string(2) "he"
string(2) "he" -array(0) { }

דפוס קבוע של "מזרחים: השתמש וזרוק"

פרשת אזריה חושפת את האופן שבו מזרחים מופקרים באורח קבע על ידי שלטון יהודי-ישראלי-אשכנזי, גם בצבא ובמערכת המשפט הצבאית והאזרחית. בקרוב: מלחמת אזרחים
מאיר עמורמאיר עמור

מתגורר במונטריאול ומלמד באוניברסיטת קונקורדיה

א. משפט אלאור ובית הדין הצבאי

יש להבחין בין ״משפט אלאור״ ל״פרשת אזריה״. משפט אלאור הוא האירוע שהתרחש בבית הדין הצבאי בקריה בתל אביב והסתיים ב-4 בינואר 2017. לעומת זאת, פרשת אזריה היא תהליך חברתי הנוגע להיבטים פוליטיים וסוציולוגיים של מהלך המשפט ולתגובות שנצפו לאחר הכרעת בית הדין ופרסום ההרשעה. משפט אלאור קשור לגורלו של אדם צעיר בין 20 אשר נשפט על ידי בית דין צבאי על פעולה של הרג של המחבל הפלסטיני עבד אל פתאח אלשריף, כשהיה פצוע וחסר אונים ואילו פרשת אזריה היא תהליך פוליטי המשקף את הכוחות החברתיים הנאבקים על שליטה בחברה הישראלית ומאיים להתפרץ כמלחמת אזרחים בין יהודים (בין ערבים ליהודים מתרחשת מלחמת אזרחים כבר הרבה שנים). מלחמת האזרחים העומדת בפתח היא גם הסיבה העיקרית לכך שפרשת אזריה מעוררת רגשות עמוקים של סלידה ותמיכה מהצדדים הניצים.

אי אפשר לקיים דיון במשפט אלאור בלי לבחון את סוגיית הייעוץ המשפטי לחייל הנאשם. ההגנה המשפטית – שרבים תרמו כסף לשלם את שכרה היקר – נכשלה כישלון פנומנלי. הסיבה לכישלון יחסית פשוטה: עורכי הדין התווכחו עם עובדות. זהו קו הגנה שנבנה על אסטרטגיה שנועדה לכישלון. עורכי דין יודעים כי עם עובדות ברורות ועדויות מוצקות לא מתווכחים; מערערים את משמעותן ודנים בהקשרים שבהם עובדות אלה התרחשו, אך לא מתווכחים איתן. בחינת חוזק שיניו של סוס מת לא משנה את עובדת מותו. אין ספק שלולא העדות המפלילה המצולמת, המשפט לא היה זוכה לחשיפה בכזו עוצמה, ואולי היה זוכה לפחות תשומת לב מאותה מכה קלה ונודעת בכנף ה-F16 של רמטכ"ל-טייס או בשילוח טיל ממזל"ט בשלט רחוק מיב"א (יחידת בקרה אווירית) עלומה.

אלא שהיה צילום מלא וכך הפך האירוע למבחן מכונן. גם אנשי הצבא דיווחו את שראו עיניהם; בעדויותיהם, שקלו אנשי הצבא את התנהגות החיילים על פי קודים צבאיים מחייבים כגון פקודות פתיחה באש ותגובות צבאיות לסיכונים ביטחוניים. גם קודים אלה ברורים למדי. הרג אדם חייב להיות בהתאם לפקודות פתיחה באש ורק כתוצאה של שיקול ביטחוני או פקודה חוקית. הראיות והעדויות כמעט שאינן משתמעות לשתי פנים כנגד התנהגותו של אלאור אזריה באירוע. לנוכח כל אלה, כישלון קו ההגנה ה"אנטי עובדתי" היה צפוי.

עדויות המומחים אשר זומנו על ידי ההגנה היו לא רלוונטיות במקרה הטוב, ושקריות במקרה השכיח. על כן, ולאור פשיטת הרגל של קו ההגנה, בית המשפט הרשיע את החייל היורה וקבע שהירי בעבד אל פתאח אלשריף הפצוע וחסר האונים היה בניגוד לנהלים וללא שום צורך מבצעי.

קו הגנה פורה יכול היה לחייב את בית המשפט להתמודד עם ההקשרים החברתיים והפוליטיים שהכיבוש והאלימות הטמונה בו יוצרים בתודעתו של חייל בודד ובפעולותיו. למשל, ניתן היה לזמן לבית המשפט פוליטיקאים שבמהלך השנים האחרונות קבעו באמצעי התקשורת כי אסור בתכלית האיסור לאפשר מצב שבו מחבלים יצאו בחיים מאירועי התנקשות או דקירה. אך הייעוץ המשפטי שקיבל אזריה נכשל ולמעשה השתתף – ביודעין או שלא ביודעין – במהלך ניצול ציני של משפט אלאור אזריה לצרכים פוליטיים.

אך אחרי ככלות הכול, לכולם ידוע כי צבא ההגנה לישראל ושירותי הבטחון הורגים פלסטינים בצורות מצורות שונות. הרג כזה הוא בגדר מעשה יומיומי. אם כך, מהו טיבו של הדבר אשר נפל במקרה אלאור אזריה?

ב. פרשת אזריה

"פרשת אזריה" היא פרשה פוליטית שבה כוחות פוליטיים עושים שימוש ציני באירוע המשפט ובגורלה של משפחת אלאור אזריה לצורך קידום סדר יום פוליטי משלהם. היעד אינו הגנת המשפחה אלא קעקועם של מוסדות חברתיים קיימים כמו סמכות הצבא, בית הדין, בתי המשפט והחוקים הקיימים. מוסדות חברתיים אלה נשלטים על ידי אליטה מסוימת, אשר אליטה אחרת שמעוניינת לרשת את תפקידה ולהשתלט על מעמדה, מנסה לקעקע. זהו מאבק על שליטה בחברה הישראלית הניטש בין שתי אליטות אשכנזיות. המזרחים משמשים כאן כחומר בערה שניתן לזורקו לאחר השימוש.

זוהי טרגדיה של משפחה מזרחית שנוצחה על ידי ימין דתי-לאומי ולבן שמצא בפרשה זו מכרה זהב פוליטי. ניצחון הימין הושג תוך חריש עמוק על גבם של חיילים מזרחים, משפחות מזרחיות והמון מזרחי

אין ספק כי משפחת אזריה שיתפה – מרצון, מחוסר ידיעה או באמונה תמימה – פעולה עם הניצול הציני שנעשה בהם על ידי כוחות הימין היהודי-ישראלי, המשקפים את הסחי הפוליטי של החברה הישראלית. הימין היהודי-לאומי טמן את ידו בגסות בצלחתה של משפחת אזריה; החל מראש הממשלה וכלה באחרון ידידיו של "הצל" או ארגון לה פמיליה. שני אלה, האחרונים, הם ארגוני טרור פוליטיים יהודיים ישראלים לכל דבר ועניין. הם נאבקים בחברה הישראלית ובמדינת ישראל. כל אלה, כולל ראש הממשלה, משרתים את יעדיו של ימין-דתי-לאומי לבן ומאורגן.

זוהי טרגדיה של משפחה מזרחית שנוצחה על ידי ימין דתי-לאומי ולבן שמצא בפרשה זו מכרה זהב פוליטי. ניצחון הימין הושג תוך חריש עמוק על גבם של חיילים מזרחים, משפחות מזרחיות והמון מזרחי. בניתוח סוציולוגי ופוליטי שכזה אין ולא היו שום הפתעות. פרשת משפחת אזריה היא דוגמה מאלפת לבאנליות של שליטה אשכנזית בחברה הישראלית. ניצולה של משפחת אזריה הוא המשך דפוס קבוע של "מזרחים: השתמש וזרוק".

פרשת משפחת אזריה היא דוגמה מאלפת לבאנליות של שליטה אשכנזית בחברה הישראלית. צילום: עמוד הפייסבוק "אלאור אזריה חוזר הביתה"
כוחות פוליטיים עושים שימוש ציני באירוע המשפט ובגורלה של משפחת אלאור אזריה לצורך קידום סדר יום פוליטי משלהם. צילום: עמוד הפייסבוק "אלאור אזריה חוזר הביתה"

כל השחקנים בדרמה זו מילאו את תפקידם כיאות. אלאור התנהג כפי שלימדה אותו מערכת החינוך הישראלית; משפחת אזריה עשתה את מה שמשפחות מזרחיות רבות עושות: נותרה נאמנה למסר יהודי ימני של החברה הישראלית, מסר אשר מדכא וקורע אותה לגזרים. הימין המתלהם הופיע ברחובות; הימין המאורגן חיכך את ידיו במשרדיו מרחוק; הצבא אמר את דברו; פוליטיקאים משכו כל אחד לכיוונו.

מזרחים בישראל הם כלי שרת בידי כוחות אחרים. מיליוני מזרחים שומרי החוק והנאמנים למדינה ולמוסדותיה הפכו "להמון" באמצעות הסתה פוליטית של עיתונאים רבים והתקשרות שמחה לשתף פעולה עם הגדרת אומללה זו של המציאות. מזרחים ככלל מוצגים כהמון משולח רסן בדמותו של "הצל" ובדמותם של להב"ה ו"לה פמליה" שהם ארגוני טרור יהודיים.

הצגתם של מזרחים כ"המון" היה שלב ראשון בטיפול שבדרך כלל מוענק למזרחים. בישראל מטפלים בהמון משולח רסן באמצעות זרנוקי מים, כליאה המונית ואלימות משטרתית. זאת אומרת, ב"המון" מטפלים באמצעות פתולוגיזציה וקרימינליזציה. לב ליבה של פעולת ההפקרה וההפקרות האשכנזיים בחברה הישראלית מימין או משמאל הוא פתולוגיזציה וקרימינליזציה של מזרחים.

מיליוני מזרחים שומרי החוק והנאמנים למדינה ולמוסדותיה הפכו "להמון" באמצעות הסתה פוליטית של עיתונאים רבים. מזרחים ככלל מוצגים כהמון משולח רסן בדמותו של "הצל" ובדמותם של להב"ה ולה פמיליה

אלאור אזריה יוכנס לכלא והש.ג. ישלם את מחיר הכיבוש. המשאבים, הכוח וההון לכיבוש ימשיכו לזרום לכיסים הנכונים. הכנף לא תרעד, והמזל"ט ישגר טיל. כמו במשחקי וידיאו. נקי. הש.ג. מעולם לא היווה בעיה ממשית בישראל. מבחינת השלטון, את בעיית הש.ג. פותרים באמצעות "בוטקה" (או "פרויקט שיקום שכונות" או "פטור ממס ליישובי פריפריה"). הבוטקה מוצבת בפתח הארמון ליד השער המתרומם ונפתח. מזרחים הם השי"ן גימ"לים של החברה הישראלית, פותחים וסוגרים את שער הברזל. זה כל תפקידם.

בארמון, חיים ראשי הממשלה ונשותיהם, מפקדי הצבא ורעיותיהם, פוליטיקאים ופוליטיקאיות, פרופסורים ופרופסוריות, שופטים ושופטות, עורכי דין ועורכות דין, מקבלי החלטות ומנהלי מוסדות. דרי הארמון לעולם עוברים על פניו של הש.ג. בלי להניד עפעף.

כמובן שאפשר להמשיך, להתעלם ולהפקיר את הש.ג. רק משום שהוא מאפשר זאת. הוא הרי יכול לסרב להרים או לפתוח את השער; הוא יכול לסרב למלא את תפקידו בנאמנות. הוא יכול לסרב לשתף פעולה עם התפקיד השטני שייעדו לו (תודה לפרופ' צבי בן דור בנית). משפחת אזריה, כמו רוב המזרחים שומרי הגדר של החברה הישראלית, אימצה לחיקה את התפקיד הנואל שמייעדת להם האליטה האשכנזית.

במקרה הנידון זוהי אליטת הימין היהודי-דתי ולאומי, שעם שורותיה נמנים ראש ממשלה מושחת, שרי ממשלה משולחי רסן, אליטה שבה מפלגה של "בית יהודי" מחריבה חברה ומדינה למען אידיאולוגיה משיחית, כוח והון של שחיתות. שחיתות המוסווית כאמונה דתית יהודית המקריבה את עם ישראל למען ארץ ישראל בשם תורת ישראל. לאליטה זו מצטרפים מתנחלים מופקרים החיים בשטחים הכבושים. בקיצור, אליטת הימין-היהודי-דתי-לאומי מבטאה אלימות יהודית בתואנה של עבודת שמים. אלה באים לידי ביטוי בפרקטיקה קבועה של כיבוש והרג של פלסטינים.

ג. מלחמת אזרחים יהודים ישראלים

פרשת אזריה מצעידה את החברה הישראלית צעד נוסף לקראת מלחמת אזרחים. מי שחושב כי החברה הישראלית תגיע למצב של חברה אזרחית ללא מלחמת אזרחים חי באשליה פוליטית עמוקה. בין יהודים לערבים מתקיימת כאמור מלחמת אזרחים מזה זמן רב. השאלה מתי תפרוץ מלחמה כזו בקרב יהודים היא רק שאלה של זמן.

לעומת אשכנזים הנאבקים על כוח, אינטרסים ויעדים חברתיים ברורים למדי, מזרחים מוצאים את עצמם פעם נוספת בצד השגוי של ההיסטוריה. מזרחים, כמו משפחת אזריה, הינם אובייקט של התרחשות היסטורית. אין הם עושים היסטוריה בעצמם. למרות זאת הם משלמים מחיר מלא על שינויים שאחרים עושים בהיסטוריה. בדיוק כפי שמשפחת אלאור משלמת בפרשת אזריה.

העילה למלחמת אזרחים עשויה להיות מקרה נוסף של התנגחות בשלטון החוק ובפרוצדורה הדמוקרטית. למעשה, זה היה נושא משפטו של אלאור אזריה. שלטון החוק ופרוצדורה משפטית היו הגורם שהפך משפט זה לסלע מחלוקת פוליטית, חברתית, תרבותית וקיומית. מצד אחד שלטון החוק, הפרוצדורה, סמכות חוקית והיגיון השכל הישר ומולם התלהמות פוליטית-לאומנית-דתית ואינטרסים של כוחות חברתיים עמוקים ביותר. מערך אינטרסים נוגדים אלה מבטא את המאבק בין שתי קבוצות אליטה אשכנזיות: החילונית והדתית-לאומית.

מזרחים, כמו משפחת אזריה, הינם אובייקט של התרחשות היסטורית. אין הם עושים היסטוריה בעצמם. למרות זאת הם משלמים מחיר מלא על שינויים שאחרים עושים בהיסטוריה

לעומת אשכנזים הנאבקים על כוח, אינטרסים ויעדים חברתיים ברורים למדי, מזרחים מוצאים את עצמם פעם נוספת בצד השגוי של ההיסטוריה. מזרחים, כמו משפחת אזריה, הינם אובייקט של התרחשות היסטורית. אין הם עושים היסטוריה בעצמם. למרות זאת הם משלמים מחיר מלא על שינויים שאחרים עושים בהיסטוריה. בדיוק כפי שמשפחת אלאור משלמת בפרשת אזריה.

כיום החברה הישראלית חיה בשלב המעבר של תהליך ארוך. המעבר של כח מאליטה אשכנזית חילונית השלטת בהון, באדמה ובמוסדות חברתיים רבים לאליטה אשכנזית דתית-לאומית אשר רוצה להשתלט על הון, אדמה ועל מוסדותיה של החברה הישראלית.

ד. דרייפוס ישראלי

רבים טוענים כי פרשת אזריה דומה במאפייניה לפרשה פוליטית אחרת הנלמדת בישראל: "פרשת דרייפוס" בצרפת של הרפובליקה השלישית. מובן כי דמיון היסטורי אינו שוויון היסטורי. אין ״דפוסים״ קבועים בהיסטוריה. יחד עם זאת ניתן לזהות קווי דמיון בין מה שקרה בפרשת אזריה לפרשת דרייפוס.

בצרפת של הרפובליקה השלישית – המתח בין תביעות דתיות ותרבותיות ודרישה אזרחית של שלטון החוק בא לידי ביטוי מובחן בפרשת דרייפוס (1894-1906). טענת התביעה היתה כי דרייפוס שהיה קצין יהודי יחיד במטה הכללי של הצבא הצרפתי, העביר סודות צבאיים לנספח הצבאי של גרמניה בפריז. משפט דרייפוס היה תוצר של עלילה אשר עם הזמן התבררה כעלילה אנטישמית שנרקחה משילוב אינטרסים של גנרלים מושחתים בצבא ואישים בכנסיה ובפוליטיקה הצרפתית אשר התכוונו לבטל את הישגיה של המהפכה הצרפתית: אזרחות צרפתית פורמלית הכוללת גם את יהודי צרפת.

בפרשת דרייפוס התגלע המתח בין הרצון ושפת המהפכה של חירות, שיויון ואחווה בין אזרחים לבין המונרכיה שהובסה במהפכה. בין המובילים במחנה הימין הצרפתי היו אדואר דרימון העורך של העיתון "לה ליבר פארול" ושארל מוראס מנהיגה של "האקסיון פרנסייז". מוראס טען כי את אשמתו של דרייפוס הוא מסיק מיהודיותו; לא מפעולותיו. סיסמתו היתה: "צרפת לצרפתים". אלה טענו כי נאמנות לאומית צרפתית נבחנת על פי דת ודם. בהפגנות הסוערות הושמעה דרישה חד משמעית: "מוות ליהודים". "מוות ליהודים" בא לסתור את התביעה לכיבוד זכויותיהם האזרחיות של יהודים אשר הוענקו להם כחלק ממדיניות המהפכה הצרפתית.  

בדרך כלל מציינים את הקשר שבין הציונות ופרשת דרייפוס כשלב התפתחות חשוב בתודעה הציונית של הרצל. היסטורית, רק לקראת סוף האלף החל תיאודור הרצל להביע את הקשר שבין פרשת דרייפוס לרעיונותיו הציוניים. בקיצור, הרצל לא עבר זעזוע ציוני  חשוב יותר למאמר זה היא ההשלכה של "פרשת דרייפוס" על החברה הצרפתית ובעיקר על עיצוב ההבנה הפוליטית בצרפת אשר לצורך להפריד בין דת ומדינה. היבט זה זוכה למעט כיסוי והבנה בישראל הציונית.

הצל וחיילים. צילום: עמוד הפייסבוק של הצל, יואב אליאסי
הצל וחיילים. הימין היהודי-לאומי טמן את ידו בגסות בצלחתה של משפחת אזריה; החל מראש הממשלה וכלה באחרון ידידיו של "הצל". צילום: עמוד הפייסבוק של הצל

כך, כל עוד פרשת דרייפוס לא הגיעה לסיומה, מוסדות דת קתוליים, לסוגיהם השונים, היוו מרכז חשוב בפוליטיקה הלאומית ובממשלה של צרפת. מערכת החינוך נשלטה בידי כמרים ונזירות; מערכת הרווחה היתה בידיהן של נזירות; ראשי הכנסיה היו מעורבים במינויים של ראשי הצבא; והצבא נוהל כשלוחה דתית של הכנסייה. הדת ואנשי דת היו מרכיב מרכזי, חיוני ומכריע בתקופה זו בפוליטיקה של הרפובליקה השלישית.

סיומה של פרשת דרייפוס בשנת 1904 שם קץ לתפקיד המרכזי של מוסדות דת קתוליים בחברה הצרפתית. תהליך מעבר זה של כוח מאליטה דתית לאליטה אזרחית הוא אשר הכתיב והפך את משפט דרייפוס ל"פרשת דרייפוס" וכמעט גרם למלחמת אזרחים בצרפת בעת התרחשות הפרשה. המלחמה נמנעה משום ששני מנהיגים פוליטיים – ז'אן ז'ורס וג'ורג' קלמנסאו – הבינו כי יעדיהם של האנטי-דרייפוסים לא היו רק פגיעה בדרייפוס וביהודים, אלא הפגיעה ברפובליקה ובשלטון החוק היו יעדיהם המרכזיים. רק שיתוף הפעולה בין שני פוליטיקאים אלה מנע את גלישתה של צרפת למלחמת אזרחים.   

"פרשת אזריה" מצביעה על כך כי ישנו סיכוי סביר כי שליטתו של הבית היהודי והמחנה הדתי-לאומי אולי מגיעה לקץ דרכה, ושהקשר שבין מזרחים לדתיות לאומית הולך ונפרם

יחד עם זאת, פתרונה של "בעיית דרייפוס" והפרדת הדת מהמדינה לא הביאו לקיצה את האנטישמיות הצרפתית וגם הלאומנות והשובינזם הצרפתי לא הגיעו לקיצם. כמעט 40 שנה לאחר מכן, במהלך מלחמת העולם השנייה, נחשפה מלחמת אזרחים גלויה זו בצורת המאבק בין תומכי הרפובליקה ועקרונות המהפכה והלאומנים שהעדיפו את "צרפת לצרפתים" והבטיחו "מוות ליהודים", אך שיתפו פעולה עם הכובש הנאצי של צרפת. בשמה של נאמנות לאומנית, דתית וגזענית תמך שלטון וישי בנאצים כנגד צרפתים: יהודים ושאינם יהודים כאחד. עד כמה רחוקות הצעקות של "מוות לערבים" ו"מדינה יהודית" מצעקותיהם של צרפתים מתנגדי דרייפוס? 

"פרשת אזריה" מצביעה על כך כי ישנו סיכוי סביר כי שליטתו של הבית היהודי והמחנה הדתי-לאומי אולי מגיעה לקץ דרכה, ושהקשר שבין מזרחים לדתיות לאומית הולך ונפרם. היא חושפת את השקר והשחיתות של המחנה הדתי לאומי, את נביבות דרישותיו, את חוסר המוצא המוסרי, חברתי פוליטי של הכיבוש ובעיקר את הניצול הבוטה של חיילי צה"ל למען צרכיו של מיעוט חברתי. במשוואת כוחות אלה, משפחת אלאור אזריה היא עדות וסמל למחיר העצום שמשלמות משפחות מזרחיות רבות למען קיומו ומימושו של סיפוח השטחים ודיכוי הפלסטינים. כך, גם מושג חיסולה הממשי של אופצית מדינת ישראל כמדינה דמוקרטית עם פרוצדורה פורמלית של אזרחות ושוויון בפני החוק.

באיזה צד של ההיסטוריה ימצאו עצמם השי"ן גימ"לים של החברה הישראלית? האם הם ימשיכו לשכון בבוטקה של הש.ג. כדי לפתוח ולסגור את שער הארמון למנהלי ההצגה ההיסטורית שנקראת החברה הישראלית ומדינת ישראל? האם מזרחים ימשיכו להיות "דיירי משנה" בבית שהם משלמים עליו את מלוא שכר הדירה? האם מזרחים יהיו בצד של "מוות לערבים" או בצד של אזרחות, שלטון החוק והפסקת הכיבוש שהוא הצד של דיירי הבית מלאים במזרח התיכון? האם מזרחים יהפכו לקבוצה שעושה היסטוריה ולא רק לאובייקט של עשייה היסטורית של אחרים. ימים יגידו. "פרשת אזריה" חשפה, באור בוטה, צומת היסטורי זה.  

כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

  1. שי גרינשפון

    כמובן אין קשר בין המאמר למציאות. המזרחי אינו ש"ג אלא רמטכ"ל, ח"כ, נשיא ושר בממשלה. לה פמיליה ותומכי "הצל" הם אספסוף אלים לא בגלל שהם מזרחים ולא בגלל שתקשורת מציגה אותם כך – אלא כי הם בחרו במודע ושוקדים על דימוי של אספסוף אלים. אותה תקשורת מציגה גם את "נוער הגבעות" כאספסוף מוסת ואלים – ורובם דווקא אשכנזים. באמריקה אומרים שפטריוטיות היא מפלטן האחרון של הנבל. בישראל יש לו עוד מפלט : עדתיות מתקרבנת.

    1. עפר

      לא נכון. ארגונים כמו לה פמיליה ויותר מהם, אנשים כמו הצל, מתקוממים על הדימוי שהודבק להם. הצל מתעקש על כך שהוא לא אלים ובודאי לא רדוד או טיפש, וטוען שהדימוי עושה לו עוול בעוד שהוא (לשיטתו) מייצג את העם נאמנה וטוען טענות רציניות. כמובן, שעל נוער הגבעות איש לא טוען שהם אספסוף, אלא שהם "מלח הארץ", אנשים שעושים עבודה חשובה ונכונה, שהלכו צעד אחד רחוק מדי. לכל היותר מכנים אותם "הזויים" או "אנרכיסטים", אבל אף פעם לא "אספסוף מוסת ואלים", הגדרה שאכן שמורה רק לימין המזרחי.

      1. עידו לם

        בולשיט כינו אותם דברים גרועים מאספסוף מוסת, מנוער הזוועות ועד יוגנד הגבעות של יוסי שריד. כלומר במקום לגנות אספסוף מתלהם המזרחים המקצועיים שאספו 10 קבין של נרקסיסטיות שנפלו לעולם מוצאים דרך בזויה למה הם הקורבן בגינוי אותו האספסוף ולא הקורבנות האמיתיים של החוליגנים הללו.

        1. אוי ויי זמיר !

          למי, נראה לי שגם אתה בא מנוער הגבעות או לפחות חונכת באיזה גבעות-יוגנד.

      2. שי גרינשפון

        עופר, אין סתירה בין להיות ביריון מפחיד – ללטעון ל"אוטנתיות" ו" ייצוג העם". גם לה פאמיליה וגם הצל מתגאים בהיותם מטילי אימה – אך טוענים שהם מייצגים בכך את "העם" החושב כמוהם. ולגבי "נוער הגבעות" : אולי ימין מכנה אותם "מלח הארץ" – בטח לא השמאל. שמאל קורה להם אספסוף מוסת, אירגון טרור וכ'.

        1. עפר

          שי, לא רק הימין, גם חלק גדול מה"שמאל" רואה במתנחלים את ממשיכי הדרך של "החלוצים". נוער הגבעות הם חלק מזה, שהלך רחוק מדי, וצריך "לחזור למוטב", היינו לעופרה ולבית אל. היחס לאנשים כמו הצל שונה לגמרי. הוא נחשב לבדיחה, שרק בדיחות דומות כמו אורן חזן מתייחסים אליו ברצינות. כל ההבדל שבעולם. אגב, להפגנה לטובת אזריה הצל מאד רצה לבוא אבל לא הוזמן, מה שגרר פוסט ממורמר מאד מצידו. אשכנזי ההתנחלויות, להבדיל, לא חלמו אפילו להגיע להפגנה הזו.

          1. עפר

            במחשבה נוספת, אשכנזי ההתנחלויות הם אכן ממשיכי דרכם של "החלוצים". מי שסטה מהדרך הם הצל ולה פמיליה, שנראים מאד לא אסתטיים וגם עושים המון רעש ומפריעים לשלאף שטונדה. מה לנו ולהם?

        2. עידו לם

          האמת היא שאתה מפגר בעשרות שנים, השמאל של טבנקין ויגאל אלון מת, אף אחד בשמאל לא רואה במתנחלים כחלוצים לגיטימיים, בשיעור הבא נלמד אותך שבקן הירוק אין כבר משטר צבאי.

          1. עפר

            עידו, לפני שאנחנו עוברים לשיעור הבא, מוטב שתעשה שיעורי בית על השיעור הראשון. לא טבנקין, ולא יגאל אלון. על אברי גלעד ועירית לינור תוכל לקרוא כאן

            http://www.haaretz.co.il/blogs/misgav/.premium-1.2798869

            יש עוד הרבה כאלה

          2. רון לוין

            והמבוכה נמשכת :) אברי גלעד ועירית לינור הם מזמן נערי הפוסטר של הימין והאנשים השנואים על ידי השמאל והארץ, אבל תמשיך להביך את עצמך בלהוכיח נקודה שהיא מטופשת ושקרית לחלוטין.

  2. אסף גבאי

    מנסים להכשיר את הכיבוש על כל עוולותיו על ידי הוצאת אלאור עזריה מן הכלל.
    "הוא ירה", "הוא רוצח ואנחנו מוסריים" , " הוא תומך לה-פמיליה, ראיתם את הפוסטים שלו בפייסבוק???" כביכול הוא לא הבין את הפאנץ' אבל הוא הבין טוב מאוד את הפאנץ' כמו האמריקאים בבגדד כמו האנגלים באפריקה כמו היפנים בסין כמו כל כיבוש. אין כיבוש מוסרי והדבר הכי פחות מוסרי הוא להתנער מהחילים לך ולזרוק את עושי דברך לכלבים. אפילו בארגוני פשע אפורים קוד מוסר זה לא היה עובר.
    אלאור באמת הרג את המחבל הזה אבל אם הוא מלוכלך אז כולנו מלוכלכים. הדם על הידים של כולנו, רק שהפעם היתה שם מצלמה. רק שראו אותנו במערומינו המכוערים ועל זה הוא נענש.

    1. רון לוין

      לא הדם ממש לא על הידיים של כולנו, אני למשל לא שפכתי את הדם הזה

      1. עפר

        רון, הדם הוא לא רק על ידיו של מי ששפך אותו, אלא על מעגל רחב בהרבה, שכולל גם את מי שתומך במעשה הזה, נותן הוראה לעשות את המעשה, מאשר אותו בדיעבד, מטייח את החקירה, שולח אנשים לעשות מעשה כזה, מצביע בבחירות למי שהמדיניות שלו כוללת מעשים מסוג זה ועוד ועוד.

        1. רון לוין

          כן טוב לא עשיתי כלום ממה שציינת, אני עומד מאחורי ההצהרה שלי: ידיי לא שפכו את הדם הזה אן בכלל.

          1. עפר

            רון, בקהלת נכתב: "כִּי אָדָם אֵין צַדִּיק בָּאָרֶץ, אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה טּוֹב וְלֹא יֶחֱטָא". מסתבר שקוהלת טעה, ויש צדיקים.

      2. אסף גבאי

        גם אם אתה הפרט לא הרגת אף אחד, אתה חלק מחברה, וגם אם אתה איש שמאל ואדם שההרג הוא ממנו והלאה, אתה חי בארץ הזאת בחברה הזאת שאלו המעשים שלה לא מהיום ולא מאתמול (ראה מקרה מאיר הר ציון ואריאל שרון וכו').אנחנו נהנים מהכיבוש מהפירות שלו, שיש לנו את המרחב הגאוגרפי הזה, את כוח העבודה הזול שבונה את הערים שלנו שמתקן את המכוניות שעובד בתעשיה ועושה את כל העבודות המלוכלכות.
        אם אתה חי פה, אתה משלם מיסים, תורם בצורה הכי פסיבית שיש למדיניות הזאת שאתה כנראה לא מסכים איתה אתה יכול לשקר לעצמך אבל אתה לא באמת יכול להתנער מאחריות.
        אתה באמת מאמין שהיריה הזאת באלה מכלום? ""יריה באפלה""

        1. רון לוין

          האמת שאני מאוד יכול להתנער מהאחריות לכך, קודם כל כי בצבא מעולם לא שירתתי בשטחים, המפלגות שאני בוחר הם בבירור נגד הדברים הללו, המיסים שאני משלם הם לקוחים ממני נגד רצוני בדיוק כמו כל ערבי ואפילו פלשתינאי לכן זה לא דוגמא טובה. אני עצמי גם כותב ומדבר נגד הימין והמצב הרקוב שלנו, וכמובן שאתה משקר: אני לא נהנה מפירות הכיבוש אלא רק מפסיד ממנו, היחידים שנהנים הם מתעשיית הנשק או אלה שגרים בשטחים הכבושים בטח לא אני או רוב העם.

  3. חזי

    לא להתעצבן.

    לא להגיב בכלל.

    לאתר העוקץ יש אמא ואבא. שמותיהם: הקרן החדשה ושתי"ל.

    לשלוח להם את המאמר הזה, שיראו מה יצא מהילד.

    אולי יחשבו שוב לפני שיחתמו על הצ'ק הבא.

  4. דני

    לתת פרשנות משפטית ולחלק ציונים לעורכי דין בדיעבד, זו חוכמה די קטנה. המצב המשפטי אכן היה שם זיפת מאד מלכתחילה בהתחשב בראייה החד משמעית של תיעוד האירוע, אבל הם ניסו לערער את העובדות, ולא נראה לי שהיתה להם הרבה ברירה, חוץ מלהודות מראש ולבקש רחמים וזהו. זה אגב מאד לא מדויק שלא ניסו לתת לענין גוון פוליטי, המסר הסמוי היה כל הזמן פוליטי, בבחינת "הילד של כולנו" "מחבלים צריך להרוג" וכו'. אבל אם היו מנסים לטעון שהחייל לא אחראי לאור ההטפה של פוליטיקאים וכו', זה היה בגדר התאבדות מראש והם היו מגיעים גם אז להתרסקות. אף בית משפט לא היה מזכה אותו על רקע כזה. זה מקסימום טיעון להקלה בעונש, לא לחפות או להעדר אחריות, וזה עדיין אומר להפוך אותו לכלי להקרבה לצרכים פוליטיים בדיוק באותה מידה שאתה מייחס לימין. לגבי הטענות על ההגמוניה הדתית לאומית, זה 8 מנדטים בכנסת, לא ממש הגמוניה, ולמיטב זכרוני לא ממש 8 אשכנזים וגם המצביעים שלהם לא רק אשכנזים. דרך אגב, ש"ס באותם קואליציה, הם גם חלק מההגמוניה האשכנזית? ולמה אי אפשר לראות אנשים כבעלי דעות משלהם בלי קשר לעדה שלהם ולהתעקש לראות את כולם כפיונים שכוחות גדולים (ולבנים כמובן) משחקים בהם, זה כבר נפלא מבינתי. זה עושה את החיים קלים, אבל גם פוגע בהבנת המציאות, כמו כל סם. תן קצת יותר קרדיט לאנשים וייחס להם יכולת חשיבה עצמאית, גם אם הדעות הפוליטיות שלהם שונות משלך ולא עולות בקנה אחד עם הציפיות שלך מהם.

  5. לה משגע

    הדמיון כאן פועל במלא עוצמתו. ההשוואה למשפט דרייפוס וכל המשתמע לגבי הצלחת המהפיכה הצרפתית אינו תופס, כי יהודים באותה תקופה היו מיעוט של פחות מחצי אחוז (!!!!!) מכלל הצרפתים. כנראה שמה שעניין את הצרפתים במשפט דרייפוס זה פחות השאלה היהודית, ויותר השאלה של ראיות שתולות בדרגים הבכירים בצבא, כדי להוליך שולל את הציבור לגבי ריגול נגד המדינה שלהם. זה בהחלט תפס את העיין כשהאשימו את דרייפוס שהיה קצין חריג כי הוא ממיעוט ככ קטן (ואם היו יהודים כמותו בדרגים בכירים בצבא, אז לא בדרגה שלו ובכמות מצומצמת מאוד, כי מסתבר ולו מהמשפט של דרייפוס, שלפחות בצבא לא ראו בעיין יפה התקדמות של יהודים). לעומתו, א"א הוא אדם מיקרי ולא יותר מיזה. לא כיוונו מלכתחילה לכך שהוא יהרוג מחבל שנוטרל, זה יכל לקרות גם לכל אחד אחר, יש אשכנזים "מורעלים" לא פחות, ולא שתלו כאן ראיות כדי להרשיע דוקא אותו. א"א והרבה אשכנזים חושבים שמעשה כזה הוא פטריוטי, על כן נראה שבבית המשפט עלתה השאלה האם נעשה מעשה פטריוטי בהקשר הצבאי. כמו שהראה ליאור שליין בגב האומה, ג'ק ניקולסון (קצין בכיר) ניסח את הבעיה האתית בסרט האמריקני כך: קשה לאנשים להתמודד עם האמת, ולהודות שהם צריכים את החיילים האלה שעושים את העבודה המלוכלכת של ניטרול מפגעים. בקיצור, כל החיילים בלי קשר למוצאם אמורים לשמור עלינו. בית המשפט קבע שא"א לא ממש שמר עלינו במקרה זה, והרבה חולקים על בי"המש בלי קשר למוצאם או למוצאו של א"א, כי את כל החיילים מלמדים שהם צריכים לשמור על המולדת מטרור, לא יחידה מסויימת, לא עדה מסויימת, ולא במקום מסויים.

  6. לה משגע

    מליוני מזרחים הפכו ל"המון" בגלל הסתה פוליטית של עיתונאים? יש כאן כמה הנחות. העיקריות הינן: א. שאנשים לא מבחינים בין עיתונאים בעלי עמדות לפוליטיקאים ב. שלא היו פרוייקטים של פוליטיקאים כמו יצחק נבון כדי לעזור לאנשים מבוגרים ללמוד עברית . (במפקד האוכלוסין ב-1961 נמצא כי רבע מיליון מהיהודים המבוגרים בישראל -מגיל 14 ומעלה- אינם יודעים קרוא וכתוב בשום שפה). אחכ החל גם שיקום שכונות ופטור ממס שהכותב מציין, ואנשים שגאים מידי (כמו ללא ספק הכותב עצמו, שחושב שעל הש.ג. לסרב), שיבחרו לא להינות מיזה אם בא להם ב. שעיתונאים חסרי רגישות עיתונאית ממוצעת הם הקונצנזוס עבור קוראים שתקועים ב1961 נגיד, ושקוראים מוצאים איך שהוא עיתונאי שכתב מתי שהוא על "ההמון המזרחי" (אפילו ב1961 לא כתבו עיתונאים נגד עמדת הממשלה לעזור לאנשים), ומגלגלים את הבנותיו של עיתונאי זה הלאה, כדי ללגלג על מזרחים (כנראה מההנחה שעיתונאים המלגלגים בפרהסיה על מזרחים, מרומים את רוח האשכנזים). ג. גם מליוני אשכנזים הם "המון", אבל כותב הפוסט לא מתכוון למליוני אשכנזים, אלא מכוון את הקורא להבין באיזה המון מדובר, ומכוון לזה שאירגוני פשע וטרור הם "מזרחיים" (וביש מצוקה מזרחית כזו או אחרת, בטח שאפשר להבין אירגוני פשע וטרור מזרחיים…, זה אפילו היה מתישהו כנראה באמריקה, ושם מדברים אנגלית איזו קלאסה)
    מכל אלה עולה העמדה של הכותב לגבי איזה סוג המון מדובר. נראה שלדעתו הקוראים חושבים, שמזרחים משתלהבים ומשלהבים זה את זה כמו גל של אנשים חסרי בינה, (מוזכר אף הטיפול בזרנוקי מים כמוצא אחרון כשהבקשה להפסיק את ההשתלהבות לא מספיקה). ככה מוצגת התמונה של כותב הפוסט, וזה כנראה מצדיק מלחמה.

  7. רחמן חיים

    מאמר מבריק. המהפכה בוא תבוא כדי לפרק את השטעטל שנקרא ישראל ובמקומה להקים מדינה אזרחית בה יש הפרדת הדת מן המדינה ושוויון לכל, בכל המובנים.

    1. אור

      המהפכה בוא תבוא, אל חשש. היא תעיף לכל הרוחות את כל הסמול המשיחי-פאנטי והימין הסהרורי.

      ואני תמיד אוהב "מלומדים" קנדיים ששולפים את הג'וקר הפרענקי ומגלים פעם אחר פעם כמה הם גזעניים ובורים

      1. אוי ויי זמיר !

        אור החשכה,
        איך בדיוק שליפת הגורם המזרחי ("הג'וקר הפרענקי") מעידה על הגזענות?
        איך מוכיח מי ש"הפענק" שגור באוצר הבליו שאינו גזען עלוב בעצמו?
        למה נראה שאתה כאשכנזי מוטרד מכך שיכולותיך השכליות פחות מפותחות מאלה של "המלומד מקנדה"?

  8. יואש אב

    תודה למאיר עמור אשר שלח מאמר זה מגולת מונטריאול.
    מאיר "תפס את השור בקרניו" בכמה מאמירותיו המדויקות
    הנוגעות לשוליות של חלק ניכר מהציבור המזרחי, אשר "גויס" למאבק הפוליטי-חברתי
    בישראל על ידי האליטות המתמודדות ביניהן, המעוניינות בכוחו האלקטורלי ופסיביותו,
    כדי להעצים את כוחן מבלי לדאוג דאגה אמתית לשאיפותיו וצרכיו של ציבור זה.

    1.אמירתו של מאיר "מזרחים בישראל הם כלי שרת בידי כוחות אחרים. מיליוני מזרחים שומרי החוק והנאמנים למדינה ולמוסדותיה הפכו "להמון" באמצעות הסתה פוליטית של עיתונאים רבים והתקשורת שמחה לשתף פעולה עם הגדרת אומללה זו של המציאות. מזרחים ככלל מוצגים כהמון משולח רסן בדמותו של "הצל" ובדמותם של להב"ה ו"לה פמליה" שהם ארגוני טרור יהודיים."

    2. "לעומת אשכנזים הנאבקים על כוח, אינטרסים ויעדים חברתיים ברורים למדי, מזרחים מוצאים את עצמם פעם נוספת בצד השגוי של ההיסטוריה. מזרחים, כמו משפחת אזריה, הינם אובייקט של התרחשות היסטורית. אין הם עושים היסטוריה בעצמם. למרות זאת הם משלמים מחיר מלא."

    3. "רוב המזרחים שומרי הגדר של החברה הישראלית, אימצו לחיקם את התפקיד הנואל שמייעדת להם האליטה האשכנזית.
    במקרה הנידון זוהי אליטת הימין היהודי-דתי ולאומי, שעם שורותיה נמנים ראש ממשלה מושחת, שרי ממשלה משולחי רסן, אליטה שבה מפלגה של "בית יהודי" מחריבה חברה ומדינה למען אידיאולוגיה משיחית, כוח והון של שחיתות. שחיתות המוסווית כאמונה דתית יהודית המקריבה את עם ישראל למען ארץ ישראל בשם תורת ישראל. לאליטה זו מצטרפים מתנחלים מופקרים החיים בשטחים הכבושים. בקיצור, אליטת הימין-היהודי-דתי-לאומי מבטאה אלימות יהודית בתואנה של עבודת שמים. אלה באים לידי ביטוי בפרקטיקה קבועה של כיבוש והרג של פלסטינים."

    מלחמת האזרחים היהודים תבוא ללא אתראה מוקדמת, כשהרקע לה הוא מאבק בין
    תפיסה משיחית של אליטה דתית -מתנחלית, הכוללת כמובן אשכנזים ומיעוטה מזרחיים.
    המאבק יהיה על השלטת "ממלכת כוהנים" דתית העוינת כל רעיון ועגינה בחוק של הפרדת הדת מהמדינה ורואה בשלטון יהודי על עם אחר חלק מציווי משיחי של אחיזה בארץ המובטחת ללא כל סייגים, והשמדת כל גורם עוין "עמלקי", הטוען או פועל לשינוי מצב זה.

    חיזוק פוליטי של גורמי הימין הדתי-משיחי- הקיצוני ככל שיתקדם, יקרב את מלחמת האחים בישראל שתביא לחורבן וגלות נוספת של עם ישראל המתחדש מארצו.
    כל הגורמים המתחזים למאמינים בדת ישראל ומקדשים את אדמתה ובה בעת מוכנים לכל
    עבירה כנגד יהודים אחרים או בני מיעוטים בישראל- אלו אנשים שאין אלוהים בלבם!

    מאיר עמור עשה עמנו חסד קטן שהעלה את הנושא ואת קרני הדילמות שלו. פרשת אזריה
    הייתה תירוץ וסיבה לדון בתהליכים ובסכנות האמתיות הגלומות בהם.

    1. רון לוין

      מאיר עמור הוא חרטטן כמובן, יש צד משיחיסטי ברור שמנסה להשתלט על המדינה והמזרחים המסורתיים מסייעים לו לעשות את זה, למעשה המקופחים המזרחים הם בציר הרשע

  9. דרור

    הדבר הכי מצחיק כאן הוא שאנשים מגיבים לאיזה קנדי אחד שכותב כאן בשביל לדבר על זה בהרצאות שלו במונטריאול.
    אין שום קשר בין מה שהוא כותב משם למה שקורה פה.
    אני אפילו חושב שהוא יודע את זה ומשתעשע על חשבוננו…