string(2) "he"
string(2) "he" -array(0) { }

זהירות, רחם!

תפיסת הרחם בתרבות הפטריארכלית היא של זרות מאיימת, סכנה ודמוניות שנתפסות כתשתית הנשיות. שילובם של רב וקאדי בוועדות להפסקת הריון הוא עוד אמצעי הסדרה המשקף את היקף הדיכוי כלפי נשים
רחל גץ סלומון

הצעות החוק של חברי הכנסת יהודה גליק (ליכוד) ועבד אל־חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת), לפיהן יצורפו אנשי דת לוועדה להפסקת היריון, אינן מהוות חריגה מהיחס שלו זוכים מערכת הרבייה הנקבית וגוף האשה לאורך ההיסטוריה של התרבות הפטריארכלית. ניתן לשאול מדוע וכיצד נוצר הנוהל הזה של התכנסות ועדה לשם החלטה על הפסקת הריון, בעוד ניתוחים אחרים שמתבצעים בגופן של נשים נעשים על סמך החלטה אישית שמתקבלת בין האישה לבין מי שמטפל בה; אך עיון בטקסטים מדעיים ופופולריים מלמד שהחברה בישראל לא מוכנה שייגעו לה ברחם. הרחם נתפס כמכשיר הולדה, ככלי לייצור פועלים, כנכס משפחתי, שבטי ולאומי, כגורם משמעותי במאבק דמוגרפי. "אחת הדרכים להפוך נושא מסוים לבלתי-נתון-במחלוקת היא לייחס לו סכנה", כותבת מרי דאגלס, ואכן, השליטה הרב-ממדית של החברה ברחם מודגמת גם באמצעות הנופך הדמוני שמיוחס לו ולגוף הנשי כולו.

את עבודת המאסטר שלי ערכתי במטרה לחשוף את אמצעי ההסדרה הפועלים על הגוף הנשי, תוך התמקדות בייצוגים של הרחם בתיאוריה, בשיח מדעי פופולרי וגם בחוויותיהן של נשים. בחנתי ספרי מדע וחינוך מיני לילדים ולנוער וניתחתי טקסטים רפואיים, באופן שחשף את אופני ההמשגה השונים של הרחם. עולה כי זה איבר שהניגודים מוכלים בו ומהווים חלק אינטגרלי ממהותו ומתפקודו, וכך בו בזמן אחוזים בו הקשרים של שלמות ונעימות, מסתורין, אוטופיה, ניכור ופחד.

כמו במחקר, כך גם בחוויית הגוף: הרחם הוא איבר "לא ידוע" ובתיאורי החוויה הסובייקטיבית של נשים בראיונות עימן, נמצא כי אי הידיעה את הרחם עומדת בבסיס תפיסתו. גם בסיפורים בהם הציגו נשים חוויית הווה קומוניקטיבית ביחס לרחם, נמצאו התייחסויות אליו כאל גורם מפחיד, מיסטי, סודי ולא ידוע – כך שהפרדוקס הוא אינהרנטי גם בתפיסתן.

החברה בישראל לא מוכנה שייגעו לה ברחם. הרחם נתפס כמכשיר הולדה, ככלי לייצור פועלים, כנכס משפחתי, שבטי ולאומי, כגורם משמעותי במאבק דמוגרפי

במחקר ביקשתי להשמיע את קולן המודר של נשים מן הטקסט העוסק בגופן. דבר זה נעשה באמצעות כתיבת הזיכרון הראשון שלהן מההיוודעות לחוויית הרחם, בעצמן, לכדי טקסט סיפורי – "כתבי את עצמך: גופך מוכרח להישמע", כפי שכותבת התיאורטיקנית הפמיניסטית הלן סיקסו. כל הנשים המשתתפות במחקר הביעו בתחילה התנגדות גדולה לרחם כנושא מחקר, דיון וכתיבה. האמירה הבוטחת "אין לי שום זיכרון מהרחם" הייתה משותפת להן, גם אם בווריאציות שונות כמו "אין לי קשר לאיבר הזה", "תשאלי אותי על משהו אחר".

אולם אלו הן אותן מרואיינות אשר סיפוריהן המשמעותיים ביותר מובאים בגוף המחקר ומעידים כי כאשר הן מוזמנות לחשוב על כך, עולה קשר אל הרחם וחוויה משמעותית שלו. הראיונות העלו כי אכן קיים דמיון בין החוויות לבין השיח בספרות המדעית-דידקטית. תוך כדי עבודה הבנתי, כי התחושות הללו של ניכור והזרה כלפי הרחם נוצרו בתוך מערכת מושגים וערכים פאלוצנטרית הדוקה, שבה הנשי הוא אחר, חבוי, סודי, נסתר, מרובה סתירות, רחוק ולא נודע. כפי שהעידו המרואיינות, תהליך הריאיון בשיטת עבודת-זיכרון אפשר את ההתקרבות של הנשים המרואיינות אל נושא המחקר – ובכך גם אל גופן.

במסגרת פרויקט הרחם, אמנת ההתנגדות. יצירה של מגי רוזיצקי הילטנר ממונטנה
במסגרת פרויקט הרחם, אמנת ההתנגדות. יצירה של מגי רוזיצקי הילטנר ממונטנה
במסגרת פרויקט הרחם, אמנות ההתנגדות. יצירתה של ג'ודי מיי מוויסקונסין
במסגרת פרויקט הרחם, אמנות ההתנגדות. יצירתה של ג'ודי מיי מוויסקונסין

תפיסת הרחם בתרבות הפטריארכלית היא של זרות מאיימת המדירה את המשמעויות הביתיות והופכת את אותו לאיבר לא-מוכר, פנימי ומסתורי. פרשנות זו אף גורמת לייחוס סכנה ודמוניות לאיברי הרבייה הנשיים, ומכוננת את הנשיות כמושתתת על סכנה זו. אשה ניצבת אל מול עצמה, אל מול ה״בעיה״ השוכנת בגופה – הבעיה שהיא – מאובזרת בשפה שאינה שלה. אותה שפה זרה היא שארגנה עבורה את גופה, היא שהעניקה לה את שמה וזהותה, ותוך שהיא מתכוננת בזהותה המוסדרת היא שומטת תדיר את הקרקע מתחת לרגליה. "עבור הנשים נעוצה כאן בעיה", אומרת התיאורטיקנית הפמיניסטית לוס איריגארי, בעיה שיש לה שם.

כותרת המחקר שלי, "הבעיה שיש לה שם: הרחם וחוויית העצמי הנשי", מתכתבת עם כותרת חיבורה של בטי פרידן, "הבעיה שאין לה שם". פרידן עוסקת בחיבורה בבעיה חסרת השם – חוסר הסיפוק והדיכאון הנשי, שהתעוררה אצל נשים אמריקאיות רבות בשנות ה-50 של המאה הקודמת. היא קובעת כי בבסיס אלו עומדת חלוקת העבודה המגדרית וההגבלה של הנשים לעולם הבית. בחברה ובדיסציפלינת המדע הרפואי נתפסה הבעיה הזאת כנובעת מן "המסתורין הנשי" שהוא מכלול התכונות הבלתי מפוענחות המניעות את האישה. פרידן טוענת כי ברגע שמסירים את הלוט מעל אותו "מסתורין", נחשפות מערכות הדיכוי האחראיות לדיכאון. לדידה, "מסתוריות" היא דרך לחסום את הבירור ולהצדיק ולשמר את הדיכוי.

אותו "מסתורין נשי" עליו מצביעה פרידן עומד גם בבסיס החוויה הגופנית של נשים ומהווה "בעיה". במחקרי מצאתי כי הרחם, איברי הרבייה הנשיים והגוף הנשי כולו נתפסים כמכלול בלתי מפוענח. הרחם שמהווה מטונימיה לנשיות מאופיין כאיבר זר, מרוחק, יבשת רחוקה ואפלה, סוד בלתי ידוע ואזור מסוכן. הוא מוצג כמשהו שאינו נגיש ואינו ידוע, אך מהווה סמל, גם בספרים הנבדקים וגם בסיפוריהן של הנשים, לעצמיות הנשית ולחוויית הנשיות. פרידן מסכמת את חיבורה: "לבעיה חשיבות רבה מכפי שסברו עד כה. היא המפתח לבעיות אחרות, ישנות וחדשות".

מילותיה של פרידן מיטיבות לתאר גם את בעיית תפיסת הרחם בפרט והגוף הנשי בכלל כזר, רחוק, מאיים ובלתי מובן. תפיסה זו מובילה בין השאר גם לאובייקטיפיקציה של הגוף הנשי ולייעודו כמיכל הולדה. ל"בעיה" זו, אם כן, יש שם. צירופם של רב וקאדי לוועדות להפסקת הריון הוא עוד ביטוי של האופן בו החברה מארגנת את "הבעיה", מתמודדת עם הזרות והאיום הטמונים ברחם ומשמרת את הסדר הפטריארכלי הקיים ואת הדיכוי.

הכותבת היא חוקרת תרבות, אמנית, אוצרת, דוקטורנטית בפקולטה לארכיטקטורה בטכניון

לפרויקט הרחם באמנות פמיניסטית

כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

בא/ה לפה הרבה?
העוקץ זקוק לעזרתך!
סגירה X