string(2) "he"
string(2) "he" -array(0) { }

טרנספר לנשים בזנות בתחנה המרכזית

לאן ילכו? מה יעלה בגורלן? איך אפשר לנתק אותן באלימות כזו ממסגרות השיקום הבודדות שקיימות עבורן? את העירייה וקברניטיה ואת המשטרה שפועלת השבוע בנחישות למען יזמי הנדל"ן, זה כמובן לא מעניין
נטע לאור

מעצבת אופנה, מפעילת עמוד ׳הדיסקרטים׳ והזרוע המיליטנאטית שלו ׳באות לזנאים׳ (ביחד עם לימור נחמיאס) וכן פעילה ב׳לובי למיגור זנאות׳

שבוע הטרנספר במתחם התחנה המרכזית הישנה של תל אביב התחיל. בתחילת השבוע יצא אוטובוס פרטי שהפעילה המשטרה מרחבי התחנה המרכזית הישנה. באוטובוס ישבו הנשים בזנות שהמתחם הוא מרכז חייהן. הובטחו להן ארוחה וחמה ומקלחת, במלון שמעוניין להעניק זאת. בתוך זמן קצר הן מצאו עצמן בשטח נייח על כביש מספר 1, מיותר לציין שללא ארוחה או מלון, אבל עם אזהרה שלא לחזור. נשים ששייכות לדירה המוגנת שהעירייה מפעילה כמעון מחסה, שבה הן יכולות לשהות ולקבל ארוחות ולינה ועזרה שיקומית, גם עליהן המשטרה אסרה לחזור.

כעבור יומיים… הפעם ללא כחל וסרק (וללא הבטחות לארוחה ומקלחת), כוחות המשטרה הגיעו אתמול להודיע לנשים שיש להן עד 4 אחה״צ למחרת, לעזוב ״מרצונן״ את המתחם, ושהם מתעתדים להתייצב שם כל יום ב-8 בבוקר כדי לפקח על העזיבה מרצון. המתחם הוא כל עולמן של הנשים הללו, שם נמצאת מרפאת לוינסקי שמתמחה במענה לצרכים שלהן בעוד ששאר הממסד הרפואי פיתח אטימות לנשים בזנות; זה המרקם החברתי ששייך להן ושהן מכירות, שם נמצאת הגישה לדירה המוגנת של ״סלעית״ וזה כל עולמן. לקרוע אותן משם במעשה ביתוק חד וללא אלטרנטיבה, משמע אין הן נספרות כלל וזכויותיהן נרמסות בקלגס בוטה.

המשטרה דחקה את הנשים בזנות באמצע שנות ה-80 לעבר חוף תל ברוך והירקון. זה היה צעד מתוחזק היטב שהתעתד לענות על כל ״מסעי הטיהור״ של הנשים בזנות שהתפרשו בזמנו באזורי היוקרה של תל אביב, הצפון והמרכז, בינות לבתי הקפה

ההכתבה מלמעלה שמעצבת את מדיניות המשטרה ופועלה לא מנותקת משוק הנדל״ן. נפל דבר והתקבל בימים אלו היתר פיתוח קרקע, לאחר שנים של ניירת של אישורים שונים שנדרשו. מלכתחילה הייתה זו מדיניות של המשטרה שדחקה את הנשים בזנות באמצע שנות ה-80 למתחם מיועד, רחוק מהציבור המשפחתי, לעבר חוף תל ברוך והירקון. זה היה צעד מתוחזק היטב שהתעתד לענות על כל ״מסעי הטיהור״ של הנשים בזנות שהתפרשו בזמנו באיזורי היוקרה של תל אביב, הצפון והמרכז, בינות לבתי הקפה והחנויות.

הרחקת נשים בזנות מאיזורים מיושבים ודחיקתן לשוליים הפכה אותן לטרף קל יותר בידי זנאים אלימים, סוטים, וכן זנאים שמושפעים מפנטזיות הפורנו, שהן בעיקרן אלימות כלפי לנשים. דחיקתן למתחם של התחנה הישנה גם הוא היה מכוון, כשהמשטרה נתנה אור ירוק שלא תתערב בבתי בושת במתחם. וככל שמתחוורת עוצמת השקעת המשאבים ומשטור התנהלות הזירה של הזנאות, מפליא שהמשטרה (והעירייה) עומדים מנגד, חסרי אונים מול סצינה אחרת; מזה שנים רבות אינם מצליחים למגר את תופעת כרטיסי הזנאות שצובעים את הנוף כולו באברי נשים למכירה, וחולדאי בכבודו הסביר לנו בהפגנה מול ביתו שאיננו יכול, שלא לתת רשיון עסק אמנותי למועדוני החשפנות בעירו. וזאת למרות העובדה שה״קברט״ כפי שהם קוראים לו, הוא רק יריית הפתיחה לזנאות שמתרחשת בחדרים האחוריים. ושגם באולם האמנותי עצמו, זנאים בעצם רוכשים חיכוך ואוננות בגוף אישה חצי ערומה שהם ממששים, ב״לאפ דאנס״.

מסתבר שאנחנו בפני הצעד הבא בהיסטוריית המישטור העירוני. רק שהפעם, הנשים אינן נדחקות לאיזור שוליים, הן אינן נדחקות כלל. הן פשוט נרמסות. לאן ילכו? מה יעלה בגורלן? מה לגבי הניתוק ממסגרות השיקום הכמעט יחידות שפועלות עבורן? את מפתחי הנדל״ן, העירייה והמשטרה, אין זה מעניין. אבל בניגוד לשנות ההיסטוריה של המישטור מאז שנות השישים ועד הלום, המרקם התקשורתי השתנה, כשנוספה אליו המדיה החברתית ברשת, מה שזורק זרקור לעבר פעולות ממסדיות חשוכות. הנשים במתחם לא פונו הערב, למרות שהשוטרים כן הגיעו למתחם, משום ששורה של נשים אמיצות הגיעו לשם לתעד את הטרנספר.

מה יהיה מחר? אנחנו מזמינות כל מי שיכולה לתרום מזמנה להתעדכן בעמוד ״באות לזנאים״ לגבי קפיצה למתחם התחנה השבוע על מנת לעמוד כמעין ״מחסום ווטש״ אל מול הטרנספר. על מנת להצהיר בנוכחותנו שלא עוד, הנשים בזנות אחיותנו המוחלשות נספרות גם הן, ואם העירייה והמשטרה מעוניינים ״לנקות״ את השטח מנשות אדם, הרי שעליהם ליצור עבורן תשתית חילופית הולמת ולא בכוח הזרוע.

יולי כהן מתעדת את רעות גיא משוחחת עם אישה בזנות באיזור התחנה המרכזית:

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות