string(2) "he"
string(2) "he" -array(0) { }

ההריסות בקלנסווה ומשבר ההנהגה הערבית

הגיע הזמן לשינוי תרבות ההתנגדות בחברה הערבית. פרישה מהכנסת, למשל, תאפשר בניית פלטפורמה חדשה למאבק, כזאת שמקבלת את הלגיטימציה שלה מהרחוב הערבי הפלסטיני בתוך ומחוץ לקו הירוק – בלי קשר למוסדות הרשמיים
עבד אבו שחאדה

פעיל בל״ד וסטודנט לתואר שני במדע המדינה באוניברסיטה העברית בירושלים

לאחר המשבר האחרון בעמונה, בו הצליחו 40 מתנחלים לסחוט קרוב ל-150 מליון שקל מהמדינה, התמלא הימין תסכול, ולאחר אירוע הדריסה השבוע דרש נקמה וקיבל אותה: ראש הממשלה התחייב חגיגית להרוס בתים של פלסטינים. אתמול בשעות הבוקר הגיעו כוחות הביטחון והרסו 11 בתים בקלנסווה שבמשולש. ״משרדי הממשלה לא עוזרים לנו, בכלל לא. למה תוכנית מתאר שתוכננה על ידי הוועדה המחוזית וועדת תכנון ובנייה ומשרד הפנים מ-2002 לא אושרה? מה אנשים יעשו עם הילדים שלהם?״, אמר בתגובה למהלך ראש העיר עבד סלאמה תוך שהוא מודיע על התפטרותו. ועדת המעקב העליונה הכריזה אתמול על שביתה כללית בחברה הערבית, והתקיימו הפגנות באוניברסיטת תל אביב ובאוניברסיטה העברית, וכן במחלף כפר יאסיף. היום ומחר יתקיימו הפגנות נוספות. מלבד ״לונדון את קירשנבאום״ בה התארח ראש הרשימה המשותפת איימן עודה, התקשורת הישראלית לא כיסתה ברצינות את האירוע. נראה שאירועים כאלה הפכו לשגרתיים, שהם כבר לא אייטם מרכזי מספיק.

ללא שום חזון מדיני ותוך העמקת הפערים החברתיים, הימין הישראלי פועל בנחרצות בכדי לשמר את כוחו הפוליטי בעזרת הדבר היחיד שהוא מצטיין בו – פגיעה מיידית בחברה הערבית בכדי לרצות את ההמון צמא הדם. ההתנהלות הזאת מובילה כעת את החברה הערבית לראשונה לדיון עמוק בנוגע לנוכחות הנהגתה בכנסת ישראל. בראיון ל״אל-ג׳זירה״, אמרה השבוע ח"כ חנין זועבי שהיא לא פוסלת את האפשרות להתפטרות קולקטיבית, ושהגיע הזמן לדון מחדש בדרכי התנגדות אחרות. בינתיים, היא מפצירה בחברי הכנסת הערבים שלא להשתתף בדיונים מספר שבועות.

החברה הפלסטינית בתוך הקו הירוק נמצאת בצומת דרכים היסטורי. אם בעבר חברי הכנסת הערבים היו מגיעים להישגים מינוריים, היום אפילו זה לא מתאפשר. הנה, בנובמבר האחרון עלתה שרת המשפטים איילת שקד על הפודיום בכנסת, ומבלי למצמץ החליטה להצביע בצורה הפוכה לאותה הצעת חוק של שני ח"כים שונים מהאופוזיציה: תמכה בהצעת חוק של ח"כ קרין אלהרר מיש עתיד והתנגדה לאותה הצעת חוק של ח"כ איימן עודה עקב היותו ערבי.


עם הריסת הבתים בקלנסווה, שהוצאה לפועל באופן ברור עקב ההסכם עם תושבי עמונה, אנו צריכים לשאול בכנות לא רק מהי משמעות נוכחותם של חברי הכנסת הערבים, אלא גם מה תפקידה של כל ההנהגה הפלסטינית בתוך הקו הירוק. ראש הממשלה פופוליסט וגזען – זה ידוע. אבל יהיה זה טיפשי להאשים רק אותו ולהתעלם לחלוטין מתרומת שאר הח"כים היהודים משמאל ומימין, אלה שכאשר הם מזהים כי פגיעה והסתה נגד החברה הערבית תורמת בסקרים לא מהססים להצטרף לעדר. כך למשל, אפילו זהבה גלאון לא היססה להניף אצבע מאשימה כלפי הערבים בזמן גל השריפות האחרון. אז אולי כל העצורים כבר בבית – האחרון שוחרר אתמול – אך ההסתה עדיין נמצאת שם בחוץ.

המאבק דרך מוסדות המדינה אבוד, כללי המשחק השתנו בצורה דרסטית והאזרחים מתוסכלים מאי יכולתם להשפיע. אך ישנם סימני שאלה לגבי היתכנותו של מאבק עממי הדורש הקרבה

הגיע הזמן לשינוי שורשיה של תרבות ההתנגדות בקרב החברה הערבית. הנהגתה נמצאת בדילמה מתמשכת בהקשר זה: מצד אחד, ברור שהמאבק דרך הכנסת ומוסדות המדינה אבוד, ברור שכללי המשחק השתנו בצורה דרסטית ושהאזרחים מתוסכלים מאי יכולתם להשפיע על תהליכים פוליטיים. אך מצד שני, ההנהגה מעלה סימני שאלה לגבי יכולתה להשפיע ולהנהיג את החברה הערבית למאבק עממי שדורש הקרבה. למשל, בימים האחרונים התפתחה ביקורת נגד שביתה של יום אחד עליה הכריזה כאמור ועדת המעקב, כאשר חלקה מהביקורת הייתה עניינית והתרכזה במידת האפקטיביות של השביתה והאם אפשר להיות ״יצירתיים״ יותר, וחלקה בסלקטיביות שלה: 45 בתים נהרסו בשבועיים האחרונים בדרום הארץ, 40 צווי הריסה ניתנו בג׳בל מוכבר באל-קודס כחלק ממדיניות הענישה הקולקטיבית – אבל רק לאחר ההריסה בקלנסווה ועדת המעקב הקצינה את צעדיה במאבק?

הריסת בתים בקלנסווה, 11.01.17. צילום: דוברות הרשימה המשותפת
הריסת בתים בקלנסווה, 11.01.17. צילום: דוברות הרשימה המשותפת

אך מה שאמור להדאיג את כולם היא הביקורת על עצם הלגיטימיות של ועדת המעקב, גוף שמייצג את כל הכוחות בחברה הערבית – מהתנועות האיסלאמיות ועד הקומוניסטים. ביקורת זו טעונה בתרבות הפוליטית שראש העיר נצרת עלי סלאם, למשל, מייצג, בה מצופה מההנהגה להתרכז אך ורק בבעיות אזרחיות ולא להתערב בנושאים פוליטיים טעונים (׳הם לא דואגים לנו – רק לפלסטינים בגדה ועזה׳). זאת, למרות שכפי שראינו לא מזמן בדוח של קרן אברהם על התנהלותם של הח"כים הערבים, 97% מעבודתם הפרלמנטרית נסובה סביב החברה הערבית בתוך הקו הירוק. ביקורת זו מציגה בפנינו את המשבר העולה לפני השטח בין הזרם הלאומי-פלסטיני לזרם שמאמין שהפתרון לבעיות הוא ״ישראליזציה״ – זה שלא מוכן לוותר על פירוריו למען טובת העם הפלסטיני, וזוכה לאהדה בקרב חלק לא מבוטל מאנשי עסקים הערבים שרואים את העולם דרך אינטרס כלכלי ויעשו הכל בכדי לשמר את הסטטוס הקיים.

כפי שח"כ זועבי טענה בישיבת ועדת המעקב: "אחרי היום, לא חוזרים לשגרה". כי שגרה הכוללת הריסת בתים, התעלמות מראשי ערים ערבים והסתה נגד ההנהגה – אינה שגרה שראוי לחזור אליה

המתח הזה שנבנה בשנים האחרונות מקבל ממד מוחשי, כאשר המשך דחיקת החברה הערבית לפינה מוביל להתנגשות בלתי נמנעת. בהיותנו חלק מהעם הערבי הפלסטיני, אנחנו חייבים להפוך לכוח אנטי-קולוניאלי אל מול כוח כובש. פרישה מהכנסת תאפשר בניית פלטפורמה להתנגדות חדשה, כזאת שמקבלת את הלגיטימציה שלה מהרחוב הערבי הפלסטיני בתוך ומחוץ לקו הירוק – בלי שום קשר למוסדות הרשמיים. כפי שח"כ זועבי טענה בישיבת ועדת המעקב: "אחרי היום, לא חוזרים לשגרה". כי שגרה הכוללת הריסת בתים, התעלמות מראשי ערים ערבים והסתה נגד ההנהגה אינה שגרה שראוי לחזור אליה. השאלה הקריטית היא, האם יהיה ביכולת ההנהגה הערבית לבנות מחדש את ועדת המעקב, כמי שנהנית מלגיטימציה רחבה מספיק ויכולה לעמוד בפני האתגרים שקיימים בפנינו, העם הפלסטיני?

ומלה לסיום: בין אם נצליח או לא – לכל אלה שחושבים שהמצב רק לא משהו, תתחילו להבין שהולך להיות רע, מאד רע, ולכולם.

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

  1. דליה

    נשמע לפי המאמר שרק 11 בתים נבנו בקלנסווה מאז 2002, ואם זה לא נכון, מסתבר שבכ"ז נבנו בתים באישור. לפי הקישור בפוסט, 4 אנשים נדרסו למוות בפיגוע בארמון הנציב, אז זו התשובה לשאלה למה היה צו להריסת בתים בגבל מוכבר. נגיד שלא מכירים בחוק של בניה בלתי חוקית, ותמיד מדובר בפעולות נקם. מישהו בחדשות הפלסטיניות מדבר על כך שפינוי עמונה התבקש כפעולת נקם נגד יהודים (בשטח שמאז שירדן נסוגה מימנו לא שייך לשום מדינה), כמו ההתבטאויות על פעולת נקם בקלנסווה נגד פלסטינים (בשטח מדינת ישראל)? גם כאן וגם כאן מדובר בבניה בלתי חוקית (בעמונה בחסות הממשלה שלא התפטרה, ובקלאנסווה בחסות העיריה שכן התפטרה). אם החלטת ראש העיר היא אשמת היהודים, אז לפי אותו היגיון החלטת רה"מ היא אשמת הערבים. יש לי תשובה למה משתמשים במילים קשות היכן שנוח, כי ההזהרות למצב חמור אמורות להדאיג יהודים, יהודים אמורים לדאוג כשערבים רוצים "לשבור את הכלים ולא משחקים". נראה שמדובר בחשיבה ערבית חד סיטרית, דהיינו, יהודים צריכים לפייס את הערבים , ואין מצב שערבים יחשבו שהם צריכים לפייס את היהודים (למשל, ההנהגה הערבית עצמה היתה צריכה להרוס את בתי המחבלים שהרגו 4 ישראלים), ואחכ תוהים למה אותה הצעת חוק מתקבלת יותר טוב מיהודי מאשר מערבי

    1. יוסי אמיתי

      לדליה: הסימטריה שאת נוקטת בין מה שנדרש מיהודים ובין מה שנדרש מערבים (בתחום הבנייה הבלתי חוקית ובתחומים נוספים) היא במקרה הטוב מכאניסטית, ובמקרה הגרוע מעידה על אטימות חושים. דברי הרהב של ראש הממשלה והשר לביטחון פנים בדבר "אכיפה שוויונית של חוקי הבנייה" הם ציניות ולעג לרש, כשברור וידוע שאכיפה פרובוקטיבית זו נעשתה בהקשר של הפינוי (שלא נעשה) של מתנחלי עמונה. בשום פרמטר אין שוויון ואין סימטריה בין עמונה לקלנסווה, וההבדל בין שתי הפרשיות זועק לשמיים. כך גם הדיבורים בדבר הציפייה מיהודים "לפייס" את הערבים, כאשר אין ציפייה מערבים "לפייס" את היהודים. אירועי קלנסווה הם כתם על מצחנו, והוא יימחה בפעולה ציבורית משותפת של יהודים וערבים.

  2. דןש

    לא לפרישה מן הכנסת – ההיפך. להגביר את מעורבות האזרחים הערביים בפוליטיקה הישראלים. להגדיל את מספר המצביעים – כולל השתלבות במפלגות "יהודיות" קיימות.
    להשתלב בעשיה ובשרות למען המדינה ( = שרות לאומי ), שהוא בעצם שרות למען עצמם. גם חולים ערביים זקוקים לסיוע; גם תלמידים ערביים זקוקים לשיפור ציוניהם; גם קשישים ערביים זקוקים ללווי; וכו'.
    עמידה בצד ואי השתתפות ב"משחק" – רק יגבירו את הקיטוב בין האוכלוסיות והנפגעת העיקרית תהיה האוכלוסיה הערבית.

  3. רותם רפטור

    האזרחים הפלסטינים של ישראל צריכים לכוון את מאבקם כלפי התיקשורת הזרה – רק פירסומים בחו"ל, ובעיקר באמצעי תיקשורת נחשבים בארה"ב, בבריטניה, בגרמניה, בצרפת, באיטליה, בספרד, וכדומה – עשויים להשפיע (אולי) על הממשלה היהודית-גזענית של ישראל בראשות הנוכל המושחת בנג'י שקרניהו. ביודו-פשיסטן ("ישראל") יושבים כתבים זרים רבים, ויש לעשות כל מאמץ שהם ישלחו לאמצעי התיקשורת שלהם דיווחים על האפליה השיטתית שנוקט חבר הגזענים המתחזה ל"ממשלה".

  4. נתן

    מה שקרה בעמונה הוא שערוריה אבל אין לו שום קשר.

    אני גר ליד קלאנסווה וכולה סובלת מבניה בלתי חוקית על כל גבעה ותחת כל עץ רענן תוך נזק סביבתי עצום , הרס תשתיות , השחתת הנוף ובאופן כללי הופכים את העיר הזאת למחנה פליטים אחד גדול גם במראה וגם בשרותים שמקבלים התושבים.
    בדיוק כמו הנשק הלא חוקי גם הבנייה הבלתי חוקית היא בראש ובראשונה גורמת נזק לאזרחים (בדרך כלל דווקא כאלה ששומרים על החוק) והלחימה בה צריכה להיות אינטרס של מנהיגי הישוב.
    אבל כשכל דבר הופך לעינין לאומי ככה זה גם נראה.

    1. יוסי אמיתי

      האם נראה לך, נתן, שהרס 11 הבתים (ולא יעזור שום דבר: זה צעד שנועד לרצות את העמונאים, ותו לא) יפתור את הבעיות הקשות באמת, אותן ציינת בתגובתך?
      לפני מספר חודשים הציע ח"כ איימן עודה לגורמי האכיפה והתכנון להכריז על הפוגה בת שנתיים-שלוש בהרס בתים בלתי חוקיים במגזר הערבי, ובמהלך תקופה זו לקיים שיג ושיח בשיתוף ההנהגה המקומית והארצית של המיעוט הערבי במגמה להגיע לפתרון מוסכם למצוקת התכנון מחד, והבנייה הבלתי חוקית מאידך. נראה היה שהצעתו מצאה אוזניים קשובות, אך הנה באה גחמת "האכיפה השוויונית" של ראש הממשלה והשר לביטחון פנים (כאמור, כדי לרצות את העמונאים ותומכיהם), והפכה את הקערה על פיה: אכיפה ברוטלית, במקום הידברות וחתירה לפתרון מוסכם.
      וכן, נתן: זה בהחלט "עניין לאומי", ולא רק עניין של חובת הציות לחוקי התכנון והבנייה.

      1. נתן

        למדינה זה מאד נוח שתהיה בניה בלתי חוקית בישובים הערבים , זה משחרר מכל מחויבות לשיובים האלה. זה שפעם בכמה שנים עושים פעילות שהיא מהווה טיפה ביום זה לא משנה דבר.
        גם קלאנסווה וגם טייבה נראות כמו מחנה פליטים אחד גדול , לעומת זאת יש ישובים שבהם דווקא התחילו לאכוף את החוק והסדר כמו טירה ואת השינוי אפשר לראות בעיניים.
        כל עוד ימשיכו מנהיגי הציבור הערבי בגישת "אכלו לי שתו לי" הם לא יגעו לשום מקום.

  5. א

    שוב הבכיינות הערבית במיטבה. אולי במקום לפרוש מהכנסת תתחילו בלסרב לקבל קצבאות ילדים ומימון מהמדינה או שאת הדברים שאתם מקבלים והיהודים משלמים על זה אין לך בעיה להמשיך לקבל? אולי תדרשו מהנציגים שלכם יתחילו לעשות עבודה פרלמטנרית שלשמה הם נבחרו או לחילופין, תבחרו במפלגה אחרת שבאמת מסוגלת לייצג את האינטרסים שלכם במקום למפלגה שאפילו הסכם עודפים לא מסכימה לעשות (אפרופו הנהי על מעשה שקד) ודואגת להגיד בכל הזדמנות שלנצח תשאר מחוץ למשחק הפוליטי.

  6. נפתלי אורנר

    אכן, הגיע הזמן לשבור את הכלים וליצור התארגנות מחוץ לכנסת שם יכולת ההשפעה של ח"כ הערביים היא אפסית

  7. דליה

    יוסי, זו האטימות של הטוענים למיסכנות הערבים , שגורמת לכך שההנהגה הערבית דואגת אך ורק לציבור שלה, ולא מטפלת ביד קשה בערבים שבונים בצורה לא חוקית, בעוד שעתודות הקרקע בישראל הן קטנות ומאוד יקרות לא רק לערבים, אלא ליהודים וערבים, ז"א לציבור שאתה מעוניין שילחם יחד. זה אטימות במקרה הטוב והתחסדות ודו פרצופיות במקרה הרע.
    במילים אחרות, להרבה יהודים גם אין איך לקנות דירה (כולל אותי), אך יהודים לא בונים באופן לא חוקי, או לא בכמות של ערבים.
    בנוסף, אין לי מושג למה יש לך להגיד משהו נגד העובדה שההנהגה הערבית לא מענישה את המפגעים הנוקטים בדרך של טרור, כאילו איני צודקת. רק כשמדובר במפגעים יהודים הזעקות הערביות הן עד השמיים, וכולם יודעים את זה, אז כמובן שמצופה מהיהודים "לפייס", ומהערבים מצופה רק לדאוג לעצמם, ושיצעקו שגם על היהודים לדאוג להם.