• ביטון-יפעת-1
    פודקאסט חדש
    "אנחנו הגנרליות של הביטחון החברתי" - ראיון עם יפעת ביטון
  • קושמרו ואברמוביץ
    בעקבות הבבונים
    מה קרה כשכתבי אולפן שישי יצאו לפגוש את הילידים בשדרות?

מה שההסתדרות צריכה עכשיו

זה להכיר במודלים החדשים, השקופים והדמוקרטים שארגון עובדים צריך להציע למאוגדים בתוכו ולקהל היעד שאותו הוא רוצה לאגד, ולחדול מלהיות ארגון שמשפר מחד ומקצץ מאידך, שמעסיק ישירות כאן ומייצר דור ב' שם. שלי יחימוביץ' היא המועמדת שמסוגלת להנהיג מהלך כזה

סוציאל-דמוקרטיה כמודל היא דיסציפלינה שמתאפיינת בהכרה כי ריאל-פוליטיק הכרחי למימושה, וכי השאיפה בה המדינה לוקחת אחריות על האזרח, בה רמת השירותים לכל אזרח ניתנים על פי עקרון שוויוני מלא מתוך שאיפה לצמצם פערים ולייצר מדד שוויוני מאוזן ככל שניתן. אין בתיאוריה הזו כל היתכנות ללא עבודה מאורגנת מבוססת וחזקה, שבה מעמד העובדים הוא חלק אינטגרלי מהכוח שמניע קבלת החלטות, החלטות שמשפיעות על כל אותה חברה שמעמד עובדים מייצג.

כך, למשל, בחברה המאורגנת כמודל חברתי-כלכלי, לא יהיה מקום לקבל הסכמים שמטרתם להחיל רפורמת דור ב' על כל הוועד, כמו שמתרחש בחברת חשמל במסגרת תהליך שמחילים שם בימים אלו בשל הסכם שנחתם בין ההסתדרות להנהלה. כמו כן, לא ייתכן מצב הפרדוקסלי בו הוועד נאלץ לנהל את המאבקים הכי כואבים וחריפים שלו דווקא מול ארגון העובדים (ההסתדרות הכללית או הלאומית) משום שהארגון הוא זה שסוגר מעל ראשיהם הסכם לא טוב, לעתים כזה שאף מרע את מצבם.

זה הזמן לגילוי נאות. אני חברה בהנהגת כוח לעובדים בצוות ארגון ובעבר הייתי יועצת לחברת הכנסת שלי יחימוביץ'. כמי שפעילה כבר חמש שנים בארגון 'כוח לעובדים' אני יכולה לומר שלצד זה שכארגון קמנו כאלטרנטיבה למודל ההסתדרותי הארכאי שלא מממש עצמו כארגון עובדים נאמן המאתגר את המערכת ואת שוק העבודה בישראל, בטח לא כמו שהוא אמור ויכול להיות, ההסתדרות הכללית הייתה ועודנה אחד הגופים החשובים במשק.

בעיניי, כמאמינה גדולה בחברה מאוגדת, השאיפה היא שהגוף הזה יתחיל לנער את הנפטלין מעצמו, ויתאים עצמו לצרכים החדשים בשוק העבודה. ההסתדרות צריכה להכיר במודלים החדשים, השקופים והדמוקרטים שארגון עובדים צריך להציע למאוגדים בתוכו ולקהל היעד שאותו הוא רוצה לאגד, ולחדול מלהיות ארגון שמשפר מחד ומקצץ מאידך, שמעסיק ישירות כאן ומייצר דור ב' שם. כזה שחושב שזה עדיין לגיטימי שלוועד לא יהיה הכוח הבסיסי להחליט על ההסכם הקיבוצי במקום עבודתו או לייצג מול ההנהלה את העובדים שבחרו בו.

שלי יחימוביץ'. מובילת טרנד? צילום: זאב ינאי, cc by-nd-nc
שלי יחימוביץ'. "אחת הפרלמנטריות המחוננות" צילום: זאב ינאי, cc by-nd-nc

חוץ מנאמנות יתרה לעובדים המיוצגים דרכו, על ארגון עובדים להחשיב עצמו כגוף לשינוי חברתי, ואם נחזור לפסקה הראשונה, עליו להתייחס לעצמו כאל גוף שמתווה מדיניות סוציאל-דמוקרטית ולא ככזה ששם פלסטר על הגוף החולה שנקרא שוק העבודה בישראל, על כל רבדיו. ביום שארגוני עובדים יראו עצמם ככאלה, העברות תקציבים במחשכים, מתווה הגז, מחיקת חובות, הפרטת שירותים, מצב הרפואה הציבורית בישראל ועוד, יהיו חלק ממה שצריך לעסוק בו, כמובן שבמסגרת חלוקת כוח ומשאבים ארגוניים באופן מבוקר ומחושב. הרי עוד מיליארדים לקופת המדינה זה אינטרס של האדם העובד, של כל אזרח ואזרחית כאן שרוצים לחיות כאן בכבוד.

בימינו, המחשבה של זוג צעיר על דירה נראית דמיונית, פנסיה מכבדת – כמו חלום רחוק, ועבודה יציבה עם זכויות מותאמות הפכה להיות פריבילגיה לברי מזל של ממש, שלא לדבר על החשש הטמון בהקמת משפחה תחת כל אי הוודאות שמאפיינת את הדור שלי. המצב המעמדי-דורי הזה הוא תוצר של הפקרות כוללת, של כל מי שמכרו את תשתית הרווחה המועטת שהונחה כאן למען חזון השוק החופשי הסוגר עלינו מכל עבר. אותו חזון שהביא לנו את העבדות המודרנית שנקראת העסקה קבלנית, אותה העסקה שעודנה מתקיימת באין מפריע במשרדי הממשלה בהם יושבים האוצר וההסתדרות למשא ומתן על X בתמורה ל-Y.

כיום נדמה שעל כל התאגדות חדשה ומרגשת יש ועד נאבק שנלקחו ממנו זכויות. המציאות הזו לא תורמת לדעת הקהל הציבורית על ההסתדרות, שהרי העובדים המאוגדים הם השליחים החשובים ביותר לעיצוב דעת קהל, שלא לדבר על כך שראש ממשלה המשווה ועד לפעיל חמאס בסרטון בחירות ושר חינוך המדמה את עובדי הנמלים למקקים, אינם תורמים לדעה חיובית. וכשחרב הפגיעה בזכות השביתה עודנה מונפת באוויר מטעם ממשלה עויינת, יש לחשוב ברצינות על הנהגה נחרצת ומחויבת יותר למהלכים כוללים לחיזוק שוק העבודה בישראל.

נדבך נוסף שצריך להיכלל בשוק העבודה כיום, הוא ההיבטים המגדרים של העסקה בישראל, פערי השכר בין נשים לגברים ומצבן של נשים בשוק העבודה. ב'כוח לעובדים' יש פורום פמיניסטי שמייצר תהליכים פנים ארגוניים הקשורים בשוק העבודה ובארגון עצמו. כמו כן, יש רוב נשי של נשים המועסקות בארגון וכן דגש מובהק על הנהגה שוויונית מגדרית בכל פרמטר. בעצמי כיהנתי כיושבת ראש ועדת הכספים של הארגון עד לסוף שנה זו, וכנשים, ההשפעה שלנו על הדרך שבה צועד הארגון היא ברורה ומגובה בפרקטיקה. לעומת זאת, בהסתדרות ניתן למצוא מעט מאד ראשות מרחב ומרבית ההנהגה באופן מובהק נמצאות בנעמ"ת. למעשה, עד היום לא הייתה מועמדת אישה להסתדרות. כבר הייתה לנו ראשת ממשלה, מועמדות לנשיאות המדינה, אך רק ב-2017, לראשונה, יש מועמדת לגוף הכי חשוב במשק. מעמדה של פמיניזם מרקסיסטי אשר מייחס לכוח כלכלי של נשים את החשיבות הראשונה במעלה – זאת בשורה. סוף כל סוף קמה אישה ותובעת מקום מנהיגותי באחד הגופים הכי חשובים מבחינת כוח כלכלי ויצירת שוויון כלכלי, עבור נשים בישראל.

נכתב רבות על כך שיחימוביץ' היא אשת רפורמות ומומחית בהעברת מסרים מורכבים, אך לא תדע להיות הביורוקרטית שמתעמקת בפרטים הקטנים. כך משתמשים במגדר באופן סמוי ו"משאירים את המקצועיות לגברים"

יש מי שמוחים על השימוש בטיעון הפמיניסטי בהקשר לשלי יחימוביץ' כמועמדת, במובן מסוים מתוך חשש מוצדק שהשיח הציבורי הרחב והיחסית אוהד כלפי ייצוג נשי ושבירת תקרות זכוכית יכול לערער את מבנה הכוח הקיים. לשמחתי הפמיניזם הליברלי מדייק את העמדה כי מדובר באקט פמיניסטי חשוב, מעצם ההתמודדות בתוך יחסי הכוחות הנתונים על משאבים, תפקידים, ומעצם החתירה ליצירת שוויון באמצעות השתתפות במערכות הקיימות.

הייתי רוצה להעיר דווקא על הפרקטיקות של יחימוביץ' במטרה להסביר את החשיבות הפמיניסטית שבהתמודדות שלה. להלן כמה דוגמאות שמייחדות את שלי במאבקה למען נשים בשוק העבודה בישראל: המאבק נגד העלאת גיל הפרישה לנשים (לצד זהבה גלאון ונוספות, שהצליחו להקפיא את העניין), חוק הקופאיות, מאבק מורות הילה, מאבק מטפלות המשפחתונים, המאבק להעסקה ישירה, חוק עבודת נשים (גם מי שלא נעדרה מהעבודה בעת טיפולי פוריות תהיה מוגנת מפיטורין), אפילו חוק שכר הבכירים קשור ישירות לכך שכן מי שעתידות לקבל העלאת שכר בעקבותיו הן המנקות בזכות העובדה שגם עובדות ועובדי הקבלן נכנסו תחת החוק. זאת לצד חוקי עבודה רבים נוספים המתייחסים לשני המגדרים.

קופאית. העלאת גיל הפרישה צילום: soylentgreen23 cc by-sa
קופאית. חוק הקופאיות הוא אחת מהדוגמאות למאבקה של יחימוביץ' למען נשים בשוק העבודה בישראל צילום: soylentgreen23 cc by-sa

מהתבוננות על הנרטיבים שמנסים למקם בקמפיין עד כה, הייתי חייבת לכתוב גם דבר מתוך ההיכרות האישית שלי עם יחימוביץ'. נכתב רבות על כך שהיא אשת רפורמות ומומחית בהעברת מסרים מורכבים לציבורים שלמים, אך לא תדע להיות הביורוקרטית שמתעמקת בפרטים הקטנים. מעבר לכך שכך משתמשים במגדר באופן סמוי ו"משאירים את המקצועיות לגברים" בצורה מאד מתוחכמת, הרי שכמי שעבדה איתה אני יכולה להעיד שמדובר באחת הפרלמנטריות המחוננות שביכולתן לחוקק ולהוביל מהלכים גדולים מהאופוזיציה, עובדה שאין לאיש עוררין עליה, שהתעקשה במשך ארבע שנים על סוגיות מהותיות ולא פשוטות במתווה הגז גם כשאף אחד לא התייחס, ואף הפכה אותו לאחד המאבקים היותר ציבוריים ומוכרים שהיו לנו. מדובר באשת מקצוע פדנטית ואחראית מאד, הדורשת מקצועיות מכל מי שעובד מולה, מכירה בחשיבותם של פרטים קטנים ומנתחת את האפקט של כל נקודה במהירות ובתחכום רב.

יש לנו נטייה לחשוב או להקשיב לטיעון כי תכונה אחת עומדת בהנגדה עם אחרת, אבל זה ניתוח פשטני והרבה פעמים חוטא לאמת. כמו במקרה הזה. שלי היא אמנם אישה של מניפסטים חוצבי להבות אבל גם של ביורוקרטיה שאולי מעייפת אך הכרחית.

יש הרבה מה לומר על האפשרויות הרבות שמועמדותה של שלי מייצרות עבור הגוף החשוב הזה, בוודאי אם תיבחר. מה שבטוח בעיניי הוא ששלי כבר עשתה טוב למשק, ושהיא תחייב את המתמודד מולה לעקרונות אמיצים יותר, תייצר שיח אידאולוגי נוקב, כזה שיהיה מחויב בפרקטיקה לאחר מכן. אם אכן תיבחר, אני חושבת שהפעילות ארוכת השנים שלה בתחום של זכויות עובדים לצד תפישת עולם מגובשת כדרך חיים, יהפכו אותה לאחת ממנהיגות העובדים החשובות ביותר שידענו כאן.

ביורוקרטים שצמחו בהסתדרות וחבים את כהונתם לקודמיהם בתפקיד אנחנו מכירים היטב. אני לא מזלזלת בתמורות של ניסנקורן עד כה, כי יש לציין שהוא צבר כמה הישגים שיש לשבח. אבל הגיע הזמן להנהגה שמבקשת לשנות את המערכת ולהתמודד עם בעיותיה באומץ, לצד מחויבות אמיצה לעובדים ולעובדות בישראל. בסופו של יום, חברה מאוגדת חזרה ורחבה היא האינטרס החשוב ביותר שלנו ולפנינו ניצבת הזדמנות שכל מי שמאמינים באחריות המדינה על אזרחיה ובצורך לייצר שוויון כבסיס לצמיחה כלכלית, חייבות וחייבים לעשות הכול כדי לממש.

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. אמיר כהן

    כאילו העמיסו את כל הלוזרים ממפלגת העבודה וארגנו להם הסעה להסתדרות

  2. מיכאל לינדנבאום

    נעמה! כל מלה בסלה!! חותם בשתי ידיי על דברייך.
    רק שלי תציל ההסתדרות ממחריביה.

  3. חבר הסתדרות גאה

    האם מערכת העוקץ לא סבורה שראוי לציין שהכותבת הינה חברה בהנהגת כוח לעובדים שהוא ארגון מתחרה להסתדרות?
    אם חבר הנהגת ההסתדרות היה מתערב בתהליכים הדמוקרטים הפנימיים של כוח לעובדים הייתם מסתירים את הנתון הזה מציבור הקוראים?

    1. חבר הסתדרות גאה

      מבלד הגילוי הנאות. ראוי שיצויין בפינה משמאל

    2. יונית נעמן

      שים לב לכתוב בשורה הראשונה של הפסקה השלישית: "זה הזמן לגילוי נאות. אני חברה בהנהגת כוח לעובדים בצוות ארגון ובעבר הייתי יועצת לחברת הכנסת שלי יחימוביץ'."

  4. אורי אגמון

    איך בדיוק תפעל יחימוביץ "להכיר במודלים החדשים, השקופים והדמוקרטים שארגון עובדים צריך להציע למאוגדים בתוכו" כאשר היא מצביעה נגד שקיפות הגוף עצמו?

    "יחימוביץ וכבל כבר פספסו הזדמנות אחת להחלת שקיפות על ההסתדרות. בהצבעה האחרונה בעניין, השניים הצביעו נגד הצעת החוק להשקפת אגודות שפועלות מתוקף החוק העות'מאני. שאלנו את כבל למה הוא ובת בריתו החדשה הצביעו כפי שהצביעו. "אני הצבעתי נגד? אני לא זוכר דבר כזה", אמר כבל לדסק הכלכלי של "כאן". "נשמע לי מוזר. יכול להיות שאתה צודק, שעשינו את זה במסגרת משמעת סיעתית, אבל קשה לי להאמין". כשסיפרנו לו שח"כ יוסי יונה מסיעתו הצביע בעד ההצעה, כלומר שככל הנראה לא היתה משמעת סיעתית, השיב כבל: "יכול להיות. זו טעות שלא תחזור על עצמה". יחימוביץ בחרה שלא להגיב."

    http://www.kan.org.il/Item/?itemId=11618

  5. אורי אגמון

    יחימוביץ' היא פופוליסטית צינית.
    בעד חנינה לאלאור עזריה, נגד פתיחת המשק לייבוא, נגד הורדת מחירים בכדי לא לפגוע בעובדים, בעד הורדת מחירים כדי להקל על הצרכן, נגד מתווה הגז, נגד השקעה מוסדית של גופי הפנסיה בחברות הגז כדי שחס וחלילה אף אזרח לא ירוויח מעליית המניה, נגד פיטורים וסגירת מפעלים בתעשיות כושלות ולא תחרותיות שמחזיקות מעמד הודות לקשרים שלטוניים אך גם נגד מימון קבוצות לחץ אך בעד מימון הקיבוצים.
    בקיצור – שום אידיאולוגיה אחידה, בטח לא סוציאל דמוקרטית. שתסע לשבדיה ללמוד קצת על סוציאל דמוקרטיה (מערכת חינוך מבוססות ואוצ'רים, הבנת הבעיתיות בדיור ציבורי, מעט מאוד ועדי עובדים אך אפס שחיתות ורשות להגבלים עסקיים עם שיני כריש) ותחזור עם משנה ברורה.

  6. דןש

    כל הכבוד לשלי. אבל היא עדינה מדי, ישרה מדי ואנושית מדי כדי להנהיג ארגון המורכב מועדי עובדים אלימים המשביתים את המשק ללא כל התחשבות בסבלם של האזרחים ובהפסדי ממון הנופלים בסופו של דבר על האזרחים ובעיקר על קשי היום

  7. לא חברה בהסתדרות ובכל זאת

    בשורה התחתונה, לא ברור למה להחליף אדם עם אג׳נדה מעולה, ניסיון בתפקיד המסובך והישגים חסרי תקדים באדם עם אג׳נדה מעולה ובלי ניסיון. מה שגם שאפילו לא ברור (לא מהמאמר כאן ובטח לא מיחימוביץ בעצמה) מה היא מתכוונת לעשות שונה מניסנקורן, מעבר לסיסמאות.
    למשל, כותבת לגנות ההסתדרות שהם יושבים עם האוצר על מומ של x בתמורה לy, נראה שיש כאן איזו משאלה לא ריאלית שיחימוביץ תוכל להשיג דברים בלי מומ, או בלי פשרות שהן תמיד חלק ממומ. זה מתכון בטוח לאכזבה ממנה בהמשך.

  8. אלי אמינוב

    לנעמה לזימי: את מתייחסת בכתבתך להסתדרות כאילו היא איגוד מקצועי וכאילו ש"ההסתדרות" סטתה מהדרך ויש להחזיר אותה לדרך הנכונה. אך ההסתדרות איננה איגוד מקצועי אלא מוסד אנטי פועלי המהווה אחד מעמודי התווך של המדינה הבורגנית. בואי וניקח למשל את פרשת פיטורי וועד עובדי הרכבת. איך תסבירי כיצד יתכן מבחינה מוסדית שגוף – הנהגת ההסתדרות – האמור להיבחר ע"י גוף תחתון – ועדי עובדים, ביניהם ועד עובדי הרכבת, יכול לפטר את בוחריו. כידוע, הנהגת ההסתדרות, בניגוד לאיגודים המקצועיים של ממש אינה נבחרת ע"י גופים תחתונים.
    אירוע כזה, פיזור ועד ע"י ההנהגה של ההסתדרות אינו חדש כלל וכלל במחוזותינו. תקדים מרשים היה כאשר, ב-1969, הוועדה המרכזת של ההסתדרות פיזרה את ועד פועלי נמל אשדוד שייצג כ-600 עובדים, והנהיג אותם במאבקים חשובים. הנהגת ההסתדרות תבעה את חברי הוועד בפני "בית דין חברים", שהחליט על גירושם מהארגון. חברי הוועד לעגו לשופטיהם לאורך כל הדיון. הוועד, כמובן, המשיך לפעול ולייצג את ציבור שולחיו, על אפה וחמתה של ההסתדרות. כמה שנים לאחר מכן, ועד עובדי דואר תנועה בת"א, גורש גם הוא מההסתדרות על רקע דומה, והארגון סירב להגן על חבריו כאשר נתבעו בפני בית המשפט המחוזי בתל אביב בגין "שביתה פראית", ז.א. בלתי מוכרת ע"י "הארגון היציג" (ההסתדרות).
    באשר לנושא של פיזור ועד הרכבת, אנו חייבים לשאול את עצמנו את השאלה הבסיסית האמורה. איך אפשרי מצב בו ערכאה עליונה באיגוד מקצועי (של אמת) תפזר ערכאה תחתונה, שממנה היא אמורה לשאוב את כוח סמכותה. איגוד מקצועי, מאגד בתוכו עובדים שכירים באשר הם עובדים שכירים והוא שואף לאגד את כולם. באמצעות המבנה שלו, איגוד מקצועי הוא כלי ביטוי אותנטי של רצון חבריו.באיגוד מקצועי (של ממש, ולא בגוף שמתחזה לכזה, כמו "הסתדרות"), השכירים במקום העבודה מתכנסים ומקימים סניף של האיגוד. הסניף בוחר בוועד עובדים. ועדי העובדים באותו ענף מקימים אגודה מקצועית אזורית ואיגוד ארצי של הענף המסוים. גופים אלה מקיימים ועידות שנתיות שבוחרות בגופי ביצוע. ועדי העובדים בעיר ובאזור מקיימים מועצת עובדים עירונית ואזורית. האיגודים הארציים הענפיים והאגודות האזוריות מתכנסים לוועידות דו-שנתיות, שבוחרות בוועד פועל ארצי ובמזכירות של ארגון הגג של כלל האיגודים המקצועיים. האם זוהי לדעתך דרכה של ההסתדרות?
    ככלל, המבנה של איגוד מקצועי הוא, בכל רמה, מבנה פדרטיבי, מלמטה למעלה. איגוד מקצועי בנוי על העיקרון של ארגוני גג. זהו המבנה המקובל משחר ימיהם של הסתדרויות האיגודים המקצועיים בעולם (כמובן, לא במשטרים טוטאליטריים – שם המבנה האנכי של "האיגודים" דומה מאוד למבנה "ההסתדרות"). זאת נשמת אפה של הדמוקרטיה הפועלית. בשל כך, לא יתכן שהמזכירות הארצית, מיופת הכוח של ועדי העובדים ושל ארגוניהם הנבחרים, תפזר ועד עובדים כלשהו.

    אותו דין חל בניהול המשאים והמתנים והמאבקים מול המעבידים. הנוהל בהסתדרות הוא ש"האגף לאיגוד מקצועי" שלה הוא זה שמנהל את המשא ומתן עבור עובדי המפעלים, והוא זה שיכריז על סכסוכי עבודה וינהל אותם. מאבק על פי הצבעה במקום העבודה יזוהה כ"שביתה פראית" המזכה את משתתפיה בהרשעה בבית הדין לעבודה. הוועדים מודרים מהתהליך. באיגוד מקצועי אמיתי, ועדי העובדים הם אלה שמנהלים את המשא ומתן ברמה המפעלית מול המעסיקים, והם אלה שמנהלים את המאבקים, לרבות שביתות. הכלל הוא שכל אלה נעשים תחת פיקוח, ותוך הסכמה של האסיפות הכלליות של העובדים – עד ולרבות החתימה על ההסכם. גם הסכמים ענפיים (והסכם ענפי הוא המצב הרצוי) מנוהלים, לא ע"י "אגף לאיגוד מקצועי" כלשהו, אלא ע"י האיגוד הארצי, תוך פיקוח של מועצת האיגוד. האיגוד מבצע את המדיניות שסוכמה בוועידת האיגוד. בכל רמה, שביתה תוכרז ע"י הערכאה המתאימה, אחרי הצבעות באסיפות כלליות במקומות העבודה. לא ייתכן שתופקע מהעובדים השליטה על תנאי עבודתם ועל שביתותיהם. גם כאן העיקרון הוא פדרטיבי. השובתים הם שמחליטים על תחילת שביתתם ועל סיומה.
    נראה לי שנסתפק בכך להיום. לא כדאי לבזבז זמן על שינוי ההסתדרות אלא לפעול רק ברמה של איגודי העובדים השבויים במסגרת אנטי פועלית.

  9. אסף

    האם היית מברכת על מעורבותו של יו"ר ההסתדרות הלאומית בבחירות להנהגת כוח לעובדים?