string(2) "he"
string(2) "he" -array(0) { }

זה צעד ענק אך מאבק רב עוד לפנינו

עם חשיפת הפרוטוקולים בפרשת ילדי תימן, שאלנו את רחלי סעיד, פעילה בעמותת עמר״ם, מספר שאלות על היום שאחרי
העוקץ

בשבוע שעבר נפתחו לציבור הארכיונים של דיוני ועדת כהן-קדמי בפרשת ילדי תימן. מאות אלפי המסמכים שנחשפו מספקים הזדמנות להתרשם מהאווירה שליוותה את עבודת הוועדה ומיחסי הכוח בין החוקרים לעדים, ובין הממסד הציוני להורים העולים. שיטוט בין המסמכים מגלה פרטים רבים ושיטות פעולה שעוד ייחקרו ויילמדו. זימנו את רחלי סעיד, פעילת עמותת עמר״ם, שהיתה אחד הכוחות המרכזיים בהנעת המהלך לפתיחת הארכיונים, לשיחה קצרה על משמעות המהלך ועל היום שאחרי.

*

אחרי המאבק הארוך לפתיחת הארכיונים – האם זה באמת היה יום היסטורי? יום של ניצחון? 

זהו צעד מאד גדול למאבק, למשפחות ולחברה האזרחית בכלל. צעד ראשון רציני שנעשה כדי להגיע להכרה והבנה של העוולות שנעשו פה. עד עכשיו הרבה מהמשפחות לא ראו את המסמכים שעל פיהם נקבעו המסקנות של ועדות החקירה והיו אמורים להיות חסויים עוד עשרות שנים. רק ברגע שאתה רואה את זה בעיניים, אתה יכול להבין מה היה פה. מדובר במידע שצריך להיות חשוף לציבור – אלה דברים שנעשו כאן, הם חלק מההיסטוריה של המדינה הזאת. יש חשיבות לכך שיש גישה למידע על ההיסטוריה, אין צורך "להגן" על החברה מההיסטוריה של עצמה, הדרך לריפוי ותיקון עוברת קודם כל דרך ידיעה והכרה.

האם אפשר למפות באופן כללי את החומרים החדשים ולסכם מה אנחנו לומדים מהם?

מדובר בכ-3,500 תיקים, רבים מהם כוללים עשרות עמודים, כלומר למעלה מ-200 אלף מסמכים שעלו לאתר ארכיון המדינה. היו כל מיני עיתונאים שתוך שעתיים הצליחו להגיע למסקנות ולקבוע כי ״לא התגלו ראיות לחטיפה מאורגנת״ – לנו אין את היכולות הביוניות האלה. אנחנו צריכים קודם כל לצלול לתוכם ולקרוא אותם בצורה רצינית. מה שאנחנו כן רואים, זה מקומות שיש בהם סתירות ודברים שמעלים חשד. למשל, ראינו מקומות שהתקבלו בהם החלטות מוזרות ורשלניות, שחושפות את העבודה הרשלנית של הוועדה. נניח, תיק שנקבע בו בוודאות שילד נפטר, על פי פתק בכתב יד של מטפלת מוויצ״ו. או למשל, הם מבקשים מעדים כתובות של אנשים אחרים – אתם המדינה, אתם לא מסוגלים לאתר כתובת של בן אדם?!

אפשר לסכם ולומר שזה בדיוק מה שבועז סנג׳רו טען בכותרת מאמרו על ועדות החקירה משנת 2002: באין חשד, אין חקירה אמיתית.

בו גוריון
בן גוריון: הדרך להצלת הילדים היא בידודם מהאמהות (מתוך ארכיון המדינה)

זה מתחבר למה ששמעתם ממי שגביתם את עדותיהם לארכיון של עמר״ם והידע שקיים על הוועדה?

מאד מתחבר, וחושף את ההתנהגות הפושעת שהיתה כלפי הורים בתקופה ההיא. הלוא אתיקה רפואית כבר היתה קיימת, לבקש הסכמה מההורים לפני טיפול או נתיחה אלה דברים שכבר נדרשו והיו – ופה, כלפי אוכלוסייה מסוימת, התעלמו מהם. הציטוט של בן גוריון (למעלה) מראה אמירה ברורה של הרחקת ילדים מאמהות מזרחיות. התפיסה של הורים כלא כשירים בשל המוצא והתרבות היא בדיוק מה שמאפשר להוציא מחזקתם את הילדים, כי אין שום ערך לכך שהילד יגדל המשפחה הביולוגית שלו. גם בפרוטוקולים של האחיות אפשר ממש לראות איך האחיות דיברו אל ההורים, למשל בעדותה של אחות תימנייה, או בעדותה של סוניה מילשטיין, שאף מציגה כיצד למשל במגיפת הפוליו, הילדים באו עם אמותיהם מהקיבוצים ולא היתה הפרדה בין ההורים לילדים. מספיק לקרוא בעדויות האחיות את מספר הפעמים שהן עונות "זה לא עניין אותי" כדי לנפץ לחלוטין את מיתוס האחות הרחמנייה והדואגת.

ומה אין במסמכים?

חשוב לזכור שזה אמנם צעד עצום – אבל צעד. בשום שלב לא קראנו לפתיחת הארכיונים ״חשיפת האמת״, משום שאלה מסמכים של הוועדה, שפעלה מתוך הנחות בסיס מאוד בעייתיות, לא הטילה ספק באמינות של רישומים, לא הצליבה מידע, לא זימנה עדים מרכזיים, ולא חקרה היעלמות של ארכיונים או סירוב למסירת מידע. חשוב לציין גם שהמסמכים הקיימים מתייחסים אך ורק למשפחות שעניינם נידון בוועדות החקירה – משפחות רבות, וביניהן רבות מהמשפחות שמתועדות בארכיון של עמר"ם, כלל לא הגישו תלונה לוועדות.

כמו כן, יש חומרים שנותרו חסויים בלי שנאמר למה הם נותרו חסויים – למשל, עדות של רופין על ניסויים רפואיים, שלא קיימת בחומרים למרות שהיא אמורה להיות שם.

ומה לא מופיע בין מסמכי הוועדה? פרוטוקול העדות של רופין, העוסק בניסויים
ומה לא מופיע בין מסמכי הוועדה? פרוטוקול העדות של רופין, העוסק בניסויים (מתוך ארכיון המדינה)

בנוסף יש הרבה חומרים שנותרו חסויים וקשורים לעניין האימוצים – כולל נתונים על מאומצים שנחשפו בציבור אבל השם שלהם מושחר. חוק האימוץ, שמסדיר את נהלי האימוץ בישראל ומחיל חיסיון על המידע שנוגע לאימוץ, נחקק בשנות ה-60, והחיסיון הוחל רטרואקטיבית על כל התיקים. יש לנו עדויות של מאומצים שנמסר להם שאין להם תיק אימוץ בכלל, עדויות על מסמכי אימוץ שהאם הוחתמה עליהם במרמה, עדות על החלפת שם של ילדה בויצ"ו כדי להקשות על ההורים לאתר אותה ואף עדות ממסמכי הארכיון על כך שהרווחה לא התערבה באימוצים פרטיים.

אי אפשר לקבל כמובן מאליו את החיסיון על התיקיון האלה, חייבים לשאול על זה שאלות.

רחלי סעיד תשתתף בפאנל לאחר אירוע הקרנת סדרת הרשת ״נביאים: מבצע עמר״ם״ ביום ג׳ 03.01.17

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות