string(2) "he"
string(2) "he" -array(0) { }
  • שבזי
    חידת שבזי
    סרטה של ישראלה שאער-מעודד מפרק את הדימוי של ר׳ שבזי
  • פלמנקו
    רוקדים לבנקאים
    על מאבקן הסוחף של מוזיקת וריקוד הפלמנקו בדרום ספרד

השאלון של העוקץ: מייסלון חמוד

היא מאמינה בהתבוללות, הייתה מלהקת את בודהה לממשלת החלומות והייתה פוגשת את סייקס ופיקו כדי לקחת מהם את הסרגלים והמפות. במאית הסרט המצליח "לא פה, לא שם" משיבה לשאלותינו הנוקבות
העוקץ

אחרי שסרט הביכורים העלילתי שלה "לא פה, לא שם" קצר שבחים, ואף חולל לא מעט מהומות, מתכוננת הבמאית מייסלון חמוד (33) ליציאתו הקרובה לאקרנים ברחבי העולם. הסרט, בהפקתו של שלומי אלקבץ, מוקרן בימים אלה בבתי הקולנוע באולמות מלאים ומפגיש את הקהל עם סיפורן של של שלוש נשים פלסטיניות המתגוררות בתל אביב: לילא, עורכת דין (מונא חוה), נור, סטודנטית דתייה למדעי המחשב מאום אל-פאחם (שאדן קנבורה) וסלמה (סאנא ג'ממאליה) שהיא די־ג'יי לסבית. תוך התנגדות להקרנת הסרט בעירו, כינה ראש עיריית אום אל-פחם, השייח' חאלד חמדאן, את יצירתה של חמוד "אמנות שמשחיתה". זימנו את האמנית המשחיתה לספר לנו עוד מעלילותיה.

* * *

במה את עסוקה בימים אלה?

מג׳נגלת בין הקרנות של הסרט ושיחות עם הקהל לבין פסטיבלים ואירועים לקראת יציאתו במדינות שונות בעולם. בו זמנית אני עובדת על סדרה חדשה ובנוסף מתחילה לארח בתוכנית רדיו בתדר, תוכנית שבה אני מארחת יוצרות ויוצרים מהאנדרגראונד הפלסטיני בארץ. זאת ועוד…

איזו פרשייה ציבורית עכשווית טורדת את מנוחתך?

לא חסר ״מאשאללה״. אבל אם אני צריכה לבחור, חוק ההסדרה הוא נקודת אל חזור. גם אם בג״צ יגיד שזה לא חוקתי (כאילו שצריך שמישהו יגיד את זה), העובדה המצערת היא שהכנסת העבירה את החוק בלי למצמץ. מה שנותר לנו להבין הוא שהפרלמנט פשיסטי וכנגזרת מזה גם הממשלה. הם כנראה בקטע של ״אפרטהייד זה הדמוקרטיה החדשה״.

שלושה א/נשים שהיית מלהק/ת בחדווה לנבחרת החלומות שלך בממשלה.

1. בודהה.

2. הפמיניסטית המצריה נוואל אלסעדאווי.

3. פאולו פריירה.

ספרי על שני דברים שאפיינו את השכונה שגדלת בה.

גדלתי בילדותי בשכונה ד׳ בבאר שבע באמצע שנות ה-80׳ עד אמצע שנות ה-90׳, ושם היה כל מה שאפשר להעלות על הדעת מהדימויים המוכרים של שכונה מוזנחת ומוחלשת, אז כמו היום, באר שבע כמו שאר ערי הפריפריה, כולל מזרקים משומשים זרוקים מתחת לעמודים של בניין הבלוקים.

הדבר השני והיותר נחמד שזכור לי מהימים האלה הוא מיקס של ערבית מדיאלקטים שונים; ערבית מרוקאית, עיראקית, פלסטינית.

האם את או בני משפחתך חוויתם אי פעם גזענות על רקע אתני?ֿֿ 

אי פעם?! כל כך הרבה פעמים, בכל כך הרבה רבדים שונים. החל מ״את לא נראית…״ ועד ללא לקבל עבודה על אף שאתה האדם הכי מתאים אבל למרבה הצער לא יהודי. אבא שלי הוא רופא כירורג בכיר, וגם לו זה קרה. 

Maysalun
מייסלון חמוד. "ללא האמונה שיימצא פתרון לסכסוך לא הייתי מאמינה באקטיביזם ובאפשרות לשנות את המציאות" צילום: לור ווביה

באיזו מידה סוגיות מגדריות נוכחות ביומיום שלך?

סוגיות מגדריות הן רכיב מאסיבי בתודעה שלי. אני לא מכירה את עצמי לא רותחת עד דמעות/צרחות על עוולות שנגרמות לנשים רק בגלל שהן נשים! מאז שאני זוכרת את עצמי, איפה שלא הסתובבתי, עסקתי בנושאים אלו – גם באמנות, גם באקטיביזם, גם בעבודה בסדאקה-רעות, כשהנחיתי נערות. העצמה הייתה באוטומט שלי, מטרת העל.

האם לדעתך תור דור או שניים יימצא פתרון לסכסוך הישראלי-פלסטיני? אם כן ואם לא, באיזה מחיר?

אני רוצה להאמין שכן. ללא האמונה הזאת גם לא הייתי מאמינה באקטיביזם ובאפשרות לשנות את המציאות. אמנם כרגע המציאות אומרת אחרת, כי אנחנו לא בכיוון בכלל, להפך: מה שאנחנו רואים מסביבנו זה העמקת הגזענות והתבססות של הדיכוי, הכיבוש, ההפחדה וההסתה. כל אלה בעיקר ממי ששולטים כאן בעניינים, כלומר: הישראלים.

למיטב הבנתי, הפתרון הגיאוגרפי הפרקטי ביותר זה קונפדרציות, והפתרון האנושי שיקדם את המחשבה על פתרון כלשהו הוא לא אחר מאשר ה ת ב ו ל ל ו ת ! כשלכולם יהיה דם של כולם, ואני מתכוונת גם התבוללות פלסטינית פנימית, יעני דתות שונות יתחתנו בלי שתהיה מלחמת עולמות ונקמת דם. בעיניי אין ספק שיהודיות/ם ופלסטיניות/ים חייבים להקים משפחות ברגיל כזה. רק ככה יוכל להשתנות פה משהו, וכדי שזה יקרה אנחנו צריכים לגדול יחד ולחיות יחד, בלי זכויות יתר של שום צד. כשתרחיש כזה יתגשם, לא יהיה צורך בכלל בזהות הדתית או הלאומית כי נגיע למקום שבו כולם מלכתחילה ובסופו של דבר הם בני אדם. עד אז, לצערי, נהרות של דם עוד יזרמו פה.

אילו היו נותנים לך 45 דקות עם ילדים בכיתה י"ב, על מה היית רוצה לדבר איתם? 

על זה שכולנו נולדנו חופשיים ושווים.

מהו הספר האחרון שקראת/ הסרט האחרון שראית (מוזמנ/ת לפרגן לקולגות)?

יש סרט חדש שיוצא ממש עוד שבוע, והוא גם סרט ביכורים של במאית פלסטינית, מאהא חאג׳-אבו אלעסל, "עניינים אישיים". זה סרט שעשוי ביד עדינה המטפלת בנושאים כאובים, כמו בדידות והחיפוש התמידי אחר חום אנושי, וכל זאת דרך משפחה פלסטינית אחת מנצרת שמתפרשת כמו כל העם הפלסטיני בין גבולות 48׳, 67׳ והגולה.

גיבורות סרטה של מייסלון חמוד "לא פה, לא שם". צילום: יניב ברמן
גיבורות סרטה של מייסלון חמוד "לא פה, לא שם". צילום: יניב ברמן

איזה זמר/ת (חי או מת) היית הכי רוצה לראות בהופעה חיה?

הייתי רוצה להיות בהופעה של זיאד אלרחבאני (הבן של פיירוז והאב הרוחני של דור שלם בעולם הערבי) שהתחיל עוד בשנות ה-60׳, שבר את הקופסה שגדל בתוכה, האסכולה של האחים רחבאני-אביו ודוד. אם אפשר הייתי רוצה להיות בהופעה אינטימית שלו בבר שכונתי בביירות.

איזה איש/אישה שאינם בין החיים היית מזמינה לפגישה?

את מארק סייקס ושארל פיקו. הייתי לוקחת להם את הסרגלים ואת המפות, ומונעת מהם לחלק את המזרח התיכון בין שתי האימפריות. אחרי פגישה כזו, החיים במזרח התיכון היו ממשיכים באופן שבו המרחב הזה היה רגיל להתנהל, ללא גבולות וללא מגבלות על איפה עובדים או היכן גרים ועם מי מתחתנים. בקיצור, בנורמל.

מהי המחווה הכי רומנטית שנתקלת בה?

הייתי בקשר עם בחור שההורים שלו, בלשון המעטה, לא ששו על כך שאנחנו יחד. הם אמרו לו ברגע הכרעה: ״תבחר: אנחנו או היא״, והוא אמר להם, בנוכחותי: ״היא״. עם כל הרומנטיקה, זה לא אומר כלום על ההווה, אנחנו מזמן לא ביחד.

איזה מלה חסרה לך בשפה העברית?

נע׳אשיה. זה הרבה יותר מחמידות והרבה הרבה יותר ממתיקות וזה סוג של מיקס שלהם אבל על סקסאפיל.

איפה את רואה את עצמך בעוד עשר שנים מהיום?

אין לי מושג. באמת שלא יודעת אם אחיה פה או כבר אהיה עוד גולה, אם אהיה אמא ואם עסל הכלבה שלי תהיה בחיים ותמשיך להיות הקמע שלי. מה שבטוח, אהיה באמצע עשייה קולנועית כלשהי.

הטריילר של ״לא פה, לא שם״, באדיבות קולנוע לב:

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

  1. דני

    אחלה סרט. נהנתי. הדמות הראשית (העורכת דין) שווה עוד סרט.

  2. יוסף אלגזי

    אהבתי.
    יוסף אלגזי