומטביל את אחיינו הצעיר. הוא הסנדק, במובן הדתי של המילה. אך במקביל, רוצחיו השכירים טובחים באויבי המשפחה ומעניקים למשפחת קורליאונה את השליטה בעיר. לא רק שמייקל קורליאונה לא מתכחש לשטן, אלא הוא עצמו מבצע מעשים שטניים.

מייקל קורליאונה (אל פאצ׳ינו)
מייקל קורליאונה (אל פאצ׳ינו) ב״סנדק״
הסרט מסתיים בסצינה שלא רק מוכיחה שמייקל הוא חלק מהמשפחה שלה הוא ניסה להתכחש, אלא מעתה הוא דון קורליאונה, עומד בראש המשפחה. בשוט הסיום של  הסרט הדלת נטרקת בפניה של קיי, בת זוגו, שמסמלת את האמריקאיות הלבנה והכביכול מוסרית, ממש כפי שמשפחת זגורי טרקה את הדלת בפני "מיונז", חברתו האשכנזייה של אביאל

הדת ממלאת בסצינה זו את תפקיד המוסר והמצפון. מבחינתו של מייקל קורליאונה הדת היא עוד אמצעי למימוש רצונו להשתלט על העיר, קרי, הוא אדם חסר מוסר ומצפון. מדמות תמימה ואידיאליסטית שחולמת על הגשמת החלום האמריקאי, הוא הופך למנהיג מקיאוואליסטי וציני של ארגון פשיעה. רגע לפני שהוא רוצח את גיסו הוא עוד מזכיר לו שזה עתה הוא הטביל את בנו ומשקר לו "אני לא אשאיר את אחותי אלמנה". לאחר מכן הוא גם משקר לאחותו ולאשתו בנוגע לרצח, בהכחשתו המוחלטת את אחריותו האישית לכך.

הסרט מסתיים בסצינה שלא רק מוכיחה שמייקל הוא חלק מהמשפחה שלה הוא ניסה להתכחש, אלא מעתה הוא דון קורליאונה, עומד בראש המשפחה. בשוט הסיום של  הסרט הדלת נטרקת בפניה של קיי, בת זוגו, שמסמלת את האמריקאיות הלבנה והכביכול מוסרית, ממש כפי שמשפחת זגורי טרקה את הדלת בפני "מיונז", חברתו האשכנזייה של אביאל.

ספרות זולה, קווינטין טרנטינו, 1994

ג'ולס וינפילד (סמואל ל' ג'קסון) הוא רוצח שכיר. בתחילת הסרט הוא רוצח ביחד עם שותפו וינסנט וגה (ג'ון טרבולטה) באדישות מופגנת שני בחורים צעירים, תוך שהוא מדקלם בע"פ פסוקים מהתנ"ך, מתוך הספרים תהילים ויחזקאל. אולם מספר שעות לאחר מכן בחייו, בעקבות הכרה בטיב המוסרי השפל של מעשיו, הוא חס על חייהם של שני פושעים אחרים אשר ניסו לשדוד אותו. הוא אף מונע משותפו וינסט לרצוח אותם, ומצהיר בפניו על החלטתו לפרוש מעולם הפשע.

אירוע שג'ולס חווה כהתערבות אלוהית לטובתו, היחלצותו בחיים מירי מטווח קצר מאד, משנה מבחינתו את התפיסה של הטקסט הדתי שהוא נהג להקריא רגע לפני מעשי הרצח שהוא הוציא לפועל. לקראת סוף הסרט הוא מבין שהוא בחר בדרך הרעה, שעליו להתנער מעולם הפשע ולעבור תהליך של כפרה. הוא מנתח ומכיר באופן אחר לחלוטין מושגים תנ״כיים כגון רוע וחסד, חזק וחלש ותפקידו של האל לנוכח הפורענות שקיימת במציאות. בסצינת הסיום ג'ולס, גבר שחור, מכוון אקדח לפרצופו של פושע שלומיאל (אשר במקרה או לא הוא גבר לבן) ואומר לו "אתה החלש". אבל ההכרה החשובה היא שזה תפקידו של החזק לחוס על חייו של החלש. ג'ולס הוא מה שנקרא "חוזר בתשובה".

את דמותו הדתית של ג'ולס ניתן להבין כהיפוך גמור של שותפו וינסנט, שמציג לאורך כל המסע המשותף שלהם עמדות חילוניות. הוא דוחה לחלוטין את הטענות של ג'ולס אודות התערבות אלוהית באירוע שממנו הם יצאו בחיים, ומקניט אותו בעקבות החלטתו לפרוש מעולם הפשע ("אתה תהיה בטלן"). בניגוד לג'ולס, שמתייסר בענייני מוסר ונפש, וינסנט עסוק כל הזמן בהנאות חומריות

את דמותו הדתית של ג'ולס ניתן להבין כהיפוך גמור של שותפו וינסנט, שמציג לאורך כל המסע המשותף שלהם עמדות חילוניות. הוא דוחה לחלוטין את הטענות של ג'ולס אודות התערבות אלוהית באירוע שממנו הם יצאו בחיים, ומקניט אותו בעקבות החלטתו לפרוש מעולם הפשע ("אתה תהיה בטלן"). בניגוד לג'ולס, שמתייסר בענייני מוסר ונפש, וינסנט עסוק כל הזמן בהנאות חומריות: או שהוא מדבר על אוכל ושתייה (המבורגרים, צ'יפס, רטבים, מילקשייק ועוד), או שהוא עסוק בצריכה אינטנסיבית של סמים ואלכוהול.

כדאי לשים לב להתנהלות השונה של שניהם לאורך הסרט: ג'ולס כמעט תמיד מבטא עמדות מתונות וסובלניות יותר כלפי הזולת. כאשר הם מתארחים אצל ג'ימי (קווינטין טרנטינו) הוא מבקש ממנו להתנהג בנימוס וכאשר הם עובדים עם ווינסטון "הזאב" (הארווי קייטל), ג'ולס נוזף בוינסט בעקבות העימות שלו עם "הזאב". כאמור, בסופו של דבר, הוא עוצר אותו מלהרוג את זוג הפושעים הלא יוצלחים. לאחר שדרכיהם נפרדות, וינסט מסתבך בצורות שונות ומוצא את מותו בעקבות התנהלות בלתי-אחראית ובלתי-מקצועית. הוא הולך לשירותים, בפעם השלישית בסרט (בהמשך להתעסקותו המוגזמת באוכל ושתייה), אך משאיר את מכונת הירייה שלו בחוץ, מה שמביא לחיסולו. כך, בניגודים שבין ג'ולס לוינסנט, הדת מסמלת בחירה מוסרית, אחראית והגונה.

המשגיחים, מני יעיש, 2012

אבי בכר (רועי אסף), ושני חבריו הטובים, קובי שמעיה (גל פרידמן) ויניב לוגסי (איציק גולן), הם "המשגיחים" של שכונה בעיר בת ים. שלושתם בשנות ה-20 לחייהם, חוזרים בתשובה, שכופים שמירת מצוות בשטח שכונתם: הם מכים את מי שאינו נענה "לבקשותיהם" שלא להפר את כללי הדת היהודית בשכונה.

הקונפליקט העיקרי של גיבור הסרט, אבי בכר, הוא מה האל רוצה ממנו? "הודו לשם כי טוב, כי לעולם חסדו", חוזר וקורא אבי בתחילת הסרט, אבל לאורך כל הסרט הוא עצמו לא מבין מה הוא אותו החסד. מצד אחד, לימודי התורה בצוותא עם חבריו מעניקים משמעות לחייהם, טקסטים מעניינים ומשעשעים לקרוא ואבי גם מלחין טרקים לחסידי ברסלב. במציאות של שכונה שבניה נפלטו ממערכת חינוך ירודה, אפשרויות התעסוקה מוגבלות מאד וחלק מבני המשפחה נמצאים בכלא, הדת משמשת עוגן חברתי ומוסרי. אך מצד שני הוא וחבריו מתעלים את הרגשות הדתיים העזים לאלימות פיזית, תוך שהם מייחסים לעצמם מעמד של שליחי האל עלי אדמות ("יש כוח עליון, ויש כוח תחתון", אומר לוגסי לחבריו).

מתוך "המשגיחים"
״המשגיחים״

את התשובה האמיתית, שהיא נדבך קריטי לתהליך התחזקותו של אבי, הוא מוצא דרך אהבתו למירי (רותם זיסמן-כהן). במהלך הקשר ביניהם היא מציבה בפניו תנאי: או שהוא מפסיק עם האלימות, או שהיא מנתקת איתו קשר. אבי אכן מתחיל להתרחק מחבריו האלימים. לקראת סוף הסרט מסתבר שהאלימות שלהם היתה שם לפני ההתחזקות הדתית: לוגסי מספר בגאווה איך הוא ואבי הכו ערבים בחברון במהלך שירותם במג"ב, וקובי מספר איך הוא עשה אותו הדבר ביפו.

בסצינות הסיום אבי עוזב את קובי ויניב בכעס משום שהם תקפו נערים תמימים, ומבלה עם מירי בחדרו. הם קוראים תהילים ומדברים על תהליך ההתחזקות, בשעה שקובי ויניב מסתבכים בקטטה עם ערבים שמגיעים "לסיבוב בשכונה". במהלך הקטטה קובי נדקר ומפונה לבית חולים. דוד (מוריס כהן), העבריין השכונתי, מגייס חבורת נערים, ביחד עם אבי, לצאת למסע נקם ביפו. אולם לפני שאבי יוצא למסע איתם ליפו, אהרון (גילי שושן), רב השכונה לוקח אותו הצידה ומדבר איתו על הברכה "שהכל נהיה בדברו". מה אתה מעדיף, מלחמה או שלום, הוא שואל את אבי? אבי עונה שברור ששלום, ואז הרב אומר לו: "תן לקדוש ברוך הוא להחליט. הוא המשגיח שלנו". הכל נהיה בדברו.

בהשראת האמירה המוסרית הזו, אבי יוצא עם חבריו לנקום תוך שהוא מתפלל ומתייסר. בסופו של דבר הוא מחליט לחוס על חייו של אדם אשר רגע לפני כן איים באמצעות אקדח על חבריו, ממש כפי שג'ולס חס על חייו של פמפקין, למרות שרגעים ספורים לפני כן הוא כיוון אליו אקדח. בשני הסרטים, הדת והטקסטים הדתיים הביאו לכדי קונפליקט מוסרי אשר בסופו הגיבורים מבינים שהאלוהים שהם מאמינים בו רוצה שהם יתרחקו מפשע ואלימות. 

*

פנינה מוצאפי-הלר, בספרה החשוב "בקופסאות הבטון", מראיינת 5 נשים תושבות עיירת הפיתוח ירוחם. אחד הראיונות עוסק בתהליך החזרה בתשובה וההתחזקות של תושבת העיר אפרת (שם בדוי), אשר במקביל להתחזקותה מפצירה בבעלה, משה, להצטרף אליה לתהליך הדתי. לאחר שהוא נעתר, היא מתארת את השינוי שלו כמעבר מאורח חיים חסר אחריות וילדותי להתנהלות של בן זוג ואב אשר מתפקד כראוי:

"אני זוכרת את הימים האלו שהייתי צריכה להעיר אותו לעבודה: משה, משה, משה. משעה חמש בוקר הייתי מתחילה כדי שכבר יספיק את ההסעה בעשרים לשבע – שעתיים וחצי! ואז הוא היה קם בדקה התשעים, שרוכים פתוחים, חגורה בידיים…את יודעת מה זה, עם הלשון בחוץ היה יוצא כדי להספיק את האוטובוס. והיום, היום שהוא התחזק, לראות אותו איך שהוא מתעורר, בחמש לפנות בוקר, מוציא את הפיתות מהפריזר לשמש..הוא מרתיח מים בקומקום החשמלי. הוא מתפלל. הוא שותה קפה. הוא מכין הכל על המדף שיהיה לי ולילדים כשנקום. זה מחדיר בך נשמה.." כך, לא פחות מאשר מדובר בהתחזקות דתית, אפרת מתארת מהלך משפחתי של סולידריות, אחריות משותפת והתנהלות בוגרת.

מעניין לשים לב שהסצינות הקולנועיות והספרותית הנ"ל הן כולן על רקע הגירה ו"אחרות": פרנסיס פורד קופולה נכד למהגרים איטלקיים; אביו של טרנטינו ממוצא איטלקי ואמו "חצי אירית וחצי אינדיאנית"; הוריו של מני יעיש ילידי טורקיה; ופנינה מוצפי-האלר בת להורים ממוצא עיראקי, נולדה וגדלה במגדל העמק. הדמויות, בהלימה שאינה מקרית בעיניי, גם הן פועלות בשולי המיינסטרים החברתי: משפחת קורליאונה האיטלקית, ג'ולס השחור, אבי וחבריו בבת ים ואפרת ומשה תושבי ירוחם.

כך, דמויות הקהילות אשר נמצאות בשוליים, מייצרות עולם מושגים מוסרי אשר נשען על קודים חברתיים אחרים. הם אינם חלק מהשיח האוניברסלי כפי שהוא מוכר בתרבות המערבית. הרע והטוב של הדמויות הנ"ל אינם אוניבסרליים, רציונליים וקטגוריים, אלא פרטיקולריים, נטועים בקהילות ונתונים למו"מ.   

מאז מינויה של ח"כ מירי רגב לשרת התרבות, עולות לדיון ציבורי סוער שאלות אודות אג'נדה תרבותית וחלוקת משאבים הוגנת. מאחר שאושויות תרבות מהמילייה של יאיר גרבוז, שהשווה בין השטתחות על קבר לאונס, או יהושע סובול, שטען בפשטות שכל מי שמנשקים מזוזה הם טיפשים, יושבים בוועדות לתמיכה באמנות, עולה החשד שהם רואים בכל ייצוג דתי כדבר שטחי ובזוי. לדעתי, ההבנה שמסורת ודת עדיין משחקות תפקיד מכריע בעיצוב תפיסת העולם של יחידים וקהילות אשר אינן חלק מהבורגנות הלבנה, היא קריטית להבנת הפוליטיקה והתרבות של החברה הישראלית ובכלל. התייחסות בזלזול ובביטול לתפקיד המורכב והמעניין שממלאת הדת בקרב קבוצות ממעמד בינוני-נמוך, הינה צרות אופקים, ובמידה רבה סתימת פיות לקולות שאינם חלק מההגמוניה.

הקרנת הסרט ״המשגיחים״ ודיון בנושא השפעות הדת על הפוליטיקה ייערך ביום ד׳ הקרוב באוניברסיטת תל אביב. לפרטים

כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

  1. רחמן חיים

    אכן נכונים דבריך. אך לצער האנושות, הדת בידי סוחרי הדת משמשת כלי רצחני למילוי רצונותיהם. כל עוד האל טמון בלב האדם ואינו חשוף, הוא אל. כשהוא מוצא החוצה, הוא הופך לשטן.

  2. דפנה

    יאיר גרבוז מעולם לא השווה בין השתטחות על קברים לבין אונס.
    השתטחות על קברים גם אינה אקט דתי, אלא פולחני.
    סבתי שהייתה דתית אדוקה במיוחד לא שמעה מעולם על המנהג המוזר הזה. גם לא על נישוק קמעות. יש להניח שהייתה מתפלצת אילו שמעה.
    ככלל, זכותו של גרבוז לומר מה שהוא רוצה על מנשקי קמעות, ואפילו על מנשקי מזוזות. לא ראיתי שאנשים חרדים או דתיים נמנעים מאמירות משלהם על חילונים. "תינוק שנשבה", ו"עגלה ריקה" הן רק דוגמאות, ולאו דווקא החריפות שבהן.
    אולי תקדיש מאמר לזה, מר מהגר?