string(2) "he"
string(2) "he" -array(0) { }

יפי הבלורית והתואר מקיבוץ שובל ועד גרעין חירן

הזוכה הגדול של הפקעת הקרקעות הראשונה היה קיבוץ שובל, וכעת בסיבוב נוסף חוברים אליו אנשי גרעין חירן – אלה שלמענם הורסת המדינה את אום אל-חיראן. שתי קבוצות של אשכנזים ״איכותיים״, במקרה של הקיבוץ מצביעי שמאל, שתחת מלות הקוד ״חלוציות״ ו״התיישבות״ נהנים מפירותיה הגנובים של הגזענות
תום מהגרתום מהגר

פעיל בעמותת עמר"ם לקידום תרבות וזהות מזרחית

מהשיח הציבורי סביב האירועים הקשים באום אל-חיראן נעדר כמעט לחלוטין המרכיב האתני של הסיפור. מעט מאד מזכירים, אם בכלל, ששבט אבו-אלקיעאן הועבר בשנות החמישים בכפייה על ידי המושל הצבאי לאזור ואדי עתיר, וכיום מי שחולש על אדמותיו המקוריות הוא קיבוץ שובל. נראה שלא עולה בדעתנו האפשרות שהתנועה הקיבוצית או קיבוץ שובל עצמו הם אלו שצריכים לקחת אחריות לפיצוי השבט על גזל האדמות ההיסטורי, או לבחון את האפשרות כי השבט יחזור להתיישב באדמותיו. תושבי אום אלחיראן אמרו לא אחת שמבחינתם שיבה לאדמותיהם היא אפשרות ריאלית, אך כמובן בשיח הציבורי הישראלי לא יעלה על הדעת לגעת בקודש הקודשים של ההיסטוריה הישראלית – אדמות שהועברו לקיבוצים לצורך "התיישבות".

מעניין להיווכח עד כמה המונולוג המדובר ההוא של ד״ר ג׳מאל זחאלקה, יו"ר בל"ד, בסרט "אשכנז" של הבמאית רייצ׳ל לאה ג׳ונס הולם את המציאות הפוליטית-היסטורית של האירועים האחרונים: "אשכנז בפלסטין זה קודם כל קיבוץ… כל כפר ערבי באו כבשו אותו ושרים לנו 'הבאנו שלום עליכם'. איזה שלום איזה בטיח. זה מה שמקומם. תראי איזה שקר… הבאנו שלום עליכם אבל הורסים את הבתים, מגרשים את האנשים, לוקחים את האדמות ועוד באים ומשתינים עלינו מלמעלה בשם הערכים ובשם הסוציאליזם ובשם האוניברסליות".

ואכן, בבחירות האחרונות "מחנה השלום הסוציאל-דמוקרטי" קיבל אלקטורט משמעותי בקיבוץ שובל: יותר ממחצית מתושביו הצביעו לבוז'י הרצוג וציפי לבני, ויותר מרבע הצביעו למרצ. קיבוצניקים מצביעי מרצ אף פעם לא יוגדרו כערסים, גזענים או "הישראלי המכוער". הם גם לא "המתנחלים אנשי גוש אמונים" שהשמאל בארץ נוטה להצביע עליהם כמכשול לשלום. אבל בסופו של דבר, הם המרוויחים העיקריים מהגזענות הישראלית, ובמקרה הזה – מהפקעת הקרקעות מידי שבט אבו-אלקיעאן.

שובל 1947
החלוצים בשובל, 1947. צילום: זולטן קלוגר / לע״מ

קיבוץ שובל מופיע באתר תנועת אור ל״התיישבות״ בנגב כמי שמחזיק ב-20,000 דונם אדמה חקלאית וקולט מתיישבים חדשים. והנה, את אותה תנועת אור אפשר למצוא גם ב״התיישבות״ (האשכנזית) שמעברו השני, לכאורה, של הסיפור. תושבי היישוב חירן, שמיועד להיבנות על חורבות אום אל-חיראן וחבריו מהזרם הדתי-תורני מחכים בינתיים ביישוב זמני ביער הסמוך, מדברים על עצמם במושגים של "חיזוק הנגב". כך למשל אומר שמואל בזק מרעננה על ההחלטה שלו ושל רעייתו לגור ביישוב החדש: "שנינו גדלנו בבתים שסיפרו על חלוציות, הקמת המדינה. לא ידענו שזה דבר שאפשר לעשות היום בפועל. עד שפגשנו את אנשי תנועת אור. רצינו לעשות משהו אידיאלי, משמעותי." שר החקלאות, אורי אריאל, מדבר על איכותם של המתיישבים החדשים: "הקמת היישובים החדשים יביאו לנגב עשרות אלפי תושבים איכותיים שיחזקו את דרום הארץ." המגורשים הבדווים אינם ״איכותיים״ מספיק – לא בשביל חברי הקיבוץ ולא בשביל חברי הגרעין, המבצעים את אותו מעשה נישול תחת מטרייה אחת.

קיבוץ שובל, 1967. צילום: פריץ כהן / לע״מ
ילדי שובל, 1967. צילום: פריץ כהן / לע״מ
צילומסך מתוך דף הבית של ״גרעין חירן״
ילדי חירן. צילומסך מתוך דף הבית של גרעין חירן
צילומסך מתוך העמוד של קיבוץ שובל באתר תנועת אור. מקור: עמוד הפייסבוק של תנועת התחברות - תראבוט تـرابـط - هتحبروت
צילומסך מתוך העמוד של קיבוץ שובל באתר תנועת אור. מקור: עמוד הפייסבוק של תנועת התחברות – תראבוט تـرابـط – هتحبروت

בפוליטיקה הישראלית מושגים כגון חלוציות, התיישבות ואיכות שמורים לקבוצות האשכנזיות, ופעמים רבות מהווים הצדקה חוקית ומוסרית להקצאת משאבים לא-שוויונית מצד המדינה. קיבוץ שובל וגרעין חירן הם דוגמאות לכך.

בינתיים בשטח, נשלחו הרבה שוטרים מזרחים לעשות את העבודה הרעה של הריסת בתיהם של תושבים ערבים-בדואים. יעקוב אבו-אלקיעאן נורה למוות במה שנראה כמו, לכל הפחות, ירי לא מוצדק והימנעות מכוונת מהצלת חייו בשעה שדימם למוות. אי אפשר לסמוך על מח"ש שתבדוק מה קרה שם באמת, אבל נכון לעכשיו ברור שהירי בוצע לפני שהאיץ ודרס למוות את השוטר ארז (עמדי) לוי.

בצל אותם אירועים, נכח המרכיב האתני גם בפיטוריה של השדרנית חן אלמליח מגלגל"צ, בעקבות דבריה הנחרצים נגד הריסת אום אל-חיראן. מותר לנחש שגם בגלי צה"ל וגלגל"צ עדיין לא חסרים מגישים ופרשנים שרואים את עצמם כאנשי שלום, דו-קיום ואפילו שמאל. כך, למשל, הסופר ניר ברעם, שמזוהה עם השמאל והמאבק "בזמנים האפלים" שמאפיינים את ההווה בארץ, עלה לשידור כ-12 שעות אחרי פיטוריה של אלמליח, במסגרת תוכנית משותפת עם יועז הנדל ("מצד שני"). מותר היה לצפות ממי שיוצא נגד "הזמנים האפלים" שלא לעלות לשידור אחרי שאלמליח פוטרה כך כלאחר יד, או לפחות להזכיר את דבר פיטוריה. אבל לא זה ולא זה.

הנה כי כן, הים אותו ים והשמאל אותו שמאל. בקיבוץ שובל רואים את ההרג וההרס באום אל-חיראן ועומדים מנגד, כאילו הדבר אינו נוגע אליהם, ושמאלנים ממלאים פיהם מים ופתאום לא שמים לב שהזמנים האפלים נמצאים בתחנת הרדיו שבה הם משדרים. השמאל אומר הכל נכון ונאור, אבל שותק ביחס להסללה במערכת החינוך, להטבות המס שנהנו מהן בקיבוצים, לחטיפות ילדים (מלבד קומץ שלא, מה שנקרא מעט מדי מאוחר מדי) ולהדרת התרבות המזרחית. סולידריות? סוציאליזם? שמאל? רק מתי ואיפה שנוח להם.

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

  1. דןש

    את הימין ויוצאי מדינות ערב אני מבין. הראשונים מסיבות גזעניות אופייניות לתנועות ימין ולאמונה העיוורת באל שעד כה אכזב. אותו אל שמיום שנברא עם ישראל חטא לו ולא קיים את מצוותיו – במיוחד אלו הקשורות לחברה, לאחר ולזר.
    על מעשי השמאל אני דואב. מראשית קום המדינה ועוד לפניה גזלו את אדמות ורכוש בני הארץ הערביים. גם האדמות שנקנו נגזלו – הן נקנו מאפנדים שחיו בלבנון וסלקו מהן בכוח ה"קושן" את האריסים שהוציאו מהן את לחמם. לאחר מלחמת העצמאות, תחת שלטון מפא"י ובהשתתפות מפ"מ חולקו אדמות ה"נפקדים" ואלו שהוכרזו כ"בטחוניים" למען הקמת יישובים.
    נכון שאת הנעשה אי אפשר להשיב – אבל הגיע הזמן להפסיק את ההמשך ולאפשר לאזרחי מדינת ישראל הערביים "לקום על רגליהם" ולזכות בכל התנאים להם אמור לזכות אזרח מן השורה ויפה שעה אחת קודם.

  2. שלחולי

    שולחים שולחים ואתם נשלחים. לא נחשלים, לא מנוחשלים – סתם נשלחים. חוכמה גדולה לבעוט בגוויה של מה שמכונה כאן שמאל ציוני, עשו את זה לפניך, זה לא חדשות. גם העניין של המזרחים המסכנים שאין להם בררה אלא לעשות מה שאומרים להם והם בעצם זאפטיסטים במסווה לא חדש כמו שזה לא נכון, מזרחים קנו את האתוס הציוני, רוב האנשים שמפונים מגבעת עמל והארגזים אומרים מבוקר עד ערב שהם חלוצים ומגיע להם להיות שםוהם מאמינים לזה, עומדים בתור להיות מג"ב. וכן הם שמעו שחטפו לסבתא שלהם את התינוק. כנראה לא אכפת להם, אין לכך השלכות. כששואלים על מרד אתה אומר שזה עניין של פריווילגיה, הרי בכול העולם המעמדות הגבוהים הם החתרניים ביותר, מי לא זוכר את מהומות כפר שמריהו. בקיצור, משעמם.

  3. יעקב

    לא רוצים שמאל לא רוצים דמוקרטיה לא רוצים סוציאליזם רוצים את הארץ חזרה
    הסמול הוא שקרן פתולוגי

  4. יוסףה מקיטון

    אכן.
    ואת הסולידריות עם המזרחים עושים הבדואים: ראיד אבו אלקיעאן שלח בנאומו בשבוע שעבר תנחומים למשפחת השוטר ארז (עמדי) לוי, במהלך ביקור הזדהות באום אלחיראן של פורום הכרה ופורום דו-קיום בנגב.

  5. באטיגול

    כתבה שקרית:

    ‏אז עכשיו יש קטע חדש בשמאל הקיצוני להאשים את קיבוץ שובל במתרחש באום אל-חיראן, שכן בויקיפדיה כתוב ששבט אבו אל-קיעאן הועבר מאדמות קיבוץ שובל.
    ‏אז נעשה לכם סדר: שובל היא אחת מי"א הנקודות. אדמותיה שנקראו בזמנו "ביר זבאלה" נרכשו בכסף קק"ל, ועליהן התיישבו השמו"צ במוצאי יום כיפור 1946.
    ‏אום אל-חיראן, היה שבט נוודים קטן באותם ימים. 200 נפשות. באחת הפעמים תקעו אוהל סמוך לאדמות שובל. יש
    שאומרים שעל אדמות קיבוץ בית-קמה. לא משנה.
    ‏יתכן שאחד הקיבוצים (שובל/בית-קמה) נתנו להם להניח אוהל בשטחם, אך אני בספק. דברים כאלה היו נדירים בשעתו. בכל מקרה ב-1956 המדינה העבירה אותם.
    ‏העבירו אותם לאיפה שהיום נמצאת חורה. משם חלקם
    התפזרו והתיישבו באום אל-חיראן.

    (מקור: אוריאל לוי)

    תוספת שלי: חבורת הקשת המזרחית ודומותיה ממשיכות במעשיהן, ולא בוחלות, ואולי בכוונת תחילה, בשקרים ומעשיות על מנת להכפיש את התנועה הקיבוצית וחבריה.

  6. עידו

    האמת שהים הוא אותו ים והמזרחים המקצועים הם אותם מזרחים מקצועים, התומכים העיקריים היום בהתנחלויות הם מזרחים בפריפריה, מהגר יודע את זה וזה מוציא אותו מדעתו.

  7. דני

    תגלית מדהימה,יש סכסוך על אדמות ובכלל בין יהודים לערבים בישראל. אתה בחרת בצד הערבי, יופי לך. לגבי הבלה-בלה שלך על אשכנזים-מזרחים, הנסיון לפלג את היהודים לא יצליח, אבל תמשיך לנסות. אין הרבה חדש לגבי השמאל הציוני, אבל אין גם הרבה חדש לגבי השמאל הקיצוני שאליו אתה משתייך. טפשי ורקוב, מאז ומתמיד.

  8. משה אלחי

    יש לפחות חשש לחשד שהכותב, כמו רבים אחרים שעוסקים בפוליטיקה של הזהות המזרחית, מתפקד כאן כאידיוט שימושי של השלטון הישראלי המרכזי שברום הצמרת שלו הוא אשכנזי לגמרי ועושה שימוש ברוטלי בהפרדה בין חלקי העם לטובת הנצחת השלטון הפשיסטי. כן, זה פרדוקס אפשרי וקיים. במקום להתחבר יחד נגד השלטון הדכאני של הימין, מנציח הכותב את שנאת השמאל. שום טובה אישית או חברתית או כלכלית או תרבותית, לא תצמח מפוליטיקה זו, שמדירה את האחר. המזרחיים לא ייצאו נשכרים מכך בדיוק כמו שהלבנים המדוכאים של אמריקה לא ייצאו נשכרים מבחירתו של האירי טראמפ. שנאת השמאל מחזקת את שלטונו של האשכנזי מר נתניהו ואת הפטרון שלו מר אדלסון. שניהם אשכנזים ואנשי עסקים אופורטוניסטים.

  9. נתן

    לא ברור מה אתה רוצה משובל.
    בתור תל אביבי אתה חי על אדמותיהם של לפחות 5 כפרים ערביים.
    מה ההבדל בינך לבין התושבים בשובל?

  10. תום מהגר

    המוזיקאי דני אמיר:

    "אבא שלי חוגג היום 94. הוא היה נוכח פיזית ביום ששובל עלתה על הקרקע. חצי מהקיבוץ עוד היה בנתניה. הם (השומר הצעיר) קיבלו 1700 דונם והרגישו מקופחים מול קיבוץ אחר בסביבה – של הקיבוץ המאוחד – שקיבל פי שתיים. אחרי 1948, הוא מספר לי הבוקר, פתאום עיבדנו 12,000 דונם 'שהתפנו'. לא שאלנו, ולא ידענו כלום על שום שבט בדואי. אחרי כמה זמן הסוכנות היהודית החליטה שזה מוגזם, 12,000 דונם, ו'לקחה' מהם 6,000."

    1. דני

      ממש מוזיקאי דגול, נדמה לי שהיה ידוע יותר בכסרבן גיוס. ההסתמכות על האבא הקשיש שלו גם מאד מרשימה. בכל מקרה, גם אם הכל נכון, למי אכפת? ולא כל חירטוט של כל בדואי הוא תורה מסיני, ולא כל מקם שהגמל שלו עצר בו אי פעם להשתין שייך לו מאז ומתמיד. בכל מקרה, אתה יודע איך חלקים מישראל הפכו בזמנו לערבים? כי מוחמד כבש אותם. אז אם לוקחים חזרה לא קרה כלום. הטפות המוסר שלך פאטתיות.

  11. אורית גולדברג

    כמה קל לסלף לעוות ולהשמיץ…
    בתור בת קיבוץ שובל שנולדה וגדלה וחייה עד היום בקיבוץ, זכור לי מימי ילדותי שאנחנו היינו בצד אחד של הכביש ומהצד השני היה בית אחד בודד של סולימאן אל הוזייל ולידו היו אוהלים ספורים בלבד…
    בתור ילדים היינו מטיילים לצד השני של הכביש לבקר את השייך סולימאן אל הוזייל , פעם ראשונה שראינו טלוויזיה היה בבית של השייח וזאת אחת מחוויות הילדות שלי, היחסים בינינו לבין שכננו תמיד היו טובים ועד היום אנחנו מרגישים חופשיים להסתובב ברהט , זו עיר המחוז שלנו… מה לעשות לא כולם גרים במרכז תל אביב…
    מעולם לא היו כאן בדואים ומעולם לא גרשנו אנשים מאדמותיהם, לכל המשמיצים למינהם רצוי וכדאי לדעת שעכשיו אנחנו באמת קיבוץ יפה, פורח ומופרט, עם הרבה משפחות צעירות שמעוניינות לבנות את ביתם כאן איתנו ביחד – דבר שמבחינת הקיבוץ משמח ומעודד את כל חברנו הותייקים – אותם חלוצים שהגיעו לארץ לא זרועה – אבק, אבק, ואבק וגם חמסינים וסופות חול היו מנת חלקם של החלוצים הם יצרו יש מאין בהרבה עבודה קשה, הרבה ויכוחים, ובעיקר הרבה אמונה בצדקת הדרך, ללא אותה אמונה לא היו יכולים לשרוד את קשיי היום יום… כיום זה נראה קל ונחמד לחיות בקהילה איכותית שכזו אבל אני רוצה לשאול את כל משמיצי הקיבוצים לדורותיהם איפה הייתם כל השנים שרק הייתם צרכים לצאת מה"בועה" להגיע לנגב ולהגיד – רוצה אני, הייתם מתקבלים בברכה, עובדים ככל יכולתכם ונותנים את כל רכושכם הפרטי לקיבוץ, (אמא שלי נתנה לקיבוץ שתי דירות בצפון תל אביב – של סבא שלי ושל דודה שלי.. והכל בלב שלם – אמונה בצדקת הדרך אמרנו?) חיים בצניעות ומסתפקים במועט – באמת במועט אפילו טלויזיה אין, כפי שאמרתי טלויזיה ראינו מעבר לכביש אצל השייח.
    נכון יש לנו 20000 דונם אדמות חקלאיות (שגם הם של המדינה ואנחנו רק מחכירים אותם) מי שהוא מכל המשמיצים הרבים היה פעם חקלאי? יודע מה זה לקום כל יום השכם בבוקר לחרוש , לזרוע לחכות וליחל לגשם? לגשם בנגב? שתמיד נעצר בקריית גת, שנה אחרי שנה בצורת אחרי בצורת מחכים… כמה אכזבות וכמה תקוות ולא להתייאש כי על האמונה בצדקת הדרך כבר דברנו???
    וכן כל מי שמוכן לבוא לנגב ומרחביו מוזמן – כמאמר דוד בן גוריון "בנגב יבחן העם היהודי" יש מקום לכולם – בואו בהמונכים החמסינים הרוחות האבק והמרחבים עדין מחכים לכם!

    1. אלי

      אולי תוכלי לספר לנו בבקשה כמה שילמת על הקרקע עליה הבית שלך יושב?
      באיזה אופן אתם מסוגלים להצדיק את החוצפה הזאת? כולכם מקבחים קרקעות חינם לבניית בתים באמתלה שנקראת "בני קיבוץ" או "בנים שבים" וזה נראה לכם מובן מאליו שזה מגיע לכם… תתביישו לכם. אתם הרסתם את המדינה וגרמתם לכולם להבין שהם אזרחים סוג ב.

  12. אסתר

    צודק
    נא להוסיף גם את המושבים

  13. ספקן

    מה לעשות, אנחנו חיים במדינה שמנסה להיות מסודרת, ולא באזור לא מוגדר בימי הביניים. במדינה שמנסה להיות מסודרת, אזור הספר נותן שירותים וסחורות לאזורי המרכז, ומקבל שירותים וסחורות בתמורה, ויש את חורה שבה נמצא שבט אל קיעאן עם מים זורמים וחשמל. כל מה שנדרש זה סולחה משפחתית, או את כספי הפיצויים כדי לגור במקום אחר. המדינה מנסה לבנות את אזור הספר בצורה מיטבית, ואי אפשר לצפות מימנה שלא תעשה כך. באזור לא מוגדר בימי הביניים אנשים גרו היכן שיכלו ללא חשמל ומיים. גם בימינו אי אפשר לספק חשמל ומיים לכל נקודה מרוחקת, ובכלל, כנראה שבאמת אין מרחב מספיק בשביל לנדוד פה כמו בזמן האימפריה העותמנית שנדדו מעיראק וסוריה עד לערב הסעודית ומצריים, ועצרו גם בנגב. הזמנים השתנו, הבדואים הפכו תושבי קבע, אז כנראה שצריך להתאים את החיים לזמנים חדשים ולהפסיק לגור בחירבות ללא חשמל ומיים שלא מוכרות עי השלטון המרכזי. הדבר נכון גם לתושבים יהודים, אם יש כאלה שגרים בחירבה ללא חשמל ומיים על קרקע שלא שלהם.

  14. ספקן

    מתוך ויקיפדיה: חורה הוקמה בשנת 1989 צפונית לבאר שבע כחלק משבעת יישובי הקבע שהוקמו באזור הנגב עבור השבטים הבדואים: רהט, כסייפה, תל שבע, ערערה בנגב, לקייה ושגב שלום. באזור חיו השבטים אבו אל-קיעאן ואל עטאונה. בשנת 1996 קיבל היישוב מעמד מוניציפלי.
    במילים אחרות, נבנו מקומות עם חשמל ומים גם עבור שבט אבו אל קיעאן, ואפילו די מזמן, וגם היום יש מספיק מקום בחורה לאיכלוס אפילו דור אחד קדימה, כי כפי שקראתי באתר אחר, המדינה הציעה לשמור מגרשים שירכשו בחורה בתשלום סימלי בעתיד ע"י הילדים משבט זה שנמצאים באום אל חיראן, בנוסף לפיצויים מהמדינה, אך אנשי אום אל חיראן לא הסכימו לכך, והעדיפו לחיות על אדמה שלא שלהם.
    עד שלא ירכשו האדמות בצורה מסודרת, ולא משנה אם מדובר ביהודים או ערבים, המדינה רשאית לפנות ממקום אחד למקום אחר, כמו שקרה לפני 60 שנים וגם החודש. כשרוכשים קרקע, משלמים מיסים והכל מסודר, אז המדינה באה לקראת התושב.

  15. ספקן

    יש למשל את הישוב כליל בגליל שקם בעזרת הסוכנות היהודית ומשרדי הממשלה עוד ב1979, ורק 30 שנים לאחר מיכן הוסדרה תכנית המתאר לישוב. למרות שהוסדרה התכנית, עד 2015 לא הופקדה ולא קודמה, ובתים שלא נכללו בישוב ניהלו קרבות בבגץ נגד הועדות לתכנון ובניה, והפסידו. אלו שהפסידו והיו צווי הריסה, לא ניתנה להם חלקה במקום אחר ולא פיצוי ולמרות שהם יהודים. במכתב מבגץ שפורסם, העותר נגד הריסת ביתו היה בנוסף היה צריך לשלם 10 אלף שקל לועדות לתכנון ובניה, מישום שבפניתו לבגץ בזבז כספי ציבור.

  16. ספקן

    אף אחד לא מכחיש שהבדואים התבקשו לפני 60 שנים לעבור למקום אחר, אלא שב 60 השנים האחרונות לא הוסדרה הבעלות על הקרקע, ואף על פי כן ניתן פיצוי מהמדינה.

  17. יוסי ברנע

    הפרספקטיבה המזרחית תורמת לניתוח פוליטי אבל היא איננה חזות הכל. ישראל איננה דמוקרטיה ליברלית ואיננה מדינת לאום אלא סוג של אתנוקרטיה בה יש היררכיה של זכויות אתנית- דתית. כנגד תפיסת , "יהוד הגליל" משנות השישים של המאה הקודמת, גרס עוזי אורנן כנגד שבתאי טבת שיש לפעול ל"פיתוח הגליל". לא סוציאליזים, לא שמאל, אלא צידוד בלאום אזרחי ישראלי של ישראל כדמוקרטיה ליברלית.

  18. שושי

    את הכאב אני מבינה.
    חסרות מאד תגובות הנאשמים. אולי התמונה המלאה שונה.

  19. שושן

    הכותב הוא אחד מחבורה של "עסקונה מיזרחיסטית" שהשנאה הגזענית שלהם מעבירה אותם על דעתם. מרוב הזעם "הספרדי" הבלתי אותנטי לחלוטין שלהם, הם אלו שעוזרים לליכוד ולבית היהודי לשלוט פה, כאשר הם כל הזמן מתפוצצים על "השמאל האשכנזי".
    מה משיגה עדת המזרחיסטים האלו? יותר גזענות במדינה, חוקים אנטי דמוקרטים, אבל החבורה הזאת תמשיך לנאץ את השמאל בגלל המחלה הקשה שלהם – חלקם, הם אשכנזים, ישמור אלהים.

  20. שבתאי לוי

    אמר פעם דמגוג שמאלני ציוני, שרק בעזרת הסוציאליזם, הצלחנו להפקיע את האדמות הערביות!!!.
    בל נשכך, שגם היטלר היה סוציאליסט, והמפלגה שלו ניקראה נציונל סוציאליסטית.
    שבתאי לוי