string(2) "he"
string(2) "he" -array(0) { }

תשאלו מי העם, ואומר לכם מי המדינה

גישתו של המיליארדר שלדון אדלסון כי "זה לא נורא אם ישראל לא תהיה דמוקרטית" הולכת וצוברת תאוצה בקרב הציבור בישראל ומנהיגיו. על צבא העם ואידיאולוגיה, בעקבות פרשת אזריה
אבו לילא (סמיר אלאחמד)

נולד בכפר קרע אל תוך מציאות הממשל הצבאי. את לימודיו האקדמיים סיים באוניברסיטת תל אביב. פעיל פוליטי לשעבר ופעיל חברתי בהווה. כיום הוא מנהל עסק משלו, לומד לטבען עוגיות שהוא אוהב לאפות ומחדש את ההיכרות עם אלוהים

בשנת 1942 הקימו הנאצים את יחידת המילואים 101 של משטרת הסדר וחייליה נשלחה לפולין הכבושה. אנשי היחידה הזו – שלא כולם היו נאצים, ויש להניח שחלקם היו מלח הארץ ובני טובים – השתתפו ברצח המוני של יהודים, עסקו בציד וטבח פרטיזנים פולנים והשתתפו בזוועות רבות נוספות.

חוקר השואה הפרופ׳ כריסטופר בראונינג מתאר בספרו "אנשים רגילים: גדוד מילואים 101" (פורסם בעברית ב-2004), כי ביולי 1942 בכפר יוזפוב בפולין אסף מפקד הגדוד, סרן ולילהם טראפ, את חייליו במעגל והסביר להם "בקול חנוק ודמעות בעיניו" על המשימה שעליהם לבצע. הוא אמר להם: "האנשים צריכים לזכור שבגרמניה נופלות פצצות על נשים וילדים", ושעליהם לאסוף את כל 1,800 היהודים החיים בכפר, להפריד את הגברים שבגיל עבודה ולירות למוות בנשים, בילדים ובקשישים. המפקד לא שכח להציע לחייליו אפשרות סירוב: "אם מישהו מרגיש שאינו בנוי לביצוע המשימה הזאת, הוא יכול לצאת מהמעגל ולהשתחרר ממנה", אמר להם.

אין ספק שזוועת השואה שונה מכל הזוועות האחרות שהתרחשו אחריה ולפניה, ונבדלת מכל המקרים של ג'נוסייד וטיהור אתני שלווה לרוב במעשי טבח נוראים. אין זה נכון להשוות בין מקרים שונים אלה, והשוואה אינה משרתת או מקדמת כל דיון (ולכן איני מתכוון לערוך השוואה כזאת). יחד עם זאת, יש חשיבות רבה לבחינת מאפיינים חופפים וזהים, ולבירור התנאים שאיפשרו את ההתפתחות האידיאולוגיה הנאצית. תנאים "מאפשרים" כאלה ממשיכים למרבה הצער להתקיים גם בתקופה שלנו.

השיח הישראלי המקובל על כל גוני הקשת הפוליטית היהודית בישראל מהימין הקיצוני, דרך המרכז והשמאל הציוני בכללו (להוציא מעט חריגים שוליים) והמשכפל את עצמו לאורך שנות קיומה של מדינת ישראל, מייצר מוסכמות, כמו למשל זו שצה״ל הוא "הצבא המוסרי ביותר בעולם" המקפיד על האוקסימורון הנודע "טוהר הנשק". מדי כמה שנים נזקקת המערכת הפוליטית, המדינית, הצבאית, המשפטית והציבורית בישראל, להצגה למראית עין, המיועדת לקהילה הבינלאומית, בדמות "טבח כפר קאסם" או המקרה של אלאור אזריה. הצגה של העמדת הש.ג. למשפט וניסוח פסק דין הכולל עונשים מגוחכים המוטלים על השעיר לעזאזל, שמסייעת למפקדים ולמנהיגים הפוליטיים להמשיך לשווק לעולם את השקר על אודות "הצבא המוסרי בעולם".

למעשה, ההיסטוריה של הצבא הישראלי עמוסה פשעים וזוועות שמעולם לא הגיעו לבתי המשפט. בשנת 1953, עוד לפני שהקים את היחידה 101, עמד שרון בראש פלוגת מילואים, הוא אסף את חייליו וסיפר להם על נשים פלסטיניות מהכפר קטנה השוכן בצד הצפוני המערבי של ירושלים, שחוצות את גבול הריבונות הישראלית שבין התנחלות מעלה החמישה לכפר קטנה, בדרכן לשאוב מים מהבאר. שרון וחיילו המתינו במארב. הם הבחינו בארבע נשים פלסטיניות העושות דרכן לבאר, פתחו באש ורצחו את ספיה מוחמד שמאסנה, אמנה עיסא אלפקיה וחלימה טהא מכפר קטנה.

השיח הישראלי מייצר מוסכמות, כמו למשל שהצבא הישראלי הוא "המוסרי ביותר בעולם" המקפיד על "טוהר הנשק". למעשה, ההיסטוריה של צה״ל עמוסה פשעים שלא הגיעו לבתי המשפט

תקופה קצרה לאחר רצח זה, באוגוסט 1953, הקים שרון את יחידה 101 שמטרתה לבצע פעולות נקם ("גמול" בשיח הציוני) נגד היישובים הפלסטיניים לאורך הגבול עם ירדן ונגד אזרחים בעזה. יחידה זו אחראית על זוועות ומעשי טבח כמו זה בכפר קיביה, אך לא רק. עוד לפני הטבח בקיביה, בבוקר ה-29 באוגוסט פשט שרון עם ה-101 על מחנה הפליטים אלבוריג' ברצועת עזה והם רצחו 43 פליטים פלסטינים, ביניהם 7 נשים ו-5 ילדים.

במקרה של היחידה 101 לא הוצעה לחיילים האפשרות לסרב או "לצאת מהמעגל". כאשר חיילים השמיעו ביקורת על מידת המוסריות של פעולות היחידה (היה חייל אחד שסירב להשתתף בפשיטה על מחנה הפליטים אלבוריג'), היה זה סגן מפקד היחידה, שלמה באום, שיסכם את "הרוח הצבאית" של חייליו ואמר: "הנשק צריך להיות לא טהור, אלא נקי". הרוח הצבאית הזאת עוצבה והוטמעה הרבה לפי כן, במהלך מלחמת 48' ומאות מעשי הטבח שבוצעו אז. ספק אם משהו מרוח זו השתנה מאז.

לוחמים מיחידה 101 נטמעים בגדוד 890 של חטיבת הצנחנים, לאחר "פעולת התגמול" בכונתילה (28 באוקטובר 1955). עומדים משמאל: מאיר הר-ציון, אריאל שרון, הרמטכ"ל משה דיין
לוחמים מיחידה 101 נטמעים בגדוד 890 של חטיבת הצנחנים, לאחר "פעולת התגמול" בכונתילה (28 באוקטובר 1955). עומדים משמאל: מאיר הר-ציון, אריאל שרון, הרמטכ"ל משה דיין. "לא טהור, אלא נקי"

במהלך משפטי נירנברג סיכם הרמן גרינג, מראשי המשטר הנאצי בגרמניה וממקימי הגסטאפו, איך אפשר להכריח את העם לציית למנהיגיו: "זה קל למדי. צריך רק להודיע לעם שהמולדת נמצאת תחת מתקפה ולהאשים את כל שוחרי השלום בכך שהם שונאים ומסכנים את המדינה. זה פועל בכל מדינה באותה המידה".

תעשיית הפחד וההפחדה הייתה ועודנה מרכיב מכונן במדיניות הישראלית והאחראית יותר מכל דבר אחר על הנדסת האזרחים ועיצוב השקפותיהם, ובמידה רבה את התנהגותם. "שלטון הימין בסכנה, המצביעים הערבים נעים בכמויות אדירות לקלפי, עמותות השמאל מסיעות אותם באוטובוסים". אין צורך להעמיס על הקוראים אין סוף ציטוטים והצהרות שנועדו להפחיד את האזרחים. מי שבאמת מעוניין, יכול בקלות לאתר דוגמאות לשיח ההפחדה לאורך שנותיה של מדינת ישראל.

בימים בהם כולם עוסקים מבוקר עד ערב בפרשת אזריה, כדאי לזכור שהחייל הרוצח אינו לבד. הוא רק קצה הקרחון, והועמד לדין רק בזכות התיעוד המצולם. בנוסף, הוא הורשע בהריגה בלבד. "מתעקשים להיות כמותם", מאמרו נוטף השנאה והפשיזם של בן כספית ב״מעריב״ מ-5 בינואר, מדגיש את עומק השנאה וההסתה שהצליחו ממשלות ישראל, האחרונה במיוחד, להטמיע בקרב האזרחים האקסלוסיביים שלה.

למרבה הצער, אין כל אמת בדבריו של פרנסואה ליוטאר ש"הנאציזם לא הופרך, הוא נורה כמו כלב". הלוואי וכך היה הדבר. ההמשגה הזו, והכינויים של הנאציזם כחיה או מפלצת ושל הנאצים כחיות או כיצורים שאינם בני אדם רק מטשטשים את האמת. האמת המרה היא שמדובר בבני אדם, רק אנחנו בני האדם מסוגלים למעשים הזוועתיים ביותר. התשתית האנושית שמסוגלת לנאציזם היא תופעה שטרם הוכחדה וחלפה מן העולם. למרבה הצער, אידיאולוגיה זו (וגם המעשים) הם עדיין חלק מההיסטוריה המודרנית.

כריכת ספרו של כריסטופר בראונינג
כריכת ספרו של כריסטופר בראונינג

יש לזכור שהנאציזם קם ושגשג בלב-לבה של הציוויליזציה האירופית, באותה תקופה של הנאורות המערבית. באותה תקופה של קידוש ערך המדינה ויצירת זהות מוחלטת בין לאום למדינה. הוא פרח בעידן האזרחות האקסלוסיבית ולא האינקלוסיבית. הנאצים החליפו את האזרחות במושג Volksgenosse (החברות בעם) לעומת המושג Staatsburger (אזרחים). כלומר הציבו את העם מעל המדינה ומחוץ למסגרת האזרחית. הנאציזם יצר למעשה חפיפה מוחלטת ואחדות בין הפרט למדינה והאידיאולוגיה.

עד לפני כעשור מושגים כמו "פשיזם" הרתיעו רבים חברה הישראלית. עבדתי במשך שנים ארוכות עם קבוצות מפגש של יהודים ופלסטינים, ותמיד שררה הסכמה בקרב הנציגים היהודים שפשיזם זה דבר רע ומסוכן ושיש להילחם בו. בשנים האחרונות מתפשטת לה תופעה מדאיגה בקרב הציבור הישראלי ורבים מהם כבר לא מרגישים צורך אפילו להתבייש בכינוי הזה, ולא מעטים מהם מעלים את הטענה "למה לא?". לפני כארבע שנים למשל אמר המיליארדר שלדון אדלסון, אחד המממנים של המשטר הנוכחי והבעלים של "ישראל היום" כי "זה לא נורא אם ישראל לא תהיה דמוקרטית, זה לא כתוב בתנ"ך" –  גישה שהולכת ותופסת לה אחיזה רבה בקרב מנהיגים פוליטיים ובקרב הציבור היהודי בעשור האחרון.

תשאלו כל אזרח במדינה ישראל, מי הוא העם? תבררו בכל כלי תקשורת, בשיחות השוק, בשיח האקדמי, בשיח הפוליטי והציבור, מי הם האזרחים המובחרים במדינה, ולמי שמורים מושגים כמו 'בני מיעוטים' או 'לא יהודים' וכו'? תנברו בכל ההיסטוריה של הפקעות "לצרכי הציבור", מי הוא "הציבור הזה"? אתם רואים את החפיפה הטוטאלית הזו בין הקבוצה האתנית שהיא מעל האזרחים לבין המדינה?

המשפט של אזריה שנכפה על המדינה בזכות התיעוד רק חידד את עניין החפיפה הזו, הדגיש את קיומם של ה-Volksgenosse שהם מעל לאזרחים ומעל למדינה, ולהם שמורה הזכות להסית לרצח שופטים, מפקדי צבא, אנשי תקשורת (המזוהים כ"שמאלנים") וערבים באשר הם, מבלי להסתכן, ואף זוכים במנהיגים הנוהרים אחריהם ותובעים חנינה לחייל הרוצח כדרישת אותם "החברים בעם"; בעוד שדי בשיר כדי לשלול את חירותה ולהחריב את חייה של מישהי כמו המשוררת הצעירה דארין טאטור, שאינה נמנית עם אותם הנבחרים בעלי "חברות בעם".

כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

  1. דליה

    השאלה היא האם מדינת לאום יהודית הינה מוסרית. אם היה מספיק טוב ליהודים במדינות אחרות, כנראה שהיו ממשיכים לחיות בקהילות יהודיות בארצות מפותחות יחסית , ולא היו מגיעים למקום לא מפותח. על אחת כמה וכמה כשהתחילו להגיע הרבה יהודים שהדאיגו בהתארגנות שלהם את הערבים, וידועים הסיפורים על כנופיות פלחיות (גם בדואים וערבים שהיו ביפו ירושלים ועזה) שלא רצו שתקום כאן מדינה. זה לא היה המקום האידאלי להגר אליו בלשון המעטה, אבל אנשים עשו את זה, וברור שיש מי שמתנגד למדינת לאום יהודית, אבל זיכרון של 2000 שנות גלות לא קלה עדייו טרי, אז אין מה לנסות לשכנע. יהודי שרצה חיים קלים לא בא לכאן. מי שלא טוב לו עוזב

  2. חזי

    האם העוקץ נכנס ל"ברית הפלסטינית-אשכנזית"?

  3. דליה

    העניין הוא שיהודים החליטו לא להתווכח עם כל העולם (חוץ מהעולם הערבי) שראה ביהודים עם זר שבא מארץ התנך, והבינו בדרך הקשה שעליהם להיות בארץ התנך. כמו שאומרים היום לעולה מרוסיה : רוסי מסריח תחזור לרוסיה, ככה ויותר גרוע אמרו ליהודים בגולה. בסוף הבינו בדרך הקשה שהם צריכים מדינה משלהם, וממשיכים להילחם עליה, כי יש אנשים שממשיכים לכתוב על חוסר הלגיטימיות של המדינה , ולמי כותבים? לעולם, אותו עולם שלא רצה את היהודים.

  4. דליה

    בנוסף, אם מדינה נמצאת במצב של מלחמה, אז יש פעולות תגמול, ולא משנה איך קוראים ליחידה. העניין הוא שמה שמעצבן את הלא יהודים הוא שחגי ישראל הם ימי שבתון, שהשבת היא יום שבתון, שהשפה היא עברית, שההבנות הן לפי הבנות ישראל וכו. הלא יהודים לומדים כאן באוניברסיטאות, מקימים עסקים, ואם היו משלמים מיסים כמו שצריך ולא עסוקים בלפאר את המתאבדים או נותנים לגיטימציה לכאלה שנלחמים לחיסול המדינה היהודית, כנראה שהחיים של כולנו היו טובים יותר

  5. עפר

    אבו לילא, אני מסכים לכל דבריך, למעט הפסקה האחרונה, וגם חושב, שמוצדק לתת חנינה לרוצח אזריה. אנשים מסוגו של אזריה הם אינם "מורמים מעם" כפי שכתבת, ואת ההסבר לכך ניתן לקרוא במאמר היפה מאד של מאיר עמור. משפט אזריה, לטעמי, היה טקס ההיטהרות של מדינה שלמה, שבה מותר רק לבחורינו המצויינים מותר לירות ולהרוג ערבים בגלוי. לאזריה ושכמותו אסור לעשות זאת מול מצלמות, ומה שהוא עשה קילקל את השורה. אין שום הצדקה לטעמי לאפשר מצב, שבו מדינה שלמה תנסה למרק את פשעיה על גבו של רוצח מקרי אחד, שנולד לעדה הלא נכונה ולמשפחה הלא נכונה.

    1. אבו לילא

      עפר, אכן הממסד הציוני על כל מנגנוניו (מהימין הקיצוני ועד לשמאל הציוני) אוהב וזקוק לטקסים האלה של היטהרות ואוננות המצפון. תן לשמאל הציוני ערביה לאחר באיזה גטו של מוזיאון ת"א, ומיד הם יקבלו זקפה לעשרים שנה וילכו לישון מרוצים מעצמם. אבל אני לא מסכים עם הטענה שאזריה נשפט כי הוא מזרחי. הוא נשפט כי הוא נתפס ותועד. הוא נשפט כי הוא הש.ג ואפשר כך לנקות את מפקדיו ושולחיו האמתיים בצבא ובפוליטיקה. אין קשר להיות מזרחי, זה היה יכול להיות אחד מבני השבט הלבן. ההצגה הזו מיועדת בעיקרה לצריכה של הקהילה הבינלאומית.

      מכל מקום, זה לא העניין שבמוקד המאמר. הסכנה היא הרבה יותר חמורה מהפרשיה של החייל הזה. הדהירה של המדינה והחברה לתהום האפל של האנושות הוא העניין כאן. כרגע נדמה שאין מי שיעצור את זה, ומצב מבשר לנו עוד מלא זוועות שלא חושב שאנחנו רוצים לתת עליהן את הדעת מרוב שזה מפחיד.

      1. עפר

        אבו לילא, אל"מ שומר נתפס אף הוא במצלמת בצלם כאשר הוא רוצח את מוחמד אל קסבא. התיק נסגר. הוא מבחורינו המצויינים. לשאר הדברים אני מסכים.

  6. סמולן

    ובכן, סבבה. אקבל את התיאור, אבל בוא נראה מה עולה ממנו.

    – בראשית שנות החמישים, עקב גלי רצח ערבים ופלסטינים, מחליטה ממשלת ישראל להקים יחידה שתתמחה, כטענתך, ברצח המוני. היא תכונה 101, על שם "משימה 101", קבוצת לחימה בריטית שהביסה את הפשיזם באתיופיה.

    – היחידה מוקמת, ואולם זרע הספק נזרע בה כמעט מיד. המגויס הראשון היה שלמה באום, זה שטען שנשק צריך להיות נקי ולא טהור. הוא טוען את זה במאמר של מוריס שאתה מצטט, ואני אצטט הרבה יותר. אולם, ובלי קשר למאמר של מוריס, באום גויס דרך פתק שנשלח אליו ממפקדו לשעבר, שרון. וכה נכתב בפתק:""שוב רצחו שני יהודים. הממשלה החליטה סוף סוף על פעולת תגמול, ואינני רואה סיכוי להצלחתה ללא השתתפותך. קח את נשקך האישי ותגיע לירושלים". אם נבדוק את הנימוקים של שרון, נמצא התקרבנות פשוטה, וברוטאליות תכליתית בלבד: נרצחו יהודים, ופעולה שתבוצע כ"גמול" מן הסתם תוכל לצמצם את קצב הרצח.

    – באום הגיע, התגייס, הגיעו גם אחרים, והפעולות החלו. יחידת ההרג עשתה את הרעיון הכללי: הם הגיעו לכפרים, או ישובים גדולים יותר – כמו מחנות שבהם מצרים שמרה פלסטינים בעוני ותסכול – והרגו, כתגמול ובפקודה. אלו, לשיטתך, היו "הפעולות שנתבענו לעשות" לפי הר-ציון. ובכן, המאה ואחד נתבעו, ומישהו תבע. ההיסטוריוגרפיה הציונית נוטה לאחד את שני התפקידים האלו, ולהציב את שרון בשניהם. ומעניין לגלות שאתה, וגם עזמי בשארה (אני משער שהוא המקור שלך לשמות הנשים שנורו בגין מעבר גבול לא חוקי), נוקטים כאן בעמדה ציונית מובהקת כל כך.

    – אבל, נראה שיחידת ההרג הקטנה והיעילה של דיין לא הצליחה לספק את הסחורה, והברוטאליות שתבע ממנה הגמול – חיקוי יעיל של מבני אלימות ערביים – חלחלו אפילו לתוכה: "האם המון אדם זועק ומיילל זה… הוא האויב?… במה חטאו פלחים אלה? אכן, אכזרית היא המלחמה …הדכאון [בשורותינו] כללי. אין מספרים 'גבורות'. אין מצ'זבטים. כולם שותקים מכונסים בתוך עצמם", כתב מאיר הר ציון. לא מרטין בובר, ובוודאי לא אוכלי הסוכריות הצוהלים בככרות עזה, אלא הר ציון, בכל זאת אדם שלא הסס להרוג. ואם בהרים נפלה שלהבת, קל להבין מדוע היהודים בחו"ל והיהודים בארץ איכשהו לא אהבו את זה. וגם הגויים לא אהבו את האלימות הציונית, למרות שבמקרה של הגויים של שנות החמישים במאה הקודמת אפשר לחשוד שלא מדובר רק במוסר אוניברסלי מלוטש.

    – בשלב הזה, דיין מגלה ש"מה ש'מותר' לערבים – ואף לעמים אחרים – לא יסולח ולא יכופר ליהודים ולישראל". הוא מדייק לגמרי, עד היום, בסולם הברוטאליות המותרת. ואז, הוא פונה בתפנית מפתיעה, ומקים את הצבא המוסרי בעולם: "גם כאשר הערבים פוגעים באזרחים שלווים, עלינו להפנות את תגובותינו לאובייקטים צבאיים" (הציטוטים האחרונים מתוך מוריס על קביה, קישור בתחתית המוריס הקודם).

    – את המהלך הזה, הוא מטיל במפתיע על קבוצת הקילרים, כלומר הרוצחים, מהמאה ואחת, ואחר כך בצנחנים. זה מוזר, כי המאה ואחד, בנארטיב הזה, הם רוצחים שפלים ולאו דווקא חיילי עילית מהסוג שמן הסתם מחכה להם באובייקטים הצבאיים שדיין חושק פתאום בתקיפתם. המאה ואחד דומים לקבוצת לחימה פלסטינית, והדבר האחרון שקבוצות לחימה פלסטיניות עושות, הוא להלחם באובייקטים צבאיים.

    – אבל המאה ואחד, ואחרי כן הצנחנים, איכשהו זורמים עם דיין. אולי כי המהלך שלו מאפשר להם להפסיק לירות בהמון אדם זועק ומיילל, ואולי מסיבות אחרות. כך או כך, הם הופכים לכח לוחם יוצא דופן. ככאלו, ולא כקבוצת להרג המוני, הם יטביעו חותם על ההיסטוריה של המזרח התיכון.

    – כלומר: כלל ההרג האזרחי שמיוחס לשרון מתחילת חייו הצבאיים ועד וכולל קביה, לא עולה על 200 הרוגים, בנדיבות. במרחב שלנו, זה כלום: יום עבודה של הכוחות הסוריים, אני משער שאם היה מדובר רק בזה, אולי לא הייתם סולחים, אבל הייתם שוכחים. אבל הבעיה האמיתית עם שרון, ועם צה"ל, היא לא אלאור אזריה, אלא היכולת שמטופחת דווקא מתוך התגלית המוזרה של דיין, לפיה מה שמותר למוחמד אסור לקופים ולחזירים. הסתבר שמשהקפידו קצת על המוסריות הכי טובה בעולם – לא קשה כל כך, העולם לא אלוף בתחום הזה – הקופים והחזירים הצליחו לדגמן ביצועים צבאיים לא רעים.

    – זה לא הנרטיב שלי, אבל הוא כן הנרטיב שלך. קבוצת חלאות רצחניות, סבבה. וכבר בראשית דרכן רואים את זה, מצוין. אבל ראשיתם לא בדיוק מעידה על אחריתם, ואחריתם היא שעושה לכם את הצרות, מכיבוש הר הבית ועד חציית התעלה.

    1. אבו לילא

      סמולן, זכור שאנחנו פה מתעסקים במאמר, סוג של פוסט, לא ספר ולא מחקר. הובאו כאן מעט מאד המצביעים על מגמה שהוטעמה גם בצבא וגם בממשל וגם בציבור וממשיכה להתקיים ולגדול.
      זה לא נגמר אף פעם, המנגנון אותו מנגנון. קיביה, כפר קאסת, דיר יאסן, אלה דוגמאות קטנות. הדבר לווה בהרס 513 יישובים ו-11 ערבים, בכולם בוצעו מעשי טבח, רצח ילדים ונשים, אונס, הרס גירוש.
      זה המשיך גם ב-67 ועד היום בגדה ובעזה. לא עובר יום אחד בלי שמבוצעים שם פשעים: הטרדות, מעצרים, רצח, שוד, הטרדות מיניות במחסומים ובמקומות אחרים.
      הממשל הצבאי ומעלליו, יום האדמה, אוקטובר 2000. בתוך גבולות 48' הועבר תפקיד הרצח לשוטרים ולמשמר הגבול.
      עזוב את מוריס, יש הרבה יותר חשובים ממנו ועם יושר,תקרא קצת את אילן פפה, עאדל מנאע, סולימאן אבו סתה ועוד אחרים… הם הרבה יותר מהיימנים.
      יחד עם זאת, המאמר לא דן בכיבוש. המאמר מדבר, אם לא שמת לב, על אותה מגמה, תפיסה, אידאולוגיה, שהתחילה עם הקולוניאליזם הציוני בפלסטין וממשיכה לגדול ולצבור אחיזה בקרב רוב המפלגות והציבור היהודי.
      אני אומר לך בוקר טוב, ואתה מתעקש לשכנע אותי שאני אומר לך לילה טוב.

      1. סמולן

        ובכן, בטקסט הלבן שבמסגרת האדומה משמאל למאמר\פוסט שלך, אתה מצוטט: "השיח הישראלי מייצר מוסכמות, כמו למשל שהצבא הישראלי הוא "המוסרי ביותר בעולם" המקפיד על "טוהר הנשק". למעשה, ההיסטוריה של צה״ל עמוסה פשעים שלא הגיעו לבתי המשפט".

        מה שכתבתי יכול לתפקד, אולי, כתיאוריה לא מתנשאת של טוהר הנשק הצה"לי. כלומר, אני קצת נוטה להתנשאות: לדעתי, לא תמצא יותר מדי לוחמים ערבים שמתחבטים בעניין הרג יהודים, שמפרסמים ספרים שהופכים רבי מכר ובהם כל הג'אנק המוסרני הזה. ולא תמצא לוחמים כמו שרון שמצדיקים את הקמת היחידה המאד אלימה שלהם בכך ש"שוב נרצחו שני יהודים", וצריך לעשות משהו כדי לעצור את זה. יחידות ערביות אלימות שאני מכיר – אולי לא מספיק – לא מוקמות עם צידוקים כאלו. מה שאני מכיר (ושוב, לא מספיק), הם צידוקי הרג הרבה יותר גורפים, מהסוג שאתה מספק כאן: מדובר בקולוניאליסטים, כלומר אויב אחר, פולש, בלתי נסלח ולא ניתן לפישור, מהסוג שהאיסלם רואה כבית החרב. לעומת זאת, כתיאורטיקן מוסרי, שרון צמחוני ומתון.

        אבל נעזוב אותי ואת הנרטיב שלי. החלק המעניין, שאותו ניתן להפיק מהציטוטים שמוריס מביא – ושמשום מה אתה טוען שהם שקריים, או פגומים, או נחותים במובנים לא ברורים (ועוד מול אילן פפה, רלטיביסט רדיקלי מוצהר) – ובכן, החלק המעניין הוא שלא אנחנו אחראים לרעיון של "הצבא המוסרי ביותר בעולם". מי שאחראים לו הם אתם, הגויים רבי החסד.

        מה שניסיתי לטעון הוא שישראל פעלה בדיוק כמוכם. רצחתם יהודים, ישראל הקימה יחידה לרצח ערבים. שוב, זה לא הנרטיב שלי, אבל הנרטיב שלך מעניין מספיק כדי לעבוד איתו. ואז, היחידה הזו רצחה ערבים – ובמונחים של האיזור המקסים שלנו, היא לא רצחה הרבה: יום אחד בסוריה, חצי מטבח דאמור, עשירית מספטמבר השחור. אבל בנרטיב שלך, מדובר ברצח ברוטאלי ומתוכנן. רק כושל בתוצאותיו.

        כושל, כי העולם התערב, והבהיר לדיין שמה שמותר למוחמד אסור לקופים ולחזירים. אני מקווה שהעניין הזה ברור: לכם מותר לרצוח ללא אבחנה, להפוך את הרוצחים הללו לגיבורים – בשארה התגאה אפילו באקטיביזם של טבח חברון – ולנו אסור. לכן, ישראל נאלצה למצוא דרך אחרת, שבה נשקה יהיה טהור, אל מול בית הדין המחמיר של הגויים. אל מול הרצפה המוסרית העקומה שבישלתם. וכך, יחידת פעולות התגמול נדרשה לא לטבוח אזרחים חסרי מגן כמו שביצעו הפידאיון, וכמו שנהוג להתיר לערבים ולצבאות זרים.

        במקום טבח בסגנון מזרח תיכוני קלסי, פותחה טכניקה של גישה עקיפה: ישראל תתקוף אובייקטים צבאיים, תשפיל את הצבא ותערער את ההון הסמלי של השלטון. לכן, השלטון יוודא שלישראל אין סיבה לתקוף. אבל בשביל התעלול הזה, ה 101 ידרשו, כמו שכתבתי, להיות לוחמים טובים יותר מהלגיון הירדני ומהצבא המצרי. הם הפכו להיות כאלו, בדיוק מאותו הגיון שהוביל לדרישה להפוך לצבא המוסרי בעולם. לדרישה הזו יש שלל מאפיינים, אבל המבנה הכללי שלה הוא בערך כך: כדי לבלום את הטרור שלכם, ישראל פיתחה אתוס של המנעות מהרג חפים, לחימה מעולה והקרבה עצמית. כל אלו באים ביחד, משום שהגמול הישראלי לטרור הוא התקפה על אובייקטים צבאיים. באופן לא מפתיע, התברר שאופי הלחימה הזה יעיל נגד הצבאות האלו גם באופן כללי.

        ולכן, המהלך שלכם היה אמור להצליח. רצחתם ביד אחת, ומנעתם נקמה מרתיעה ביד השנייה (שוב, זה הנרטיב שלך: לדעתי יש הבדלים בינו ובין המציאות). הגויים כמעט והצליחו. אבל במקרה, כי כך זה נראה, היהודים עלו על דרך אחרת: הם תקפו אובייקטים צבאיים, השפילו את סמלי השלטון, וגרמו לשלטון להפסיק את הטרור. כמובן, השלטון גם טיפח עוינות ושנאה כלפי הישות שהצליחה להשפיל אותו, ותכנן לנקום, בין היתר כי לערבים מותר לנקום. ואז, התברר שהטכניקה הצבאית שפותחה ל"גמול" יעילה גם נגד צבאות שלמים, וכך הגיע הכיבוש, ואתו עוד השפלה ואיבה.

        זה המעגל שהנרטיב שלך משרטט. כמובן, הוא לא בדיוק מה שהיית רוצה: נראה שאתה מציע שמדובר במהלך של הקצנה, אבל בעצם לא, כי נכבה. הייתי שולח אותך למצוא את המבנה הטיעוני שלך אצל הרכבי – מזרחן שאדוארד סעיד נזהר מלהכפיש – אבל כבר הקלדתי הרבה יותר מדי. בכל מקרה, שים לב לחשיפת מהלך ההטעיה המרכזי שלך: קישרת בין ה 101 של שרון ובין ה 101 של בראונינג. מדובר כמובן בשיתוף השם בלבד: ה 101 של שרון לא היו אנשים רגילים, ופעלו אחרת מה 101 של בראונינג (עניין שאתה דווקא מנסה להדגיש במובן מסויים, שמטרתו הטענה שהציונים גרועים מהנאצים, הידד). היות ונראה שאתה מתעניין בפשיזם, ציינתי שיחידה 101 נקראה על שם מהלך אנטי-פשיסטי מוצלח ממלחמת העולם השנייה, ולכן יתכן שהם ראו את עצמם מחויבים למשהו לא-פשיסטי או אנטי-פשיסטי. ובאותו זמן עצמו, הפלסטינים הונהגו על ידי אמין אל חוסייני, שקשריו עם הפשיזם ידועים אפילו לפפה (אצולת הארץ, 334-341).

        וכך, יצרת פוסט או מאמר שרישיון המשורר נוכח בו יותר מחובותיו של ההיסטוריון. וניסית לומר שאנחנו רצחנים מלידה. אבל אני מציע לך לקרוא את מה שאתה עצמך מביא, ולהבין שאולי אנחנו כאלו, ואולי באמת ניסינו, אבל זה לא צלח. וכדי לשרוד אתכם, הפכנו אחרים. כלומר, שהקוד המוסרי של צה"ל הוא במידה רבה תגובה למנגנון דיכוי כלל-עולמי, או לפחות ממש נרחב, ולא לדאוג, המנגנון הזה לא הולך לשום מקום. ההפך, עכשיו יש לו מצלמות.

        [כדאי אולי לציין שאני לא תומך בנרטיב הזה, ולפחות לא בגרסה הקיצונית שהצגתי. שלדעתי אזריה רוצח ויש לענוש אותו, ושכתבתי את זה כאן בהעוקץ מיד כאשר המעשה התפרסם. וככזה, אני מן הסתם חלק מהעוד-יותר-רעים. לילה טוב]

        1. אבו לילא

          סמולן סמולן…..
          אתה נזקק לטונות של מלל כדי לגיד חצי משפט צפוי מראש..
          אותי לימד הפילוסוף הסופי אלנפרי "كلما اتسعت الرؤية ضاقت العبارة".

          מכלל ערימות המלל שלך אתה אומר דבר פשוט: "אני רוצח, אבל גם השכן שלי רוצח, והוא אפילו ללא ייסורי מצפון, אז מה אתם רוצים ממני".

          כל תגובה שלך כפולה מהמאמר עצמו שאתה מגיב עליו, וגם זה ללא קשר עם תוכן המאמר.
          אתה והבנת הנקרא….!

          1. סמולן

            אני מבין שאין לך ביקורת על התוכן או הסגנון, ולכן עברת לביקורת האורך? הידד, מחמאה.

            אבל קרא אותי שוב, ושים לב שאני לא מאמץ את הנרטיב שלך אלא רק משכלל אותו. ולא בכיוון שתיארת.

  7. רחמן חיים

    כבר אמרנו ישראל 2017 = גרמניה 1933. ומחכים להמשך עד למקבילה של גרמניה של 1945.

    1. דפנה

      בבניין ציון תנוחם, חיים.

  8. יוסףה מקיטון

    אלחק מעכ, אבו לילא. בס שו נעמל? אלBDS בסאעד, ולאזם נרפעו.

  9. אסטרטגית השיכנוע להסתכל לכיוון אחר

    נשמע כאילו יש כוונה יהודית כללית להיפטר מערבים במז"הת. מסתבר שזה משכנע סמאלנים ישנוניים שלא מודעים לכך שיש מאות מליוני ערבים באזור. סמאלנים התעוררו כבר? נאמר שיש תעשיית פחד, אז אם התעשיה הזאת לא מעירה אותם, אז אולי פוסט כזה? יש חזון ערבי למדינה של יהודים עם פלסטינאים, מדינה של פלסטינאים ללא יהודים, ויש גם את ירדן שגם היא ברובה פלסטינאית. הסמאלנים רואים את המפה הקטנה, רק את ארץ ישראל השלמה מחולקת לשניים, הם לא קוראים את המפה האזורית. דיבורים נוסח קדושת חיי אדם בעברית מהצד הערבי, מקורם בצורך הדמוגרפי הערבי כלפי יהודים, ולמרות שברור שהמיעוט הוא יהודי והרוב הוא ערבי.

    1. אסטרטגית השיכנוע להסתכל לכיוון אחר

      החצי השני של המשפט האחרון הינו, שקדושת חיי אדם היא נושא הבוער בעצמות מול יהודים, אך לא כשמדובר בערבים מול ערבים, לכן ברור שמדובר בצרכים דמוגראפיים של ערבים מיהודים

  10. שבתאי לוי

    אכן, מדינה סדומוקרטית. מה ההבדל שבין ה 101 הנאצית ל 101 הציונית?.

    1. Oded Assaf

      קראתי בעניין רב את מאמרו הנוכחי של אבו לילא, ואת התגובות שהופיעו עד כה. אחרי קריאה זו קשה לי להבין מדוע אבו לילא עדיין מעוניין לענות למגיבים כאלה (מישהו החותם בשם 'סמולן', לדוגמה. וכמו כן כל מיני ביטויים כמו 'גויים' וכיו"ב); אני חושב שאין שום תשתית של ממש לפולמוס רציני עם מגיבים מסוג זה, ובאמת, חבל על המאמץ. יחזיק כל אחד בעמדותיו, ינסח אותן בכתב ובע"פ, ישתדל להביא אותן למי שמעוניין לשמוע ולקרוא- במסגרות המתאימות – והשאר יסופר בתולדות – – וגו'. יש כאן כמה תגובות שמזכירות לי מעשה שהיה בשנות החמישים-שישים, בסביבה מוזיקלית-אמריקנית. המלחין ג'ון קייג' והפסנתרן דייויד טיודור ישבו בקפטריה לארוחת צהריים. ניגש סטודנט והתחיל לשאול , ושוב לשאול, והתעקש שוב ושוב לשאול , וקצת להטריד את הסועדים. טיודור פנה אליו לבסוף, ושאל את הסטודנט: 'אם אתה לא יודע
      – למה אתה שואל?'.

      וחוץ מזה, אבו לילא צודק, לדעתי: סירוב לקחת חלק ב'עלה תאנה' פרלמנטרי והינתקות, זאת פעולה חשובה בהחלט. ולא רק לפלסטינים אזרחי ישראל.

      1. ליכודניק

        אז בוא נדבר ת'כלס.

        אם ישראל תהפוך למדינת אזרחיה בסגנון הצרפתי,
        כולל שירות צבאי חובה לכולם,
        חינוך חובה ממלכתי בעברית
        הפרדה מלאה של הדת מהמדינה וכו'-
        אז אבו-לילא יסכים להשתתף? לשלם מיסים? להרוס בתים לא-חוקיים?
        לעזור לשב"כ (או איך שיקראו לו) לעצור את הקיצונים האיסלמיסטים?

        במילים אחרות, מה הרוב הפריבילגי מקבל, חוץ מהרגשה טובה וטפיחה בינ"ל על השכם?

        המאמר הזה חוזר על הטיעון הנפוץ בשמאל, לפיו העמים יכלו לחיות בשלום זה עם זה, ורק "הקיצונים משני הצדדים" (שאיכשהוא הגיעו לשלטון) הם שמקלקלים עם "תעשיית ההפחדה" שלהם.
        יש כאן סתירה ל-"שאיפה לדמוקרטיה" שהשמאל כביכול מבטא: מה הטעם בדמוקרטיה אם הרוב נתון למניפולציות?
        הרושם שלי הוא שהעמים דוקא סולדים מאוד זה מזה; ממילא, הליכה בכיוון של "מדינת כל אזרחיה" נושא בחובו סיכון אדיר לקריסה בסגנון יוגוסלבי, של אליטות פדרליות שסוגרות דיל שרוב העמים היו דוחים, אם מישהו היה שואל אותם.

  11. א

    אני לא מבין מה הבעיה שלך עם זה? אצל הערבים 100 אחוז מהמדינות לא דמוקרטיות וכנראה ככה אתם מעדיפים את זה (כמובן ביחד עם הטפת מוסר והתקרבנות אינסופית).

  12. נפתלי אורנר

    נכון ומדכא

  13. אסטרטגיית השכנוע

    יו"ש ועזה נקי מיהודים רוצה? בטח רוצה.
    ירדן ברור נקיה מיהודים, ויש בה רוב פלסטיני.
    ישראל נקיה מיהודים, גם רוצה אך לא יוצא, לכן טוחן על כך שהמדינה לא טובה לו.
    מה לא ברור כאן?
    תמיד אפשר למצא משהו, שם של יחידה ולהצמיד את זה לנאצים
    הגדרת מיעוטים ולא יהודים שלא מחמיאה לאוזן המחבר…
    ברור שהכוונה הכללית היא שישראל לא מדינה שצריכה להתקיים, ומחפשים לזה לצידוקים שיתאימו לכוונה הכללית

בא/ה לפה הרבה?
העוקץ זקוק לעזרתך!
סגירה X